חג שמח, שנגמר בעצב עמוק

חג השבועות תשל”ד, זמן מתן תורתנו, מרומם ושמח, בעיקר שמח, במחיצתו של כ”ק אדמו”ר שליט”א, כאשר הרבי מעודד ללא הרף את השמחה.

חג שמח, שנגמר בעצב עמוק

בס”ד. יום ד’ לפרשת נשא תשל”ד, אסרו חג

לכם יקרים, לאורך ימים ושנים טובות

איך עבר אצלכם החג והימים שלפני זה? כאן כמובן הכל בצורה אחרת, במצב מרומם והרגשה עילאית.

כמו שכבר כתבתי הגיעו לכאן הרבה אורחים להקביל פני רבם ברגל, ובתוכם כמובן תלמידי הישיבות שיחי’ מקנדה וממוריסטאון וכו’, ככה שהאולם הרחב היה מלא עד אפם מקום אף בעמידה. בראשם הגיע מיודענו הר’ זלמן יפה מאנגליה, יהודי בעל מרץ און א שטורעמדיקער, מאוד מקורב אצל הרבי. מספרים כאן, שבכל זמן שהוא נמצא, הרי שהרבי עורך התוועדות. כן גם ענה על שאלתנו ביום ו’, האם ישנה ידיעה על התוועדות בשבת, וענה שעדיין לא זכור לו משך 14 שנה שהיה כאן שלא הייתה בשבת התוועדות, וכמובן שכך הווה. בלשון הקהל ער איז דער זושא וילימובסקי פון שבועות. תמיד עומד ליד הרבי ואחר התפילה אינו מחכה להוראה וכו’ ומיד מתחיל בשירה, כשכ”ק אד”ש מחייך אליו וממריצו. כן התחיל בליל שבת קודש וביום ניגון “הושיעה את עמך”. [ביום כ”ק אד”ש חייך אליו ומראה לו בידו: נו, תתחיל] וכנ”ל הייתה התוועדות שבלי נדר עוד אכתוב נקודות מהמדובר.

הרבי המשיך בקאך און שטורעם מעניין המזוזות, אף בהתוועדות דחג השבועות ביתר שאת עז ותוקף [כפי המופיע ביומן של חודש אייר, הרבי יצא במבצע מזוזה בעקבות האסון שאירע במעלות - המלבה”ד]. וכמו שהוסיף בחג השבועות, שאחרי שבדקו המזוזות בבית הספר בצפת הלכו לאותו בית ששם נהרגו רח”ל שלשה, עוד קודם שהגיעו המחבלים לבית הספר ומצאו כל מזוזות הבית פסולות. ושוב הביא הרבי דברי הזוהר אשר המזוזה שומרת בצאתך ובואך ובדרך שהולך וכו’ ועד לפירוש הזוהר בכמה מקומות דמזוזה עניינה ‘זז מות’.

מעניין שבשיחה זו שכ”ק אד”ש הגיה אותה בצורה שלא הייתה אף פעם. בנוסעו ביום ראשון לאוהל בערב חג השבועות, הגיה כ”ק אד”ש במהלך הדרך חלק ראשון מהשיחה ולא הספיק לגומרה עד הסוף. כשכ”ק אד”ש הגיע לאוהל, ניגש הנהג י. קרינסקי לטלפון סמוך [מאחר שהטלפון במכונית אינו תקין] ומסר את השיחה המוגהת בחלקה, אחר כך חזר לאוהל וכ”ק אד”ש נתן לו השאר, ושוב מסרו בטלפון. כך שהשיחה יצאה לאור ממש קרוב וסמוך לחג. החידוש הוא שכ”ק אד”ש הגיה את השיחה בהיותו באוהל, דבר חדש ביותר. עוד פרט מעניין, ששיחה מוגהת כמו זו נוכח המצב בארץ הקודש והגורמים לזה, שאף פעם לא היה בפתיחות כל כך.

שיחה זו נמסרה על ידי הרב יוסף ויינברג גם בחג השבועות קודם שיצאנו לתהלוכה במטרה לחזור עליה בבתי כנסיות, בביאור רחב בהוראת כ”ק אד”ש.

בהתוועדות שהתקיימה בחג השבועות, היה שמח ביותר. אומרים ששנים לא היה כל כך פריילאך. בכל ניגון כמעט עודד כ”ק אד”ש בראשו לכאן ולכאן, ובסוף הניגון ניע זרוטשי חלאפצ’י אף מחה כפיים מיט א שטורעם.

