אריאל אליאס

הרב אריאל אליאס ורעייתו רחל עשו דרך ארוכה עד שהגיעו לשליחות בקרב דוברי רוסית בגבעת שמואל. אריאל עצמו היה בן לאם גויה שחווה הצקות אנטישמיות בגלל היותו “יהודי”… הוא היה חבר בכנופיות רחוב, אבל מילט את עצמו משם, למד, השתלם ונסק עד שהגיע לארץ ישראל • בכל מקום שהלך, פגש בחב”דניקים. מה הפלא שנעשה בעצמו לחב”דניק לאחר הגיור • סיפור חיים משולב בסיפורי פעילות מרתקים

 “כשהתחלתי את תהליך הגיור, ידעתי שאני אוהב את העם היהודי. כל חיי הרגשתי יהודי מפני שאבי הוא יהודי וברוסיה סבלתי הקנטות על–כך שאני יהודי, אבל הייתה לי בעיה אחת: היה ברור לי שלא אסכים בשום אופן לאכול מצות המעורבות בדם של ילדים גויים”…

את הדברים הללו אומר הרב אריאל אליאס, שליח הרבי מלך המשיח לדוברי רוסית בגבעת שמואל הסמוכה לעיר בני–ברק. דברים אלו ממחישים יותר מכל עד כמה חדרה התעמולה האנטישמית במדינות הגוש הסובייטי.

מסכת חייו של הרב אליאס משולה לרכבת הרים העולה ויורדת בחדות רבה. הוא נולד במשפחה בה אביו היה יהודי ואמו נכריה. הוא חווה טלטלות עזות עד שגילה את אלוקיו והצטרף אל העם היהודי, כאשר כל העת מלווה אותו תחושה עמוקה של חיפוש רוחני, חיפוש אחר מהות הבריאה ומעשיו של בן האנוש בתוך העולם.

חמש עשרה שנה לאחר שעלה ארצה, הוא עומד בראש משפחה חסידית לתפארת ומשמש יחד עם רעייתו כאוזן קשבת עבור קהילת יהודי ברית המועצות בגבעת שמואל. משפחת אליאס ממקדת את פעילותם בשני מישורים - האחד עם יהודים מבוגרים המתגוררים בבניין לגיל הזהב במרכז העיר, וכן מול צעירים רבים המתגוררים בעיר ואף מחוצה לה. “אלו ואלו לא מתחברים לחוגים או אנשים דתיים אחרים, ואנחנו הכתובת עבורם לכל עניין יהודי”.

אבא יהודי אמא גויה

הרב אליאס נולד בנובוסיבירסק. “כשאני מספר לאנשים שנולדתי בסיביר, שואלים אם היינו רוכבים על סוסים ומתעניינים אם היה לנו חשמל? המציאות היא שהעיר שבה נולדתי היא מרכז המדעים של רוסיה, מה שמשך אליה יהודים רבים. בעיר מתגוררים כמיליון וחצי בני אדם”.

בשכונות שבמרכז העיר התגוררו משפחות שאחד מבני הזוג החזיק במשרה במפלגה הקומוניסטית ואילו בפרברים התגוררו מרבית בני העיר, משפחות פועלים והמעמד הנמוך. “הבדלי המעמדות היו גדולים מאוד, ובשכונות הללו התפתחה תרבות של פשע שהתרחבה עם קריסת משטר הקומוניזם. מרבית חבריי נפלו לפשע, זה החל מהתאגדות בתור כנופיות רחוב, גנבות, מעשי ביזה וונדליזם, והמשיך בחברות במאפיה או בנפילה קשה לחומרים מסוכנים”.

במבט לאחור, מספר הרב אליאס על השגחות פרטיות מופלאות שהצילו אותו פעם אחר פעם מנפילה לציפורני הפשע. “הקב”ה לא רצה אותי שם ולכן לא נפלתי. היינו אמנם מתרועעים יחד, אלו היו החברים שלי שאיתם גדלתי, אך הם ידעו שאני לא שותף לדברים כאלה”.

