יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

להיות מקושר אל הרבי, זו אינה משימה פשוטה. אמנם הרבי מקרב כל אחד מבלי להביט על מעמדו ומצבו בשום תחום, אך אסור לנו להתפתות ולחשוב כי הדבר פוטר אותנו מכל החובות. להיות קשור לרבי זוהי זכות, זכות שבעיקר מחייבת ותובעת מאתנו התמסרות וביטול מוחלטים.

השבת, י’ שבט, יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע, אך ביחד עם זה, והנוגע לנו  - כפי שהתייחס כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א אודות ב’ ניסן - הוא יום התחלת נשיאותו של הרבי מה”מ, אשר החלה באופן מיידי בי’ שבט תש”י, וי”א שבט הוא היום המלא הראשון לנשיאותו, ובאור לי”א שבט תשי”א, קיבל את הנשיאות בגלוי.

ההרגש החסידי, המבוסס על שיחות והוראות הרבי, מורה לנו שלא להסתפק בלימוד הקבוע וחזרת מאמר באתי לגני של שנת תש”י - אלא לשנן גם את המאמר הראשון שאמר הרבי, בו הוא קובע ומגלה את תפקידו המיוחד והשליחות של דורנו, להמשיך את השכינה כאן למטה, בגאולה השלימה, ולא סתם הגאולה - כי אם ע”י הרבי שהוא יגאלנו! זוהי הססמא, זוהי המהות וזהו התוכן.

בהמשך הדברים מסביר הרבי שאין להשקיע בפרויקטים חיצוניים וגרנדיוזיים שאין בהם ממש, אלא פשוט לעשות את המוטל עלינו, את מה שהרבי אומר בשנת תשי”א, וחוזר מאז שוב ושוב עד לשנים תשנ”א ותשנ”ב, וכמובן גם אחר כך כאשר אף “משליך חייו מנגד” למען מטרה אחת ויחידה - התגלות מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה.

לכן ביום אותו כינה הרבי “יום הגדול והקדוש”, הרי עלינו להתכונן ולערוך חשבון נפש על מה שפעלנו עד עתה, על מידת ההתקשרות שלנו אל הרבי, עד כמה היא קיימת ופועלת אצלנו כפי שצריך להיות. עלינו לזכור מהי המשימה המוטלת עלינו, ולהחליט כיצד יש להמשיך ולבצע אותה, בכל תקופה, שנה או אפילו חודש או שבוע. לכל תקופה יש את הכלים שלה, ועלינו לדאוג כי כלים אלו יהיו מלאים בתוכן אותו מנחיל נשיא דורנו, הרבי מה”מ.

להיות מקושר אל הרבי, זו אינה משימה פשוטה. אמנם הרבי מקרב כל אחד מבלי להביט על מעמדו ומצבו בשום תחום, אך אסור לנו להתפתות ולחשוב כי הדבר פוטר אותנו מכל החובות. להיות קשור לרבי זוהי זכות, זכות שבעיקר מחייבת ותובעת מאתנו התמסרות וביטול מוחלטים.

כאשר מתקשרים לרבי באמת ובתמים - שום דבר אינו יכול להפריע, אינו יכול להעיב על הקשר. גם כאשר מתקבלות הוראות, או נאמרות שיחות, אשר הפירוש הפשוט שלהן אינו מתקבל על דעתו של פלוני או אלמוני, הרי מצד ההתקשרות ממלאים אותן ככתבן וכלשונן.

כאשר הרבי מכריז, הרבה יותר מפעם אחת, את עובדת היותו של דורנו דור הגאולה, הרי אצל כל מקושר, אפילו ה’רחוק’ ביותר, ברור שאלו הם פני הדברים, ולכן אינו נותן לשאריות מהעבר - מהעידן הגלותי, לצנן אצלו את להט הפירסום.

כאשר חסיד מקושר רואה את העידוד שמעניק הרבי לפעולות בנושא קבלת המלכות, על גווניהם וסוגיהם השונים, הוא מבין שגם עליו לפעול כך. כאשר הוא רואה את העידוד של שירת “יחי” במשך למעלה משנה, לא עולה בדעתו להסתיר זאת, או לסגת לאחור ח”ו.

כאשר חסיד מקושר אל הרבי מה”מ, והוא צריך להגדיר במילה, סמל או משפט את מהותה של חסידות חב”ד בדורנו, ברור לו שהמסר יכלול את הפצת המעיינות בכלל, ואת בשורת הגאולה במיוחד. המילה שיבחר תהיה “משיח” או “גאולה” והסיסמא של כולנו תבטא את קבלת נשיאותו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח, קבלת המלכות וקבלת פניו של משיח צדקנו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד