א בעיירה לא–גדולה בערבות אוקראינה, התגורר איש בליעל ורשע, יהודי שהתרחק זה שנים ר

א

בעיירה לא–גדולה בערבות אוקראינה, התגורר איש בליעל ורשע, יהודי שהתרחק זה שנים רבות ממקור חוצבתו ומיהדותו. הוא פיתח תיעוב ושנאה כלפי אחיו היהודים, ולא נחה דעתו עד שהפך להיות ‘מוסר’ ומלשין על אחיו היהודים. כיהודי שהכיר את כל נבכי הקהילה היהודית, ידע היכן להסתובב ולרחרח, שם חיפש סירכות, או אז היה הולך למלכות ומתלונן על היהודים השפלים, על פי לשונו, שגונבים את הממשלה ועוברים על חוקיה. פעמים העז יותר מכך, והיה רץ להתלונן על גדולי ישראל וצדיקי הדור. פעמים רבות כמעט והביא אסונות על יהודים.

בצר להם, התכנסו תלמידי החכמים בעיירה יחד עם רבה הראשי לאסיפה ממושכת, שבה דנו דיני נפשות של ממש. הם חשו כי איש זה מסכן חייהם של יהודים רבים ואין זה דבר של מה בכך. בתום דיונים ארוכים, נמנו וגמרו כי על פי דין תורה, איש זה חייב מיתה.

מובן כי אף אחד מהם לא יהרוג אותו בידיו, אולם אין כוחם של ישראל אלא בפיהם, ועל כן ניגשו אל בתיהם של גדולי וצדיקי הדור וביקשו להתפלל על מותו של מלשין זה. צוק העתים וצרת הגלות היו קשים גם ככה, ואי אפשר היה להמשיך לסבול מצרותיו של זה.

אך נדמה כאילו מזלו של רשע זה משחק לו, והתפילות לא נענו. האיש המשיך להסתובב בבתי היהודים, להביט ולרחרח, ומשם היה רץ להלשין. הצדיקים שהתפללו למותו, חשו כי זכותו של הצדיק רבי זאב וואלף מזבאריז, היא זו שמגנה על המלשין וכי הוא מעתיר בעדו בתפילותיו שכל רע לא יאונה לו.

יצאו אפוא הצדיקים לזבאריז לביתו של רבי זאב כדי לדבר על לבו שיסיר את חסותו מאותו רשע.

אותו יום, יום שישי היה, שעה שהצדיקים הגיעו למעונו של הצדיק מזבאריז. מפאת כבודם קיבל אותם הרבי כבר באותו יום. בכאב לב מייסר, סיפרו לו על הצקותיו והלשנותיו של אותו ‘מוסר’, וכמה עגמת נפש הוא גורם ליהודי העיירה כמו גם לצדיקי הדור.

“פשפשנו ומצאנו” - הוסיפו - “כי מזרעו של אותו רשע לא ייצאו צדיקים עד סוף כל הדורות, ומשום כך אין כל מניעה להתפלל למותו; אלא שכל תפילותינו לא יועילו מפני חוט החסד שמושך עליו הרבי ומצילו מדיני שמים”.

הקשיב רבי זאב לטענותיהם בתשומת לב ושקע בהרהורים מפליגים במשך שעה ארוכה. הללו המתינו למוצא פיו בכיליון עינים. לבסוף קם ממקומו ואמר בבת–שחוק:

“ענין כזה של קללת איש יהודי, מה לי למהר לעשותה, וכי זוהי ההכנה המתאימה לערב שבת קודש? לו שמעתם בקולי, חדלו לכם כעת מהעבודה הזאת, ותשהו עמי במחיצתי ביום השבת ולאחר מכן נראה מה לעשות”.

בלית ברירה נשארו הצדיקים בבית של הרבי, ושבתו בו את שבתם.

בליל שבת קודש, בעת עריכת השולחן הזכירו הללו שוב את עניינם אך הרבי לא השיב דבר, אלא המשיך בסדר עריכת השולחן שלו כרגיל. הדבר חזר ונשנה גם למחרת, בעת סעודת שבת, אך שוב הרבי שתק ולא השיב. כן חזר הדבר גם בסעודה שלישית, זמן ‘רעווא דרעווין’ - והרבי בשלו.