שמעתי ש[הגורם לכך הוא] זלמן יפה הכניס מכתב ביום א’ לרבי שבהתוועדות דשבת קודש לא היה מספיק פריילאך, והוא מקווה שבחג השבועות יהי’ פריילאך. ואכן כך היה.

לאחר ההתוועדות שהתקיימה מהשעה 8.00 בערב עד 1.30 (כ”ק אד”ש קודם הסיום אמר שישנם עוד עניינים לדבר מלבד מבצע מזוזה וכו’, על מבצע תורה, מבצע תפילין וכדו’ אך מחמת קוצר הזמן ידחו זאת לשבת הקרובה שבאה בהמשך לחג השבועות, אך המאמר אי אפשר לדחותו, ואמר המאמר). אחר כך חילק כוס של ברכה ושוב היה מאוד פריילאך, כשכ”ק אד”ש ממריץ מידי פעם את השרים.

החזן בן ציון שנקר הופיע באמצע ההתוועדות, וחיבר שיר חדש על פסוק אחרון בפרק ע”ג [הפרק של הרבי באותה שנה], ואני קרבת וגו’ ולימד את הקהל ניגון זה. הרבי מאוד חייך ושר יחד, וכמובן גם פנה לקהל שישירו. בקשר לזה הרבי דיבר בשיחה הבאה על הפסוק הנ”ל, באמרו שכל עניין בפאבריינגען צריך לקשר, וביאר גם פסוק זה. גם במעמד כוס של ברכה שרו את הניגון וכ”ק אד”ש עודד זאת.

כשכ”ק אד”ש יצא לאחר מחדרו בניגון “כי בשמחה תצאו”, גם אז המשיך להמריץ הקהל וכך היה גם כשישב בתוך המכונית עד שהגיע לסיבוב.

כמובן שיש הרבה לכתוב מלבד השיחות, גם מסביב, שהם עיקר בעיקר ולא טפלים. אבל ‘לחיות’ את זה - זה ממש הרגשה אחרת.

בליל החג, אחרי ששרו “ושמחת בחגך”, כשכ”ק אד”ש יצא לביתו, השתלב הקהל במעגל און ס’האט זיך גיטאנצט. הריקוד הזה אינו בדומה לכפר חב”ד כאשר רוקדים 150 או פי 10 מזה והנלווים והנוטפים וכו’ קדושה עילאית. וכהלשון הידוע ניט פיס און הענט טאנצן וכו’ [לא הידיים והרגליים רוקדים וכו’].

ביום א’ של חג השבועות הלכנו בתהלוכה לשמח יהודים בבתי כנסת, רובם הלכו לבורו פארק ומקצתם לפלטבוש. היו בתהלוכה כ־1300 איש, תהלוכה נהדרת המלווה בשירה וזימרה, כשההרים והגבעות יפצחו לפנינו רינה ועצי השדות ימחאו כף. ובינתיים, עד לכתיבת השיחות בלי נדר, אסיים בברכת “גוט שבת” ולהשתמע בבשורות טובות בכלל ובפרט.

אתמול, מיד עם סיום הכוס של ברכה, התפשטה הידיעה שהגיעה בטלפון עוד באמצע ההתוועדות, על המאורע הטראגי שקרה ביציאה לאחר החתונה בכיוון כפר חב”ד [תאונת דרכים קשה שבה הייתה מעורבת מכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, יחד עם חמישה חסידים ובהם הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גורליק, רבו של כפר חב”ד. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, שניים מהם נפצעו וארבעה נהרגו במקום - הרב גרליק (94) ז”ל, ישעיהו וייס (34) ז”ל, יחיאל גולדברג (23) ז”ל ונחמה רוזנברג (19) ז”ל]. כל אחד מהנעדרים ע”ה הוא טראגי בפני עצמו. אף אחד לא מוצא מילים נכונות להסביר את האסון הנורא. מלבד האח של גולדברג והאח של רוזנברג שנמצאים כאן, גם נמצא החתן המאורס האומלל ש. ברוכשטט. אתמול אחר ההתוועדות יצא כ”ק אד”ש מאוחר כחצי שעה, ויש התולים את זה באסון הנורא. היה זה כשעתיים קודם הלוויה, לפי השעון כאן 3:30. בוודאי השתתפו המונים בהלוויה לכיוון הר הזיתים’.

