“בשנה הזאת בפרשת חיי שרה, באותה הפרשה המספרת על דבר קנינה של מערת המכפילה, הופיע

“בשנה הזאת בפרשת חיי שרה, באותה הפרשה המספרת על דבר קנינה של מערת המכפילה, הופיעה בחברון החבורה הנכבדה, סיעת התלמידים התמימים ומשגיחם בראשם יחיו, השלוחים אל הישיבה הקדושה “תורת אמת” המתיסדת שם עתה” • “בית משיח” מגיש סקירה מרתקת מדיווחי העיתונות בארץ הקודש וברוסיה על הקמת ישיבת “תורת אמת” בחברון, בימים אלו לפני 102 שנה

המשפיע הרב שלמה זלמן הבלין ו “בית רומנו” - בניין זה נרכש על ידי אדמו”ר הרש”ב עבור הישיבה

בחודש מר–חשון תער”ב יצאה מליובאוויטש קבוצת תלמידי ישיבת “תומכי תמימים” ועמם המשפיע הנודע הרב שלמה זלמן הבלין. בהוראת אדמו”ר הרש”ב נסעו כולם לעיר הקודש חברון, בה יסדו את ישיבת “תורת אמת”. יסוד ישיבה חב”דית בארץ הקודש על ידי תלמידים שהגיעו במיוחד מליובאוויטש, היתה בהחלט ידיעה ייחודית ומרתקת, ודיווחים מהקמת והתפתחות הישיבה פורסמו בעיתונות בארץ הקודש וברוסיה.

לרגל 102 שנים לפתיחת הישיבה בחברון, נביא כאן ציטוטים מתוך דיווחי העיתונות באותם ימים. מפאת קוצר היריעה, נסתפק בקטעי עיתונות אלו, שהרי על ייסוד הישיבה עצמה, פרסמנו מעל גבי בימה זו סדרה תיעודית מונומנטאלית מקיפה.

דיווחי העיתונות שלפנינו שחלקם מתפרסמים בפרסום ראשון, יוצקים אור חדש על הקמת הישיבה והתייחסות החוץ–חב”דית לאירוע היסטורי זה. 

“החדשה הכי נכבדה”

הידיעה הראשונה על קבוצת ה’תמימים’ שיצאה לארץ ישראל על מנת להקים ישיבה בחברון, פורסמה בביטאון ‘האח’. ביטאון זה יצא לאור על ידי ישיבת “תומכי תמימים” ליובאוויטש בעריכת מזכיר הישיבה הרב משה רוזנבלום, בפיקוח מנהל הישיבה אדמו”ר הריי”צ ובהכוונת נשיא הישיבה אדמו”ר הרש”ב, כך שהדברים שפורסמו ב’האח’ הם ברוח דברי אדמו”ר הרש”ב באותם ימים.

וכך דווח בביטאון ‘האח’ גיליון ב’ חשון תרע”ב:

“החדשה הכי נכבדה היא, כי בעזרת ה’ יתברך ובהשתדלותו הנמרצה של כבוד קדושת אדמו”ר שליט”א נוסדה ישיבה בחברון עיר הקדושה, אשר מטרת “מוסד תומכי תמימים” הושם בה לְקַו ולמשקולת, לגדל בארץ ישראל דור ישרים ותמימים, צעירים מסורים לתורה ולעבודה על פי יסודות הקודש של רבותינו הקדושים זלה”ה מייסדי החב”ד.

ולמטרה זו נבחרו בחורים נעלים כשבעה במספר ובראשם משפיע ומשגיח מצוין [הרב שלמה זלמן הבלין] המצטיין באופן הנהגתו ובדבריו החמים המכים שורש בלב התלמידים להוציא פרי אמת ותנובת יראת ד’ טהורה, וכבר נסעו לדרכם צלחה בעזרת ה’ ובלב מלא תקוה להשלים רצון ד’ ורצון יראיו ולשמחת לב כל אחינו הדואגים למצבם של התורה והיהדות היורד ומתמוטט גם בארצנו הקדושה, באשמת אלה השואפים לישוב של חרבן הדת ר”ל, כידוע. על דבר הישיבה הזאת עוד נרחיב דברינו אי”ה בגיליונות הבאים.

ועתה הנקל לשפוט מכל אלה, כי האמת ומסירות נפשותם של מנהלי “תומכי תמימים” הולכות וכובשות גבעות נשגבות בחזוק התורה ומצודות בצורות בקיום האמונה הטהורה ותקוה גדולה נשקפה להם בעתיד הקרוב, כן יעזרם השי”ת ויצליחם בכל מעשי ידיהם”.

