“מה שאמרתי הוא מתוקף הענין ד”תמיד עיני ה’ אלוקיך בה..”, ומצד הענין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”

כמה זקוקים כעת בארץ הקודש לדברי ההבטחה העידוד והביטחון של הרבי כפי שאמר בעת מלחמת המפרץ כשנפלו טילים על ערי ישראל. ולאלו ששואלים: הרי הרבי אמר זאת אז, ומי אומר שהיה אומר זאת גם היום - הרי שגם על כך השיב הרבי: (בכ”ג טבת תנש”א): “מה שאמרתי הוא מתוקף הענין ד”תמיד עיני ה’ אלוקיך בה..”, ומצד הענין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”

ידועה התורה של הרה”ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, שהובאה על ידי הרה”ק ר’ הלל מפאריטש, ש”חזון” הוא על שם ה”מחזה”, כי בשבת זו מראים לכל יהודי מלמעלה את בית המקדש השלישי.

ורבי לוי יצחק מוסיף על כך משל: מלך גדול תפר לבנו בגד יקר ונחמד ונתנו לו. אבל הבן לא ידע להעריך את המתנה הנפלאה שקיבל, שיחק והשתובב עד שהבגד נקרע לכמה קרעים. האב, שראה בצרת בנו, עשה לו שוב בגד שני ונתנו לו. אלא שגם הפעם לא נזהר הבן לשמור על הבגד ושוב הוא נקרע. בפעם השלישית תפר אמנם האב את הבגד לבנו, אך הפעם הוא לא נותן לו את הבגד עד שיהיה בטוח שחזר למוטב לגמרי. רק “לפרקים רחוקים ידועים” הוא מוציא את הבגד ומראה אותו לבנו, באומרו לו תוך כדי כך כי כאשר יתנהג בדרך הישר אזי יינתן לו הבגד ללובשו. הוא עושה זאת כדי לעורר אצל הבן את התשוקה והצמאון לקבל את הבגד וכתוצאה מזה, כדי שיהיה ראוי לקבל את הבגד, יתחיל הבן ללכת בדרך הישר, ויתרגל בזה, עד שהדבר “נעשה אצלו כבר טבע” ושוב אין חשש כי יקרע את הבגד. ואז אכן יתנוהו לו ללובשו תמיד.

כן הוא הדבר בנמשל: את ה”בגד” - בית המקדש - הראשון והשני לא השכלנו לשמור והם נחרבו. ואילו בית המקדש השלישי כבר נעשה, הוא עומד בנוי ומשוכלל למעלה בכל פרטיו. אלא שאנו נקבלו רק כאשר נחזור לדרך הישר וזה יהי’ אצלנו “כמו טבע”.

ולשם כך מראים לנו בשבת חזון את בית המקדש השלישי, כדי לעורר בנו תשוקה וצמאון והנהגה ראוי’ לקבל אותו, ובאופן שזה יהי’ אצלנו “כמו טבע”, ואזי הוא ייגלה ויבוא משמיים לעינינו ולעיני כל תיכף ומיד ממש.

לא להיות סוסים

ממשל זה מובן, אומר הרבי שליט”א מלך המשיח (לקוטי שיחות ח”ט ע’ 24 ואילך), שאין הכוונה שמראים זאת בעיקר לצדיקים ולחסידים גדולים - שהרי כל הכוונה בכך שמראים זאת היא כדי שהבן יחזור לדרך הישר. נמצא שיש להראות זאת תחילה ולכל לראש למי שזקוק יותר שיחזירוהו לדרך הישר, והיינו קודם כל לאלו שאינם הולכים עד עתה בדרך הישר.

ולמרות שרוב האנשים, ובפרט מאלו שלא הלכו עד עתה בדרך הישר, אינם רואים בגלוי את המחזה של שבת חזון, את בית המקדש השלישי, ולא מרגישים זאת, וישנם אפילו כאלו שלא שמעו על כך מעולם - אבל חלק הנשמה שלמעלה, שאינו מלובש בגוף, רואה זאת, ומתעורר בתשוקה וגעגועים ורצון לכך. והדבר משפיע גם על החלק התחתון של הנשמה, החלק המלובש בגוף, שיתחיל גם הוא לשם כך ללכת בדרך הישר, עד שזה יהי’ אצלו “כמו טבע”, ואז אכן יתגלה ויבוא בית המקדש השלישי לעיני כל.

ומה שלא רואים ולא מרגישים זאת, הרי, כפתגמו המפורסם של הרבי הריי”צ: “צי וייל דער פערד איז א פערד, איז דער מלאך קיין מלאך ניט” (= וכי משום שה”סוס” הוא “סוס”, לכן ה”מלאך” אינו “מלאך”)?!

