שלמה דרהין

כתוב שמשה שקול כנגד שישים ריבוא, ואני ראיתי במו עיני איך נראה משה רבינו של דורנו” * ‘בדידי הווה עובדא’, כפול ומשולש, מדהים ומיוחד, שמספר הרב שלמה דרהין, מרצה נודע ורב בכפר סבא שמספר את הדברים בגוף ראשון

שנים ארוכות משמש הרב שלמה דרהין כרבם של תושבי השכונות המזרחיות בכפר סבא. מי שמכיר את הרב דרהין יודע לספר על רב מהסוג הישן והטוב, איש נעים הליכות, יודע ספר שמסביר פנים לכולם; אהוב על בני קהילתו ועל תושבי העיר בכלל, וידוע כמרצה בחסד עליון.

עד בואו לכפר סבא שימש הרב דרהין שליח ארגון הקירוב “ערכים” בלוס אנגל’ס ורב קהילת ‘תורה אור’ באחת השכונות היוקרתיות בבירת קליפורניה. רבים שחרו לפתחו ואהבו את הרצאותיו ומבני הדור הצעיר הצליח להשיב רבים אל דרך התורה והמצוות במתק לשונו ונועם הליכותיו.

הרב דרהין אמנם לא התחנך במוסדות חב”ד וחזותו החיצונית מזכירה את בני העולם הליטאי במסגרותיהם גדל והתחנך ופעל במשך שנים ארוכות. דווקא בשל כך מדהים לשמוע את הרטוריקה וסגנון הדיבור שלו כל אימת שמתבקש לדבר על הרבי מלך המשיח; דיבורו הופך להיות מלא הערצה וכבוד.

כששומעים ממנו על המופת המרגש והמיוחד שחווה עם רעייתו בברכת הרבי, ועל המפגש המיוחד לו זכה במעמד חלוקת הדולרים בשלהי שנת תשמ”ז, אפשר להבין את הסיבה. מאז הקשר שלו לליובאוויטש ולרבי התעצם והעמיק.

הרב דרהין נמנה על ידידיו של שליח הרבי בכפר סבא, הרב יואל ימיני, והוא אף מתארח מדי פעם בפעם בהתוועדויות המתקיימות בקהילה.

פגישה בלוס-אנג’לס בהשגחה פרטית

“בשנות הממ”ים עזבתי את ארץ ישראל וטסתי לארצות הברית, שם שימשתי כרב ומורה הוראה של קהילת ‘תורה אור’ בלוס אנגל’ס. מי שמינו אותי לתפקיד היו אנשי ארגון ‘ערכים’ בבני ברק ובלוס אנגל’ס, מהם גם קיבלתי את משכורתי. בנוסף על עבודת הרבנות בקהילה, היה עלי מדי פעם גם לנדוד ברחבי המדינה, להכשיר מטבחים של יהודים שהתקרבו ליהדותם ולהשתתף בסמינרים ובחוגי בית של מקורבים. בכל מקום הייתי מרצה על עניני יהדות ועל התחזקות בקיום תורה ומצוות. רבים הכירו אותי מאותן הרצאות ובסייעתא דשמיא ראיתי הצלחה.

מה שהעיב על כל עבודת הרבנות באותם ימים, היה סבלה של רעייתי בשתי עיניה. קודם לכן כבר סבלה מעין אחת, ובמשך חמש שנים עברה טיפולים רבים ומייסרים, והנה לפתע החלה לסבול גם בעיניה השנייה. כשפנתה להיבדק, מסרו לנו הרופאים שהיא סובלת מזיהום חמור בעין שמצריך התערבות כירורגית דחופה. עצת הרופאים הייתה שניסע למרכז רפואי בבוסטון, שם נמצאים המומחים הכי גדולים לרפואת עיניים, וכך עשינו.