למרות היותו לא יהודי על–פי הגדרת ההלכה היהודית, עובדת היות אביו יהודי גרמה לו להיתפס בעיני הסביבה כיהודי והוא סבל מדי פעם הקנטות והצקות. “אני זוכר את עצמי בילדותי צועד ברחוב וצועקים לי ‘יהודי מסריח’. היו משפטים אחרים שכיום אני מבין שהם אנטישמיות לשמה, אבל אז לא ראיתי בהם ככאלה. חברים קרובים ובמיוחד הוריהם היו אומרים לי: ‘היהודים הם עם גנב ושפל, אבל אתה שונה מהם’”.

את לימודיו העממיים סיים כמו מרבית חבריו בכיתה ח’. בפניו עמדו שתי אופציות, להמשיך את חוק לימודיו בפנימייה המכשירה למקצוע פשוט, או פנימייה המכשירה אנשים להיות מנהלי עבודה. אליאס היה היחיד מהשכונה שהצטרף למוסד המכשיר מנהלי עבודה.

“למדתי כמה שנים באותה פנימייה ולבסוף קיבלתי תעודת מנהל בתחום ה’רובטכניקה’, בעוד מרבית חבריי נשרו כבר בחודשים הראשונים מהפנימייה הראשונה אלה נרשמו והסתובבו ברחובות בבטלה ובחוסר מעש שדרדרה אותם לצרוך חומרים מסוכנים ולהפוך לפושעים. מרביתם לצערי כבר לא בין החיים”.

בתקופה מסוימת בחייו סבתו מצד אימו שהייתה נוצרייה אדוקה, ניסתה למשוך אותו לכיוון הנצרות. “זה היה בגיל ההתבגרות כשעזבתי את בית הוריי והתגוררתי אצל הסבתא. היא הייתה לוקחת אותי בימי ראשון לכנסייה, מלמדת אותי להתפלל לצלמים לפני השינה. את כל מה ששמעתי מהכמרים וממנה, הייתי מנסה להנחיל לחברים כשהיינו נפגשים מדי ערב באחת מחזיתות הבניינים לערב של כלום עם אלכוהול.

חבר המהפכות

“מגיל צעיר הייתה לי משיכה גדולה לרוחניות, חיפשתי עומק בכל דבר, שנאתי שטחיות; תמיד האמנתי בהימצאותו של הבורא ובתקופה מסוימת חשבתי שהנצרות היא הרוחניות האמיתית, הפכתי להיות נוצרי אדוק המנסה לעשות נפשות לכנסייה. התקופה הזו לא הייתה ארוכה במיוחד, כשבגרתי הבנתי שמדובר בחצאיי אמיתויות במקרה הטוב”.

כשסיים את לימודיו מצב בטחון הפנים במדינה החל להידרדר. “לא היו עבודות וצעירים רבים התהלכו ברחובות מחוסרי מעש, בתוכם אני. הפשע התחיל לגאות. היה מפחיד להיכנס משכונה לשכונה אפילו בשעות היום. המשטרה לא נראתה ברחובות, ומדי יום עלה מפלס הנרצחים והנפגעים ממעשי שוד וביזה. בעקבות רצח כמה מחבריי, החלטתי להיכנס ללמוד באוניברסיטה”.

הבעיה הגדולה הייתה רף הציונים הגבוה שנדרש כדי להתקבל, וציוניו, למותר לציין, לא היו גבוהים במיוחד.

“בהשגחה פרטית גדולה באותה שנה קיבלו את כל מי שביקש להתקבל, וגם אני הצטרפתי ללימודים. אהבתי מאוד לקרוא. את השעמום ברחובות החלפתי בישיבה מבוקר עד ערב בספריית האוניברסיטה. בעיקר אהבתי לקרוא ספרי פילוסופיה וספרות בתחום מדעי הרוח והחברה. הפקולטה הכי קרובה לנושאים הללו הייתה הפקולטה ללימודי היסטוריה אליה נרשמתי”.