בשחרית של יום ראשון, שוב נכנסו הצדיקים לחדרו של הרבי ושטחו לפניו את עניינם: “רבנו, עתה מבקשים אנו כי יאות להפצרותינו, ועל ידי כך יתקדש שם שמים ברבים, כפי הנאמר ‘שומר ה’ את כל אוהביו’ על ידי ש’ואת כל הרשעים ישמיד’. איננו מבקשים זאת סתם, אלא כדי להציל נפשותיהם של עמך בית ישראל הנתונים לסכנתו של צורר זה”.

פניו של רבי זאב האירו באור יקרות, וכשבת שחוק קלה נסוכה על שפתיו, נענה ואמר: “הסכיתו ושמעו חבריא קדישא. על היום שבו יופיע מלך המשיח ויגאל את ישראל, אומר דוד מלכא משיחא בתהלים, שכל המלכים “יובילו שי למורא” - מאי משמע? מלכי אומות העולם יביאו שי, מתנה, למשיח צדקנו. אהה, איזו מתנה כבר יכולים הם לתת לו? כסף וזהב? אוצרות תבל? והרי המעדנים מצויים כעפר והטובה תהא משופעת הרבה, ומה עוד שמלך המשיח ישלוט בעולם כולו, ולא יזדקק לטובתם ולא למתנותיהם”.

שתקו הנוכחים והמתינו למוצא פי הצדיק.

“אם אינכם יודעים, זאב - התכוון על עצמו - יאמר לכם אפוא את התשובה”, נענה הרבי.

ב

בטרם יבא המשיח - פתח הצדיק בדבריו - יהיו אחינו בני ישראל טרודים בפרנסתם עד למעלה מראש. סוחר הבדים יעמוד בחנותו וימדוד אמות בד; בעל בית המרזח יעמוד מאחרי הדלפק וימזוג ‘משקה’ לדורשים, הרצען יחבר פיסות עור למנעלי רגליים, וכן הלאה.

בעיצומה של המלאכה, כשכל אחד טרוד בענייניו, לפתע פתאום יישמע מן הרחוב קול רעש גדול. יתפלא הסוחר וישאל את הלקוח ‘שמא יודע אתה מה פשר קול הרעש שנשמע כעת?’ ימשוך הלקוח בכתפיו, ‘אינני יודע, זה עתה בא אני מבחוץ ומאומה לא התרחש שם’. ימשיך בעל המלאכה במלאכתו כדרך שגרה.

בין כה וכה יגבר וייתחזק קול הרעש, או אז הקונה ייצא אל מחוץ לחנות, וימצא ברחוב המון יהודים, אנשים נשים וטף, תלמידי חכמים ופשוטי עם, וכולם רצים אצים בחפזון. ישאל השואל בבהלה:

“חכו רגע, מה קרה?”

“מה, אינך יודע? - יענו לו תוך כדי מרוצה - הרי משיח בא!”

“אם כן, לאן מועדות פניכם?” - מוסיף הוא ומקשה.

“רצים אנו לבית הכנסת ולבית המדרש לחטוף עוד תפילה, לומר עוד פרק תהילים, לשנן עוד דף גמרא, שכן חשים אנו כי עירומים אנחנו מן המצוות וזו הדרך היחידה להתקרב לקדושה, ואין מלך המשיח מתחשב לא בכסף ולא בזהב, רק בקדושה ובטהרה”.

מיד יצטרף אליהם השואל וירוץ יחד איתם אל בית המדרש.

בין כה וכה עומד לו המוזג בבית–המרזח, והסנדלר בסנדלרייתו והחייט בבית מלאכתו, ויחכו לשובו של הלקוח לתת לו את אשר הזמין.

לפתע תנסר בחלל קול תקיעת שופר רמה. הסנדלר, החייט והמוזג יקפצו ממקומם ויצאו החוצה לראות מה קורה. משיוודע להם כי משיח הגיע, ימהרו להצטרף להמוני היהודים שרצים בכל כחם לבית התפילה.

באותה שעה עומדים המוני בית ישראל בבית–הכנסת ושופכים נפשם בתפילה ובבכיה לשוב בתשובה.

או אז יבוא לפתע ענן גדול, והוא יבחר לו מספר יחידי סגולה ויקחם עמו, ובת קול תצא ותכריז על כל יהודי פלוני בן פלוני שזכה לשוב בתשובה שלמה, ועל כן נבחר להכנס במחיצתו של מלך המשיח.