כולם שותפים כאן בצער שקרה למשפחת חב”ד לאנ”ש שיחי’. נסתרים דרכי ההשגחה, וכל אחד אינו יודע באיזה דרך מוליכין אותו. כמובן שעל כולנה, צריכים להתחיל בבדיקת המזוזות כדרישת כ”ק אד”ש ממצות עשה שהזמן גרמא, כמו שנוכחנו בעבר, וכמו שכ”ק אד”ש אמר אתמול, שמצווה מיוחדת על הנשים בזה, יותר ממבצע תפילין מבצע לימוד תורה וכו’ שתדבר אשה אל רעותה וכדומה, ועל כל אחד מוטל פשוט ראטעווען [להציל] עוד נשמה הנוגע לחיים ממש, שכנים ומכרים וכדו’, ולהסביר שקשור בעניין דישמור צאתך ובואך וצאתך עוד קודם לבואך והזמן שבינתיים. ואז כבר יקויים שעל ידי זה לא יתן המשחית וכו’ ואך טוב וחסד ימצאונו בכל הימים האלה.

ולבשורות טובות דוקא, ולחיים ולברכה (בלי נדר אשלח אליכם הכוס של ברכה בקרוב)

להשתמע, טוביה

“מבצעים” - מאיפה מגיע השם הזה?

יום א’ י”ב סיון, סיום ימי התשלומין, תשל”ד

משפחה יקרה לאורך ימים ושנים טובות

איך ההרגשה והמצב רוח בארץ ישראל, ובפרט בירושלים, לאחר כל השתלשלות המאורעות האחרונים? נקוה שכבר יבוא סוף וקץ לכל. וכמו שהרבי הזכיר משה שכתב אדמו”ר האמצעי, שמשיח יכול לבוא עוד קודם הקץ, על אחת כמה וכמה שכבר כלו כל הקיצין וכולנו מצפים לישועה, ובמהרה. כמובן אז מ’איז פארבונדן מיט א רבי [שכאשר קשורים לרבי], אזי בכל יש השקפה אחרת, ווי תורה קוקט אויף דעם [כפי שהתורה מביטה על כך] ותמיד מקבלים שוב מרץ וכו’ מבלי להתייאש ח”ו.

בשבת קודש זו שוב הייתה התוועדות, כפי שכבר הזכרתי במכתבי הקודם, ורובה נסבה בהמשך לחג השבועות מה שהיו אז צריכים להשלים בעניין המבצעים תפילין, ספרים, מזוזה, תורה, צדקה. לכל לראש הסביר הרבי את שם התואר “מבצע” [בקשר ל”מבצעי קודש” החדשים עמם יצא הרבי באותם ימים - המלבה”ד], שתמיד ישנם כאלה שרוצים לנגח, ושואלים: מאין שם זה שאין לו מקור ביהדות, ולכן מאין לנו  שצריך זאת וכו’? ועל זה הסביר כ”ק, ש”מבצע” הוא מלשון “בצע”; מה בצע כי וגו’ שכפשוטו הוא עניין של תועלת, ועד כדי כך שלולי מה שכתוב בפסוק, היה כדאי למכור יוסף למצרים ויותר מזה וכו’, וזה נאמר משבטים לשבטים, שבטי י–ה. וכשנתווסף האות מ’ [על המילה מ–בצע] הרי מראה הדבר שהוא פועל גם עם השני, כהלשון אכל־מאכיל עשה־מעשה וזהו השם מבצע. ובאריכות כנ”ל דיבר על המבצעים.

בקשר לחג השבועות עצמו, דיבר על כך בשיחות שקשור עם משה רבנו מתן תורה, והילולא דדוד המלך והבעל שם טוב, ואז קישר והמשיך בזה בשבת, איך שכל המבצעים קשורים לג’ אנשים הנ”ל. ובפרט בשבת זו שייך לחג השבועות להמשיך בזה, שהרי בכל שבת מתעלים ימי השבוע, ובכללותם ימי החג, אך נוסף לזה כאן שהוא בתוך ימי התשלומין עד י”ב סיון, וממילא ישנו העניין להזכירם ומיד כבר מתעלים.

כן הייתה שיחה שכ”ק אדמו”ר שליט”א מאוד בכה, ואמנם עצר בכל כוחותיו מבכי, אך עם כל זה, על המאורעות האחרונים, שתמיד קשורים עם מעשינו ואדם צריך לפשפש במעשיו, בפרט כשהקדים רפואה למכה לעניינים הבלתי רצויים שכבר דובר על מזוזה קודם לכן. אך לפעמים עדיין לא מספיקים כל הצרות, וכמו שהוסיף בפרשת כי תבוא לאחר כל הקללות כותב “והפלא ה’ את מכותיך” שאין זה מספיק, אלא שמוסיף הפלאה בזה, שאין בזה שום הסברה ושום הצטדקות און מדארף ניט פארענטפערן את הקב”ה [לא צריכים ‘לתרץ’ את הקב”ה], ורק בכוח האמונה יש להבין איך הוא רק עניין דפלא והפלא.