כשסיים את לימודי ההיסטוריה, ביקש להתקבל לבית הספר הגבוה לממשל ממנו הייתה הדרך קצרה לקבל תפקידים בכירים בממשל העירוני והמחוזי.

“באוניברסיטה עשיתי שלושה מבחנים מרכזיים, בהיסטוריה כללית, היסטוריה רוסית וחיבור היסטורי על דמות שבחרתי. ישבתי שעות וימים עד שנבחנתי והוצאתי ציונים טובים. אך כשבאתי להתקבל לבית ספר לממשל, ביקשו הללו לראות את המבחנים. וועדה מיוחדת בדקה את המבחנים ומצאה שאמנם התשובות היו נכונות והחיבור היה בנוי לתלפיות אך היו שם טעויות כתיב רבות, מה שגרם לדחייתי.

“החלטתי לא להתווכח, ושמתי בשקט את פעמי אל מחוץ למפתן דלת הוועדה. אלא שאז המנהלת החזירה אותי פנימה. היא סיפרה שהם כבר היו מוכנים לסקנדלים שאעשה כשיודיעו לי על הדחייה, אך השקט שבו קיבלתי את ההודעה עשה עליה רושם רב, והיא החליטה להפוך את ההחלטה ולקבלני. היא בדקה ומצאה שאותה טעות חוזרת על עצמה בווריאציות שונות ורשמה זאת כטעות אחת, עובדה שהעלתה לי את הציון וגרמה לכך שאתקבל”.

הרב אליאס השקיע רבות בלימודיו בבית הספר לממשל, בד בבד המשיך לקרוא ספרי פילוסופיה ולהתעניין ברוחניות. “בשנת תנש”א היה ‘שבר’ גדול ברוסיה, הקומוניזם קרס והמצב הכלכלי התדרדר מאד. נאלצתי לעזוב את הלימודים והצטרפתי לסייע בפרנסתו של אבי שניהל חנות למכירת מקררים ומוצרי חשמל שונים. 

“במקביל התחברתי לצעירים שהפגינו בעד המהפכה ונגד השלטון המרכזי במוסקבה. לעולם לא אשכח את ההפגנה הגדולה בכיכר המרכזית במוסקבה, בתחילה העמידו מולם טנקים וכולם חשבו שהנה עומד להתרחש טבח המוני, אך לבסוף הנשיא גורבצ’וב יצא אל ההמונים והודיע על החלטתו לכונן ממשל דמוקרטי.

“באותם ימים התאספו צעירים בכל הערים המרכזיות של רוסיה; אני ועוד אלפי חברים יצאנו עם גיטרות לכיכר לנין בנובוסיבירסק כדי להפגין כנגד השלטונות. באחד הימים אף ‘זכיתי’ להעביר לילה בבית מעצר עם כמה מחבריי. היה לי ברור שהנה ‘החנק’ הרוחני יעלם וברוסיה יהיה ניתן ללמוד ולהכניס רוחניות, אך מהר מאוד התבדיתי”.

את עבודת הגמר באוניברסיטה עשה אריאל בנושא המהפכה בצרפת ולבסוף כתב שהעולם לא יוכל להתקיים בלי היררכיה שלטונית ברורה ואמונה בבורא עולם. “חבריי לא אהבו אותי על–כך, מה שחידד אצלי את הנקודה שאם הקומוניזם היא קיצוניות, שיטתם קיצוניות לצד האחר”. 

בשלב הזה, לקראת סוף שנות התשעים, החל אליאס לברר על מוצאו וגילה שסבו מצד אביו היה יהודי שומר תורה ומצוות, ועם זאת קומוניסט אדוק שהתגורר בפולין. בזמן מלחמת העולם השנייה ברח עם יהודים נוספים לטשקנט, ושם בחר לו שם משפחה אחר כשמם של אנשי המקום. מאז הם נקראים ‘אליאס’, שם משפחה ספרדי. “שאלתי את הדודות ואת אבא מה היה שם משפחתו הראשון של סבי, אך איש מהם לא ידע”.   