הנותרים בבית המדרש ירימו את קולם בבכיה גדולה ויזעקו במר ליבם: “רבונו של עולם! ומה יהיה אתנו? וכי לנצח נשאר בגלות?…”

ליבם יקרע בתשובה ובחרטה, עד שהענן יבוא בשנית וילקט יהודים נוספים, מאלה שזכו לשוב באמת בתשובה שלמה; ושוב יבכו שאר האנשים ויתחננו בקול נהי, בכי ומספד עד כי יבוא הענן בשלישית וילקט מהנותרים את אלו שזכו להגיע באמת ובתמים למדרגת התשובה. כך יחזור הענן שוב ושוב עד שילקט ויקבץ את כל עדת ישראל - וכל זאת לאחר ששבו בתשובה אמיתית.

כשעמי העולם ישמעו את קול שופרו של משיח, יפול עליהם פחד נורא; כולם יפחדו שמא יבוא מלך המשיח לנקום בהם על כל הצרות שהציקו לעם ישראל במשך כל שנות הגלות, ולא בכדי.

גם מלכי העולם תאחזמו רעד, לשמע בואו של מלך אשר ישלוט עליהם שלטון ללא מצרים. מיד יתכנסו כל מלכי העולם כדי לטכס עצה כיצד להנצל מעונשו של מלך המשיח. החכמים שבהם יביעו את דעתם, זה בכה, וזה בכה. זה אומר נשחדו בהון רב, והשני אומר נשגר לו אבנים טובות ומרגליות; זה מציע לתת לו חבל ארץ, ואחר מציע להשתחוות לפניו.

ברגע מסויים יעמוד הפיקח שבהם על רגליו ויאמר: “דעו שכל דבריכם דברי הבל הם, שכן מלך המשיח אינו זקוק למתנותיכם, משום שבכוחו לעשות איתנו מלחמה ולמגר אותנו ברגע אחד, וליטול את כל ההון שצברנו והאדמות שחרשנו באין מפריע. כל המתנות שבעולם אינן חשובות בעיניו! אך זאת עצתי, לשלוח לו את היקר בעיניו מכל; הבה נשלח לו איש יהודי במתנה! נושיב אותו בכרכרה מפוארת, נשים כתר על ראשו וכל המלכים יתלו את כתריהם סביבו; כך נראה ונוכיח למשיח כי נכנענו לפניו, ומי יודע אולי בזאת נפייס את דעתו”.

דברי החכם שבהם ייכנסו ללבותיהם של המלכים, ומבלי להתמהמה ישלחו לחפש אחר יהודי כדי לשגרו למשיח כמתנה. דא עקא, שבאותה שעה כבר לא יימצא אפילו יהודי אחד, שכן כולם חזרו בתשובה זה מכבר, והענן נשא אותם אל ארץ הקודש ואל ירושלים הקדושה, ומי השוטה להשאר בארץ העמים?!

ממשיך הצדיק רבי זאב לספר ולתאר:

לאחר חיפושים רבים ימצאו המלכים יהודי רשע אחד, אחד ובודד, שלבו כלב האבן ועורפו כברזל אשר אין לו שיג ושיח עם ישראל ולא עם מלך המשיח - הם ימצאו את המלשין אותו אתם מבקשים כעת לקלל. הוא כשלעצמו לא יסכים לשוב בתשובה וממילא לא יעלה על הענן; שכן הוא מן “האובדים והנידחים”. מיד יושיבוהו המלכים על כרכרה מפוארת, ישימו כתר מלכות על ראשו ומסביבו יניחו את כל כתריהם וישגרוהו בכבוד גדול למלך המשיח כפי הכתוב “יובילו שי למורא”.

כיון שיגיעו מלכי העולם לפני ארמונו של מלך המשיח בירושלים עיר הקודש, ישלחו להודיע לו שכל מלכי מזרח ומערב באים לשחר את פני המשיח ולהשתחוות לפניו ואף מתנה הביאו כדי לתת לו.

יצחקו כל הצדיקים בקול גדול: “וכי איזו מתנה יכולים מלכי האומות להביא כדי להפיס דעתו של מלך המשיח?”

אף מלך המשיח יתמה וישאל: “ומה היא המתנה?”

ישיבו המלכים פה אחד - “יהודי!”

או אז יקום מלך המשיח ויאמר:

“יהודי? אכן, זו המתנה הגדולה והחשובה ביותר עבורי, שכן גם היהודי הגרוע ביותר מיוחס ויקר מכל!…”

•

סיים הצדיק רבי זאב מזבארז את סיפורו ואמר:

ומתנה חשובה כזו רוצים אתם שאקלל?! - - -

(על פי דברי שלום ע’ קנ”ד–ו’; ובספר “ומביא גואל”)