ולתקן זאת אפשר רק מידה כנגד מידה על ידי שגם הוא יעסוק בעניין ד”והפלא”, שאין זה מסירות נפש שהולך לדבר עם שכנו וכו’ על ענייני תורה ומצוות, אלא זה שיושב ולומד ומחדש חידושים ומתפלל באריכות, ואומרים לו שיעזוב זאת למשך זמן ויבוא ליהודי שכלל לא מכירו וידבר איתו על תפילין צדקה ומזוזה; אף על פי שיש לו ראיות לזה שהוא צריך ללמוד וכו’ שהוא כבר חידש פלפול בזה, ואוחז באמצע פלפול אחר, ורק כאן, אם גם הוא יתנהג ב”והפלא” זהו מדה כנגד מדה, שכל זה בא כביכול אצל הקב”ה, כדכתיב כאשר שש ה’.

בסוף ההתוועדות חילק הרבי משקה לאחדים מאנ”ש, לפריז, לונדון - ולארץ ישראל חילק לג’ מקומות לוד, כפר חב”ד, וירושלים. בכללות הרבי ביקש מהם שיעשו התוועדות ולחזור על השיחות המדוברות. כנראה שכל זה בא בקשר למאורע הטראגי שקשור לג’ מקומות אלו. לנציג כפר חב”ד ר’ דוד נפרסטק, הוסיף הרבי “שיהיה חיים גשמיים ורוחניים ברכה והצלחה וכו’, ומכתב ממנו עוד יבוא”. לשמואל חפר מסר עבור לוד, וכנ”ל על מסירת התוועדות, והוסיף שכיון שהיה “והפלא” שיהיה הפעולות באופן ד”והפלא”. עבור ירושלים מסר לשמואל שאולזון שהגיע לחו”ל בשליחות למשך שבועיים והיה כאן כל השבת. הרבי קרא לו ונתן ‘משקה’ שיתוועד בירושלים וימסור שם תוכן ההתוועדות. הוא אף דיבר עם הרבי כמה דקות, כנראה בעניינים עירוניים. תוך הדברים הרבי אומר לו “דו ביזט דאך א שטיקל בעה”ב אויף ירושלים! טדי איז דען בעה”ב?” [אתה חתיכת בעל הבית על ירושלים. האם טדי (ראש העירייה דאז) הוא הבעל הבית?] כמובן שמילים כאלו מוסיפים סיפוק רב. הרבי אף נתן ‘משקה’ עבור המבצעים שיעשו מיט שטורעם.

אקווה שכולכם תשתתפו בהתוועדות ותשמעו יותר פרטים בכל. בלי נדר כנ”ל משבועות עוד אכתוב מתוכן השיחות, על דרך זה גם שיחת רש”י מפ’ השבוע.

בינתיים להשתמע כל טוב, ושבת שלום.

טוביה

נ.ב. היום הרבי נסע לאוהל.

התמימים ב–770 נרתמים ל”מבצעים”

מוצש”ק פרשת בהעלותך תשל”ד

להורי היקרים ולכולכם שבוע טוב ומבורך!

מה שלומכם? איך ההרגשה בימי הקיץ? כאן בינתיים נזכרים על תקופה זו רק בתפילה כשמזכירים מוריד הטל, אך הימים ב”ה אינם חמים, הלוואי וכך ימשיך הלאה. פה ושם לפעמים ישנו יום אחד שבחלקו חם, אך הוא בטל ברוב. ככה הכל כאן בסדר. כמובן שנראית כאן במקצת ההנהגה של כ”ק אד”ש בשינוי מהרגיל - החל מה’קאך’ במבצעים המקיפים את כללות התורה ומצוות, ממשיך בהגהת השיחות אודות המבצעים, והצורה שהוגהו על המכונית בדרך לאוהל, או חלקם באוהל עצמו. על דרך זה ההתוועדות הפתאומית שגם שודרה בחלקה לארץ ישראל [אף אחד לא ציפה לזה, ולכן גם המסדר של השידורים לא היה כאן, ורק הופיע בסיום ההתוועדות] ואיך שצריך להיות ההנהגה דהיום כדרישת כ”ק אד”ש בצורה של “והפלא”.