כלומר, כשנוסעת עגלה למרחקים, והעגלון מצליף בסוסים ודוחק בהם לרוץ מהר כדי להגיע ליעד המבוקש, מתחילים לפעמים הסוסים לחשוב (מחשבת הסוס) ולשאול: לשם מה צריך לרוץ ולמהר כל כך להגיע למקום אחר. מה לא טוב במקום בו אנו נמצאים עתה?

כאשר מגיעים סוף סוף אל היעד, מכניסים את הסוסים לאורווה, ונותנים לפניהם לאכול שבולת שועל, עליה הם מתנפלים ברעבתנות של סוסים - אומרים הסוסים לעצמם: עתה אנו כבר “מבינים” לשם מה רצנו ועמלנו והתייגענו כל כך. הכל היה כדי להגיע לכאן ולאכול מן השבולת שועל, האוכל של הסוסים…

העגלון, שבכל זאת אינו סוס אלא בן אדם, מבין שמטרת הנסיעה אינה ה”שבולת שועל”, מאכל הסוסים. אבל גם ה”השגות” שלו הם רק ברמה שלו: הוא “מבין” שמטרת הנסיעה היא הכסף שהוא מקבל תמורתה.

ובתוך העגלה יושבים להם חכמים, ומדברים ועוסקים בעניינים העומדים ברומו של עולם, דברי חכמה והגות (הנכללים בכינוי “מלאכים”, שהם “שכלים נבדלים מן הגשם”). שהמטרה האמיתית של הנסיעה היא כדי לעמוד עליהם כראוי ולהביאם לידי פועל וכדומה.

ועל כך אומר הרבי הריי”צ: “צי וייל דער פערד איז א פערד, איז דער מלאך קיין מלאך ניט” - וכי משום שה”סוס” הוא “סוס”, וכל ההשגות שלו הם בדברים “סוסיים” בלבד, כמו שבולת שועל, וכי זוהי אכן מטרת הנסיעה האמיתית?! וכי לכן ה”מלאך” אכן אינו “מלאך”?!

[הרבי מבאר גם את דיוק הפרטים במשל. שה”סוס” זו הנפש הבהמית, שכל עניינה והשגותיה הן רק בגשמיות וחומריות. ה”עגלון” זו הנפש השכלית, המנהיגה את ה”סוסים” והיא למעלה מהם. אבל גם היא אין לה מושג ב”מלאכים”, בדברים נעלים השייכים רק לנפש האלוקית וכו’. אבל לענייננו נוגע בעיקר הפשט הפשוט של הפתגם]:

העובדה שאנו “סוסים”, ואין אנו רואים ואין אנו מרגישים וכו’, אינה משנה כלל את המציאות האמיתית. את המציאות האמיתית אומרת וקובעת אך ורק התורה, שהיא תורת אמת ותורת חיים, הוראה בחיים.

הדברים אמורים הן לגבי “מטרת הנסיעה” בכלל, המטרה האמיתית לשם מה אנו נמצאים בעולם בכלל. שגם אם ה”סוסים” לא מבינים זאת, הרי ברור שמטרת ה”נסיעה” היא לא כדי לאכול ולשתות ולבלות, אלא לתכלית אלוקית אמיתית ונצחית.

טועמים טעימה מהגאולה

כאשר התורה אומרת לנו שביום זה רואה הנשמה את בית המקדש, הרי זוהי העובדה בפשטות, גם אם אין אנו רואים ולא מרגישים, ואפילו אילו לא היינו שומעים על כך כלל.

ולכן, הדברים היו נכונים ואמיתיים גם לפני שהתפרסם פתגמו זה של הרב מבארדיטשוב. אלא שבדורות האחרונים, כאשר נמצאים בגלות קשה יותר וזקוקים לכוחות נעלים יותר, וביחד עם זה כבר קרובים יותר, ועד שמתחילים אפילו לטעום ממאכלי הגאולה האמיתית והשלימה, התגלה גם עניין זה, תחילה ליחידי סגולה, ואחר כך בפירסום ובביאור יותר. וככל שמתבוננים יותר בזה, כך חודר הדבר יותר בפנימיותו של כל אחד ואחת מאתנו, ונותן יותר כוחות להתרגל ללכת בדרך הישר. עד שזה יהי’ אצלנו “כמו טבע”, ונקבל כבר בגלוי ולעיני כל בשר את בית המקדש השלישי, יחד עם המלך המשיח, שיוציא את כולנו מכל הגלות, ויכניס אותנו לתוך הגאולה האמיתית והשלימה. וכמובן ופשוט, בכלל “דרך הישר” הוא מילוי הוראותיו של הרבי מלך המשיח, ובמיוחד בימים אלו. ולכן נזכיר שוב אודות ההוראה בשנת תנש”א להמשיך ולערוך “סיומי מסכת” בכל יום ובכל מקום עד חמשה עשר באב, ואז לערוך התוועדות ברוב עם ובשמחה גדולה.