באמצע שנות התשעים הפשע ברחבי רוסיה הפך כבר לבלתי נסבל. אנשים לא העזו לצאת מהבית אם לא היו מוכרחים. אנשים ספגו מכות על לא עוול בכפם ואף קיפדו את חייהם. כך לא רק בשכונות המועדות, אלא אף פינה בעיר לא הייתה בטוחה. “הגיבורים החדשים הפכו להיות הפושעים שידעו לשחד את אנשי המשטרה ולעשות ככול העולה על רוחם. הם קיפדו חיים על לא כלום ועשו ברחובות העיר כבביתם הפרטי.

בשנת תשנ”ט גם אחיו הצעיר קיפד את פתיל חייו. הבשורה ריסקה את כל בני המשפחה. אביו של אריאל לקה בהתקף לב חריף שממנו בקושי התאושש, ואילו אריאל עצמו הסתגר בבית והתמכר לטיפה המרה.      

מהפכה בחיים

בחלוף כמה שבועות החליט אליאס לעצור באמצע המדרון ולחפש חיים חדשים. דודתו מצד אביו עלתה זמן מה קודם לכן לארץ ישראל והתגוררה בגבעת שמואל. ההחלטה שלו הייתה לעזוב את רוסיה ולהצטרף אליה. “חשבתי שאני יהודי ואני נוסע לארץ היהודים, רק כשהגעתי ארצה נודע לי שאיני יהודי מפני שההלכה קובעת שהיהדות היא לפי האם”.

אריאל נכנס לאולפן מיוחד לגיור בבני–ברק, שם למד עברית וגם על תורה ומצוות. מנהלת האולפן הייתה חסידת חב”ד והיא חילקה להם מדי שבוע ‘שיחת השבוע’ ברוסית. “במיוחד אהבתי לקרוא את המדור בו הובאה שיחתו של הרבי. התלהבתי מכיוון החשיבה ומהעמקות, פילוסופיה ברמה גבוהה. מה שאהבתי שלאחר סדרת השאלות, פותר הרבי בתשובה אחת פשוטה את כל השאלות”.

בד בבד בחר הרב אליאס את עתידו כמחנך בחינוך המיוחד, מקצוע שהתחבר אליו עוד כשהיה ברוסיה, מה שהוביל אותו להיכנס ללמוד את התחום החינוך המיוחד באוניברסיטת תל–אביב.

“לא אשכח סיפור אחד שקראתי על הרבי ב’שיחת שבוע’ במהלך תהליך הגיור שנגע עמוק בנשמתי. הסיפור הוא על אישה שהגיעה לרבי במעמד חלוקת הדולרים ושאלה את הרבי איך הוא לא מתעייף? ענה לה הרבי: כל יהודי הוא יהלום וכשסופרים יהלומים לא מתעייפים. הדברים הללו דיברו אלי והבנתי שהרבי רואה יהודים מעל כל המחיצות”.

הרב אליאס מספר כי הוא החל ללמוד חסידות הרבה לפני שהפך ליהודי. “ברחתי מרוסיה לארץ ישראל כדי להירגע ולנוח מהווי החיים שכל–כך לא הסכמתי לו, ומי שנתן לי תשובות וסלל בעבורי דרך אחרת, הייתה זו תורת החסידות, אחרת הייתי מוצא את עצמי נשאב לאותם חיים כמו שם. מהר מאוד הונחה על ראשי כיפה ורכשתי אף ציצית, סוף כל סוף התחלתי להרגיש שאני מרווה את הצימאון העז שהיה לי לאמת; הייתה זו תחושה עילאית”.

