תם הוא ‘תָּמים’ או מיתמם? * החכם הוא ‘תלמיד חכם’ או שמא משכיל מתחכם? * מסתבר שגם

תם הוא ‘תָּמים’ או מיתמם? * החכם הוא ‘תלמיד חכם’ או שמא משכיל מתחכם? * מסתבר שגם ה’אינו יודע לשאול’ מבין טוב בענייני מסחר ופוליטיקה, אז מה קרה לו בליל הסדר? * הייתכן שאת עיקר ההגדה אומרים דווקא לבן הרשע? * משא מאלף להבנת העומק מאחורי ארבעת הבנים המסבים סמוך לשולחן הסדר. מבוסס על שיחות ומאמרי רבותינו נשיאנו

מאת: הרב יוסף יצחק סגל
ר”מ ומשפיע בישיבת תות”ל, נצרת עילית

מידי שנה, כאשר אנו מסובים לשולחן הסדר, אנו קוראים על ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה. כולנו יודעים לדקלם בעל פה, אך האם חשבנו פעם מדוע הבנים מסודרים דווקא בסדר זה? מעיון במקורות עולה כי בתורה הם מופיעים בסדר שונה לחלוטין מזה שמופיע בהגדה.

ההיגיון אומר, שהבן הראשון עליו תדבר התורה הוא הבן החכם או לפחות התם, לכן מאוד מפליא להווכח כי הבן הראשון עליו מדברת התורה הוא לא פחות ולא יותר מאשר הרשע. עוד קודם יציאת מצרים, בפרשת בא, כאשר משה רבינו מצוה אל זקני ישראל את מצוות הפסח, הוא מספר על שאלתו של הבן הרשע: “והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם?!” (שמות יב, כו).

בפרשת בשלח הכתובה מיד לאחרי היציאה ממצרים אומר הקב”ה למשה: “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” (שם יג, ח). אין כאן שאלה מכיון שהבן ‘אינו יודע לשאול’. מיד לאחרי ה’שאינו יודע לשאול’ מגיע תורו של ה’תם’ “והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת?” (שם יג, יד).

החכם מופיע לראשונה רק בחומש דברים, בפרשת ואתחנן, שם אומר משה רבינו לבני ישראל: “כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה’ אלוקינו אתכם?” (ו, כ).

יוצא אם כן, שסדר הבנים בתורה שונה בתכלית מסדר הבנים בהגדה. מדוע?

הגדת ה’רשע’

אם נתבקש לדרג את הבנים לפי סדר חשיבותם, נאמר שה’חכם’ הוא במדרגה העליונה ביותר, אחריו ה’תם’ וה’אינו יודע לשאול’ והאחרון במדרגה הוא ה’רשע’. מה שגם תואם את המבואר בקבלה שארבעת הבנים הם כנגד ארבע עולמות - ה’חכם’ באצילות, ה’תם’ בבריאה, ה’שאינו יודע לשאול’ ביצירה, וה’רשע’ בעשיה.

זאת ועוד, ארבעת הבנים כפי שמסודרים בהגדה מכוונים כנגד ארבעת הכוסות: כוס ראשונה “קדש” כנגד החכם, כוס שניה “מגיד” כנגד הרשע, כוס שלישית “ברך” כנגד התם וכוס רביעית “הלל” כנגד שאינו יודע לשאול. לפי זה יוצא, שאת הכוס העיקרית עליה אנו מקיימים את מצוות “והגדת לבנך” עושים דווקא כנגד הבן הרשע?!

על מנת להבין את הדבר, עלינו להיכנס להיכרות פנימית עם תכונותיהם של ארבעת הבנים, המעלות והחסרונות של כל אחד מהם, מהן שאלותיהם וכיצד “התשובה” עונה על השאלה. כך נבין גם את סדרם של דברים.

חכם מהו

מעלתו של החכם ברורה, הוא עוסק ומתעניין בתורה, רוצה להבין כל פרט לעומקו. אך גם חסרון טמון בחובו. הוא שואל יותר מידי ‘מדוע’ וכל ‘מדוע’ זה קליפה. חסרון נוסף יש לו, ש”כל הגדול מחבירו יצרו גדול”, ולכן על החכם להיזהר ביתר–שאת מחבריו שלא ליפול ברשת היצר הרע.

הרבי הריי”צ מספר, שכאשר הרבי הרש”ב הגיע לפסקת ה’חכם’, נהג לדבר בארוכה בגנותם של ה”המשכילים”, כיון שמהתחכמויות–יתר אפשר לרדת עד למטה מטה ר”ל.

ארבעת הבנים של ר’ שאול

המשפיע הרה”ח ר’ שאול ברוק היה ממשיל את ארבעת הבנים לסדר ירידת הדורות, וכך סיפר: “היה אבא חסיד שהקפיד על קלה כבחמורה וכמובן הניח תפילין רש”י ור”ת. בנו של החסיד נהיה ‘חכם’ ואמר, למה להיכנס למחלוקת בין רש”י לר”ת, אניח רק מה שמחוייבים.

