יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
כאשר, מסיבות שונות ומשונות, הולכים בדרך רחוקה מהדרך הישרה להביא להתגלות משיח, הלא היא לימוד עניני גאולה ומשיח, וישנו אפילו מצב של “לכם”, כאשר כל אחד בחר לעצמו דרך, כזו שמתאימה לו, מבלי לבדוק אם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם - גם במצב כזה חייבים לזכור כי שום דבר לא אבוד.
כאשר, מסיבות שונות ומשונות, הולכים בדרך רחוקה מהדרך הישרה להביא להתגלות משיח, הלא היא לימוד עניני גאולה ומשיח, וישנו אפילו מצב של “לכם”, כאשר כל אחד בחר לעצמו דרך, כזו שמתאימה לו, מבלי לבדוק אם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם - גם במצב כזה חייבים לזכור כי שום דבר לא אבוד.
את יום ראשון הקרוב, פסח שני, אנו מצפים לחגוג כולנו יחד בירושלים עיר הקודש, ולהקריב בה את קרבן הפסח. נעשה זאת, כפי שמכריע כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, כי גם כאשר עם ישראל כולו לא זכה להקריב את הפסח במועדו, יחול החיוב ותהיה לנו הזכות להקריב בפסח שני.
עניינו של המועד המיוחד הזה הוא, כפתגם רבותינו נשיאינו, אותו הרבי מפרסם ומבאר בהזדמנויות לא מעטות, ללמדנו ש”ניטא קיין פארפאלן” - ובתרגום המקובל, אף פעם לא אבוד. פסח שני, אשר ניתן במדבר סיני לקבוצה מוגדרת מאד של אנשים, נקבע ע”י הקב”ה כמועד מיוחד, בו כמעט כל מי שהחסיר את הקרבת הפסח בזמנו, יכול וצריך להקריב, להתקרב ולמלא את החסר. אפילו מי שלא היה אנוס, והדרך הרחוקה בה היה, איננה כה רחוקה מבחינה גיאוגרפית, מקבל הזדמנות נוספת.
הרבי מלמד אותנו לראות את היסוד החשוב הזה בכל פרט ובכל שטח מחיינו. גם אם כל אחד מאתנו באופן אישי, וגם אם כולנו באופן כללי - כציבור, קהילה, תנועה ואפילו העם כולו, לא עשינו את מה שצריך, ולעיתים אף עשינו את מה שלא צריך, עדיין אפשר ולכן צריך לתקן. גם אם אחרי עשרות שנים בנשיאותו של הרבי, המסקנה היא כל מה שנעשה לא הועיל - הרבי ממשיך, עושה הכל עבורנו, ונותן את כל הכוחות, כדי שסוף כל סוף נשלים את המשימה, את התפקיד והיעד.
ועלינו לזכור היטב - פסח שני הגיע על ידי אלו שחשו וזעקו מכל ליבם “למה נגרע”, הם ראו את הקרבת קרבן הפסח, ולכן זעקו. אולם אחרי שזכו שעל ידם תינתן המצווה המיוחדת, היא נמסרה לעם ישראל כולו, בכל מעמד ומצב שהוא. וכך גם אנו, גם מי שלא זוכה לחוש את החיסרון ואת התביעה לגאולה שלימה, בעומק ובפנימיות, הרי שזעקתו של הרבי, השליחות שלו, מעוררת את כולם, בכל מעמד ומצב שהוא.
גם מי שנראה לו שהמצב כבר אחר ייאוש רח”ל, הוא חושב שמדובר ב”טמא מת” רח”ל, שכעת כל עניני משיח וגאולה, הוא בבחינה הגורמת להיות טמא מת - גם אצלו אף פעם לא אבוד, תמיד אפשר להתחיל מחדש לחיות.
וישנו מצב של דרך רחוקה, כאשר נמצאים במרחק רב מהמקום שאליו מורה לנו הרבי להגיע. כאשר, מסיבות שונות ומשונות, הולכים בדרך רחוקה מהדרך הישרה להביא להתגלות משיח, הלא היא לימוד עניני גאולה ומשיח, וישנו אפילו מצב של “לכם”, כאשר כל אחד בחר לעצמו דרך, כזו שמתאימה לו, מבלי לבדוק אם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם - גם במצב כזה חייבים לזכור כי שום דבר לא אבוד.
וכיצד מתקנים את כל העניינים הבלתי רצויים, כיצד נוכחים אכן לדעת שאפשר לתקן? על–ידי התביעה “למה נגרע”. כאשר לא מוכנים להסתגל לחושך, כאשר חיים עם הידיעה הברורה כי ימים אלו הם הזמן המוכשר ביותר לגאולה, הרי באופן טבעי מתעוררת השאלה והתביעה “למה נגרע”? רצוננו סוף כל סוף לראות את מלכנו בעיני בשר, לשמוע את קולו, ובעיקר להתנהג כפי הוראותיו. בכוחה של תביעה–זעקה זו לגרום לכך שאכן כל זה יתמלא, אמנם באחור “קל” של אלפיים שנה, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
את הזעקה “למה נגרע” יזעקו בוודאי ילדי צבאות ה’. ילדים אלו שנולדו וגדלו על רקע המציאות הנוכחית, זו שאינה מבשרת טוב, הם אלו שבהם ניכר החינוך החסידי, החינוך לאמונה תמימה וטהורה. הם מאמינים בכל לב כי הרבי יתגלה, ומצפים בכליון עיניים לראותו מולך עליהם. ילדים כאלו ייצאו השבוע - ל”ג בעומר, לתהלוכות ל”ג בעומר. אותם ילדים שמקיימים את הוראת אדמו”ר מה”מ, הם אלו שמוכיחים כי תמיד אפשר לתקן. עלינו לעשות הכל על מנת שיגיעו יותר ויותר לתהלוכות וכינוסי ל”ג בעומר, וכך יצטרפו לקריאה האדירה “למה נגרע רצוננו לראות את מלכנו”.
כאשר נפנים ונפיץ את הזעקה “למה נגרע” שהיא בעצם הגלגול הראשוני של קריאת “עד מתי”, כאשר כל אחד ישאל את הקב”ה - למה נגרע, מדוע איננו יכולים לראות בעיני בשר את הרבי מה”מ, אזי אין ספק כי כמו בפסח שני, ייענה הקב”ה לתביעתנו ויביא להתגלות מלך המשיח, תיכף ומיד ממש ונכריז לפניו -
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד