הם לא רק מוהלים

הם לא רק מוהלים, אלא גם שלוחים, שגרירים ניידים שמביאים תורה ומצוות יחד עם תפקידם בבריתות. הם מגיעים גם לקיבוצים רחוקים לגמרי מתורה ומצוות, ועוברים חוויות מרתקות ומסעירות >>  אחד מהם הוא המוהל המומחה הרב גדעון קיי, שמספר לראשונה על החלקים הפחות–ידועים במלאכת המוהל >>   הנני שולח את מלאך הברית לפניך

בשבוע הקרוב שוב ניפגש עם ברית המילה הראשונה שנעשתה בהיסטוריה, בציווי של ה’ את אברהם על ברית המילה. מאז אותה כריתת ברית דמים ועד היום, מצוות ברית מילה היא אחת המצוות הנשמרות ביותר בעם היהודי. גם בימים קשים בגלויות השונות, וגם כאשר יהודים היו תחת איומי גזרות ומיתות משונות, מלו היהודים את ילדיהם. ברית היא אות בין הקב”ה וישראל.

אחד המוהלים החב”דיים העסוקים ביותר, הוא הרב גדעון קיי. במשך השנים מל הרב קיי אלפי תינוקות, ורק הוא יודע את מספרם המדויק. בארץ ישראל פועלים כאלף מוהלים, ומתוכם ישנם רק עשרים וארבעה מוהלים בדרגת ‘מומחים’ שזכו לתעודה זו לאחר שעברו בחינה מורכבת של צוות מומחים מהרבנות הראשית ומשרד הבריאות.

פגשתי את הרב קיי במוצאי שבת האחרונה וביקשתי לשאול על עבודתו, על התחושות והרגשות, על החידושים והתמורות שחלו בתחום כמו גם על תחושת השליחות אותה חש בעבודתו.

מסתבר שלצד עבודתו כמוהל אצל משפחות חסידיות בקהילות אנ”ש, הוא משמש כמוהל מבוקש בקרב משפחות בני הקיבוצים והמושבים בצפון הארץ, כשהוא מנצל זאת להפצת המעיינות וחיזוק היהדות.   

ממוהל רגיל ל’מוהל מומחה’

בטרם נדבר על עבודתך עצמה, איך הגעת לתחום?

“כבר בגיל צעיר התעניינתי בעבודת המוהלים. התחום הזה היה נראה לי מרתק ואפוף קדושה. אפשר לומר שנועדתי להיות מוהל. את אומנות המילה התחלתי ללמוד כששבתי ארצה לאחר ה’קבוצה’ בשנת תשנ”ד. למדתי אצל אחד המומחים בתחום, הרב עמנואל משולם מרחובות. הוא לימדני את הבסיס. מי שהעצים אצלי את הידע, היה המוהל החב”די הרב מנחם פליישמן, שהוא אוטוריטה בתחום וזוכה להרבה כבוד והערכה בקרב מוהלים מכל המגזרים בשל מקצועיותו”.

הרב קיי ליווה את הרב פליישמן בבריתות רבות, ולדבריו הוא חב לו רבות. בברכתו אף נכנס ללמוד בקורס של הרבנות ונבחן כדי להפוך ממוהל רגיל ל’מוהל מומחה’. “מדובר במבחן מורכב שיש בו לא רק שאלות על המילה והלכותיה, אלא גם שאלות הנוגעות בפן הרפואי. בוועדה שמעבירה את הקורס, יושבים זה לצד זה מוהלים מומחים מהשורה הראשונה לצד מומחי רפואה שבודקים את מקצועיות המוהלים בבריתות לא שגרתיות, באומנות הדיוק ובהבנה רפואית הנוגעת לבעיות כירורגיות היכולות להתפתח”.

האם בשל ההתפתחות הרפואית, ברית המילה בימינו שונה ממה שהיה בשנים עברו?

ממש לא. מוהל ירא שמים עושה עבודתו כמאז ומקדם. ההתפתחות הרפואית כן מסייעת במניעת סיבוכים תוך כדי הברית, ואם חלילה חל סיבוך אזי ניתן להשתלט עליו. אני שם דגש גדול ולא חוסך כסף על עזרים רפואיים מתאימים.  

הערך המוסף של מוהל חסיד חב”ד

האם יש שוני והבדל בין מוהל חב”דניק למוהל שאינו מעדת החסידים?

“כפי שציינתי לגבי קיום הברית עצמו אין הבדל בין מוהל חב”דניק למוהל אחר. מה שכן יש אצל מוהל חב”דניק - והרבי ציין זאת - זה לימוד תורת החסידות. כשלומדים חסידות בכלל, ואת תורתו של הרבי בפרט, אז הכול נראה אחרת ובכלל זה גם ברית מילה”.

בפיו של הרב קיי סיפורים רבים הקשורים בנושא, והוא בוחר לציין בפנינו דוגמה אחת שהתרחשה זה מכבר. “דרך אחד השלוחים בצפון הארץ, הגעתי לקיבוץ מרום גולן כדי להכניס שם תינוק בבריתו של אברהם אבינו. כשדיברתי עם אבי המשפחה בטלפון, לא ידעתי מה מעמדו ובמה הוא עוסק. כשהגעתי והחלפתי איתו ועם הסובבים כמה מילים, הבנתי שהאבא אדם אמיד מאוד העומד בראש אחת מחברות הפצת הפירות הגדולה בארץ ישראל.

“לצערי אותה משפחה רחוקה מאוד מדרך התורה, ומבלי משים סיפר לי האבא על תחביב שיש אצלם במשפחה לצוד ‘דבר אחר’ ביערות ובשדות מסביב, ולאכול את בשרם. אחד הדברים שהכי הפריעו לי, זה שבדלת הכניסה לבית בו התקיימה הברית, לא הייתה קבועה מזוזה וכך גם בשאר פתחי הבית. בינתיים, עד שהמוזמנים התאספו בחצר הבית, ניגש אלי אבי הבן ושוחחנו. בעניינים של אידישקייט אני הולך תמיד באופן של ‘לכתחילה אריבער’ ושאלתי אותו ישירות מדוע אין מזוזות בבתים, והוספתי כי לא ייתכן שבפתח ביתו של יהודי לא תהיה מזוזה. הוא הסכים איתי, ובהשגחה פרטית הייתה במכוניתי מזוזה שהבאתי, וקבענו אותה בפתח הבית. לאחר שהכנסנו את בנם בבריתו של אברהם אבינו, ישבנו יחד בחצר עוד שעה ארוכה ואנשים העלו שאלות ביהדות ואני התבקשתי לענות. כשיצאתי משם, חשבתי לעצמי שמי יודע מתי החבר’ה הללו דיברו עם מישהו על יהדות, הרי לביתם לא היו מכניסים סתם כך אדם שומר מצוות. כך זכיתי לעשות ‘מבצע מזוזה’ בנוסף לברית”.

הרב קיי נזכר בעוד אפיזודה שהייתה עמו לפני חודשים ספורים, ומבטיח לי שפרטי הסיפור יהיו בבחינת “תשובה הולמת” לשאלתי על אודות הערך המוסף שיש אצל מוהל חב”דניק. “קיבלתי טלפון ממושב אמירים - מושב טבעוני שתושביו ידועים כשמאלנים - לבוא ולערוך ברית מילה. כמה שעות לפני הברית, התקשר אלי אבי הבן ושואל אותי כל מיני שאלות וקושיות על כלי הברית והמנהגים השונים. כשדבר כזה קורה, אני יודע שמישהו מהאנשים המתנגדים לברית באמצעות מוהל, הכניסו לו ספיקות בראש.

“הבטחתי לו שכשאגיע, אסביר לו הכול. ואכן, מיד כשהגעתי, האיש בא לכיווני וביקש לבדוק את תיק המילה. הוא שאל שאלות וקושיות לרוב וביקש לדעת כיצד אנהג במקרה שיתגלה סיבוך. המעמד הזה לא היה נעים, אך בכל זאת השתדלתי להיות סבלני וענייני. המציאות הייתה מעט הזויה; המוזמנים כבר ישבו סמוך לשולחנות ערוכים בחצר הבית, בעוד אני ואבי הבן מנהלים וויכוח ער. היו לי לא מעט רגעים שחשבתי כבר לקפל את התיק ולשוב לצפת, אך העובדה שאני חסיד של הרבי שחינך אותנו לא לוותר על–אף נשמה, הותירה אותי במקום ממשיך לתרץ ולהיות סבלני”.

