במשימה מורכבת ומדויקת שנערכה בשבוע שעבר, נכנסו שליח הרבי בקיבוצים הרב יעקב צבי (

במשימה מורכבת ומדויקת שנערכה בשבוע שעבר, נכנסו שליח הרבי בקיבוצים הרב יעקב צבי (קובי) בן ארי ואנשיו לעשרים קיבוצים מקיבוצי השומר הצעיר, והדפיסו שם מהדורות חדשות של ספר התניא. הם הופתעו לפגוש נשמות צמאות וסיפורים מרתקים שהם עצמם לא ידעו… * ומלאה הארץ חסידות

מאת י’ ועקנין

מימין: גליונות התניא יוצאים בזה אחר זה ממכנת הדפוסאלפי מהדורות של ספר התניא שהודפסו עד היום בכל מקום בעולם, עדיין לא הכהו את ההתרגשות המתחדשת בכל פעם שמדפיסים מהדורה חדשה של ספר התניא. שוב לראות את הדפים המודפסים נשלפים מתוך מכונת הדפוס, ורטט של התרגשות חולף בקרב הנוכחים החשים שותפים למעמד היסטורי. לא פחות. אין תחליף לריח הדפוס הטרי שעה שהמשתתפים מחזיקים בדפים הטריים החמים שזה עתה ‘נולדו’ מתוך מכונת ההדפסה, ולומדים מתוכם. זו תחושה של אור חדש שהגיע לעולם זה עתה, ואתה, את, נוגעים באור המיוחד הזה.

ארבעים שנה חלפו מאז הגיעה ההוראה של הרבי מה”מ להדפיס תניא בכל מדינה ומדינה, ומאז שנת תשד”מ, הרחיב הרבי את ההוראה להדפיס תניא בכל יישוב בו גרים יהודים.

קרוב לשבעת אלפים מהדורות הודפסו עד היום, ולעתים נדמה כי הפעילים העוסקים בזה מיצו את כל המקומות. מסתבר שלא כך הדבר. כאן, בארץ ישראל, ישנם מקומות רבים שבמשך השנים היו חתומים וסגורים מכל דבר שריח של יהדות נודף ממנו - קיבוצי השומר הצעיר. מסתבר שגם בהם צריך להדפיס מהדורה של ספר התניא, ומדובר בהחלט במשימה מאתגרת.

לא היה מתאים יותר מאשר הרב יעקב צבי (קובי) בן ארי, הפועל מזה שנים בתוככי הקיבוצים ומקרב נשמות רבות ליהדות ולחסידות. לאחרונה קיבל על עצמו להשלים את המשימה המיוחדת להדפיס תניא בעוד עשרות קיבוצים ויישובים שעד היום לא הודפס בהם הספר.

לקראת כ”ד טבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן, החל ר’ קובי להתקדם במלאכה במטרה להביא את האור החסידי הגדול, ספר של בינונים, לכעשרים קיבוצים נוספים. כן, המסרים של התניא מיועדים לכל יהודי, ואין סיבה שהמסרים הללו לא יגיעו אליהם.

כדי להדפיס תניא - צריך להבקיע חומות

למעלה מאלף מהדורות הדפיס עד היום הרב לייבל זאיאנץ מברזיל שלקח על עצמו כשליחות את הנושא הזה שהוא יקר ללבו של הרבי מה”מ - להדפיס תניא בכל מקום.

גם את החֶסֶר הזה בקיבוצים, נטל הרב זאיאנץ על עצמו לבצע, כשאחת המשפחות מאנ”ש מארץ ישראל, לקחה על עצמה את תפעול הענין, הן מבחינה לוגיסטית והן מבחינת גיוס התרומות. מדובר בסכומים לא מעטים, שכן כל הדפסת מהדורה חדשה, כרוכה בעלויות של אלפי שקלים.

בני המשפחה פנו לרב יעקב בן ארי, השליח במאות קיבוצים ברחבי הארץ, ורתמה אותו למשימה הלא–פשוטה הזאת. הרב בן ארי נענה לאתגר בהתלהבות רבה והתכונן לו כמו אל מבצע צבאי.

הוא שרטט מסלול דרכים ולוח זמנים עמוס, וביחד יצאו לדרך עם מכונת דפוס כבדה במטרה להגיע במשך שבוע שלם לעשרים קיבוצים! תכיפות הזמן לכ”ד טבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן, בהחלט נתנה דחיפה והשראה.

איך עושים את זה?

“זה בהחלט לא היה פשוט וקל” משתף הרב בן ארי ובקולו נשמעים אותות עייפות לאחר שבוע עמוס תחת לוח זמנים לחוץ וצפוף. “מכיוון שנפלה לידנו הזדמנות כזו, החלטנו לקחת את זה על עצמנו ולקיים הדפסות תניא בכמה שיותר קיבוצים במסגרת הזמן שהיה לנו”, הוא אומר. חישוב מהיר העלה שהדפסה על כל הכרוך בה נמשכת בין שעה וחצי לשעתיים. על פי זאת תוכנן מסלול יומי, כשבכל יום עתידים הפעילים לבקר בחמישה קיבוצים.