בשלב מסוים של תהליך הגיור, קיבל צו גיוס והתגייס לטירונות שם פגש בחסיד חב”ד מנהריה אליו התחבר מאוד. ביו”ד באלול הסתיים תהליך הגיור ובראש השנה כבר היה עם מדים בין כותלי הבסיס. “לפני הגיוס רכשתי מכונת גילוח טובה והתכוונתי להשתמש בה, אך החב”דניק מנהריה אליו התחברתי הזדעזע מכך וביאר לי את מעלת הזקן. בסוף שיחה ארוכה החלטתי שלא לגעת בזקן, מאז ועד היום”.

כשהגיע יום הכיפורים הוא התפלל בבית כנסת חב”ד בגבעת שמואל של השליח הרב שבתאי פישר. היה זה יום כיפור הראשון שלו בתור יהודי, דבר שעורר בו התרגשות עזה.

“ריגשה אותי במיוחד התובנה שהרבי אסף אותי אליו. הרי מהרגע שהתחלתי את תהליך הגיור פגשתי בנסיבות שונות בשליחיו, באולפן הגיור הייתה זו חסידת חב”ד, בצבא היה חסיד חב”ד והנה אני מגיע לבית חב”ד אליו התחברתי מהרגע הראשון והפכתי שם להיות אורח קבוע”.

שידוך משמים

רעייתו של אריאל, רחל אליאס, הינה בת למשפחת עולים מאוקראינה שקבעה את מושבה בנהריה וחיפשה בית ספר טוב לבתם. על אף היותם יהודים לא שומרי מצוות, שלחו אותה לבסוף להתחנך במוסדות ‘מגדל אור’ במגדל העמק. באותן שנים כיהנה במקום מנהלת חב”דית שהחדירה בתלמידות אהבה והתקשרות לרבי. כשסיימה את לימודיה כבר הייתה חב”דניקית. בשלב זה אמהּ ביקשה ממנה שתלמד לימודים אקדמאיים ורשמה אותה ללימודים באוניברסיטת בר אילן.

לימים עשתה את אחת מסעודות השבת אצל משפחה חב”דית וכך היא התוודעה לראשונה למשפחת השלוחים והפכה להיות שם אורחת קבועה. אורח נוסף השתתף באותם סעודות שבת, היה אריאל אליאס. כעבור תקופה קצרה יצרה השליחה שידוך בניהם.

“בי”ט כסליו נפגשנו לראשונה ובכ”ה באדר, יום הולדתה של הרבנית חיה מושקא, נישאנו”. מהיום הראשון היה ברור לזוג הצעיר, שאת חייהם הם מקדישים לשליחות. ואכן, כבר ביום הראשון החלו את הפעילות - בשיתוף פעולה מלא עם בית חב”ד בעיר - עם העולים מברית המועצות”. 

מהפכה בגבעת שמואל

הרב אליאס פועל יחד עם רעייתו רחל הן עם  הצעירים והן עם המבוגרים שבקרב העולים בגבעת שמואל. מדי חג ומועד הוא דואג לארגן פעילויות המוניות, כינוסים והתוועדויות. אם תשאלו אותו, ליבת הפעילות היא בכלל מה שקורה בסעודות שבת עם המקורבים, בשיעור ‘אחד על אחד’, בשיחות נפש. עבור יהודים רבים בגבעת שמואל הרב אליאס הוא הכתובת היחידה לכל עניין יהודי.

“ישנו בעיר קומפלקס דירות סטודיו גדול עם מאה חדרים בו משוכנים זוגות עולים מבוגרים, בבניין הזה ישנו חניון גדול, אולם ומסעדה. לקראת כל חג ובין החגים אנחנו מגיעים למקום ומארגנים ליהודים הללו כינוסים, פוקדים גם את הדירות ומתעניינים בשלומם.     