לאחר תיאומים והעברת המידע הרפואי, נקבע לנו תור לניתוח בי”ז בתמוז. כמה ימים קודם לכן נחתנו בבוסטון ואשתי עברה מסכת אבחונים ובדיקות מוקדמות על ידי מיטב הרופאים, כשביום המיועד הוכנסה לחדר הניתוח. לדאבון לבנו, לאחר שעות ארוכות של ניתוח, יצאו הרופאים והודיעו שהעין דחתה את השתל והניתוח כשל. הם יעצו להמתין עוד כשלושה שבועות ואז לערוך ניתוח שני, בתקווה שהפעם השתל ייקלט. בינתיים היה עלינו להיוותר בבוסטון למעקב.

בשבוע השני שלאחר הניתוח, היה עלי לשוב ללוס אנגל’ס לפרק זמן של כמה ימים. ארגון ‘ערכים’ קבע לי חוג בית בוואלי של קליפורניה. החוג נקבע לאחר פניה של אישה יהודיה שאחותה ל”ע התחברה לכת נוצרית והתכוונה להמיר את דתה. התבקשתי אפוא על ידי הארגון לפגוש את האישה ואת אחותה, ולדבר על לבה שתשוב בה ממחשבתה. התוכנית שנקבעה לי הייתה פגישה אישית עם האישה בבית אחותה, ולאחר מכן מסירת הרצאה בעניני השעה בראי היהדות באותו בית בהשתתפות מכרים וחברים של בני המשפחה שהוזמנו במיוחד.

מכיוון שהיה מדובר בנושא כל–כך חשוב, בת ישראל שמתכוונת חלילה להמיר את דתה, הסכימה רעייתי לטיסתי, ובתוך כמה שעות הייתי על טיסה בדרך ללוס אנג’לס.

כשהגעתי לכתובת שנמסרה לי ונכנסתי הביתה — הופתעתי. מיד בכניסה לבית הייתה תלויה תמונה של הרבי מליובאוויטש בגודל עצום. היה זה למעשה ציור שמן מדויק ובו דיוקן מדהים של הרבי. כל מי שנכנס הביתה, הציור הזה פוגש אותו ומותיר אותו ללא מילים. הבנתי מיד שיש סיפור מאחורי הציור, ואכן לאחר כמה מילות נימוסין עם בעלת הבית, שאלתי לפשר התמונה.

כששמעה את השאלה, התרגשה ואמרה: “לרבי מליובאוויטש אני חבה את חיי”. דבריה נאמרו בפשטות, וביקשתי לשמוע איך ומה היה הסיפור. לא תיארתי לעצמי עד כמה סיפורה יטלטל אותי.

הכול מתחיל מהראש

וכך סיפרה האישה:

יום לא–בהיר אחד היא החלה לחוש בראשה; כאבי הראש שבתחילה באו וחלפו, הפכו ללוות אותה באופן קבוע ומיום ליום התחזקו עד שזה הגיע למצב שלא הייתה יכולה לנוע. היא הבינה שלא מדובר בכאבים שיחלפו עם הזמן, ופנתה להיבדק בבית הרפואה המפורסם ‘סיני’ בלוס אנג’לס.

הרופא ממוצא לבנוני שבדק אותה, קבע לאור הממצאים, שמדובר בגידול מסוכן שכבר התפשט בכל הראש ונותרו לה שלושה חודשים בלבד לחיות. הוא הותיר בפניה אופציה לניתוח, אך הודה בגילוי לב שסיכויי ההצלחה של הניתוח הנם לא יותר מעשרים אחוז (את אותו רופא אגב הכרתי היטב, לאחר שהתחבר עם מטופלת שהייתה לו מארץ ישראל, ואני התבקשתי להתיר את הקשר הזה. בסייעתא דשמיא הצלחתי לשכנע אותו באמצעות דברים שסיפרתי לו על הרמב”ם אותו כיבד, והוא אכן עזב אותה, כשהיא סיפרה לי עליו, נזכרתי בו שוב).

אפשר לנחש לבד את התדהמה והצער שהיכו באישה ובבני משפחתה נוכח בשורת האיוב. כשסיפרה לי את הסיפור, על–אף שגוללה אותו קודם לכן פעמים אינספור, ניכר היה שמאורעות אותם ימים שבים אליה. היא מיררה בבכי והתקשתה לעצור את דמעותיה ששטפו את לחייה.