בנו של ה’חכם’ כבר נהיה ‘רשע’ ואמר, מדוע להיכנס במחלוקת בין אבי לסבי, לא אניח לא רש”י ולא ר”ת. בנו של ה’רשע’ הינו ‘תם’. מפליא אותו מדוע בבית סבו שומרים שבת אוכלים כשר ואילו בבית אביו אין זכר לזה?! אך בנו של ה’תם’ כבר אינו יודע לשאול, כיון שגם בבית אביו וגם בבית סבו אין שמץ של יהדות”.

כך היה ר’ שאול מסיים את סיפורו, בבטאו עד היכן ‘חכמות’ עלולות להוביל. כיום ניתן להוסיף כי בנו של ה’שאינו יודע לשאול’ הוא ‘הבן החמישי’ ש”לא ידח ממנו נדח”, והוא מגיע לבית חב”ד ובסופו של דבר חוזר להניח רש”י ור”ת כסבו החסיד!  

א–ח–ד רשע

הרשע יודע את האמת ומקנטר כנגדה. בתורת החסידות לא מרבים לעסוק בביאור דמותו של הרשע, אלא בעיקר בפוטנציאל החיובי שיש בו, לגלות בקרבו את נקודת היהדות.

מסופר (ספורי חסידים–זוין) על הצדיק ר’ צבי אלימלך מדינוב שהיה נוהג להסתובב קודם ה’סדר’ בין בתי העיירה לשמוע כיצד היהודים הפשוטים עורכים את הסדר. פעם, שמע את אחד מהם קורא “א––ח––ד חכם! א––ח––ד רשע!”, כשהוא מבטא את המילה ‘אחד’ בדומה ל’אחד’ של קריאת שמע. אמר על זה הצדיק, שהיהודי הפשוט הזה עשה מכל ארבעת הבנים תפילה קדושה כמו קריאת שמע, אפילו מהרשע!

כמו שכתוב “ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא” - ישרא”ל ר”ת יש שישים ריבוא אותיות לתורה. וכשם שספר תורה שחסרה בו אות אחת, פסול. כך אם ח”ו יהודי אחד מתנתק מעם ישראל זה פוגע בכל עם ישראל, אך דווקא אחד שגם לו יש אות בספר התורה, נותן לו כח להתגבר על כך.

גילויו של הנאצי

סיפור הממחיש עד כמה “לא ידח ממנו נדח” הוא סיפורו של ‘סגדי צ’אנאנד’ שהיה מנהיג המפלגה הניאו נאצית בהונגריה. הוא היה מטיף לשנאת יהודים והופיע תמידים כסדרם בתקשורת ההונגרית בנאומים אנטישמיים חריפים.

בשלב מסוים, החליט לעשות ‘בדק בית’ והקים ועדה פנים מפלגתית לוודא שכל חברי המפלגה “טהורים” מדם יהודי. תוצאות הבדיקה הדהימו אותו, שכן התגלה שדווקא אצלו - האנטישמי הגדול - זורם בעורקיו דם יהודי. התברר כי סבתו היא יהודיה ניצולת שואה, ולאחר כל מאורעות האימים שחוותה החליטה לנתק כל קשר עם העם היהודי, עד כדי כך שאפילו כשהתחתנה לא גילתה לבעלה את מוצאה היהודי.

צ’אנאנד החל מרגיש רצון עז לחקור אודות היהדות שכעת מתברר כי הוא שייך לה. הוא הרי דיבר כל הזמן על כך שהיהודים משתלטים על העולם. ואם כן, גם הוא רוצה להיות חלק מההצלחה של העם היהודי.

כשהגיע לבית הכנסת בפעם הראשונה רצו לסלקו, מה לאנטישמי בבית הכנסת? אך לאחר שהרב אוברלנדר השתכנע ברצינות כוונותיו, התחיל לקרבו עד שחזר בתשובה. כיום הוא מתגורר בארץ–הקודש ומנהל אורח חיים יהודי.

אכן, אפילו ב’רשע’ שוכן ה’אחד’, שרק צריך לגלותו.

תם מהו

כשמו כן הוא. כל חייו הם חיים של יראת שמים “תמים תהיה עם הוי’ אלוקיך”, קיום המצוות בהתלהבות על מנת להדבק בהקב”ה, מתוך אמונה וביטול שלמעלה מטעם ודעת. הרבי הרש”ב מייסד “תומכי תמימים” היה משבח מאוד את מעלת ה”תם”.

אמנם, מבחינה השכלתית המוחין שלו הם למטה מטעם ודעת. הוא - למשל -  לא יכול ואף אסור לו, להיכנס לוויכוחים עם הרשע כי לא יצליח להתגבר על טענותיו.