בשלב מסויים שם לב הרב קיי שהשמש עוד מעט שוקעת והוא נמצא בשיחה בת למעלה משעתיים והוא החל להתנהג באסרטיביות. הוא ביקש את התינוק, חשף בפני הנוכחים את הכלים הרפואיים ואת הידע הרפואי שלו, ומל את הילד. “עשיתי את זה כל–כך מהר, עד שאנשים לא האמינו שהברית הסתיימה. מצחיק היה שכמה דקות לאחר מכן ניגשה אלי האימא, ושאלה מתי אני מתכוון למול את הילד?!… הסברתי לה שאנחנו כבר אחרי… כשסיפרתי על המקרה הזה למוהלים לא חב”דניקים, נזפו בי. ‘אנחנו היינו עוזבים’ אמרו לי, ‘בייחוד בימינו שישנם תביעות רבות כנגד מוהלים’. אך חסיד שלומד חסידות ויודע את הערך האמיתי של מילה אצל יהודי, מוסר את נפשו”.         

מוהל - לא רק מקצוע

מהסיפור אני מבין שאתה רואה באומנות המילה לא רק מקצוע, אלא מקום של שליחות?

שאלה זו מעלה חיוך על שפתיו של הרב קיי, וכתשובה הוא מבקש לשתף אותנו בעוד סיפור של ברית, והפעם מקיבוץ הגושרים. “התקשרה אלי משפחה מהקיבוץ ושאלה אם אוכל להגיע למול את בנם בשבת? הסכמתי, וכמו במקרים נוספים אחרים, התניתי זאת בכך שהברית לא תגרום לחילול שבת ולכן על כל המוזמנים להגיע לקיבוץ לפני שבת. הם הסכימו והבטיחו, ואני ומשפחתי שוכנו במלון יוקרתי הנמצא בקיבוץ. מכיוון שהאוכל במלון אינו בכשרות מהודרת, הבאנו איתנו את כל האוכל, ופתחנו שולחן שבת בחצר המלון.

“החלטנו שלא לשנות מהנהוג אצלנו בבית; עשינו קידוש, זמירות שבת, סיפורים ודברי תורה וחסידות. הזמנו לשולחן אורחים שעברו במקום והתפעלו; לראשונה בחייהם ראו שולחן שבת אמיתי. בשלב מסויים הגיעה גם קבוצה של תיירים יהודיים שהתיישבו סביב השולחן. במהלך הסעודה היינו צריכים גוי של שבת, ואחד התיירים התנדב. כשהבנתי שהוא בעצם יהודי, פתחתי בהסבר ארוך על מעלת היהודי ובכך שבעצם מהותם כל היהודים שווים בפני ה’ ובפני התורה. התחושה הייתה נפלאה והסעודה הסתיימה כשהמשתתפים מקבלים על עצמם החלטות טובות. מהשולחן קמנו רק כשעלה עמוד השחר”.

בבוקר צעד הרב קיי לנהר החצבני כדי לטבול לפני הטבילה, וגם בצהרי יום שבת, לאחר הברית, ישב להתוועדות עם בני משפחת הנימול שם ניצל את ההזדמנות לשוחח עמם על יהדות ולענות על שאלותיהם, כמו למשל מדוע אסור לנסוע בשבת אם מדובר במצווה וכדו’.

סיפור זה מזכיר למיודענו ברית נוספת שהייתה לו בקיבוץ ברעם השוכן על גבול לבנון. מדובר בקיבוץ עם דעות אנטי דתיות, מהאחרונים שעדיין פעלו בו ‘בתי ילדים’ ופעל באופן שיתופי. נמצאת שם קהילה שחינכה לניכור עמוק לדרך התורה ומצוותיה, אך דווקא משם באה אליו קריאה למול.