הרבה לא היה מה לעשות. היא קבעה תור לניתוח אצל אותו רופא, ובכל הימים שקודם הניתוח התבוננה בכל מהלך חייה. היא נפרדה מכל היקרים לה ועשתה הכנות מתוך ידיעה שימיה ספורים. מכיוון שנולדה בבית מרוקאי מסורתי גדוש באמונה, התפללה לבורא עולם והתחננה על חייה.

כמה ימים לפני שהיא נכנסה לניתוח, צעדה באחד מרחובות העיר ופגשה פתאום בחסיד חב”ד עם זקן ארוך ופנים אציליות ומאירות. נוכח מראהו, היא לא היססה וניגשה אליו כדי לבקש ממנו שיעתיר עליה תפילה שבורא עולם יחולל עמה נס. היא שטחה בפניו את דבר מחלתה והוסיפה שלדברי הרופאים מירב הסיכויים שבחודשים הקרובים תשיב את נשמתה לבוראה. היא ביקשה והתחננה אליו שיעתיר עליה תפילה.

אותו רב חב”די, כנראה שליח משלוחי הרבי, הקשיב קשב רב לדבריה, ואז אמר לה שהוא אמנם רב, אך גם לו יש רב ושמו הרבי מליובאוויטש, ולו יכולות מופלאות לברך וברכותיו מתקיימות.

הוא הציג לה כרטיס ביקור אותו היא שומרת אצלה, ובו הכתובת ומספר הטלפון של המזכירות בברוקלין ניו–יורק. החסיד דחק בה לא להסתפק בשליחת מכתב, אלא שתיסע בעצמה ותכנס ל’יחידות’. דבריו הנלהבים של החסיד על הרבי ועל יכולותיו המופלאות וברכותיו שמתגשמות, גרמו לה להחליט שהיא לא נכנסת לניתוח עד שהיא לא מקבלת את ברכת הרבי.

בעלה הוא יבואן פרחים מהגדולים בלוס אנג’לס והימים הכי עסוקים שלו הם ימי שבת וראשון. הוא לא גדל בבית מסורתי כמותה, אלא בבית שחינך לשנוא ולהתנכר ליהדות. היא חששה אפוא לספר לו על רצונה מחשש שיבטל את הדברים ולא ייתן לה לטוס, ועל כן פעלה בעצמה. היא ביקשה מבעלה לטוס למטרופולין הגדול — ניו–יורק כדי להסתובב בעיר וליהנות בטרם היא נכנסת לניתוח הגורלי שתוצאותיו לוטות בערפל. היא שיתפה בתוכנית רק את אחותה.

הוא הסכים בשמחה והפקיד בידה סכום כסף גבוה עבורה ועבור אחותה.

משדה התעופה עשו האחיות את דרכן היישר לבית הארחה בקראון הייטס עליו שמעו מאותו חסיד. הן הגיעו ל–770 בערב שבת, ארבעה ימים לפני מועד הניתוח שנקבע ליום שני בלילה. קודם לכן ביררה אצל הרב גרונר, שהודיע לה שהתור הכי קרוב שאפשר לקבל ל’יחידות’, היא בעוד חצי שנה, אך לאחר שמיררה בבכי וסיפרה לו במר נפשה על מצבה הרפואי שלא מאפשר תור בעוד פרק זמן כה ארוך, התרצה והסכים להכניס אותה בין התורים.

ה’יחידות’ נקבעה לשעת לילה מאוחרת של יום ראשון. היא  נכנסה אל הרבי אותו תיארה כ”אדם עם פני מלאך” ושטחה בפניו את מצבה העגום. הרבי שמע ממנה את דבריה על ימיה הספורים, והוא סירב להיות שותף לאותה דיאגנוזה רפואית. הרבי הודיע לה ברורות שהוא לא רואה כל סיבה לדאגה, ולדבריו היא אף לא תצטרך לעבור ניתוח. הרבי איחל לה ‘רפואה שלמה’ ובירכה שביתה יהפוך לבית של תורה ומעשים טובים.