הדרת קודש על הנוסעים

עם צאתם של התלמידים השלוחים ליובאוויטש בתחילת מר–חשוון תער”ב, התקיימה תהלוכה ומעמד פרידה לכבוד היוצאים חברונה. המעמד בהשתתפות נשיא הישיבה אדמו”ר הרש”ב, היה רווי רגש.

מליובאוויטש נסעו הרב הבלין רעייתו וששת ילדיו (פעוטות והקטנה בת חצי שנה בלבד) ועמם ארבעה תמימים. עוד שלושה המתינו בגלל בעיות בהנפקת פספורטים, והללו יצאו לדרך זמן קצר אחר כך. קבוצת הנוסעים יצאו לעבר עיר הנמל אודסה, ועם הגיעם שגרו מברק לליובאוויטש ובו פרטי נסיעתם.

באודסה התאכסנו בבית מלון יותר משבוע ימים עד שעלו על אוניית הקיטור שהפליגה לדרכה בי”ג במר חשוון תרע”ב, ופניה לעבר חופי יפו. גם בצאתם מאודסה לעבר הנמל, ליוו אותם ברוב כבוד והדר כמאה חסידים תושבי אודסה וכן נציגי הקהילה הליובאוויטשית מניקולייב.

על ההפלגה המיוחדת דיווח עיתון ‘המודיע’ שיצא באותם ימים בפולטבה שבאוקראינה (ואין קשר בינו לבין ‘המודיע’ של ימינו):

“מחוף אדעסה הפליגה אנית הקיטור שבה יצאה קבוצה הראשונה של בחורי חמד מהמוסד “תומכי תמימים”, שנשלחו מהאדמו”ר מליובאוויטש שליט”א חברונה תובב”א להישיבה שיסד שם בחצר שקנה שם.

לברך את שלוחי מצוה אלו בברכת הפרידה, באו אל החוף כמאה ועוד חסידי ליובאביטש, וגם מניקוליוב באו לברכם. הדרת קודש רחפה על כל הנוסעים ומלויהם.

ומי יתן ואמנם ירבו נוסעים כאלה, לעסוק שם בתורה ומצוה בטהרה, ובמהרה בקרוב נזכה כולנו לראות באור חדש, אשר על ציון תאיר ויקויים בנו מקרא שכתוב: ‘גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם’ ועינינו תחזינה בשוב ה’ את שבות עמו לציון ברנה אמן”.

גם בעיתון ‘הצפירה’ שיצא לאור בורשה בירת פולין, דווח על נסיעת הבחורים ותוכן הידיעה דומה לדיווח ב’המודיע’.

“הרבו לשמוח ולשוש”

ביום ראשון כ”ח במר חשון, למחרת השבת בה קראו על קניין השדה ומערת המכפלה בחברון, הגיעו התמימים ובראשם המשפיע אל עיר הקודש חברון. יומיים בלבד לאחר מכן, בביטאון ‘האח’ שיצא בליובאוויטש בל’ בחשוון, פורסם מאמר ארוך על חברון ועל הישיבה שעתידה לקום בה. עמוד השער כולו מוקדש לחברון, וגם חלק מהעמוד השני.

המאמר המיוחד נפתח בהתרפקות געגועים רוחניים לארץ הקודש, וממשיך בכך שאברהם אבינו קנה את מערת המכפילה כי ידע את ערך העיר והמערה אשר בה, ומכאן ממשיכים לאדמו”ר האמצעי:

“והיו היה איש קדוש נפלא, לפני שמונים שנה, הצדיק המפורסם הנקרא בפי חסידי חב”ד בשם הרבי האמצעי זכותו יגן עלינו ותהי העיר חברון חביבה עליו ביותר, ויבזבז גם הוא מממונו ויקן לו בית תפילה ישן נושן אשר שֵם אברהם אבינו ע”ה נקרא עליו ומרבה הוא לספר בשבחה של העיר במכתביו הקדושים. ומה מעניין הוא הדבר, כי גם עתה בשנה הזאת בפרשת חיי שרה, באותה הפרשה המספרת על דבר קנינה של מערת המכפילה, הופיעה בחברון החבורה הנכבדה, סיעת התלמידים התמימים ומשגיחם בראשם יחיו, השלוחים אל הישיבה הקדושה “תורת אמת” המתיסדת שם עתה (כאשר הודענו בגיליון 2 שנה זו)”.