שלא עשני רב

דברי ימי ישראל בכלל וספורי החסידים בפרט, מלאים בסיפורים על מעלתם של יהודים פשוטים ותמימים. כדוגמת אותם שני אחים שהאחד היה רב והשני כפרי פשוט. בהזדמנות מסוימת הגיע הרב לבקר את אחיו הכפרי והנה הוא רואה כי נפלו פני אחיו, כששאלו מדוע, נענה הכפרי כי אחד השכנים הגויים השתמש בסיר המיועד לחמין וכעת אין לו סיר לבשל חמין לכבוד שבת.

הרב התחיל מיד בפלפולים וביאורים מדוע מותר להשתמש בסיר למרות מה שקרה, לפתע הכפרי קרא בקול “ברוך אתה . . שלא עשני רב”! הרי אם הייתי רב, עוד הייתי אוכל נבלות וטרפות…

ואחד שאינו יודע לשאול

במבט שטחי ניתן לחשוב שמדובר כאן על אחד שלא ניחן בכישרונות שכליים כלל. אך הרבי שליט”א מסביר שמדובר כאן דווקא על אדם שבענייני מסחר או פוליטיקה הוא ‘מבין’ גדול, אך כשזה מגיע לתורה ומצוות, כאן הכל יבש וטכני. הוא מקיים את המצוות, גם לליל הסדר הוא מגיע, אך הדברים אינם נוגעים לו, הוא לא מתעניין להבינם יתר על המידה וגם לא מתרגש ומתפעל מהם, העיקר לבצע, ובזה תם העניין.

למרות שמבחינה מעשית הוא טוב יותר מהרשע, שהרי הוא מבצע את הדברים בפועל, אך מבחינה פנימית מצבו גרוע בהרבה מהרשע. הרשע תוקף ומתנגד, וזה מראה שהדברים נוגעים לו. ואילו ה’שאינו יודע לשאול’ אינו מתעניין כלל. לכן הסיכויים שהרשע ישתנה, גדולים בהרבה מסיכוייו של ה’שאינו יודע לשאול’.

סיפר אחד השלוחים, שבתחילת שליחותו חשב שעיקר ההצלחה בעבודת הקירוב, היא עם יהודים מסורתיים ה’חמים’ לאידישקייט. אך במשך הזמן נוכח, שבדרך כלל, היהודים הללו אינם מתנגדים, אך גם לא מוכנים להתקדם ביהדות. דווקא יהודים כאלו שרחוקים, ובתחילה מתנגדים לכל קשר עם היהדות, איתם אפשר להגיע להתקדמויות גדולות ביהדות. מי שמתנגד מראה שהדבר נוגע לו!

בין בור לרשע

מעלה נוספת של הרשע על ‘שאינו יודע’ מתבטאת באפיזודה הבאה: הרב לאו וחמיו הרב פרנקל, נפגשו פעם עם שר התחבורה דאז, מר דוד רמז, בנושא ביטול התחבורה הציבורית בחיפה בשבת–קודש. השר לא נעתר לבקשתם, אך אמר: “אתם עוד תתגעגעו אלינו - הפוליטיקאים של אז - שאנחנו עוד יודעים משהו באידישקייט. הדור הבא בכלל לא יבין על מה אתם מדברים”.

כשהרשע מחליט לחזור בתשובה, הדרך סלולה לפניו, הוא מכיר ויודע את המעשה אשר יעשון, אך ה”שאינו יודע” צריך עוד ללמוד רבות כדי לעלות על דרך המלך.

אָן שאלות

ישנה דרגה נעלית של אינו יודע לשאול, מהפן החיובי: עבודת ה’ בלי שאלות כלל. את סוג העבודה הזה היה הרבי הרש”ב משבח ביותר.

בדוגמת הסיפור על הרב נתן ברכהן, שעבר פעם אצל הרבי בחלוקת דולרים לקבל ברכת צאתכם לשלום קודם נסיעתו לאה”ק. לפתע שואל אותו הרבי, “אתה נוסע לברזיל”? בלי לחשוב פעמיים, השיב ר’ נוטקע בחיוב. הרבי נתן לו דולר לנסיעה לברזיל. כשיצא החוצה, הודיע לקרוב משפחתו שהיה אמור לקחתו לשדה התעופה שהתוכניות משתנות, הוא נוסע לברזיל!

כשהגיע לברזיל נודע לו על יהודי, בן לאחד ממכריו, שמתכנן ר”ל להנשא לגויה. ר’ נוטקע הבין שזוהי שליחותו שם, ולא נח ולא שקט עד שהוא ביטל את תוכניתו זו. הצלת הנפשות הזו קרתה, אך ורק בגלל שר’ נוטקע ביצע את דברי הרבי בלי שאלות, הרבי אמר - הוא מבצֵע!