אפשר להניח שזה לא כל כך פשוט. אי אפשר לצלצל למזכירות הקיבוץ ולהזמין את אולם הכינוסים לאירוע חגיגי ורב–רושם של הדפסת ספר התניא…

(צוחק): “ממש לא. רוב הקיבוצים המדוברים הם קיבוצים ‘אדומים’, כלומר, רחוקים לגמרי מכל סממן של יהדות. אי אפשר לבוא ולקבוע שם עובדות כמו בכל עיר רגילה. העבודה במקום צריכה להיעשות בזהירות ובעדינות.

“ברבים מן הקיבוצים, יש לנו כבר ‘מקורבים’ ואנשי קשר שאוהדים את חב”ד ואת הפעילות שלנו. עם האנשים הללו יצרנו קשר ראשוני והצענו להם להדפיס את ספר התניא ב… בית שלהם. הסברנו לכל אחד את חשיבותו של ספר התניא וסגולתו, והחשיבות להדפיס את הספר בכל מקום.

“צריך להבין שגם האנשים שכבר מכירים אותנו, חששו מהענין. טקס כזה כבר אינו ‘ביקור בית’ תמים על קפה ועוגה; זה ארוע שאי אפשר להתעלם ממנו, ובקיבוץ קטן שבו כולם יודעים מה קורה אצל כולם, אנשים מגיעים, שואלים, נרתעים ולפעמים גם כועסים על “הפלישה”. המלאכה הזאת למצוא את האנשים שהסכימו להכניס אותנו הביתה, נמשכה זמן רב”, מחייך הרב בן ארי.

“אספר לך מקרה אחד על חשדנות שהתקבלנו בה. זה היה באחד הקיבוצים שם ערכנו את ההדפסה בביתה של אישה מבוגרת מאוד, בת הקיבוץ, שהסכימה בחפץ לב לארח את הטקס בביתה. במהלך ההדפסה, נאלצה בעלת הבית לעזוב וללכת לאסיפת חברי הקיבוץ, ממנה חזרה כשאליה התלוותה בתה. כשנכנסה הבת וראתה אותנו, חבורת ‘שחורים’ בסלון בית אמה, הרימה גבות בתמיהה ושאלה את האם המבוגרת בלחישה שנשמעה היטב “את הסכמת שהם ייכנסו?” האם ענתה בחיוב, אך זה לא סיפק את הבת “את בטוחה? אף אחד לא לחץ עליך?” האם ענתה שוב בחיוב, אך הבת לא נרגעה והיתה בטוחה שה’דוסים’ פלשו לסלון הבית בלי רשות” מסיים הרב בן ארי.

עבור שליח בעיר רגילה, זה אולי נשמע מוזר, אבל הרב קובי מכיר את זה בפעילות שלו מדי יום. הכל נעשה בזהירות רבה.

“לאחר שהשגנו את ההסכמות, היינו צריכים לעשות תיאום מדויק; לעבור מקיבוץ לקיבוץ על פי מסלול קבוע מראש במטרה להספיק להדפיס בחמישה מקומות מדי יום.

מסע אינטנסיבי של קדושה

את מלאכת הקודש בהדפסת התניא, החל הרב בן ארי, איך לא, בקיבוץ שבו גדל הוא בעצמו, קיבוץ “מעיין צבי” שבמבואותיה המערביים של זיכרון יעקב.

“הגענו אל ביתו של איש–הקשר, מיקמנו במרכז את מכונת הדפוס הגדולה (אותה צריכים לסחוב ארבעה אנשים) והתחלנו בתהליך ההדפסה. המעמד ריגש מאוד את בני הבית שלא ידעו שבמקומות אחרים ארוע כזה זוכה לקהל גדול ולהדים רבים. ככה בשקט, בתוככי הקיבוץ עושים היסטוריה. במהלך ההדפסה הוצאנו כיבוד קל, אמירת ‘לחיים’ ולאחר שהספר מודפס במלואו, מתחילים ללמוד את פרק ל”ב בתניא. מיד לאחר מכן מתקפלים, ועוברים לקיבוץ הבא”…

“בקיבוץ הבא, ההדפסה התקיימה בביתה של מקורבת שלנו, שמקרבת בעצמה ליהדות אנשים אחרים. היא אספה את חוג חברותיה וערכנו טקס צנוע ששיאו היה בשיעור תניא. האוירה ששררה במקום היתה מיוחדת מאוד. השיעור התרחב לשיחה על אידישקייט בכלל ועל השפעה יומיומית, בעוד הלבבות פתוחים.

