כשהמתים יקומו לתחייה, האם ימותו החיים? מהי הדרך להתפטר מהמוות הבלתי נמנע? אלו בר

כשהמתים יקומו לתחייה, האם ימותו החיים? מהי הדרך להתפטר מהמוות הבלתי נמנע? אלו ברכות נברך ואלו קרבנות נקריב בבוא הגאולה? ומה יהיו השינויים בסדר התפילה לעתיד לבוא? • מאמר שביעי בסדרת המאמרים המסבירה אודות ענייני הגאולה בשפה פשוטה וקלה.

במאמרים הקודמים, כתבתי על כך שכל היהודים שהלכו לעולמם בדורות הקודמים יקומו לתחייה, אולם לא הסברתי:

מה יהיה עם אלו שיהיו בחיים בביאת המשיח, האם הם יצטרכו למות ולקום מחדש?

בהשקפה ראשונה, השאלה הזאת נראית לא כל כך שאלתית. אם כולם חוזרים לחיים, למה מי שכבר חי יצטרך למות?

כדי להבין את הענין הזה, אנחנו צריכים קודם להקדים ולהבין בכלל את נושא המוות ביהדות. מדוע ה’ ברא את המוות? התורה¹ מספרת לנו כי מלכתחילה, היו אמורים אדם וחוה לחיות לנצח. רק אחרי שהם חטאו ואכלו מעץ הדעת, נגזרה עליהם מיתה.

תורת החסידות², דנה בתפיסת המוות ביהדות ושופכת אור חדש על הנושא. החסידות מלמדת אותנו כי המוות הוא ברכה בתחפושת.

אדם וחווה נבראו כשהעולם במצב טהור מאד. הרוע בעולם כמעט ולא היה. גם הנחש הערמומי שהסתובב באיזור גן עדן לא היה מעורב בקדושה. כאשר אדם וחווה אכלו – בניגוד לרצון ה’ – מ”עץ הדעת”, הם הכניסו את הרע לתוך מערכות הטבע והחיים.

על מנת להבטיח כי הרע המעורב בחיינו לא יהיה קיים באופן נצחי, ברא אלוקים את המוות. הדרך הרעה הזו תיעלם בסופו של דבר. כאשר הגוף יקום לתחייה בימות המשיח, הרוע יימחק מן העולם דרך גילוי האור האלוקי העצום שיתגלה בעולם הזה הגשמי.

בהתבסס על האמור לעיל, מובן כי אלה שיחיו בעולם הזה בזמן התגלות וביאת המשיח, נושאים בתוכם עדיין את אותו חלק רע שצריך לעבור מן העולם, ורק אז יוכלו לקום לתחייה ולהצטרף לאחיהם היהודים בזמן הגאולה.

לאמיתו של דבר, הזוהר³ כותב כי בני האדם ימותו כאשר המשיח יבוא. אני יודע שזה נשמע מפחיד, ויכול לגרום לאנשים החיים היום להיזהר מביאת המשיח. אחרי הכל, כל בני האדם מפחדים מהמוות, אפילו שהם יודעים שהם יקומו לתחייה אחר כך.

אבל לרבי מלך המשיח יש גישה מהפכנית, שאותה אני רוצה לחלוק אתכם הקוראים. הרבי⁴ מסביר שיש תחליף למוות הגשמי, אם האדם מבטל את היישות שלו. ביטול מוחלט, כמו שאנו אומרים בתפילה⁵ “ונפשי כעפר לכל תהיה”. דרגה כזו של ביטול תחסוך את המוות הגשמי בימות המשיח.

האם נביא קרבנות מיוחדים או נברך ברכות מיוחדות בזמן הגאולה?

חז”ל אומרים⁶ שכל עם ישראל יברך חמש ברכות כאשר יבוא המשיח. 1) “חכם הרזין”, ברכה מיוחדת הנאמרת כאשר רואים 600,000 יהודים שונים. 2) “שחלק מחכמתו ליראיו” – ברכה הנאמרת כאשר רואים אדם חכם באמת. 3) “שחלק מכבודו ליראיו” – ברכה הנאמרת כאשר רואים מלך. 4) “גאל ישראל” – ברכת שבח והודיה לה’ על הגאולה. “שהחיינו” – הברכה שבה אנו מודים לה’ על שהוא מאפשר לנו לחיות ולזכות לראות אירוע מיוחד.

כמובן, שיהיו גם שינויים נוספים שיתרחשו בתפילות היומיומיות שלנו ובברכות. מאחר שרוב התפילות שלנו הם תפילות בקשה וציפיה לגאולה, ברור שבימות המשיח הם ישתנו לברכות תודה על הבאת הגאולה. כמו כן, תפילות רבות תוקנו כתחליף לעבודת הקרבנות בבית המקדש. כאשר מלך המשיח יבנה את בית המקדש השלישי, לא יהיה עוד צורך בתפילות אלו.

 הבדל משמעותי נוסף בתפילות שלנו, יהיה טון התפילה. אמנם בגלות, אנו מתפללים בעמידה – שמונה עשרה – בשקט. בזמן הגאולה, התפילה תאמר בקול רם⁷.

הרבי מלך המשיח מסביר⁸: בימי הגלות, אנו מודעים מאד לעצמנו, והתפקיד והמשימה שלנו הוא לבטל את האגו והרצונות האישיים, ולהתמסר לה’. משימה זו מסומלת על ידי השקט בתפילה, ביטול. בימות המשיח, המציאות האמיתית של קיומנו תתגלה. המטרה האמיתית של הבריאה – שהמטרה היחידה שלנו היא להיות משכן לה’, תהיה ברורה. אנחנו כבר לא נרגיש את עצמנו, ונוכל להתאחד עם הבורא. זהו ביטול מוחלט. לכן, אנו מתפללים בקול רם, המסמל ומדגיש שמציאותנו בגלוי – היא בורא עולם בלבד.

בנוסף לאמור לעיל, העם היהודי יביא קרבן מיוחד להודות לה’ על שהוציא אותנו מהגלות – קרבן תודה⁹. קרבן זה מובא בדרך כלל באחד מארבעה מקרים: 1) כאשר יהודי חוצה את הים הגדול. 2) כאשר חולה מתרפא. 3) אדם שחצה את המדבר ושרד. 4) אסיר ששוחרר. קרבן זה הוא המקור לברכת “הגומל” שכל יהודי מברך בזמן הגלות אם היה באחת הסיטואציות האמורות.

אם אדם שהיה בכלא ושוחרר נדרש להביא קרבן תודה, על אחת כמה וכמה שכאשר עם ישראל כולו ישוחרר משעבוד גשמי ורוחני – מהגלות, נביא קרבן תודה.

ואם כבר הזכרנו קרבנות, הרי שהם מעלים לנו את השאלה: באיזו תדירות נעלה לבית המקדש השלישי, ואלו שינויים יהיו שם לעומת בתי המקדשות הקודמים? על כך בעזרת ה’, בפעם הבאה.

1) פרשת בראשית

2) ספר המאמרים מלוקט חלק ב’, עמ’ 277

3) חלק ב’, קח:

4) ד”ה בלע המוות לנצח תשכ”ה הערה 36

5) סוף שמונה עשרה

6) ראה שו”ת מנחת שלמה צא, כז.

7) ראה זוהר פרשת ויגש.

8) לקוטי שיחות כרך לה ע’ .197

9) ראה שיחת ש”פ שלח תנש”א.