“כך למשל בפורים האחרון, במהלך שעות הצהרים החלה הפעילות איתם, ולקראת ערב, לאחר שקיימו את כל מצוות החג והניחו תפילין הם חזרו לביתם ואז החלה באותו מקום הפעילות עם הצעירים. לא קל ללקט את הצעירים, ואנחנו משקעים בזה רבות”.

• איך אתם פועלים כדי להגיע לצעירים?

“רבים מהם אנחנו פוגשים ברחוב ומפתחים איתם שיחה. צריך לדעת לדבר בשפתם. יש גם רשת חברתית לצעירים דוברי רוסית ורשומים שם אלפים רבים, וניתן לצמצם את אלו שמתגוררים בגבעת שמואל ובאזור. יש לנו מקורבת שזו העבודה שלה, לשתף את המודעה שלנו בקרב אותם צעירים ולעודד אותם להגיע לפעילות. מי שכבר הגיע פעם אחת לבטח יגיע לעוד ועוד פעילויות שאנחנו ניזום בהמשך”.

מדובר בצעירים הרחוקים מאוד מהמסורת היהודית, חלקם אף עוינים את הציבור שומר המצוות. אצלנו הם יכולים לחוש יהודים, לשמוע לראשונה על יהדות בשפתם. רבים מהם עברו ברית מילה וכמה אף נישאו כדת משה וישראל”.   

אחד מ”כלי העבודה” החשובים של הרב אליאס, הוא היכולת שלו להקדים שלום לכל אדם, לכבד, לתת מילה טובה ובעיקר לשמור על קשר מתוך חיוך ואהבה אמיתית. כשאנחנו שואלים אותו על בני קהילתו ומקורביו, יש בפיו סיפור כיצד הוא הכיר כל אחד מהם.

“ישנו בחור שהכרנו אותו כבר בראשית פעילותנו בגבעת שמואל. ברבות הימים הוא הפך להיות יד ימיננו ומסייע לנו רבות. באחד הימים הוא ורעייתו הגיעו אלינו הביתה ואמרו שהם נמצאים בהתלבטות גדולה; מחירי הדיור בגבעת שמואל נוסקים כל הזמן כלפי מעלה והם חשבו להתגורר באחת הערים שבדרום הארץ, שם המחיר זול יותר. חבל היה לנו להפסיד זוג חברים כמותם הצענו להם לכתוב לרבי ולקבל את הצעתו.

“במכתב תשובה שקיבלו, היה תוכן מפעים. הרבי כותב למישהו שכתב לו שמצב המגורים שלו דחוק והוא מחפש דירה גדולה יותר, והרבי מציע לו שלא לעזוב את העיר, ומפנה אותו לחפש דירה גדולה יותר דווקא בעיר מגוריו, ואף מציע לו לפנות לצעירי אגודת חב”ד בעירו כדי שיסייעו לו.

“ישנו מקורב נוסף שהכרתי במהלך ‘מבצע תפילין’. במהלך שיחה שהתפתחה בינינו הבנתי שהוא שייך למשפחה מבוססת ואמידה. מאז היינו נפגשים כמעט מדי יום, והוא היה מניח תפילין והינו מדברים על מושגים ביהדות. במשך הזמן התקרב מאוד, החל לחבוש כיפה בעצמו ואף רכש תפילין. הוריו לא ראו בעין יפה את הקשר שלו איתי, שכן חששו מהפיכת אורח חייו ואף ניסו להניאו מכך, אך הוא היה נחוש בדרכו. מובן אפוא כי ההורים כעסו גם עלי. חלפו כמה חודשים וסבו של הבחור, אבי האב, נפטר והאב ביקש שאלמדו כיצד לנהוג. בכל ימי השבעה הניח הבן תפילין עם אביו, ואני הפכתי להיות אורח רצוי בביתם, ובברכתם אף הכנסנו את הבן ללמוד תקופה מסוימת בישיבה ברמת אביב”.

• מהי הדרך הנכונה והטובה לקרב יהודים עולי מדינות חבר העמים לחיים של תורה ומצוות?