הבנתי שגם היו תקלות…

“אי אפשר בלי זה… קרה מספר פעמים שהאנשים שקבענו איתם מראש על בואנו, פשוט לא ענו לנו, ולא היתה ברירה אלא להמשיך לקיבוץ הבא. כמובן שלא ויתרנו על שום מקום, והיינו צריכים לדלג על קיבוץ במסלול ולחזור אליו לאחר מכן מהלך דרך כפולה מהמתוכנן. היו גם תקלות מסוג אחר: באחד המקומות אליו הגענו בסוף היום, קיבלו אותנו בשמחה רבה, אך לפתע המכונה שבקה חיים. כל ניסיונות ההפעלה, לא עלו יפה ונאלצנו לעזוב… במקום אחר הגענו ממש מאוחר וכבר לא היה נעים להתחיל בהדפסה שעתידה הייתה להסתיים באחת עשרה בלילה”.

איזה רגע מרגש מבחינתך עברת במהלך מסע–ההדפסה?

“באחד הקיבוצים, בעל הבית קרא לי ושאל: ‘תגיד לי קובי, הסגולה שבהדפסה הזאת, תביא לנו גשם?’ עניתי לו שוודאי זה יפעל בגשם וברוח. להבטיח גשם ממש - עדיין איני יכול…

“באותו לילה החלו לרדת באיזור גשמי ברכה לאחר זמן רב של מזג אויר צחיח. למחרת בבוקר אותו יהודי מתקשר אלי בהתרגשות ואומר: ראית?? בזכות ההדפסה אתמול ירד גשם! אני לא מאמין! לקח לי כמה שניות להיזכר בבקשתו בליל אמש, ולהבחין באמונה התמימה והמיוחדת של אותו יהודי…

“במעמד אחר התגלה שבעל הבית המארח לא הניח תפילין מעולם… קפצנו על ההזדמנות. לא בכל יום יש לנו הזדמנות נדירה שכזאת - גם ‘קרקפתא’ וגם הדפסת תניא בפעם אחת… הנחנו לו תפילין ולאחר מכן ערכנו שיעור מתוך דפי התניא הטריים. אין ספק שכבר נזרעו הזרעים במקום.

“בביתה של אישה אחת שאירחה אותנו, הבחנו בתמונה גדולה ויפה של הרבי. לשאלתנו מה זה עושה אצלה בביתה? היא השיבה שמצאה את התמונה מושלכת ברחוב, והיא לקחה אותה אליה ונתנה לה את המקום הראוי”.

הרבי ביקר בקיבוץ בהפתעה

את סיפור ההדפסות המרתק, בוחר הרב קובי בן ארי לסיים בסיפור מדהים:

“באחד הקיבוצים בו תיאמנו מראש את בואנו, איש–הקשר שעמו קבענו להיפגש, לא היה בביתו. כמעט סבנו על עקבותינו, כשלפתע הבחין בנו אחד התושבים שאמר לנו: ‘בואו תדפיסו אצלי בקליניקה’. הופתענו אבל נעננו להזמנה. מפה לשם הוא שיתף אותנו בסיפור מופת שהפתיע אותנו בכפליים. שותפתו לקליניקה מטפלת ברפואה לא קונבנציונאלית. פעם הגיעה אליה אישה שלא זכתה זמן רב לפרי בטן. כשהיא הייתה בטיפול בקליניקה - כך לפי סיפורו של הקיבוצניק שלא נחשד בחב”דיות יתרה… - האישה ראתה לפתע את הרבי עומד מולה ומברך אותה. היא היתה המומה וסיפרה את זה למטפלת. ואכן, כעבור זמן קצר נפקדה. לאורך ההריון צצו קשיים שונים, אך אותה אישה היתה בטוחה באמונה שלמה שהכל יסתדר. ובאמת היא ילדה ילד בריא ושלם…”

השיחה עם הרב בן ארי קולחת, והוא מתאר את הפעילות העמוסה באופן כזה המוכיח עד כמה באמת היה הוא הדמות המתאימה בדיוק לפרויקט מעין זה; עם האמביציה הגבוהה האופיינית לו, ומרץ בלתי נגמר כדי למלא את השליחות של הרבי להגיע לעוד קיבוץ ולהביא אליו את אור התניא וסגולתו.

באמתחתו מתבשל כבר שלב ב’ בתכנית הבאה - מסלול הדפסת התניא בקיבוצי הנגב והערבה.

אז אם תראו קיבוצניק ממוצע שישאל אתכם על פיסקה בתניא אותה לא הצליח להבין, אל תתבלבלו, מאוד יכול להיות שהוא קיבל לידיו העתק של ספר התניא שהודפס בקיבוץ שלו.

אם תרצו, זה חלק מהמהפכה השקטה של הקדושה המתחוללת בקיבוצי השומר הצעיר.