יחסי שכנוּת

לאחר שהבנו את מהותם של הבנים, נבין גם את סדרם. החכם והרשע שכנים זה לזה - לתועלת שני הצדדים, החכם הוא היחיד שיכול להשפיע על הרשע לשנות את דרכו, ואילו הרשע מזכיר לחכם ש”לפתח חטאת רובץ”, ואם לא ישמור על עצמו גם הוא עלול להגיע לדרגת הרשע. אדרבה, דווקא השפעתו החיובית על הרשע היא ההגנה הטובה ביותר שלא ליפול לרשות יצרו.

ליל הסדר

התורה מדברת בראש ובראשונה על הרשע. את הכוס של “והגדת לבנך” נותנים דווקא לרשע, להורות שכאשר רואים יהודי בכזה מצב, יש לתת  לו את מלוא תשומת הלב, על מנת להוציאו ממצבו.

כמו שסיפר הרבי (תוכן הדברים) ששאל פעם את הרבי הריי”צ, האם נכונה ההנהגה לקרב דווקא את היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות? ענה לו הרבי הריי”צ, כמו שילד ‘מיוחד’ במשפחה, מקבל יחס מיוחד, כך גם ליהודי במצב ‘מיוחד’ יש לתת יחס מיוחד. אמנם, אסור לשכוח מלהתייחס גם לשאר הבנים אך החכם הוא האחרון בתורה, קודם יש לדאוג לבעייתיים יותר.

הבעיות ופתרונן

כל ‘בן’ מבטא בשאלתו את הבעייתיות שבו, ובתשובה אנו נותנים לו את הפתרון המתאים:

החכם טוען שצריך להבין את כל הפרטים בהבנה מושלמת וברורה “מה העדות והחוקים והמשפטים”, עונים לו שיחד עם כל השכל, צריך להיות גם למעלה מהשכל - קבלת עול וביטול, ודווקא זה ישמור אותו מלרדת לדרגתו של הרשע. “אמור לו כהלכות הפסח–אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן” דווקא ‘הלכות’ שצריך לבצען בקבלת עול, ו’אפיקומן’ נוטריקון ‘אפיקו–קומן’ - הוציאו ובטלו את הקומה והישות.

הרשע מגיע לשולחן הסדר, הוא מרגיש ‘לא שייך’ - “לכם ולא לו”. התשובה שעונים לו, “אילו היה שם לא היה נגאל”, רק שם במצרים לא היה נגאל, אבל עכשיו בגאולה האמתית והשלימה, גם הוא יגאל. כי “אחד רשע” - גם בליבו שוכן ה”אחד” - הקב”ה. תשובה זו נותנת לו את התחושה שגם הוא שייך!

התם כששומע את סיפור יציאת מצרים, הדבר גורם לו התפעלות עצומה ותשוקה חזקה לצאת ממצרים, לזכות לניסים ונפלאות. הוא רוצה לדעת “מה זאת”, איך מגיעים לזה? ההדרכה שהוא מקבל - “בחוזק יד הוציאנו ה’ ממצרים מבית עבדים” - הקב”ה היה צריך להתאמץ כביכול, להגביר את מידת החסד על מידת הדין, ולחשב את הקץ למרות שהללו עובדי עבודה זרה וכו’ ולהוציאנו ממצרים. כך גם יהודי שמתאמץ להתגבר על המדידות וההגבלות שלו, זוכה לצאת מהמצרים והגבולות בניסים ונפלאות!

שאינו יודע לשאול מגיע לסדר בלי טענות ובלי שאיפות, יעשה מה שצריך בלי לערב את השכל והרגש, אבל אז –“את פתח לו”! נפתח בפניו עולם חדש, “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”, “בעבור זה–בשעה שפסח מצה ומרור מונחים לפניך” “פסח” מעורר אותו לפסוח ולדלג מתוך שמחה של מצווה, “מצה” - להיות חדור באמונה וביטול ו”מרור”- מרירות ורצון לצאת ממצבו. או אז זוכה הוא ל”עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” התעוררות מלמעלה להוציא אותו מהמצרים וההגבלות.

השאיפה והתקווה

מטרתנו היא להעלות את כל הבנים מהרשע ומעלה לדרגה הגבוהה ביותר. ואפילו הבן החמישי, אותו אחד שכלל לא מגיע לשלחן הסדר, גם אותו לצרף ליציאת מצרים. הרבי מלך המשיח אינו מוותר על אף יהודי. כל עם ישראל יחד, צריכים לצאת ממצרים בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש!

(תוכן השיעור נמסר במסגרת ‘ערב עם התמימים’ שנערך בישיבת תות”ל, נצרת עילית, בליווי מצגת מולטימדיה. ונערך בהרחבה לתועלת קוראי ‘בית משיח’)