אברהם אבינו קנה בחברון, אדמו”ר האמצעי קנה בחברון, וגם אדמו”ר הרש”ב קונה בחברון:

“כי גם כבוד קדושת אדמו”ר שליט”א [הרש”ב] מוקיר ומחבב את העיר חברון, ויקן לו שם אחוזת נחלה במחיר כמה אלפים ואשר בה ישכנו כבוד המשגיח והתלמידים יחיו.

“בעברם דרך העיר אדעססא, כיבדו אותם מאוד אנשי העיר, חסידי חב”ד ויראו לדעת, כי מבינים הם ומכירים את רום ערך המפעל הנשגב הזה: יסוד ישיבה בחברון על אותם אופני ההנהגה שמוסד תומכי תמימים מתנהג, גם מניקוליב באה דיפוטציה [משלחת] של שלושת אנשים נכבדים ללותם על דרכם, ובשבת פרשת ‘לך לך’ היא השבת שהפליגו בים, הרבו לשמוח ולשוש בקול רנה ותודה ובהמון חוגג, כן יצליחו ויזכו לביאת גואל צדק במהרה בימנו אמן”.

זהו הדיווח שנעשה דרך ‘משקפיים ליובאוויטשיות’. הידיעה נכתבה על פי דיווחים שהצליחו לקבל באמצעות מברקים שהגיעו ליובאוויטש.

ובירושלים, עיתון ‘מוריה’ בגיליון א’ בכסלו, הקדיש ידיעה נרחבת המביאה פרטים מעניינים על מסע התמימים מליובאוויטש ועד חברון. הסקירה מתחלקת בעיתון זה לשתי ידיעות שונות:

הידיעה הראשונה מספרת על דרכם של התמימים והמשפיע הרש”ז הבלין, מאז הגיעם לארץ ועדי הגיעם לחברון:

“האורחים החלוצים לישיבת חברון נתקבלו בכבוד ואהבה בכל מקום עברם, ביפו וירושלים. פה שהו יום השבת העבר ויתארחו בבית הר’ יעקב יוסף סלונים שארו של האדמו”ר וקהל גדול בא לבקרם בליל השבת וכל יום השבת. הרב ראש הישיבה דרש פעמיים לפני הנאספים דרושים עמוקים בשיטת חב”ד, והמבינים מפליאים ידיעתו.

ביום הראשון לפנות ערב באו חברונה”.

הידיעה השניה באותו גיליון, מספרת על מטרות הקמת הישיבה:

“חברון. שבוע זה באו הנה מרוסיה החלוצים הראשונים לישיבת האדמו”ר מלובביץ, כולם מופלגי תורה ונבונים בלימודם ובראשם ראש הישיבה הרב ר’ ש. זלמן הבלין מנכבדי גדולי ישיבת ליובוביץ וגודל בתורה ובחכמה. הוא יהיה בא כח המחלקה הזאת ומנהלה תחת השפעת ההנהלה הראשית אשר בליובביץ.

האדמו”ר מלובביץ, זה האיש הגדול רב הפעלים, התופס מקום בחוג סביבתו בתור רוח החיה בכל אופני החיים היהודיים, כבר יסד זה מכבר ישיבה גדולה בלובביץ, במטרה ליתן מקום לצעירים בעלי כישרון שישתלמו בתורה והגיון עד שיוכלו להופיע ולקבל משרות נכבדות של רבנות דיינות שוחטות ועוד.

האדמו”ר הנכבד הזה מתעניין מאז בגורל ארץ הקודש ובהיות שגם אבותיו ראשי מיסדי שיטת חב”ד נטו ביותר לעיר זו ויעריצו את ישובה, לכן שם עתה את פניו אליה לראשונה ליסד בה סניף לישיבתו בליובביץ, מוסד שביכולתו להביא רוח חיים בכל הישוב החברוני הדל, ולהרימו גם ברוח וגם בגשם.

עוד לא נודעו לנו כל פרטי ההתייסדות הנכבדה הזאת רק זאת נדע כי הרבי הרב המיסד לא הקדים בזה את המאוחר למוקדם, אבל הקדים לה למחלקת ישיבתו בחברון יסודות חזקים וקיימים. למטרה זו קנה הרב זה לא כבר את החצר היותר גדול והיותר יפה שבחברון במחיר קרוב לחמשה ועשרים אלף רובל שפירותיו יהיו מוקדשים להחזקת הישיבה, ועוד מקורות שונים קצב לה בחוץ לארץ באופן שתעמוד הישיבה על יסודות קיימים ומוצקים”.