היא יצאה מה’יחידות’ מבולבלת, הרבי הרי לא רופא ואפילו לא ראה את הצילומים; מהיכן, אם כן, יש לו את העוז והביטחון לבטל במחי יד את דבריו של הרופא?

היא הייתה בהלם ולא ידעה לשית עצות בנפשה. אך העובדה שגדלה בבית שבו חונכה על אמונת צדיקים, דבריו הבטוחים והברורים של הרבי מילאו אותה באמונה. היא סיפרה לי בחיוך שהיא הייתה יותר אופטימית לגבי נס שיתחולל במצבה הרפואי מאשר שבעלה האתאיסט שלא האמין בכלום, ישוב בתשובה, וכדברי הרבי — ביתם יהפוך להיות בית של תורה ומעשים טובים.

אך אלו היו דבריו של הרבי, וכעת רק נותר לה לראות איך יתפתחו הדברים. כמובן שלבעלה לא סיפרה על המפגש עם הרבי, וסיפרה ששבה מטיול מהנה בניו–יורק.

לאחר שהסתיימה היחידות, עשתה את דרכה לשדה התעופה ועלתה על טיסה חזרה ללוס אנג’לס. כמה שעות היו לה בלבד לנוח ומיד לאחר מכן נסעה יחד עם בעלה וחוג ידידים ובני משפחה מודאגים, אל בית הרפואה. הרופאים הכינו אותה לניתוח כאשר לפני–כן הוכנסה לצילום נוסף. לאחר הצילום קרא לה הרופא המנתח ואמר כי המכונה בבית הרפואה התקלקלה, שכן היא לא מצליחה לאתר את הגידול שבראשה. על כן ייעץ לה לשלם שלוש אלף דולר מכיסה ולפנות למכון פרטי הנמצא בסמיכות כדי לערוך צילום ראש חדש. הוא הוסיף כי כבר דיבר עימם שהיא מגיעה.

היא עשתה כדבריו, פנתה אל המכון וערכה את הצילום המבוקש. היא חזרה אליו עם התוצאות, והרופא הביט בתוצאות הלוך וחזור כלא מאמין. הוא התעמק בהם במשך דקות ארוכות, השווה את הצילומים החדשים לצילומים שעשה זה מכבר, ועיניו נפערו לרווחה. “אומר לך  בצורה הכי כנה”, אמר לה, “לפי הצילומים החדשים שעשינו כאן בבית הרפואה ובמכון הפרטי, את לא צריכה לעשות שום ניתוח. המכונה שלנו כנראה תקינה; היה לך גידול בראש ובזה אין כל ספק, אך הוא נעלם מעצמו והראש כעת נקי”…

הרופא הסביר שמדובר בנס רפואי מפעים שהוא לא פגש כמותו בכל שנותיו כרופא, ואף לא שמע על היתכנות של מציאות כזו.

היא שמעה את דבריו וניתרה ממקומה בזעקות שמחה. היא פנתה אל בעלה ובני המשפחה, ושיתפה את כולם בביקור שעשתה אצל הרבי מליובאוויטש, פגישה בה אמר לה הרבי שלהערכתו לא תצטרך כלל לעשות ניתוח. “לא טיילתי בניו–יורק” גילתה בכנות, ואחותה שהיתה אף היא בחדר, אישרה את הדברים.

בעלה היה כל–כך בהלם לשמע הדברים, ונוכח הנס המדהים שראה במו עיניו אמר לה במקום: “אם יש בעולם הזה אדם  שיכול לפעול דברים כאלה, אני מוכרח לפגוש אותו בעצמי”… הם לא איבדו זמן יקר, והוא הזמין לו ולרעייתו כרטיסי טיסה לניו–יורק. ביום שלישי שלמחרת כבר היו על הטיסה בדרכם לפגוש את הרבי.

