“באים יום העשירי ליום אחד עשר אחד עשר שבאחד עשר, י’ וי”א שבט הקשורים עם ענין הנש

“באים יום העשירי ליום אחד עשר אחד עשר שבאחד עשר, י’ וי”א שבט הקשורים עם ענין הנשיאות - שינוי בהנשיא” - השינוי בנשיא הוא שינוי בדור ולכן אי אפשר להסתפק בעבודה המתאימה לדורות קודמים, אלא בעבודה שלנו - ההתקשרות לנשיא, והפעולה להתגלות מלך המשיח.

י”א שבט, היה מועד שלא תמיד זכה להתייחסות מיוחדת ונפרדת אצל כלל החסידים. אמנם היו מספר יוצאים מן הכלל, והייתה הידיעה כי אמירת המאמר “באתי לגני” וההתוועדות שבה קיבל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א על עצמו את הנשיאות בגלוי, היו במוצאי יו”ד בשבט, דהיינו י”א, אך במשך השנים, נהג הרבי מה”מ בדרך כלל לקיים את התוועדויות במוצאי היום שאותו מציינים, כך שלא היה בכך דבר יוצא דופן.

יתירה מזו, למרות שההתוועדות של קבלת הנשיאות הייתה בשנת תשי”א, הרי שברור לכולם כי מדובר בקבלת הנשיאות בגלוי, ואולי בעוד פרטים שאין לנו דרך ויכולת להבין בהם. אולם, עצם מציאותו של הנשיא, העובדה שהרבי הוא הנשיא, התחילה מיד ביו”ד שבט תש”י, כפי שהוא עצמו אומר על ב’ בניסן - שאינו רק יום ההילולא של אדמו”ר הרש”ב, אלא התחלת נשיאותו של נשיא הדור הבא - כ”ק אדמו”ר הריי”צ.

אך כמו עניינים רבים שהיו במשך השנים ‘הרגש חסידי’, ואיש לא ציפה להתייחסות מפורשת של הרבי אליהם, הרי שבשיחות של השנים תשנ”א ותשנ”ב, נאמר, נכתב ונחתם בטבעת המלך כי “בחודש שבט (חודש עשתי עשר) עצמו באים מיום העשירי ליום אחד עשר - אחד עשר שבאחד עשר. י’ וי”א שבט הקשורים עם ענין הנשיאות - שינוי בהנשיא”.

התוכן המיוחד של מילים אלו “שינוי בהנשיא”, וההדגשה על התקופה המיוחדת שמתחילה כאשר נשיאותו של הרבי הפכה לגלויה, ובעת שהכריז על התפקיד המיוחד של דורנו, הדור השביעי, על כל המשתמע מכך, מראה שוב, למי שטרם הבין כי אין כאן רק דור נוסף בשלשלת הנשיאות, אלא משהו מיוחד ושונה -  דור אשר אינו יכול להיות דומה לדורות שלפניו, משום שאחריו, אחרינו, כבר לא יהיו דורות נוספים של נשיאים, אלא התגלות הרבי מלך המשיח, הנשיא הנצחי של עם ישראל כולו.

 עלינו לזכור מהי המשימה המוטלת עלינו, ולהחליט כיצד יש להמשיך ולבצע אותה, בכל תקופה, שנה או אפילו חודש או שבוע. לכל תקופה יש את הכלים שלה, ועלינו לדאוג כי כלים אלו יהיו מלאים בתוכן אותו מנחיל נשיא דורנו, הרבי מה”מ.

המונח “התקשרות”, אינו חדש, הוא היה חלק מרכזי מאז התגלתה תורת החסידות, וכך היה אצל כל רבותינו נשיאינו, להם היו חסידים ומקושרים. למעשה, מונח זה מתחיל מהרבי הראשון של עם ישראל - משה רבינו, שהיו לו את “אנשי משה”, וכמובן את יהושע.

אך בדורנו הפכה ההתקשרות, להיות הרבה מעבר לאחד הערכים החשובים. בשיחותיו ובכל תורתו של הרבי, אנו מוצאים את ההתקשרות לרבי, לא רק כחלק מעבודת ה’ הכללית, אלא כמטרה בפני עצמה. התקשרות כזו שאינה רק רוחנית, אלא שיש לה ביטוי בכל תחום של החיים, כולל השלכות הלכתיות בנושאים שונים ומגוונים.

להיות מקושר אל הרבי, זו אינה משימה פשוטה. אמנם הרבי מקרב כל אחד מבלי להביט על מעמדו ומצבו בשום תחום, אך אסור לנו להתפתות ולחשוב כי הדבר פותר אותנו מכל החובות. להיות קשור לרבי זוהי זכות, זכות שבעיקר מחייבת ותובעת מאתנו התמסרות וביטול מוחלטים.

כאשר מתקשרים לרבי באמת ובתמים, הרי שום דבר אינו יכול להפריע, אינו יכול להעיב על הקשר. גם כאשר מתקבלות הוראות, או נאמרות שיחות, אשר הפירוש הפשוט שלהן אינו מתקבל על דעתו של פלוני או אלמוני, הרי מצד ההתקשרות ממלאים אותן ככתבן וכלשונן.

כאשר הרבי מכריז, הרבה יותר מפעם אחת, את עובדת היותו של דורנו דור הגאולה, הרי אצל כל חסיד ברור שאלו הם פני הדברים, ולכן אינו נותן לשאריות מהעבר - מהעידן הגלותי, לצנן אצלו את להט הפרסום.

הכח המרכזי שמחזיק אותנו יחד, היא ההתקשרות לרבי. אסור לנו לאפשר לזמן שחולף, או ליצר הערמומי לפגוע ח”ו או לעמעם את ההתקשרות שלנו לנשיא. על כל אחד מאתנו לערוך חשבון נפש עד כמה הוא קשור לרבי, עד כמה הרבי הוא החיים שלנו, עד כמה הוא מוכן לוותר על כל מה שידע עד עכשיו, רק כדי לקיים את הוראותיו.

מכחה של ההתקשרות, אנו מבצעים את השליחות האחרונה והיחידה המוטלת עלינו כעת. אנו עוסקים בכל העניינים שנצטווינו עליהם, מתוך כוונה ומטרה אחת - להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. אנו מגלים זאת כבר עתה בהכרזה המבטאת את ההתקשרות לראש, ביחד עם החיים של זמן הגאולה ושל מלך המשיח, ההכרזה אותה עודד הרבי מה”מ לעיני העולם כולו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!