ביום שישי חילקו כאן את התלמידים מכל הישיבות, ופשטו על אזורים נרחבים למבצע תפילין ובהתעוררות על מבצע מזוזה וכו’. גם אני כמובן השתתפתי. היינו צריכים לנסוע לברייטן ביטש בכמה רכבות תחת הקרקע. בשכונה הזאת מתגוררים רבים מהעולים מרוסיה, ועם כולם דיברנו אידיש, חלק גדול מהם אף מניח תפילין כל יום וחלק מהם הוא תינוק שנשבה שאינו יודע אפילו מה זה, אלא רק מנסה להיזכר פון די אלטע היים. אחד מהם הוא בן אחר בן מה”בני יששכר” והתחיל לומר לנו גמרות  שלמד פעם בצטטו אף את הגירסא דינקותא. כן יש הרבה נשמות טועות והמלאכה מרובה. הפעולה הייתה מקיפה מאוד ובהצלחה מרובה.

בשבוע שעבר ביום ד’, השתתפתי בחתונה אצל דודה בטי תחי’ ופגשתי שם את ג’ פרידמן והיה נעים לשוחח. הוא סיפר לי שגם הוא שלח מכתבים לרבי, אך לקח שבע שנים עד שבא ליחידות יחד עם אשתו, והרבי נתן להם ברכה וב”ה נפקדו בילדים.

האורחים מחג השבועות בחלקם הגדול כבר חזרו איש איש למקומו, חלק עדיין נמצאים כאן. בשבוע בעבר שוחחתי קצת עם ר’ יצחק גרונר שי’ השליח מאוסטרליה, ששוהה כאן לארבעה שבועות במשך כל שנה. ובאמצע שאל לשמי, ועניתי לו זילברשטרום, וביקש למסור ד”ש חם לאבא שי’ שמכירו ונסע איתו וכו’. אף סיפר שפעם סיפר לרבי ביחידות ממוסדות בארץ ישראל, ואז הרבי נכנס לדבריו והגיב “וועמען מיינט איר! [למי אתה מתכוון] זילברשטרום”…

להשתמע, טוביה

נ.ב. האם קיבלתם את הכוס של ברכה ששלחתי אליכם?

מעניין שיצא הפעם ‘מכתב כללי’ באנגלית, כבר יצא לפני 3 שבועות.

הרבי מבקש “את כל היד”, מראש עיריית מגדל העמק

יום ב’, פרשת שלח, תשל”ד

לכולכם יקרים לאורך ימים ושנים טובות

אתמול בערב היה כרגיל ליל יחידות. נקלעתי ל–770 בשעות ערב המאוחרות, כדרכי לתת קפיצה לשם לפני השינה. ליד הפתח עמדו בחורים בקבוצה סביב הרב גרוסמן שיחי’ ממגדל העמק. מספרים שכעת נמצא בפנים ב’יחידות’ ראש העיר דשם, ומחכים בצאתו לשמוע ממנו.

אחד הבחורים כבר הכין ‘משקה’, השני השיג ‘מזונות’ כך שמצפים להתוועדות קצרה כדי לשמוע על תוכן היחידות. ראש העירייה שהה בחדר כ־55 דקות. בצאתו, הוא וזוגתו שיחיו מלאי התפעלות, ופונים להרב גרוסמן שעמד שם, ושאלו האם הכניס קודם כניסתם מכתב לרבי בספרו על הנעשה בעיר. “הרי הכל גלוי וידוע לפניו”, אמרו. והרב גרוסמן ענה לפי תומו, שזה עתה הגיע יחד איתם ולא הכניס שום פתק.

בינתיים החבר’ה נאספו סביבו שיבוא לומר א ביסל לחיים, ונכנסו להזאל ליד שולחן ובאמירת ‘לחיים’ התחיל לספר (כמובן שבמקום אחר אי אפשר להגיע אליו, על אחת כמה לבקש ממנו, אבל כשהוא נמצא ליד הרבי, כמובן סרות כל ההגבלות הללו). הוא סיפר שכשנכנס לקודש, קם הרבי וקבלם בידידות ובשמייכל, והם מסרו לרבי מדליה, סמל העירייה עשוי זהב. הרבי הודה להם, והוסיף הרי רק אצבע אחד, אך אני אבקש יד שלמה (בת חמש אצבעות) וזה עוד ארבע האצבעות שאני מבקש:

