מזכיר “המזרחי”

בימים אלה, לפני ששים וארבע שנים, ביום י’ באדר תש”י, התקיימה בירושלים עצרת מספד גדולה במלאות ‘שלושים’ להסתלקותו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע. את ההספד המרכזי נשא ר’ אריה לייב גלמן, מראשי תנועת ‘המזרחי’, שעמד בקשר עם הרבי הריי”צ שנים ארוכות, ואף זכה לחלופת מכתבים מיוחדת עם הרבי • תחקיר מרתק אודות הקשרים הייחודיים בין ר’ אריה לייב גלמן מראשי תנועת המזרחי, ורבותינו נשיאינו

מאת שניאור זלמן ברגר 

ר’ אריה לייב גלמן - נשיא המזרחי בארה”ב, יו”ר המרכז העולמי של המזרחיי’ באדר תש”י.

בבית הכנסת “ישורון” - מבתי הכנסת החשובים בירושלים עיר הקודש - מתקיימת עצרת המונים במלאת שלושים להסתלקות אדמו”ר הריי”צ. על הדוכן עומד ר’ אריה לייב גלמן, יו”ר המרכז העולמי של תנועת המזרחי, והוא פותח במילות הספד על הרבי, כשהוא ממשיך את דבריו גם בנימה אישית ביותר על אודות הרבי:

“אנוכי זכיתי לעמוד קרוב אצלו, קירבה רוחנית וקירבה נפשית, למרות שהיינו בבעיות מסויימות מחולקים ומפולגים בדעות ובהשקפות. היו לי הזדמנויות רבות לשמוע את דברי תוכחתו והטפת מוסרו. כמה רכות, כמה אצילות, כמה אהבה וכמה זעזועים נפשיים היו מתובלים בדברי תוכחתו!”

בנאומו לא פירט גלמן על מהות הקשר שלו עם אדמו”ר הריי”צ. את העבודה המורכבת הותיר כנראה לחוקרים בדורות הבאים.

ואכן, לאחר תחקיר ארוך ומורכב, מתברר כי קשר מיוחד במינו שרר בינו לבין הרבי, קשר שהחל בתקופת ביקור אדמו”ר הריי”צ בארצות הברית בשנת תר”צ, ונמשך עוד שנים ארוכות לאחר מכן, ואף עם חתנו ממלא מקומו הרבי מה”מ.

מזכיר “המזרחי”

ר’ אריה לייב גלמן היה מראשי תנועת ‘המזרחי’. הוא נולד באוקראינה בשלהי שנת תרמ”ז, ובצעירותו היגר לארצות הברית שם התיישב בעיר ס. לואיס, ובה ניהל את בתי הספר היהודיים. לאחר מספר שנים בתחום החינוך, עשה הסבה לתחום העיתונות היהודית. תחילה כיהן כעורך עיתון יהודי מקומי בשם “דער אידישער רעקארד”. במאמריו בעיתון זה נתגלה גלמן בכשרונו כעיתונאי זריז וכסופר בעל רמה מחשבתית. הוא פירסם בעיתונו אלפי מאמרים בנושאים שונים, מהם תגובה לנושאים אקטואליים, מהם מאמרים פובליציסטיים, וכן רשמי מסע ודברי הערכה על אישים ומוסדות.

לאחר מספר שנים בהן צלחה דרכו, הפך מעורך למו”ל העיתון. בשני תפקידיו אלו כתב טורים וכתבות שנקראו בשקיקה על ידי יהודי ס. לואיס. עשרים וחמש שנים כתב בעיתון, כאשר בשנים אלה ערך תעמולה נלהבת למען התנועה הציונית.

במקביל הוא עמד בקשרי מכתבים עם מייסד המזרחי הרב יצחק יעקב ריינס וכן עם הראי”ה קוק, הרב הראשי לארץ ישראל.

הוא לא הסתפק בבמה זו, ובמשך השנים אף פירסם מאמרים רבים בעיתון ‘הצופה’ ובעיתונות היהודית בארצות הברית. חלק ממאמריו יצאו כספרים. מלבדם, הוציא עוד ספרים, כולם גדושים באידיאולוגיית תנועת ‘המזרחי’.

