התוועדויות קטנות באמצע החיים, עם הרב חיים ועקנין איך אתם עושים לי את זה?” מתלונן

התוועדויות קטנות באמצע החיים, עם הרב חיים ועקנין

איך אתם עושים לי את זה?” מתלונן יוסי. הוא תמיד מסביר, מפרש, ובאמת זה נשמע משכנע; אבל אחרי שיחה של כמה שעות, אתה מבין שיוסי בן השלושים עסוק מרבית הזמן בשכנוע כמה הוא צודק, מסכן, מוותר וכו’ וכו’. החסר שליווה אותו שנים והתחושה שהסביבה אינה מכירה בסבל שלו - הולידו בו את הצורך החזק להסביר ולפרש, העיקר שסוף סוף יכירו בו. אבל זה לא קרה. אחרי כמה פגישות של הקשבה, הגענו למסקנה ביחד שאמנם זה נכון - אבל צריך להתחיל לחיות.

מעת לידתו, עם ישראל סבל הרבה והסביבה לא הכירה לחלוטין בסבלו. מתוך הסבל הזה נולד אצלנו רצון עז לפרש את עצמנו, לשכנע, אולי הפעם יכירו, יבינו… פעם, כשהעולם היה שייך לשייחים ולפריצים, הבנו שלהכיר בסבל של אדם שני זה לא בדיוק הצד החזק של העולם ונאלצנו לוותר על התענוג הזה. אך הנה הגיעו תקופות חדשות, דמוקרטיה, אוניברסיטאות, תקשורת ואפילו או”ם… והרצון הזה שיכירו בנו התעורר במלוא עוזו. חשבנו ש’נתנהג יפה’ והם יבינו.

אז חשבנו.

ההבדל הקטן הוא שפעם לא הכירו בנו בכלל, אבל היום העולם אומר: ‘אנחנו מכירים בסבל שלכם. אבל קדימה, הפסקת אש’.

בטח תחשבו שהרצון שיבינו אותנו שייך בעיקר לצד השמאלי של המפה, גם אני חשבתי עד שפגשתי את יהודה, ידיד שלי שקורא לעצמו איש ימין. אני זוכר שלפני ‘אוסלו’ הוא אמר לי ‘חכה… חכה… לא צריך שיהיה כאן ראש ממשלה חזק, הרי ממילא עוד מעט הכול יתפוצץ להם בפנים ואז לא תהיה להם ברירה. הם יודו שאנחנו צדקנו’. החלק הראשון קרה, לא רק באוסלו א’ גם באוסלו ב’, וואי, קמפ דייוויד וההתנתקות. אבל להודות? הם אפילו לא מגמגמים. תשמעו נאום מפרס על אוסלו ותבינו.

נחזור ליוסי. אחרי שהבנו והסכמנו שהיו לו סיבות מספיק טובות להיכנס לסחרחורת ההסברים על מנת שיסכימו איתו, הגענו להכרה שעכשיו הגיע הזמן להפסיק לחכות לכולם, כי כולם מחכים לדבר אחר: מחכים ליוסי חזק, שיאהב את עצמו. וכשכואב לו, שפחות יחפש שאחרים יכירו בזה ויתחיל לחיות.

למעלה מטעם ודעת

אינני נביא ולא בן נביא, רק חסיד של נביא. הרבי במאמר ‘באתי לגני’ זורק נבואה ונותן כללים לעבודה בדור השביעי, וקובע  שצריכה להיות עבודה למעלה מטעם ודעת, ‘שטות דקדושה’. חשבתי, מילא בדור השישי או החמישי, דורות של ברברים שלא בדיוק חיפשו להבין, אולי אז נדרשה עבודה של למעלה מטעם ודעת, אבל בדור שלנו? ההשכלה פורחת, לכל דבר צומח הסבר מדעי, הרצאות. כבר יצאו הספרים שמראים איך המדע אינו סותר את התורה וכולם רואים שערכי התורה הם אלה שמשאירים את השפיות וכל התיאוריות קרסו. עכשיו לכאורה הכל מובן. דווקא עכשיו למעלה מטעם ודעת?!

כן, דווקא עכשיו.  דווקא בעולם שלנו שמלא בהסברים, בתמונות ובצילומים ולכאורה מתנהל לפי טעם ודעת, פתאום רואים את ההיפך: גם סרטון ברור של מנהרה חשוכה מלאה באמל”ח לא משכנע.

אפילו בצד שמאל הפסיקו להסביר והתחילו למתג את עצמם במשפטים קצרים וגיוס מפורסמים. במילה אחת ‘שטות דקליפה’. הגיע הזמן שנפסיק לענות להם בהסברים אלא פשוט נצטט מקורות ונאמר: זה שלנו, וזהו. ‘שטות דקדושה’.

בדורות שלפנינו חלמו שהעולם יירגע, ואז יהיה אפשר להסביר. אבל עכשיו התבדינו, והבנו שהעיקר שאנחנו נהיה מונחים בענין ואז…

מזל שיש לנו רבי שהדריך אותנו שחוץ מלשכנע אפשר לכוון ישר ל’למעלה מטעם ודעת’.

כשכואב צועקים

הענין הזה מזכיר לי סיטואציה. לילדה שלי היה מנהג (חוץ מלמשוך לי בזקן) להכניס את היד לתוך העין. זה כאב לי מאוד וניסיתי להסביר לה את זה. אבל זה לא עזר. מאוחר יותר בקורס ליעוץ חינוכי הסבירו לנו שילד בגיל שנתיים לא באמת מבין מה ההבדל בין עין של בובה לעין אמיתית, אז הוא פשוט בודק… הבובה לא אומרת כלום אז הוא מחכה לראות איך האיש יגיב…. אם נסביר לו, הוא לא כל כך יבין, אבל אם נצעק “איי!” הוא יבין, ויפסיק.

וכמו שהרבי אומר בענין שלימות הארץ, כשכואב, צועקים!

האו”ם ביקש הפסקת אש הומניטארית לתושבי עזה. הגיע הזמן שאנחנו נעשה הפסקת הסברה הומניטארית. התמכרנו להסברה, לשכנוע, בואו נכבה את זה קצת ונסתכל רק בעיניים של החיילים הגיבורים שמוסרים את נפשם, בעיניים החרדות של הילדים שלנו, ובמבטי היגון של האמהות השכולות. נפסיק לשכנע אחרים בסבל שלנו ונתמקד בצרכים ההומניטארים שלנו. נאמין באמת בצדקת דרכנו בלי לחפש אישורים מבחוץ.

בתשעה באב הקרוב נציין 9 שנים לתוכנית ההתנתקות שהביאה הרס וחורבן ואת התוצאות שלה אנחנו משלמים גם בימים אלו ממש. הסברים למיניהם לא הועילו גם כאן.

אז פחות להסביר. יותר לחיות חסידות ולהתעסק בעיקר (מה כן לעשות? נתוועד על זה בפעם אחרת). ואם כואב לנו המצב - פשוט לצעוק. יותר מזה פשוט חבל.

כשפחות נסביר, יותר נאהב את עצמנו ויותר נאמין, ואז - גם העולם יהיה איתנו.

הסברתי מספיק. חושבים אחרת? בואו נתוועד על זה…

באימייל: ybv770@gmail.com