א. חינוך המבוגרים של המקום, בפרט במגדל העמק שעוסק הרבה בקבלת עולים חדשים. הרבי דיבר על סוציאליזם שכולל המגרעות שבדבר, יש בזה אמנם דברים טובים יותר מהקומניזם, והדבר מועיל לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות, כאשר האדם מחונך ומתורבת ויודע קשר ומוצא הקשר הנכון לכל דבר ומקרה. ב. הרבי ביקש על פיתוח הישיבה במקום שמתנהלת תחת הרב גרוסמן, שישנה בזה חשיבות גדולה (הוא אמר שלא שייך לו, כיון שהרב גרוסמן עוסק בזה, ואמר הרבי שהוא ייתן הכסף והרב גרוסמן יהיה הראש ישיבה) ובפרט במקום כמגדל העמק שמסביבו ישנם ישובים וכו’, ויכולה לשמש מקום מרכזי להפצת תורה במסגרת ישיבה תיכונית לגילאי 14–16 מבתים שונים. ראש העירייה סיפר לרבי שכיום ישנם 40 עד 60 תלמיד בישיבה, ועומדים להגדילה עד ל־300 במסגרת פנימייה. ונתן הרבה ברכות על זה, ובפרט להרב גרוסמן והרבי שיבחו הרבה מאוד. ג. הרבי ביקש שיפרידו את הכיתות המעורבות, שכן נהוג בכמה וכמה מדינות עד לאנגליה וכדו’ ששם דת ומדינה הם שני דברים, ואדרבא החינוך הוא טוב יותר וגם הלימודים יותר טובים. ראש העירייה השיב לרבי שדבר זה אינו נתון בידו, שכן בארץ ישראל משרד החינוך חולש על כל ענייני הלימודים,  ויקשה הדבר מאוד. הרבי ענה לו, שאדרבה יעשו זאת במסגרת חינוכית, והציע שבתור ניסיון ייקחו ארבע כיתות, שניים מהם יפרידו ושניים ישאירו, ויראו התוצאות הברוכות שבדבר, והציע להנהיג זאת דווקא בחינוך מרכזי ובבתי ספר הממלכתיים (והוא העיר שהמפקח דתי ואולי יקל הדבר, והגיב כ”ק אד”ש שחושב שמצד זה אולי דווקא יקשה הדבר יותר…) ד. איך ניתן לצמצם הפער שנתהווה בין הסבים לנכדים, שהילדים לא יודעים מכל וכל, וחשוב לגשר בחזרה על הדורות, ועל זה מחויבים המורים להיות לא רק מלמדים, אלא מחנכים, שכן הוא יודע ומגיע לליבו של הילד ומוצא לב הנער ועליו מוטל התפקיד הזה. וכ”ק אד”ש הוסיף, כי מה שפעם הורים היו מתעסקים בזה, היום מוטל על המלמדים שהם מוצאים את הדרך ללבו של הנער יותר מההורים. וביקש לדעת בכל זאת, האם אפשרי הדבר.

וסיים הרבי - זוהי יד אחת (בת ה’ אצבעות) שאני מבקש, והיד השניה בפעם הבאה… ראש העיר ואשתו התאוננו שכיום יש ילדים שאינם יודעים אפילו מאברהם יצחק ויעקב. הרבי סיפר להם, שציוני אחד שמסר את כל חייו וחינוך ילדיו על פי דרך זו, התאונן לפני הרבי, שנכדו אינו יודע מה זה הרצל ובקושי שמע מבן גוריון…

בשירה ובזמרה עזבו ראש העירייה וזוגתו את 770 בהתרשמות עצומה. כמובן שזה רק קיצור ונקודות.

להשתמע, טוביה

•

כ”ו סיון תשל”ד

למשפחתי היקרה, לאורך ימים ושנים טובות, רב שלומות!

הנני שוב מצרף ברכת כ”ק אד”ש להזוג וכו’ על ידי השדכן החדש. האם בטלפון אבא שמעת אותי? היה קצת נעים לשמוע קול מוכר שכבר כמה שבועות לא שמעתי. בפעמים קודמות מישהו אחר סידר לי זאת.

ל… עדיין אין שום תשובה מהרבי, ואף שאת הפתקה שלו הכנסתי לפני שלשה ימים, גם ליחידות כנראה שלא יצליח להיכנס מחמת העומס הרב עד לאחר י”ב תמוז.

בליל שישי העבר התקיימה כאן יחידות כרגיל, בין הנכנסים האדמו”ר מסקולען, מראשי הפעילים בארץ ישראל. שמעתי אחד מהפעילים אומר לר’ לייבל גרונר “מאיפה הרבי יודע הכל? מנין לו זאת בזמן שאני עצמי כמעט לא יודע?!” גם הערב, לאחר שתהיה שיחה לתלמידות בית רבקה, שבוודאי ישודר גם לארץ ישראל, תהיה יחידות. שמעתי שהריבניצער רבי צריך להיכנס היום. רואים שכיום עיני כל ישראל כולם, מראשיכם וגו’ עד להפשוט וכו’, נשואות אל הרבי.