הרב גרונר שהכיר את האישה והמקרה שבגינו הגיעה, שמח לשמוע ממנה על הנס הגדול שאירע לה בברכת הרבי. כל רצונם היה להודות לרבי על ברכתו, והרב גרונר חרג שוב ממנהגו והסכים להכניס אותם כבר באותו היום לאחר שהסתיים התור בשעות של לפנות בוקר. הבעל שאל את הרבי איך יוכל לגמול לו טובה על כך שהציל את חייה של רעייתו, והרבי ביקש ממנו לדאוג להניח קופת צדקה בעסק שלו ושיהיו שם זוגות תפילין במקום גלוי וידוע, כדי שכל יהודי שיחפוץ להניח תפילין, תהיה לו ההזדמנות לכך. האיש הסכים מיד לבקשתו של הרבי, ומאותה יחידות הוא יצא אדם אחר משנכנס.

לתדהמת אשתו וכברכת הרבי, הבעל קיבל על עצמו מצוות ציצית ושמירת שבת, וחזר ללוס אנגל’ס כאדם מאמין. ביתם השתנה בלי הכר. הם החלו לקיים בו שיעורי תורה ואירחו בו חוגי בית למתחזקים, בין היתר אירחו סמינרים של ארגון ‘ערכים’ בו עבדתי.

פגישה שמיימית עם הרבי

“כששמעתי את הסיפור המופלא הזה, לא יכולתי שלא להתרגש. סיפרתי לבעלת הבית על אשתי המאושפזת בבוסטון עם בעיה קשה בעיניה, והיא מיד שכנעה אותי לנסוע אל הרבי, לעבור במעמד חלוקת הדולרים ולבקש את ברכתו. היא לא רק אמרה, אלא נתנה לי סכום כסף עבור טיסה לניו–יורק, והבטחתי לעצמי נוכח הסיפור המדהים והעוצמתי הזה, לפגוש לראשונה את הרבי מליובאוויטש אודותיו שחים גדולות ונצורות — והנה אני שומע מכלי ראשון, לא מחסיד חב”ד, סיפור נפלא של מופת מעל הטבע.

באותו ערב אכן שוחחתי ארוכות עם אחותה של בעלת הבית, והצלחתי לשכנע אותה לעזוב את הכת המסוכנת. בהמשך התקיים חוג בית מוצלח שנמשך עד ארבע לפנות בוקר, והייתה לו השפעה מבורכת על כל המשתתפים.

לאחר מכן ארזתי את מטלטליי, ובדרך לבוסטון סידרתי עצירה בניו–יורק, כאשר אני מכין את עצמי לנסוע לרבי מליובאוויטש במעמד חלוקת הדולרים המתקיימת מדי יום ראשון.

ל–770 הגעתי ביום ראשון בשעת בוקר מוקדמת. הסבירו לי את אשר ידעתי כבר, שהרבי כבר לא מקבל ליחידות, אך עוברים לפניו במעמד חלוקת הדולרים המפורסם. כמו כן הסבירו לי איפה לעמוד, וכך הייתי מהראשונים בתור. השעה הייתה שבע בבוקר. ברגע שנעמדתי בתור, התחלתי לקרוא פרקי תהילים. עד שהמעמד החל הספקתי לסיים את כל התהלים. בינתיים שמתי לב כי עוד ועוד אנשים מתאספים עד שבמהלך השעות נוצר תור ענק ובו מגוון יהודים מכל הסוגים ומכל הגילאים.

באחת עשרה בבוקר הרבי יצא החוצה והמעמד החל. ניגשתי אל הרבי, ומכיון שלא ידעתי את מנהגם של חסידים שלא לקחת את יד הרבי, נטלתי את ידו ונשקתי לה כמנהג הספרדים.

כאן סיפרתי לרבי על רעייתי ועל כל מה שהיא עוברת עם עיניה. סיפרתי גם בקול נרגש על הניתוח שעברה בי”ז בתמוז אך הוא לא צלח, וביקשתי ברכה. הרבי נתן לי שני דולרים, האחד עבורי והאחר בעבורה, ושאל לשמה ושם אמה. עניתי “איילה בת סעדה”, ואז הרבי הביט בי בעיניו החודרות ואמר לי: איילה זה אורות גבוהים. האזנתי לרבי וכולי הייתי צמרמורת; מי שלא היה אצל הרבי לא יבין את עוצמת ההתרגשות במעמד כזה. התחושה היא שעומדים מול מי שיודע ישר והפוך, וקורא צפונות לב.