“אני שואל את השאלה הזו את עצמי מדי יום, וגם לאחר שאני עובר את השלב הראשוני עם המקורבים, אני עדיין שואל את עצמי איך ממשיכים הלאה. כתשובה לשאלתך, אני חושב שאין בזה נוסחת קסם. אנשים אוהבים את החיים הנוחים, ככה זה בעולם המערבי, ובכדי להקים אותו מהכורסא בבית ולרתום אותו לעשייה, אתה צריך להיות מעניין ומסקרן ואת זה אנחנו משתדלים לעשות.

“חלק מהשיטה היא, כהוראת הרבי, לחבר אנשים לקיום מצוות מעשיות. אנחנו מתמקדים הרבה במבצע תפילין, נרות שבת קודש, נתינת צדקה. האווירה היא חשובה אך אנחנו לא מוותרים על עשיית מצוות בפועל ואנחנו מאמינים שזה פועל את פעולתו ומאיר את הנפש האלוקית שלעיתים מכוסה. אין נוסחאות קסם אבל יש עבודת נמלים. לעיתים גם חשים שמישהו מתקרב אלא שפתאום הוא מתקרר; הפיתויים הם רבים וצריכים גם סייעתא דשמיא”.

• לסיום, אני רוצה לשאול על הפצת בשורת הגאולה. ניכר שאתם חיים את הנושא בחיות מיוחדת, מהי הדרך?

“ישנה גישה חינוכית, שהרבי אף מביא אותה ב’היום יום’, שאם הראש בריא אזי הגוף בריא. אני יודע שאם אצלי הנושא חד וברור ואין לי כל ספקות, אזי גם אצל המקורבים שלי הכול יתקבל ללא בעיה. עמלק אצלנו עובד שעות נוספות, משיח זהו העניין הכי עיקרי ולא בכדי הוא משקיע בזה כוחות מרובים. כשאני אישית מרגיש קצת ספקות חולשה, אני רץ ל’דבר מלכות’ ולשיחותיו הנפלאות של הרבי על ‘משיח’ והם נעלמים.

“יחד עם ההכרזה של ‘יחי אדוננו’, אנחנו משתדלים בכל התוועדות לקחת מושג או נושא השייך לגאולה ולקרב אותו בפני השומעים. כשאני מדבר בפני הצעירים, אני מסביר להם שהמשיח יגרום להם להגיע למימוש עצמי אמיתי. כשאני מדבר עם מבוגרים אני מסביר להם שמשיח יחזיר להם את קרוביהם שנפטרו ויגאל אותם ממחלות הגיל. כשאתה מסביר מה יהיה בגאולה, הם מצפים ומחכים לה. לא פגשתי מעולם מישהו שהתרחק או שהייתה לו בעיה עם הנושא. 

“פעם אחת לאחר הרצאה על ‘משיח’, קם מישהו ושאל האם אלו לא חלומות שאינם מתגשמים. השבתי לו בסיפור שארע עם אחד השלוחים ברוסיה שהגיע בשליחות הרבי, ובאמצע ליל הסדר שהתקיים באולם הק.ג.ב. לשעבר, דיבר על הגאולה העתידה. קם מישהו ואמר לשליח - ‘תודה על האוכל שנתת לנו כאן הערב, אבל תעזוב אותנו מחלומות של גאולה’. ענה לו השליח: ‘תראה איפה אנחנו חוגגים את חג החירות, האם לפני כמה שנים הייתה מאמין שזה ייתכן ואפשרי? זה חלק ראשוני מהגאולה’! הוסיף השליח להסביר שכך כולנו ניכנס אל הגאולה.

“את הסיפור הזה סיפרתי לקהל ושאלתי אותם האם לפני עשר שנים האמינו שיבוא יום והקומוניזם יקרוס, והם יזכו לעלות ארצה? אז בנוגע לגאולה ומשיח, אם חדורים בעניין יכולים להדביק בזה אחרים”.