“היום השמיני נפל על שבת. אבי הבן פנה למוהלים רבים, ביניהם כאלה שמתגוררים קרוב יותר לקיבוץ, אך אף אחד לא הסכים לבלות בקיבוץ את כל השבת. אחד מבני המשפחה עובד בצפת, והוא שמע עלי וכך קיבלתי טלפון עם ההזמנה מאבי הבן. האבא ביקש לקיים את האירוע בביתו בלי רעש וצלצולים. הוא שכר עבורי ועבור בני הגדול שהצטרף אלי, חדר אירוח בקיבוץ. את כל האוכל הבאנו עמנו מצפת, והתנאי שלי היה שאבי הבן יישב איתנו לסעודת שבת. הוא ניאות בשמחה, ואכן כך היה.

“ישבנו במשך שעות ארוכות, ומהר מאוד ‘נשבר הקרח’. הוא סעד איתנו יחד מהגפילטע פיש ומשאר המאכלים ונהנה מאוד. אחר כך ישבנו שעות ארוכות אל תוך הלילה כשהאיש שואל שאלות ביהדות ואני עונה עליהן. כמה הצטערתי לשמוע ממנו על ילדים שנולדו בקיבוץ והוריהם לא מלו אותם, וכמה אומץ נדרש היה ממנו שלא להתפעל מהרוח שנשבה במקום, ובכל זאת להתעקש להכניס את בנו בבריתו של אברהם”.

מכתב לרבי, לפני כל ברית

לקראת סיום הראיון אני מבקש לשאול את הרבי קיי מניסיונו, מה הכי חשוב להורים בבואם למול את בנם?

“הכי חשוב להורים זה לראות את תינוקם רגוע ולא מייבב זמן רב לאחר הברית”, הוא אומר מיד מבלי לחשוב. “הם רוצים לראות שיש מי ששולט בעניינים ולא נלחץ.

“כמו כן למדתי עד כמה חשוב זה היחס האישי, ואת זה קבעתי לעצמי כמסמרות כבר בימי הראשונים כמוהל. גם כשיש כמה בריתות ביום, והרבה בריתות לאורך השבוע, אני עושה מאמץ לבקר את התינוק לפני הברית ואחריה. אני לא חוסך זמן ומסביר לכל אימא, בייחוד לאימהות הצעירות, איך לסייע לילד להחלים”.

באירוע הברית עצמו הרב קיי מתנהל מול ההורים ומול הקהל ברוגע, בשלווה ובסבלנות. “הורים לא דתיים מתוחים מאוד לפני הברית ואחריה. הם רואים בזה ניתוח לכל דבר ועניין, בעוד ששומרי המצוות הרבה יותר רגועים”, לדבריו. הרב קיי מספר על בריתות מסובכות שמזדמנות לו לעתים, ולמרות מומחיותו הוא מרבה להיוועץ עם עוד שלושה מוהלים מומחים.

הרב קיי עצמו פתח לפני כשנה קבוצה וירטואלית שאליה פונים מוהלים רבים כדי ליטול ממנו יעוץ והכוונה.   

בסיום השיחה, מפתיע אותנו הרב קיי במנהג קבוע שיש לו. “לפני כל ברית אני כותב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ ומבקש ברכה. ועיקר העיקרים: שיבוא כבר מלאך הברית ויבשר לנו את הגאולה, כמו שכתוב ‘הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא’”.

מוהל בתחילת הדרך

בשנים האחרונות הצטרפו לצבא המוהלים מספר אברכים חב”דיים צעירים, וכדי להבין מה מניע אברך חב”די להיות מוהל, וכיצד הוא רואה את עבודתו, פנינו למוהל הרב מנחם מרדכי ישראלי, מקהילת חב”ד בביתר עלית שהוסמך לפני שלוש שנים וברזומה שלו כבר כמה מאות תינוקות שאותם מל.

השאלה אולי הכי מתבקשת: איך הגעת לתחום הזה?

לפני כשלוש שנים, לאחר שנולד לנו בננו הראשון, החלטתי שאת הבנים הבאים שלי, אני אמול, הרי ידוע שבמצווה זו יש עניין שיהיה ‘בו יותר מבשלוחו’. את אומנות המילה למדתי אצל מוהל מחסידי גור בירושלים בעל ניסיון של שנים, ולאחר מכן נלוויתי במשך תקופה למוהל החב”די הרב מנחם פליישמן.