בידיעה זו הושם דגש על כך, שהישיבה תקבל תלמידים גם כאלו שאינם חב”דיים ובתקופה ההיא, כל חוג התאגד תחת “כולל”, ובשל כך בידיעה מסופר כי יתקבלו תלמידים שאינם בכולל חב”ד:

“לישיבה זו יקובלו כפי ששמענו, צעירים מוכשרים גם מיתר הכוללים, לא רק מכולל חב”ד אם אך יתאימו במצב כשרונותיהם ונטיותיהם אל חפץ הרב המייסד ראויה היא התיסדות שכזו להרימה על נס, מלבד מצד תועלתה העצמית, גם מצד זה שעל ידה יורם הרבה מצבה של חברון וראוי הוא האדמו”ר מלובביץ’ לתהילת כל חובבי ארץ האבות ומוקירי הישוב הישן”.

ונקרא שמה בישראל: “תורת אמת”

כאשר התקבל המברק בליובאוויטש כי התמימים והמשפיע הגיעו לחברון, שיגר אדמו”ר הריי”צ אגרת ארוכה בה הסביר על פי דברי אביו, את החשיבות שהוא רואה בהקמת ישיבה בה ילמדו חסידות ודווקא בארץ ישראל. את האגרת חותם במשפט אחד קצר בו נקבע שם הישיבה: “הישיבה נקראת ‘תורת אמת’”.

תחילה התקיימו הלימודים בבניין ישיבת ‘מגן אבות’, ולאחר זמן קצר עברו ל’בית רומנו’ בחברון.

אדמו”ר הרש”ב ובנו הריי”צ עקבו בקפדנות אחר הנעשה בישיבת ‘תורת אמת’ בחברון והתפתחותה של הישיבה. הם שיגרו הוראות מפורטות למשפיע, לתלמידים ולחשובי אנ”ש בחברון, התעניינו בפרוטרוט אחר מצב הלימודים ובתנאי המחיה.

בליובאוויטש התקבלו מכתבים רבים על אודות הישיבה ובה דיווחים מהמשפיע הרב הבלין ומרבני חב”ד בחברון הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב והרב מנחם מענדל נאה. השניים האחרונים סייעו בכל מאודם לישיבה, וגם הופקדו על קבלת התרומות מליובאוויטש ומרחבי תבל לטובת הישיבה. במכתבים פירטו את מצב התלמידים בגשמיות וברוחניות, ביקשו תמיכה גשמית והוראות בעבודת ה’ עבור התלמידים.

מצבה הכלכלי של הישיבה לא היה שפיר, אך כדי להרחיב את מספר התלמידים ולהחזיק את הקיימים ובמיוחד את האברכים שלמדו בישיבה, לכן הוחלט להעניק לתלמידים מילגה שתספק להם תמיכה כלכלית מינימלית כדי שיוכלו לשבת וללמוד נגלה וחסידות - כפי שסיפר עיתון מוריה מכ’ אייר תרע”ב:

“חברון. בישיבת תורת אמת שיסד פה האדמו”ר מליובביץ, נעשו בשבוע זה צעדים חשובים קדימה. הפקודה שהגיעה מליובוויטש אומרת לשלם להאברכים חניכי הישיבה הזאת פרס הגון לכדי ספוק צרכיהם, ולקבל אל הישיבה עוד אברכים מחוצה לחברון. למטרה זו הלך ראש הישיבה ומנהלה הרה”ג זלמן האוולין ירושלימה ויביא אברכים אחדים ובחורים מצויינים ויספחם אל הישיבה.

בקרוב תפתח על יד הישיבה מחלקה מיוחדת בתור ישיבה קטנה לבחורים צעירים תחת השגחת מורה דרך ומטיף שיעור מצויין בעברו”.

המשגיח האורח מעלה רשמיו

בקיץ תרע”ב ביקר בחברון אורח חשוב, הלא הוא הרב שמואל פראדקין, שלמד בצעירותו ב”תומכי תמימים” ליובאוויטש, ובגין כישוריו וידיעותיו מונה למשגיח ומגיד שיעור בסניף “תומכי תמימים” בשצעדרין. הרב פראדקין ביקר בחברון והתרשם אישית מהישיבה (יש לציין שפרטים מעטים מאוד ידועים על תולדותיו, ומה שעולה מידיעה זו שעוד חמש שנים קודם ביקר בחברון, אך אינו מפרט מדוע ביקר פעמיים בארץ הקודש).