לפני מאה שנה, בשנת תרע”ד, התייסדה תנועת ‘המזרחי’ בארצות הברית. לצד הנשיא ר’ דובער אברמוביץ, נבחר אריה לייב גלמן למזכיר ‘המזרחי’ בארצות הברית. מרכז המזרחי בארצות הברית נקבע אז בעיר מגוריו, ס. לואיס.

מפגש נלהב עם הרבי

בשנת תרפ”ט הגיע הרבי הריי”צ לארצות הברית לביקור ממושך שנועד לחזק את יהדות ארצות הברית וכן לפעול לטובת יהודי רוסיה. במהלך הביקור נסע לערי ארצות הברית, ובכל מקום ומקום התקבל בכבוד הראוי למנהיג הדור. את אירועי קבלות הפנים ההמוניות, ארגנו המוסדות והארגונים היהודים בכל אתר ואתר. כאשר נודע כי הרבי מתעתד להגיע גם אל העיר ס. לואיס, נחלץ ר’ אריה לייב גלמן לעמוד בין ראשי העוסקים בארגון אירועי קבלת הפנים. הוא אף היה מהנואמים המרכזיים בשרשרת האירועים בימי הביקור.

עיתונו “דער אידישער רעקארד” תיאר בהתפעלות את אישיותו של הצדיק והמנהיג העומד להגיע בקרוב אל העיר. העיתון סיפר לקהל קוראיו, כי הרבי מליובאוויטש הוא התגלמות מסירות הנפש בדורנו, וכאשר נאסר אך לפני שנים ספורות, פרצה סערה בין לאומית כאשר מכל רחבי העולם הגיעו בקשות לשחררו. כאן באו תיאורים נפלאים על הפעולות הנשגבות של אדמו”ר הריי”צ למען יהודי ברית המועצות הנדכאים תחת השלטון הקומוניסטי האכזרי.

“הרבי מליובאוויטש הוא עמוד השדרה של העם היהודי”, נכתב בעיתון שיצא לאור יומיים לפני הגעת הרבי לעיר. “אדם לא יכול להיות עם אומץ כה רב, ולנהל קרב אמיתי עם מהרסי היהדות, אם בעורקיו לא זורם דם של מוסרי הנפש בדורות הקודמים בדוגמת רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון. לכן - מסיק הכותב - בין אם אתה חסיד ובין אם לאו, עליך להכניע את עצמך בפני אישיות דגולה שכזו”.

הגיע היום המיוחל - ו’ באייר תר”צ. כשלושת אלפים אנשים הצטופפו בתחנת הרכבת ‘יוניון’ שבס. לואיס. התחנה כולה, מקצה לקצה, היתה גדושה באלפי יהודים מכל החוגים המעמדות וההשקפות, אשר באו לכבד את הצדיק שמוסר נפשו למען יהודי רוסיה בפרט ויהודים בכלל. 

כאשר נעצרה הרכבת ברציף התחנה ודמותו של הרבי נראתה בפתח הקרון, תססה התרגשות רבה בקרב הציבור. ראשונים ניגשו אל הרבי מר גלמן ומר נתן האריס, מראשי מארגני קבלת הפנים. לאחר דברי ברכה קצרים, הציגו השניים את חברי ועדות קבלת הפנים.

בו ביום נערכה קבלת פנים חגיגית בבית הכנסת “בני אמונה” בו המתינו אלפים רבים לקבלת הפנים החגיגית. זרם ההמונים שהגיע לבית הכנסת, עלה על כל הציפיות. אלפים נדחסו בפנים ועוד אלפים הצטופפו מחוץ לבית הכנסת. קבלת הפנים נפתחה בנאומי רבנים ואישי ציבור חשובים ובהם ר’ אריה לייב גלמן. כל הנואמים שיבחו את פועלו הרב של הרבי למען יהודי רוסיה.

הרבי נאם בפני הציבור ואת עיקר דבריו הקדיש לבקשה דחופה לסיוע עבור יהודי רוסיה. כשסיים הרבי את דבריו, הקהל מחה כפיים, אך הרבי נחפז לצאת לחדר צדדי, שם נערכה פגישה עם רבנים, גבירים, פרופסורים. במקום נכח גם ר’ אריה לייב גלמן. הנוכחים כולם לחצו את ידי הרבי ואמרו שלא ציפו לכזו קבלת פנים נלהבת.

בימים הבאים נערכו ברחבי העיר אירועים חשובים לכבוד הרבי, כאשר גלמן נטל חלק בכולם, וברובם אף נאם בהתלהבות בבקשו מהקהל הרב לסייע לרבי בפועלו למען יהודי רוסיה.

הביקור סוקר בהרחבה בעיתון “דער אידישער רעקארד”, ולבקשת ר’ אריה לייב גלמן, העניק הרבי ראיון מיוחד לעיתון כאשר אחד הכתבים ראיין את הרבי. במשך 45 דקות הבהיר הרבי את דעותיו בנוגע לנושאים הבוערים בקרב יהודי ארצות הברית, והעיתונאי בחר להביא את הדברים היותר נוגעים לכלל הציבור.

נראה כי הביקור הזה היווה יסוד חשוב לאהדה והערצה שהפגין עורך העיתון ומזכיר המזרחי כלפי אדמו”ר הריי”צ.

אגרת התוכחה

בשנת תרצ”ו נבחר גלמן לנשיא תנועת ‘המזרחי’ בארצות הברית, אז עבר להתיישב בניו יורק רבתי. ר’ אריה לייב השקיע את כל מרצו וכשרונותיו הארגוניים כדי להאדיר את ‘המזרחי’ ולהרחיב את רשת מפעליו. הוא ראה הצלחה כבירה במעשיו, ומאות סניפים של תנועת ‘המזרחי’ התייסדו ברחבי ארצות הברית.

בשנים שלאחר בואו של הרבי לארה”ב - מאז ט’ באדר ת”ש - שוב התחזק הקשר בינו לבין הרבי. מקשר זה נותרה בידינו פנינה חשובה ומרתקת: אגרת תוכחה ששיגר אליו הרבי בימי מלחמת העולם השניה, במענה על ההצעה לכנס רבנים ואדמו”רים כדי לפשפש במעשים עקב האסון הנורא המתחולל באירופה.

ר’ אריה לייב גלמן שיגר את הצעתו במכתב מיום כ”ו בניסן תש”ב, ובו כותב אשר שדרות האומה נצרכות בשעת חירום זו לטל של תחיה רוחנית, דתית ומוסרית; וכשם שבתקופת הבעל שם טוב זקוק היה עם ישראל לסם מרפא רוחני, גם כעת זקוק העם לעידוד רוחו הנשברה ולהשיב את נפשו הרצוצה, להצית אש קודש ולחזק ולבצר את האמונה שבלב על ידי כוח החסידות והשפעתה. בשל כך הציע ר’ אריה לייב, לכנס אסיפה מצומצמת של אדמו”רים ולהזמין אליה גם “בעלי בתים” אחדים לטכס עצה בנידון.

אדמו”ר הריי”צ קיבל את מכתבו. אם בתחילה חשב להימנע מתשובה, אך לבסוף השיב בתשובה מפורטת ביותר, כאשר ב’אגרות קודש’ היא פרושה על פני אחד עשר עמודים!

האגרת נפתחת בהסבר מדוע בתחילה היתה מחשבה להימנע מתשובה:

“לא היה בדעתי ורצוני להשיב עליו. כי עד כמה שלא יחבבני - כדבריו בעל פה ובמכתביו - ועד כמה שלא אכבדהו עבור מעלותיו הפרטיות - חוץ מחסרון המפלגתי שבו הנה השקפותינו לא רק בלתי מתאימות ושונות הנה אלא שהן הפכיות ומתנגדות בהתנגדות גמורה מן הקצה אל הקצה”.

הרבי מוסיף ומבהיר מדוע הדרך של חב”ד שונה לגמרי מדרך המזרחי: “דרכי חסידות חב”ד מעמידה את ההולך בה בקרן אורה, של ביקורת עצמית ושאיפה להתאמתות, וזה ההיפך לחלוטין מהנהוג אצל ‘וועלטלעכע מענשען’ אנשי העולם” - אליהם משייך הרבי את ר’ אריה לייב גלמן, שכנשיא תנועת המזרחי, ייצג את דרך הפשרות בכל נושא דתי ויהודי.

אך הרבי מוסיף ומבהיר, כי לאחר התבוננות בעומק במאמר הבעל שם טוב הקובע כי כל דיבור שהאדם שומע הוא הוראה או גילוי דרך בעבודת הבורא, הרי שעל יסוד מאמר זה החליט הרבי לבאר את הענין. ומוסיף כי על ידי הסברים אלו, אולי גם מקבל המכתב יתעורר להצטרף לחב”ד: “כי מי יודע סוד הנשמות שליחותן ותעודתן בעלמא דין, פן ואולי הגיע הזמן אשר גם הוא יתעורר להיכנס בפלוגת עובדי ה’ על פי תורת חסידות חב”ד שמצב טבע כשרונותיו ראוי הוא לזה”.

האגרת גדושה בדברי תוכחה חריפים על “אנשי העולם” הרואים כדרך חיים להקל בכל מצוה ומנהג, ועורכים אסיפות יחד עם אפיקורסים וכופרים ומתרגלים לשמוע את דבריהם.

מאידך גיסא - באגרתו של הרבי מובאים הסברים מאלפים על עבודת ה’ של חסידי חב”ד, המתבוננים בלימודם ומסיקים מתוכם את הדברים הנוגעים לפועל; מתבוננים בתפילה, ובהרחבה מוסבר על אודות הסרת סתימות של טמטום הלב והמוח על ידי עבודת התשובה.

הרבי מוסיף ומדגיש, כי גם בתוך החסידים העובדים את ה’ יש חילוקי דרגות, וכך גם בין אלו הנחשבים לבעלי עסק, אך השאיפה שלהם כל העת היתה עבודת ה’. כך היה המצב בין יהודי רוסיה פולין וגליציה, מקומות בהם התפשטה תורת החסידות, כי במדינות אלו היו יהודים יראי אלוקים וגם אם היו חילוקי נוסחאות, הנה בנוגע ליראת שמים, לא נמצא בן תורה שמקל לעצמו באותם ההיתרים שבאו ממקומות אחרים.

ודוגמה לקולא שלא היתה מקובלת באותן שנים במקומות הנזכרים - נגיעה בזקן:

“רב דתי… או שו”ב שיקיל לספר זקנו ח”ו וח”ו, ושום איש, גם הפחות שבפחותיהם לא היה אוכל אז משחיטתם והוראתם ותקומה לא היתה לרב ושו”ב כזה בשום קהילה בעדת ישראל, ורק כשנתרבו המורים של חברת מפיצי השכלה שרובם ככולם פורקי עול ופוקרים השחיתו את הצעירים והנוער להקל בכל איסורי תורה”.

גם כאשר בעלי מלאכה ובעלי עסקים ודומיהם החלו לספר את זקנם, היה זה רק במספרים, והללו ידעו את מקומם בעדת ישראל ולא הרהיבו עוז לדרוש משרה ברבנות או שחיטה.

כוונת אדמו”ר הריי”צ לתמוה על יהודי גרמניה ודרכם גם על יהדות ארצות הברית, שהסכימו למנות רבנים ושוחטים שהיו מגלחים את זקנם.

באגרת מוסיף הרבי מילים קשות נגד אלו המזלזלים באמונה בביאת המשיח, כאשר לבסוף תמה הרבי, שאם כך מתנהגים “אנשי העולם” היהודים המסורתיים בארצות הברית, אז מה יש לשבת יחד ולנסות לתקן דרכים בעבודת הבורא:

“צחוק מכאיב לב היה לי בקוראי דברי מכתבו אשר שדרות האומה זקוקות לסמי מרפא רוחניים… איזה תורה נותנים לשדרות האומה? החומש המקוצר או תרגום יהואש או שארי התורות שכתבו מינים ואפיקורסים”.

[החומש המקוצר - הוא ספר שיצא על ידי המשכילים בדורות קודמים, ובו השמיטו כל נושא שלא התאים להשקפת עולמם. בשנת תש”א יצא לאור “תרגום יהואש” - הוא תרגום התנ”ך לאידיש, ונכתב על ידי סופר האידיש יהושע שלמה בלומגארטן, שכונה “יהואש”. בגיליון ‘הקריאה והקדושה’ שיצא לאור בחודש אייר תש”א, פורסם מאמר חריף נגד התרגום שנעשה ללא הסכמות רבנים, ועם שגיאות תרגום רבות, חלקן נעשו בתום לב, וחלקן בגין רצון המתרגם להתאים את התנ”ך להשקפותיו.