מה מייחד אותך בתור מוהל?

“בנוסף לברית עצמה, אני דואג לכל המעטפת של הברית כמו עניין הכיבודים ושאר הנושאים. הדפסתי דף עם סדר הברית ולפני הטקס אני מסביר להורים את סדר הדברים ומייעץ להם”.

הרב ישראלי נוהג לקחת באמתחתו פתק עם שמות של יהודים הזקוקים לישועה ונוהג להזכירם מיד לאחר הברית. “מדובר בסגולה גדולה”, הוא אומר. “היו זוג שלקחו אותי טרמפ מברית בירושלים לביתר עלית, והאישה סיפרה לי שלא זכו עדיין לפרי בטן. לקחתי את שמה ומאז הזכרתיה לאחר הבריתות, ובסייעתא דשמיא, חלפה לה שנה ובעלה התקשר אלי כדי להזמין אותי לשמש כמוהל בברית של בנם בכורם”.

מנהג יש לו לרב ישראלי לא לנקוב בסכום כסף על הטרחה בברית. “כששואלים אותי כמה אני לוקח, אני לא אומר; שכל אחד ייתן כמה שליבו חפץ. אם אני יודע שישנו זוג שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, אינני לוקח מהם כסף. בורא עולם ידאג שאת כספי אקבל ממישהו אחר”.

בפיו של הרב ישראלי סיפורים ודוגמאות רבות על כך, והוא משתף אותנו בהשגחה פרטית שהתרחשה לקראת פסח אשתקד.

“מלתי בן של אחת ממשפחות אנ”ש, וידעתי שבני הזוג עניים ממש. ביום הברית האבא אפילו לא הציע כסף. כשהגעתי למחרת להוריד את התחבושות, הוא התנצל על כך, הוציא שטר של מאתיים שקל וביקש לתת לי, אך סירבתי לקבל. מאוחר יותר לקח אותי חסיד חב”ד אחר טרמפ. הלה איש עסקים מבלגיה, וכשראה את תיק המוהלים שלי, סיפר לי שאף הוא למד את אומנות המילה אך כבר שנים שאינו מל. התגלגלה השיחה והוא שאל אותי כמה אני לוקח לברית? עניתי לו שאינני קובע סכום. “ואם לא ישלמו?” תמה, עניתי לו שאכן כך היה רק אתמול, וכעת אני חוזר מביתה של משפחה כזו.

“הוא כנראה התפעל מהאמונה שלי, וביקש להיות שותף במצווה. ‘אתה שותף בזה שאתה מסיע אותי’, אמרתי לו, אך הוא גיחך. בו במקום שלף שני שטרות של מאה יורו ונתן לי. ראיתי בחוש השגחה פרטית מופלאה שזימנה לי את כספי הברית בכפל כפליים, ודוגמאות כאלה חוויתי פעמים מספר.     

מה האופי והכישרון שצריך להיות למי שמבקש ללמוד מילה?

לכל אחד מאתנו יש כישרונות, ותפילתנו לבורא עולם שנדע אותם ונשכיל להשתמש בהם כדבעי. עד לפני חמש שנים לא חשבתי שאני רוצה להיות מוהל, אך הדברים התגלגלו כפי שהם. שנית: לדעתי, כחסידים מוכרחים ‘להגדיל ראש’ מעבר לברית עצמה. לפני כל ברית אני חוזר על נקודה משיחת הרבי ומוצא קשר לברית.

יחד עם זה, על מוהל להיות ממוקד, לא חולמני ועם ידיים טובות. הקפדה על סטריליות אף היא חובה, ועיקר העיקרים הוא להיות קר רוח.

קרה לך שאנשים חששו מפני גילך הצעיר?

אני בהחלט רואה אנשים שחוששים, אך יש לי כבר שיטה להרגיע אותם, אני מגיב בהומור. כששואלים אותי כמה זמן לוקח לי לעשות את הברית, אני מגיב שתלוי אם מדובר בברית עם עיניים עצומות או פקוחות… לרוב מי שמזמין אותי זה מפני ששמע עלי ממישהו שמלתי כבר את בנו, או שהשתתף בברית בו הייתי המוהל, כך שהחשש נמוג.