לאחר ששב לריגא שבלטביה בדרכו לעיר מגוריו שצעדרין שברוסיה הלבנה, שיגר את רשמיו מעיר האבות, לעיתון ‘מוריה’, ובגיליון י”ב אב תרע”ב פורסם מאמרו של המשגיח משצעדרין:

“ברוך מציב גבול אלמנה. סגנון הברכה הזאת שקבעו חכמינו ז”ל לרואה ערי יהודה בבנינם, עלתה על שפתי פי בבקרי הפעם את עיר האבות קרית הארבע היא חברון ת”ו, אחרי בקרי אותה לראשונה לפני כחמש שנים.

מה רב ההבדל ומה שונה מצבה מאז ועד עתה, בפעם ההוא נתכווץ ליבי, ועיני עוללה לנפשי, בראותי את חברון שוקעת, ישוב אחינו הולך ומתדלדל, מתנוונה, מתאפס, גוסס.

ועתה האח! מה גדלה שמחת נפשי בהיווכחי כי בתוך קיבוץ אחינו הקטן שבחברון, ימצאו אנשי מעלה ורגש אנשי כבוד ותהילה, הראויים לכל יקר […] בראש אנשי התהלה והכבוד האלה יזהירו כאבני חן הרבנים הראשים למקהלות אחינו הספרדים והאשכנזים הלא הם הרה”ג מעוז ומגדול אשכול החכמה והמדעים החכם באשי הרשמי ה”ר סלימאן מני הי”ו והרה”ג החסיד גדול המעשים המפורסם לתהילה מו”ה שלמה יהודה לייב אליעזראוו הי”ו אשר שניהם כאחד מסורים נתונים למשרתם בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד, כרועים נאמנים לצאן מרעיתם והרמת קרן ישוב חברון ומצב עדתם המה כל ישעם וחפצם […]”.

כאן עובר הרב פראדקין להתייחס לנושא שהוא אקטואלי גם בימינו אנו:

“שמחה נאמנה תמלא קרב ולב כל איש לראות את הצטיינות האהבה האחוותית שבין שתי העדות הספרדית והאשכנזית, אשר שלובי זרוע כאחים תאומים יעבדו שכם אחד כמעט בכל עניני העיר, וכל רוח מבדיל בין שתי העדות מוזר למו, ראוי הוא הדבר הזה להיות למופת לכל ערי ארצנו ת”ו, אשר השמות הנרדפים ספרדי אשכנזי וכו’, מכאיבים לב, ומפסידים טובה הרבה”.

במאמרו הוא משבח שני מפעלים חשובים שהוקמו בחברון, הראשון הוא מרכז רפואי לטובת תושבי העיר, והשני הוא ישיבת “תורת אמת”:

“…והמוסד השני, הנעלה ונשגב בערכו, הלא היא ישיבת “תורת אמת” שנוסדה זה מקרוב בעיר הזאת, על ידי כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש, בהשתדלותו הנמרצה של הרה”ג החסיד ורב פעלים מו”ה שלמה יהודה לייב אליעזראוו הי”ו אשר הפקיד נפשו על הדבר הזה זה משנים אחדות, ועתה הצליח חפצו בידו באופן נעלה מאוד. כי נתכוננה הישיבה על יסודות נאמנים וכולה אומרת כבוד ותהילה, בה נקבצו פרחי תלמידי חכמים נעלים ויקרים אברכים ובחורים מופלגים ומצויינים מאוד, וגם ממטרות הישיבה הזאת הוא להגדיל ולהרחיב את הישוב בחברון.

על כן נתקבלו אליה איזה אברכים וצעירים מהיותר מצויינים מירושלים עיר הקודש, וסיפוק [הצרכים הגשמיים] בני הישיבה ניתנת במידה מספיקה למען יוכלו לשקוד בלימודיהם במנוחה והרחבה, ומצוינים ונעלים המה סדרי ואופני הלימודים בישיבה זו עדי ראויים להיות למופת לכל הישיבות שבארץ הקודש הן בתוכניתם התכליתי והן בזיו זוהר, לימודי ה’ הפנימיים [לימוד החסידות], שהנם כמסגרות זהב להיות דבקים באלוקים חיים לשמור ולעשות ולקיים, ותבנית הישיבה הזאת הנה כתכונת ישיבת תומכי תמימים, אשר יסד כ”ק אדמו”ר הנ”ל בליובאוויטץ ונודעו בשערים תהילותיה.