חלק מהבחורים כבר מדברים על “מרכז שליחות” שיוצאים בשבועות הקרובים לכל קצווי תבל, בהפצת היהדות והמעיינות, וכמובן כולל המבצעים האחרונים, שהרבי דיבר עליהם באריכות בשבת זו בהפארבריינגען, והבטיח השתתפות ב50% בחלק מהם, בפרט על מזוזה שבעניין זה נעשתה התעוררות יותר מאשר המבצעים האחרים.

הערב תתקיים כאן אסיפה בקשר לארגון מבצעים אלו, ולבסוף אף יחלקו את המזונות מהפארבריינגען שהרבי נתן לאסיפה זו. לבחורי הישיבה בעיקר, עניין המבצעים הוא רק ליום ו’ אחר הצהריים, כמובן שמבצע תפילין הולך ומתרחב ומתפשט, און אזוי נעמט מען איין די וועלט [וכך כובשים את העולם], במשאיות גדולות עם פלקטים נוסעים ומפיצים את המסר, והדבר נעשה בהצלחה. וכך ענה כ”ק אד”ש על הדו”ח הראשון מהפעולות “נתקבל תשואות חן ותשואות חן ויהי רצון שיקויים בכל אחד ואחד מהמשתתפים אנשים נשים וטף שליט”א מי שיש לו מנה רוצה מאתיים ומי יש לו 200 רוצה ד’ מאות”. ובעז”ה נקווה שכבר יביא סוף וקץ לכל החושך, וישמור אותנו מכל. וכמו שהדגיש כ”ק אד”ש, שמחמת שמדברים על זה, יש כאלו שפוחדים וחוששים על מקרים וכו’, אך אין זה כך, אלא אדרבא, זה מונע מלכתחילה, כשבא המשחית ורואה על פתח בית יהודי מזוזה הרי הוא בורח משם, ולכתחילה אין לו כל גישה ולא רק במעשה אלא גם בדיבור, ועל דרך זה גם במחשבה, וכמו שכתוב “ישוב מחשבתו הרעה”, שגם במחשבה לא נופל בדעתו להזיק למישהו כי אם  רק לדרוש ולראות בטובת היהודי בכמה מקומות שנמצא.

ובינתיים עד לכתיבת השיחות בפרטיות [שנסבו שוב בעיקר על המבצעים].

להשתמע,

 

רב דגול, איש צבא ועוד אנשים רבים בליל יחידות

יום שני, כ”ג סיון תשל”ו בחצרות קדשנו.

למשפחתי היקרה שלום וברכה!

…אתמול בערב היה ביחידות הרב וואזנר מבני ברק עם שני בניו. עוד קודם הכנסו לקדש פנימה, נקראתי לחדר המזכירות, שם ישב הרב וואזנר על כסא בהמתינו להיכנס ליחידות. נגשתי ונתתי לו ‘שלום עליכם’ ושאל לשמי והשבתי לו זילברשטרום. ונענה “אה, אתה נכד של טוביה שפיגל”, וסיפר לבניו שהיו עמו, איך שסבא ז”ל תמך בו בשנות צעירותו. לאחר מכן שוחחתי עמו בלימוד, ובמיוחד על שיחתו האחרונה של כ”ק אדמו”ר שליט”א בענין טבילת כלים של עכו”ם, ומכירת חמץ ומלחמת מדין וכו’. ביני לביני,

הוא שהה בקודש פנימה כמעט 3/4 שעה. כשנכנס, אמר לו הרבי “שמו הולך לפניו…” לאחר מכן שאל את כ”ק אד”ש במה הוא רואה את עיקר ענין החינוך בדורנו, והרבי ענה לו על זה - להחדיר בכל ילד שיש בעל הבית לבירה זו; ונסב הדיבור על ברכת ‘שהכל’, שלוקחים מים, דבר הפשוט ביותר שמברכים עליו, ומברכים יחד עם ילד קטנטן שהכל נהיה בדברו, שכל הנבראים עולמות וכו’ נתהוו בדבר ה’ וכו’.

כן שאל הרב וואזנר את הרבי מדוע הוא עוסק דוקא במצות תפילין, וענהו “הרי כתוב בתהילים ‘ננתקה את מוסרותימו’ והתוספות בתחילת מסכת עבודה זרה מביא את הירושלמי שהולך על תפילין, ושם בגמרא גם מקשרים זאת עם ענין הגאולה, ובהמשך הכתוב נשליכה עבותימו, שזה הולך על טלית וציצית, ונותן גם מקום ‘לאחרים’ שיעוררו על מצות טלית וציצית.