הרבי המשיך ואמר: עיניים זה לא ידיים ולא רגליים, נימי העיניים קשורים ללב. לאחר מכן בירכני ב’רפואה שלימה’ וכך יצאתי החוצה, מתבונן ומעכל את הפגישה הקצרה, אך העוצמתית הזו.

כמה שעות לאחר מכן, כבר הייתי על מטוס בדרכי לבוסטון לפגוש את רעייתי. הדבר הראשון שסיפרתי לה היה הברכה שזכתה לקבל מהרבי מליובאוויטש כמה שעות קודם–לכן.

הניתוח הראשון שעשתה בעיניה היה כאמור בי”ז בתמוז; הניתוח השני נקבע תחילה לתשעה באב, אך כיוון שזהו יום לא טוב ליהודי, ביקשנו לדחות זו לט”ו באב והרופאים הסכימו, וסברו שלא תהיה בעיה בכך.

בהגיע התאריך המיועד, רעייתי נכנסה שוב לניתוח ואנחנו היינו מלאי תקווה לטוב. האמנו לחלוטין בדברי הרבי.

לאחר שעתיים של ניתוח, בעוד אני יושב בחדר ההמתנה, יצא הרופא המנתח אלי ואמר לי: “האורות הגבוהים של העיניים לאחר השתל הם טובים מאוד, והשתל שהגוף דחה בפעם הקודמת, נקלט במהירות שלא ציפינו לה נוכח מצבה”.

אני מקשיב לדבריו ונדהם! הרי לפני כמה ימים הרבי השתמש בדיוק באותן מילים שהרופא נוקט בהם כעת: ‘איילה זה אורות גבוהים’.

כשאשתי יצאה לחדר התאוששות, הרופא שוב עבר על ידינו ואמר בצורה ברורה: “שלושים שנה שאני במקצוע, ולא ראיתי דבר כזה. עיניים שדוחות שתל בפעם הראשונה, מקבלות אותו בפעם השנייה בצורה כל–כך מהירה וטובה”… אנחנו ידענו ידו של מי הייתה בהצלחת הניתוח. הרגשנו במוחש כיצד ברכת הרבי מתממשת.

•     •     •

בחלוף תקופה נקבע לנו תור לבית הרפואה בבוסטון כדי להוריד את התפרים מהניתוח באמצעות לייזר. בדרך לבוסטון החלטנו אני ורעייתי שמוכרחים לעצור בניו–יורק כדי להגיד לרבי ‘תודה’. הגענו ביום ראשון בשעת בוקר, עתה כבר לא היינו מהראשונים כבפעם הקודמת.

ובהגיע תורי לעמוד מול הרבי, עדיין לא הצלחתי לפצות את פי מרוב התרגשות, אך הרבי פנה אלי ראשון ושאל “מה שלום איילה בת סעדה?” נשימתי נעצרה באותם רגעים; לא יכולתי לעכל את הדברים. הרבי רואה בכל יום ראשון אלפי אנשים, חלפו חודשים מספר, והנה הרבי זוכר אותי היטב, ולא רק אותי אלא את שמה של רעייתי ושם אמה. יצאתי משם נרעש ונרגש.

כנגד שישים ריבוא

הרב שלמה דרהין חותם את סיפורו בקול נרגש, ומתאר את קורת הרוח המרובה כאשר הוא בא לבשר לרבי את הבשורה הטובה. “כתוב שמשה שקול כנגד שישים ריבוא, ואני ראיתי במו עיני איך נראה משה רבינו של דורנו.

כיום זכינו שיש לנו את ה’אגרות קודש’ באמצעותו אנשים מבקשים מהרבי ברכות ונענים. תשאל אותי איך זה עובד? אני לא יודע, כמו שלא ידעתי אז כאשר עמדתי מול הרבי. זהו כוחו של הרבי”, הוא מסיים ובקולו נימה של שמחה.