 

 

מסגרת:

ישועה כפולה בזכות פורים

לפני כמה שנים, התגוררו בסמוך אלינו זוג עולים מרוסיה. הוא היה שחקן בתיאטרון והיא גרת צדק, אחות בבית הרפואה תל–השומר. הם היו נשואים עשר שנים מבלי שזכו לילדים. בחלוף הזמן התיידדנו מאוד, וכשיצאנו באחת השנים בפירסום על סעודת פורים עם קריאת המגילה, הם היו הראשונים להיות מוזמנים.

“יממה לפני החג נרשמו אצלנו כשישים משתתפים. נערכנו בהתאם והזמנו מנות מקייטרינג בבני–ברק עבור כולם אותם תרם לנו חסיד פולין המסייע לנו רבות בפעילותינו. בבוקרו של יום הגיעו לבקר אותנו בביתנו אותם בני הזוג עם משלוח מנות גדול. סיכמנו שכבר יישארו אצלנו ונסע יחד במכוניתם למקום המפגש בו תתקיים הסעודה וקריאת המגילה, והם הסכימו. קודם לכן הקפיץ אותי האיש אל האולם בו אמור היה להתקיים האירוע, ואף סייע לי לסדר את הסידורים האחרונים. מטבע הדברים המשכנו משם למקומות נוספים, ומבלי משים הוא הפך להיות הנהג הצמוד שלי לאותו יום. הרגשתי לא נעים.

“בשעה שנקבעה אני פותח את הדלתות של האולם ורואה להפתעתי שאמנם נרשמו שישים משתתפים, אך בפועל הגיעו כמאה עשרים. אני מיד חושב שהאוכל לא יספיק. אני מרים טלפונים למכרים בבני–ברק ומסתבר שכל חנויות האוכל סגורות; כולם שוהים כעת בסעודת פורים. בצר לי אני מתקשר לאותו חסיד פולין ומתחנן שיסייע לי.

“בינתיים אשתי כותבת לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ ויוצאת תשובה מדהימה. הרבי כותב שמי שמסייע למוסדותיו של כ”ק מו”ח, הרי שהוא עצמו דואג לו בבני חיי מזוני ובכולי רוויחי. כשאותו חסיד פולין הודיע לי שהקייטרינג של חברו סגור ואין לו איך לסייע לנו, אני מבקש ממנו שיפנה אליו ויודיע לו על אותה תשובה מדהימה מהרבי אותה גם דקלמנו באוזני ה”נהג הצמוד”.

“אותו חסיד פולין הפעיל לחץ על חברו שלבסוף הסכים להוציא בשבילנו מהמקררים מנות שיועדו לאירוע אחר. בחוסר נעימות ביקשתי מהחבר לאחר יום שלם שהיה נהגנו הצמוד, לנסוע שוב לבני–ברק ולהביא את המנות - ‘אתה מבורך על–ידי הרבי’ ניחמתי אותו, והוא שהיה בשלבים ראשונים של התקרבות, לא הבין מה אני רוצה ממנו בכלל. לבסוף המנות הגיעו בזמן, והמסיבה הייתה מוצלחת במיוחד. איש לא ידע על הדרמה שהתחוללה מאחרי הקלעים.

“בחלוף כחודש קיבלנו שתי שיחות טלפון - מהחבר שלנו  ומהחסיד פולין. החסיד סיפר שחברו בעל הקייטרינג, גבאי אחד האדמו”רים בעיר, נושע עם בנו בדרך שהיא למעלה מגדרי הטבע. הבן הזה נולד להם לאחר שנים ארוכות, והנה לאחר אותו סיוע שהעניק לנו, הילד החלים.

“השכן הרוסי גם הוא התקשר בכדי לבשר לי שרעייתו נמצאת בהיריון ראשון לאחר עשר שנים, דבר שקרה שבועות ספורים לאחר מסיבת פורים”.