בסיום אמר לו הרבי, “איך האב גימיינט איך וועל אייך פאקן, אבער איך זעה אז וואו מפרעגט אייך זענט איר היימיש…” [חשבתי ש’אתפוס’ אותך, אבל אני רואה שבכל מקום ששואלים אותך אתה מרגיש ‘בעניינים’]

אגב, בכניסתו קם הרבי מלא קומתו ונתן לו “שלום עליכם”, ובצאתו ליווהו כמעט עד פתח הדלת מתוך כבוד.

אחרי היחידות דיבר עמו הרב יצחק גרונר מאוסטרליה ושאלו מדוע אינו חותם על הכרזת הרבנים בקשר להדלקת נרות שבת קודש. השיב הרב וואזנר שבד’ אמות אלו אינו רוצה לדבר על זה. ובכל זאת ענה, כי הוא חושש לברכה לבטלה. כמובן שסובבוהו בחבילי קושיות בלימוד, עד שלא היה לו מה לענות, וביחוד כשאמר שהדלקת נרות היא חובת הבית ולא גברא. ואז שאלוהו מהדלקת נרות חנוכה שהוא חובת הבית ומכל מקום מחנכים קטנים וקטני קטנים להדליק נרות. כמובן שנשאר ללא מענה. אנו מקווים שעוד ימים ידברו…

כמו כן נכנס אחיו של יעקב כ”ץ משיקגו, שגר בבני ברק. כשיצא, היה בהתפעלות מלאה ואמר “איך קען נישט כאפ’ן דעם אטעם” (איני מסוגל לנשום), ולא יכול היה לספר דבר ממה שהיה בפנים מרוב התפעלות. רק לאחר מכן, לאט לאט סיפר שבירך את הרבי ברכת כהן, וכן הרבי נתן לו ברכה.

כן נכנס ליחידות חייל מהצבא מגיבורי ישראל, פצוע ממלחמת יום הכיפורים, ושהה כשעה ורבע. כשיצא מהיחידות, היה כולו קורן מאושר וממש צהבו פניו. הוא אמר, “ניסיתי להסתכל בעיניו, עיני הבדולח של הרבי, אך לא יכולתי, כיון שסינוור אותי לגמרי. ניסיתי שוב ושוב כמה פעמים, אבל תמיד ממש סינוור אותי. הן חודרות וכו’ והכל אמת ופתוח לפניו, זהו  איש רם מעלה, משכמו ומעלה”.

הרבי דיבר הרבה על המלחמה, והחייל סיפר כי הכל פרוש לפניו, ויש לו ידיעה ברורה על כל שטח הלחימה. הרבי דיבר עמו על השטחים ועל הטפשות בהחזרתם. הוא הוסיף פרט מעניין: “ראיתי שכשהרבי דיבר על שטחים ועל עמדת הממשלה, הוא היה כל כך במתח וכאוב, אך מיד לאחר מכן, כשדיבר איתי בפרטיות, היה כל כך לבבי כאבא נאמן לבנו יחידו.

כן אמר, הייתי כבר אצל הרבה אישים, אצל הרמטכ”ל באמריקה ובעוד מדינות, שרים ורוזנים, ראשי ממשלה וכו’ אך מי ידמה ומי ישוה ומי יערך לכ”ק אד”ש.

הוא הראה לכ”ק אד”ש קמע שתמיד צמוד אליו, ואמר לו כ”ק אד”ש, שנראה עתיק למעלה מ–400 שנה, והוא חושב שקמיע זה הציל אותו במלחמה, וכדאי שישמור עליו לעתיד.

שוב ושוב רואים כיצד בליל יחידות אחד, נקבצים תמיד מראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך, וכולם נצבים עומדים לפני הנשיא מלכנו אדמו”ר שליט”א, אשר יילך לפי רוחו של כל אחד ואחד, כל אחד בעניניו הוא, מוצא את כ”ק אד”ש ככתובת היחידה אליו יפנה ושם מוצא מרגוע לנפשו.

אשרינו שזכינו וזוכים להסתופף בחסות כ”ק אד”ש. ונזכה תמיד להיות כלים לקבלה, ובלשון חסידים ‘דורכפירן דעם רבינס כוונה’ לנחת רוח כ”ק אד”ש, שכיום ההוראה ברורה איך לבצע זאת, החל מחינוך עצמו ועד לחינוך עם ישראל בכל מקום שהוא, עד שבקרוב נצא ונאמר ‘ראו גידולים שגידלנו’ ומלכנו בראשנו.

כל טוב ולילה טוב, ובהצלחה

טוביה