לנהל את הישיבה הזאת ולהשפיע דבר ה’ לבאי שעריה, שולח הנה מליובאוויטש (בראש סיעת בחורים נעלים ונחמדים שנשלחו גם המה להיות לעינים בדרכי לימודם ועבודתם לצעירי הקדש) איש נכבד ומאוד נחמד הרה”ג החסיד ומלוא דבר מו”ה זלמן האוולין הי”ו, והאיש אהוב ורצוי מאד על כל בני הישיבה ועל כל שדרות אנשי העיר, נעים וערב מאוד לבלות בחברתו ולשמוע נועם מדברותיו המלאות מדע וענין רב.

בשתי מוסדות אלה ניצל ישוב חברון ונתעלה עלו. נכון ותקוה מזהירה נשקפה לאחריתו”.

לצד מאמר מלא תשבחות על חברון ורבניה, מבקש הרב פראדקין מהקוראים לסייע למנהלי המוסדות הנזכרים, בנדבות לב ובתרומות:

“ויחד את הברכה אשר תבענה שפתי לכל הבונים והמייסדים והעמלים לבסס יסודותיהם, הנה שפתי לא אכלה גם מלבקש ולעורר את נדיבי עם אלוקי אברהם, כל מקומותיהם למושבותיהם לחזק ידיד מנהלי המוסדות האלה ולסעדם בשפע נדבותיהם בעין יפה למען ילכו הלאה במסילה העולה בית אל לבנות חרבות חברון באבני חסד ואהבת אדם ובאהלי תורה וחכמה להאיר לארץ ולדרים ואשרי אדם עוז לו בה.

שמואל פראדקין, מריגא”. 

הסניף החדש של הישיבה

הידיעה שתחתום את סקירת העיתונות הזאת, עוסקת בייסוד סניף “תורת אמת” בירושלים, על כך דווח בעיתון ‘מוריה’ גיליון ו’ במר–חשוון תרע”ד:

“סניף להישיבה הליובביצית בעירנו. שוהה כעת בעירנו הרה”ג ר’ זלמן הבלין מנהל הישיבה תורת אמת של האדמו”ר מליובביטש, שבא ליסד סניף לישיבה זו גם בעירנו. הסניף הירושלמי כבר מונה כעת שלושים אברכים. בנוגע להסניף שבחברון מודיעים שהוא מתפתח במידה חשובה, ומתבקשים שמה עוד אברכים.

ראוי המנהל הנכבד לתודה בעד עבודתו הפוריה בארצנו. כמו שכבר הדגשנו לא פעם הביא הסניף החברוני טובה גדולה לכל הישוב היהודי של העיר הזאת הנמצא בשפל המדרגה”.

קול התמימים נשמע בחברון ובירושלים עוד זמן מה, עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה, או אז התורכים ששלטו בארץ הקודש נכנסו למצב מלחמה נגד רוסיה, וזו הייתה עילה מספקת בעבורם לגרש את כל נתיני רוסיה שתחת שלטונם למצרים, מחשש לריגול.

ב’יום חמישי השחור’, כ”ט בכסלו תרע”ה, ניתנה פקודת גירוש של נתיני רוסיה ועוד מדינות ‘אויב’ ובו ביום ובימים הבאים, גורשו אלפי יהודים למצרים. המיועדים לגירוש הועברו לתחנת הרכבת בירושלים, שם הועלו על רכבת מיוחדת אשר יעדה נמל יפו. בהגיעם לנמל הועלו המגורשים באכזריות על האוניה תוך כדי צעקות וצליפות שוט, עד לדחיסתה המליאה במאות גברים נשים וילדים אשר נאלצו להצטופף בדוחק איום.

באוניות אלו, גורשו תלמידי ישיבת תורת אמת, בני משפחת הבלין (הרב הבלין עצמו נסע לרוסיה עוד בטרם פרצה המלחמה), ועוד מחשובי חסידי חב”ד אשר היו לעזר לישיבת “תורת אמת” - הרב מענדל נאה, הרב חיים נאה ובני משפחת אליעזרוב (הרב אליעזרוב שהה אף הוא ברוסיה), כולם יוצאי מדינות ‘אויב’ - רוסיה ולטביה.

עם הגירוש, נסגרה ישיבת תורת אמת בחברון, ויותר לא נפתחה במתכונת הישנה, אלא כעבור כמה שנים בירושלים.