המאמר הפנה את חיציו כלפי התרגום החדש, אך המטרה היתה בעיקר נגד אלו שנתנו גיבוי לתרגום יהואש, בהם עיתוני יהדות ארצות הברית כמו גם עיתונים מסורתיים שהיו קשורים לתנועת המזרחי בארצות הברית והעומד בראשה ר’ אריה לייב גלמן. יש לציין שבאותם ימים, התפתח פולמוס מרתק בנידון בעיתון ‘הצופה’, כאשר מערכת העיתון תקפה בנחרצות את תרגום יהואש ואת היהדות המסורתית בארצות הברית, המגבה את התרגום הזה המעוות את התנ”ך.

מכתבו של אדמו”ר הריי”צ נשלח אמנם שנה לאחר מכן, אך הקושיות על תומכי תרגום יהואש נשארו בעינן, ובעצם כל המכתב תמה על היהדות המסורתית בארצות הברית, שר’ אריה לייב גלמן נמנה על ראשיה - הכיצד זה הם נותנים גיבוי לעיוות מסורת ישראל סבא באמצעות ספרים שנכתבו על ידי סופרים שאינם דבקים במסורת ושאיפתם “לתקן” חס ושלום את הניתן לעם ישראל מאת בורא עולם - ש.ז.ב.].

לאחר שהזכיר הרבי את החומש המקוצר ותרגום יהואש, ממשיך אדמו”ר הריי”צ לסיסמת המזרחי ותמה האם די בסיסמה:

“איזה ארץ ישראל נותנים לפניהם, הפתגם ‘ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל’ אינו אלא פתגם על גבי הנייר, ועוד טרם כוחו להתיר את בשר החזיר ולטהר את המיועד להיטהר בביאת המשיח”.

לאחר כל המילים החריפות, כותב אדמו”ר הריי”צ כי יש דבר שעל כולנו לעשות יחדיו:

“עלינו כל אחד ואחד לעצמו לבדוק ולפשפש מי במעשיו ומי בדרכיו וכולנו יחדיו להגיד לאחינו בני ישראל ובית יעקב: הסכת ושמע ישראל! העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והיסורים הבאים עלינו הם חבלי משיח, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה … שובה ישראל עד ה’ אלוקיך והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש …

והנה עוד מסר אקטואלי להיום החותם את האגרת הארוכה:

“אשרי האיש המשתתף בהתעמולה לפרסם בין שדרות עמנו את האמת הגמור כי על מפתן הגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו אנו עומדים והצרות הבאות עלינו חבלי משיח המה, ותשובה ה’ אלוקינו דורש מאיתנו, וברור הדבר כי כל החי בישראל, גם הפחות שבפחותים שנשבה בין המתבוללים מכיון שידע את האמת הגמור כי על מפתן הגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו אנו עומדים יקבל עליו לשמור המצוות המעשיות בכדי שגם הוא יזכה לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש. הדורש שלומו ומברכו” [אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ חלק ו’ אגרת א’תשצד].

מה היתה תגובת נשיא המזרחי נוכח דברים חריפים אלו?

אין בידינו מידע אם השיב מענה, ומה היו צעדיו בנידון, אך במשך השנים הוא נתפס בתוך תנועת המזרחי כנאמן לדרך המסורתית ומתנגד לאלו שניסו להידמות יותר ויותר למבקשים לסטות מדרך ישראל סבא.

כאמור, אין בידינו תגובה של גלמן לאגרת התוכחה, אך לאחר הסתלקות אדמו”ר הריי”צ, התבטא ר’ אריה לייב בנושא בפומבי.

הספד מר על ‘אדם עילאה’

מאז “אגרת התוכחה” ועד שנשא את הספדו האישי על הרבי, חלפו שמונה שנים בהן חלו תמורות בתפקידיו. הוא סיים את כהונתו כנשיא המזרחי בארה”ב ונבחר ליו”ר המרכז העולמי של ‘המזרחי’ ו’הפועל המזרחי’. מלבד זאת נשא בשנים הבאות במספר תפקידים חשובים: חבר הנהלת הסוכנות היהודית, חבר הנהלת המגבית המאוחדת וחבר הנהלת קרן היסוד.

בחודש מר חשון תש”י עלה לארץ הקודש.

במלאת שלושים להסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ - בימים אלו לפני שישים וארבע שנים - התקיים כינוס מיוחד בבית כנסת “ישורון” מבתי הכנסת החשובים של חוגי ‘המזרחי’ בירושלים, בו נשא ר’ אריה לייב גלמן הספד מיוחד במהלכו שזר הגיגים אישיים, וכן הסבר משלו על דברי התוכחה של אדמו”ר הריי”צ. תמצית דברי ההספד פורסמו בביטאון ‘ההד’. נביא כאן מספר ציטוטים מרתקים מתוך דבריו:

“רוצה אני להוסיף אגלי דמעות אחדים לכוס הדמעות על הסתלקותו של אישיות מזהירה גדולה, מורם ורבם של עשרות אלפי ישראל, האדמו”ר מליובאוויץ זצ”ל. פטירתו היא אבל רבים ואבל האומה כולה. הוא היה אחד מאדירי התורה, ממנהיגי היהדות הנאמנה ומגדולי הדור.

“הוא היה גדול בתורה ותלמיד חכם עצום, למד הרבה בעצמו ולימד הרבה את אחרים, כתב וחידש הרבה חידושי תורה בהלכה, באגדה ובחסידות, פרט זה לא ידוע בציבור הרחבה אלא ליחידי סגולה שהתרכזו סביבו. מלבד זה היה אחד מקברניטי היהדות … הנפטר היה גדול הדור, זאת אומרת צדיק איש המעשה ואיש החיים, בראש וראשונה היה אדם - אדם עילאה עם כל התארים של אדם עילאה.

“נשא בלבו הטהור והער שלהבת אש של אהבת ישראל, ולאו כל אדם זוכה לכך. ישנם אישים גדולים מנהיגים וקברניטים רוחניים מפורסמים הרואים רק את הנגעים, מחפשים רק את המומים ובודקים רק את הסרכות. הללו עדיין לא זכו למדרגה הגבוהה של אהבת ישראל”.

כאן ציטט הנואם מדברי אדמו”ר הריי”צ כנראה בתקופה לאחר הגיעו לארצות הברית, בתקופת השואה:

“כשאני עומד כאן במקום הקדוש הזה אצל ארון הקודש, וכשאני רואה לפניי המונים של בני ישראל ובתוכם הנוער הדתי, אני נושא את כפיי לשמים בהודיה ואני קורא מקירות לבי: “מיר איז טייער יעדער איד” [= כל יהודי יקר לי]. בתור עוסק בצרכי הציבור בכל שטחי הציבור בכל שטחי החיים הדתיים והחברתיים במשך של יותר משלושים שנה, יש לי הרשות לומר לכם: “אידן, איך האב אייך ליב” [= יהודים, אני אוהב אתכם]. כל אלה העינויים והסכנות, המגיפות והמחלות הרדיפות ומצוקות הרעב שעברו עלינו במשך ימי המלחמה מעוררים אותי לומר לכם: “אידן, איהר זיינטר מיר טייער” [= יהודים אתם יקרים לי].

דברים אלו הזכיר ר’ אריה לייב גילמן בשם הרבי, והוא הוסיף ואמר:

“ככה דיבר אדם עילאה שבליבו היתה בוערת שלהבת אהבה אין סופית אל כל אדם מישראל בלי הבדל. הדעות הנגדיות של זולת לא קלקלו את שורת האהבה שלו. הוא התייחס אל כל החוגים והשדרות ואפילו אל אלה שהתנגדו לו התנגדות יסודית, בידידות וביחס של כבוד ובטוב לב.

“הנפטר הקדוש היה מטבעו איש טוב ונחמד, אציל הרוח וחוט של חסד ואהבה נמשך ממקור נשמתו. אולם, האדם העילאה הזה ידע לא רק לאהוב ולא רק לשאת ולסבול, אלא ידע בעיקר איך להוכיח. הנפטר הגדול הבין את הסוד הנשגב איך להוכיח את עם ישראל.

“אנוכי זכיתי לעמוד קרוב אצלו, קירבה רוחנית וקירבה נפשית, למרות שהיינו בבעיות מסוימות מחולקים ומפולגים בדעות ובהשקפות. היו לי הזדמנויות רבות לשמוע את דברי תוכחתו והטפת מוסרו. כמה רכות, כמה אצילות, כמה אהבה וכמה זעזועים נפשיים, היו מתובלים בדברי תוכחתו!

“לא ברוח, לא ברעש ולא באש אלא בקול דממה דקה. הוא דיבר דברים נוקבים וחודרים עד התהום, אבל רכים, נוחים וקלים. הוא מחץ וגם ריפא, הוכיח וגם ניחם, הרגיז וגם עודד. ככה כבש את הלבבות והשפיע לא רק על אנשי שלומו ומקורביו, אלא גם על החוגים שעמדו מחוצה לו.

“הוא לימד אותנו איך לאהוב את עם ישראל, איך לסלוח לבני ישראל, איך להוכיח את עם ישראל, ואיך ללחום ולמסור את נפשנו בעד תורת ישראל.

“נתייתם הדור ונתייתמה היהדות החרדית, שבת משוש לבנו ונפלה עטרת ראשנו. לאורו ולהשפעתו הרוחנית ניסע ונלך”.

ברכה לרגל קבלת הנשיאות

לאחר תום שנה מאז ההסתלקות, קיבל הרבי מה”מ את נזר נשיאות חסידות חב”ד. ר’ אריה לייב גלמן שיגר מברק ברכה לרבי:

“ביום שמחת הכתרתו בתור נשיא ורבי של חסידי חב”ד שלוח לכת”ר ברכתנו מציון מעומקא דליבא. יהי ה’ עמו ויאריך ימים על ממלכתו, ויזכה להמשיך ברמה את שרשרת הזהב של אבותיו הצדיקים והקדושים, ולהשפעה של תורה וקדושה בעולמו של ישראל בימיו ובימינו נזכה לגאולה השלימה.

“בשם מרכז העולמי של המזרחי - אריה לייב גלמן”.

בשנים הבאות הוא עמד בקשר מכתבים עם הרבי ומספר פעמים אף הגיע אל הרבי וזכה להיכנס ל’יחידות’.

בתפקידיו הציבוריים החשובים סייע רבות למוסדות חב”ד ולהתיישבות בכפר חב”ד. מספר חודשים לאחר שהכריז הרבי על מבצע תפילין, פירסם מאמר אוהד על מבצע חשוב זה.

באחד ממכתביו כותב לו הרבי מה”מ, כי אדמו”ר הריי”צ ידע שבעת הצורך הוא יכול להתעלות מעל חשבונות מפלגתיים: “זכורני דברי כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע הכ”מ ביחס לכבודו, שהגם שכ’ עומד בראש מפלגה, הנה יש לו היכולת להתרומם מעל למפלגה בשאלה הנוגעת לעמנו בכלל שאלה העומדת ברומו של עולם” (אגרות קודש ח”ד אגרת תתסה). 

באגרת לרגל מלאת לו שבעים, מברכו הרבי ומוסיף כי כמו שהבורא הוא מציאות אמיתית ואין שייך בזה פשרות, כך גם בנוגע לתורה אין שייך בה פשרות:

“וכיון אשר משנות השבעים ואילך נכנס כבודו לשנות הגבורה, יהי רצון שיהיה כמעין המתגבר ללחום מלחמתה של תורתנו הנותנת עוז וגבורה, מבלי חת, ואין לך דבר העומד בפני הרצון” (אגרות קודש חי”ז אגרת ו’תכג).

ר’ אריה לייב גלמן נפטר בירושלים בשנת תשל”ג והוא כבן שמונים ושש שנים.

מקורות:  אגרות קודש, תולדות חב”ד בארצות הברית, ימי תמימים, ימי מלך, המדינה והיהדות הדתית, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב, דער אידישער ראקארד, הקריאה והקדושה, פארווערטס, הצופה, ההד ובית משיח.