לא לחינם נקבע כי דווקא מועדים אלו, חלים בחציו השני ולקראת סופו של החודש, בהם הלב

לא לחינם נקבע כי דווקא מועדים אלו, חלים בחציו השני ולקראת סופו של החודש, בהם הלבנה מתמעטת ונראה כי החושך מתגבר רח”ל. בימים כאלו אנו מדגישים את האור הגדול אשר בכחו להתגבר על החושך.

בימים כאלו, כאשר מדי כמה שעות אנו שומעים על עוד פגיעה ביהודים בארצנו הקדושה רח”ל, כשנדמה שבשורות האיוב הן כבר חלק מהשגרה, וכאשר שומעים ידיעה על אירוע כזה, השאלות המידיות הן “איפה הפעם” ו”כמה..” ולעיתים גם מבררים האם הרוצח/ים (או הרוצח/ות) “נוטרלו”, מתבקש לעסוק בנושאים אלו, שכן אסור שירדו מסדר היום.

גם אופן ההתמודדות, או יותר נכון חוסר ההתמודדות של הממשלה והעומדים בראשה עם אותם מרצחים, עם כל האיומים על עם ישראל — מוכר לנו לצערנו. כל ממשלה וראש ממשלה נוהג בסגנון המאפיין אותו ואת הממשלה. במקרה שלנו מדובר על דיבורים חזקים ומאיימים, ועל מעשים נרפים, מהוססים ונפחדים. על מדיניות שתפקידה הוא אחד — להשאר בשלטון, ולשם כך להימנע עד כמה שניתן מפעולות נחרצות. אם כדי לקנות שקט מידי, כדאי להעלים עין מהתעצמות אויבינו, להגיע לסיכומים עם ארגוני טרור אכזריים, חזקה על ממשלת ה”ימין” שכך יעשה, שהרי המטרה מקדשת את האמצעים.

הפעולות שכל אחד מאתנו יכול לעשות בנושא, מבחינה “פוליטית” או “מדינית”, הן כנראה לא רבות. לצערנו, לא נראה שבמערכת הציבורית והפוליטית הנוכחית, יש תקווה כלשהיא. עלינו כמובן לזעוק שכן לימדנו כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א כי כאשר כואב צועקים, חובה עלינו למחות על אזלת היד, ולקוות כי קולות המחאה העולים מהציבור כולו, ישפיעו במשהו על מקבלי ההחלטות.

התפקיד העיקרי והמשמעותי שלנו, קשור למתרחש בעולם כולו, לכך שמתנהל מאבק מול הטרור הרצחני, המאיים על כל מי שאינו שותף להתנהגות (אי אפשר לקרוא לה “אמונה”) הרצחנית והפראית, של “פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו” או של “על חרבך תחיה”. העולם המחשיב עצמו לתרבותי ושוחר שלום וצדק, אינו מוצא את הכח לעקור את אותם מרצחים ותומכיהם מן השורש.

תפקידנו להביא לעם ישראל ולמעשה לעולם כולו, את הבשורה ואת הדרך האחרת. עלינו לזכור את דברי הרמב”ם, כי גם אותן “אמונות” נועדו להכשיר את העולם לגאולה. עלינו להראות שזהו הכיוון, הנוסחה קיימת, והרבי מנהיג אותנו עד ההגעה ליעד, ליעוד הגאולה.

 השבוע נציין את ראש השנה לחסידות, י”ט וכ’ בכסלו, ואחריו יבואו ימי החנוכה. לא לחינם נקבע כי דווקא מועדים אלו, חלים בחציו השני ולקראת סופו של החודש, בהם הלבנה מתמעטת ונראה כי החושך מתגבר רח”ל. בימים כאלו אנו מדגישים את האור הגדול אשר בכחו להתגבר על החושך. את אור האמונה הטהורה, בכוחה גברו המעטים, הצדיקים והטהורים על הרבים, הרשעים והטמאים, וכך יהיה גם בימים אלו — בזמן הזה!

נאיר במיוחד את הקשר של כולנו לתורת החסידות, המגלה את הפנימיות והנשמה בכל דבר ועניין, ואת כוחו של כל יהודי להאיר בכל זמן ובכל מצב. שום כח שבעולם לא הצליח ולא יצליח לגעת בפנימיות התורה, בפנימיות של כל יהודי, ובקשר הנשמתי שלנו עם העניינים הנעלים ביותר. בכח זה איננו נרתעים גם כאשר נראה שהחושך יכסה ארץ, שכן אנו יודעים כי הפנימיות והאמת היא כי אלו הם ימות המשיח, הימים השייכים לגאולה האמיתית והשלימה.

בכל דור ודור, בכל תקופה ובכל שנה אנו נזקקים לאור הגדול, אור הגאולה שיאיר לנו, וכך גם השנה, כאשר אל מול הידיעה הברורה, כי אנו נמצאים בזמן השיא של הגאולה, עומדים אנו במצב של העלם והסתר, אך דווקא בעת כזו, נזכור את תפקידנו להיות “פעלי דיממא” פועלים של אור, נרות להאיר. להאיר כל פינה בעולם, בבית ובחוץ, וכך לגרש את החושך.

כאשר האור שלנו מאיר, אין צורך להיאבק, כולנו פועלים להוספת קדושה, ולהכנת העולם כולו לקבלת פני משיח, כי, כדברי הרבי מה”מ, העולם מוכן כבר לגאולה.

בכחו של כל אחד מאתנו להיות נר שיאיר את העולם כולו, החל מעצמו, בני ביתו, ובהמשך סביבתו הקרובה והרחוקה. לכל אחד ישנה השפעה, כפי שמעורר הרבי, במיוחד בשנת “הקהל”, והשפעה זו יש לנצל כדי להוסיף בכל ענייני הקדושה. ובימים אלו, נזכה לראות את האור הגדול בגילוי, בהתגלות כ”ק אדמו”ר מלך המשיח לעיני כל בשר כאן למטה יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!