העידודים של הרבי

בשבועות שעברו כתבנו במסגרת זו, בקשר למאורעות שפוקדים אותנו בימים אלו, שזו הזדמנות פז לפרסם את דברי ההבטחה והעידוד של הרבי שליט”א מלך המשיח לעם ישראל:

• “בניי, אל תתייראו! כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם!”.

• “ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר”.

•“עליכם לפרסם שאתם נוסעים לארץ ישראל, כי ישנם יהודים שמפחדים, ומפחידים אחרים, אודות הנסיעה לשם”.

•“יש לפרסם שנוסעים ואין מה לחשוש”.

•“זהו המקום הבטוח ביותר כי זהו המקום של בית המקדש”.

•“מסתמא תעזרו לפרסם זאת”.

•”לחזק ולעודד את בני ישראל על–ידי ההכרזה שהקב”ה אומר בכל יום, באופן דחדש ממש, “פקד פקדתי אתכם”.

•משיח צדקנו “עומד אחר כתלנו”, ו”הנה זה בא”. ויש להתכונן לקבל את פניו על–ידי ההוספה בקיום התורה והמצוות”.

יותר מזה, הקב”ה עושה אפילו מלחמות בין העמים כדי לפרסם את נבואתו של הנביא. כדי שיהי’ “ולך אתן פתחון פה בתוכם” גם אצל אותם מתי מעט שעדיין לא שמעו ולא קלטו שיש נביא בישראל. וכאמור עלינו לעשות זאת קודם כל מפני שצריך להיות איכפת לנו מיהודים הזקוקים לעידוד, כפי שמלמד אותנו תמיד הרבי. והרי אף משום אנושיות גרידא, ומי מדבר על אהבת ישראל ואכפתיות אמיתית מכל יהודי, מוטלת החובה והאחריות והזכות על כל מי שרואה מישהו פוחד וחושש, לעשות כל מה שבידו להרגיעו ולעודדו. ובפרט שדברים אלו אינם רק כדי להרגיע ולעודד, אלא הם דברים אמיתיים ונכונים. ומי שאומר אותם הוא מי שהוא ורק הוא יודע באמת לאמיתו מה מתרחש כאן ומה צריך לעשות בכל מצב, ובמצב זה במיוחד, ודבריו חיים וקיימים ואמיתיים ונצחיים לעד ולעולמי עולמים בהחלט גמור בכל מאת האחוזים. אם כן, כל מי שיודע זאת, מוטלת עליו מלוא החובה והזכות והאחריות לעשות זאת. [במאמר מוסגר, שמעתי וראיתי צילומים, שאכן פרסמו בעתון “ידיעות–אחרונות” בחו”ל בהבלטה, על עמודים שלמים, את דברי הרבי הללו וכיוצא בהם. ואנו מקווים ורוצים לראות שאכן עושים כך בפועל, ויעשו עוד יותר ויותר, ובמיוחד כאן בארץ הקודש. שהרי בארץ ישראל זקוקים עוד הרבה יותר לדברי ההבטחה העידוד והביטחון, וכן אודות ההכרח לסיים הפעם סוף סוף את המלאכה במילואה].

ולאלו ששואלים: הרי הרבי אמר זאת אז, ומי אומר שהוא אומר זאת גם היום - ציטטנו את דברי קדשו (בכ”ג טבת ה’תנש”א): “מה שאמרתי הוא מתוקף הענין ד”תמיד עיני ה’ אלוקיך בה..”, ומצד הענין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”.

וכיוון שאלו הם דברי הרבי, בהדגשה שלא שייך בזה שום שינוי, בוודאי שעלינו לפרסמם בהבלטה בכל מקום אפשרי. וגם על כך יש להמליץ את הרבי הריי”צ: “צי ווייל דער פערד איז א פערד, איז דער מלאך קיין מלאך ניט” - וכי משום שה”סוס” הוא “סוס”, וכל ההשגות שלו הם בדברים “סוסיים” בלבד, כמו שבולת שועל, וכי בגלל זה ה”מלאך” הוא אינו “מלאך”?! הדברים האמיתיים והמוחלטים של הרבי שליט”א מלך המשיח הם תמיד נכונים ואמיתיים ואקטואליים, גם אם ה”סוס” אינו מבין איך זה בדיוק. וה”הבנה” שלנו אינה משנה בזה מאומה, בין אם נבין ובין אם לא נבין כלל.

ובכל זאת, ניסינו משהו להסביר בדרך אפשר (והענין הוא אכן “א געשמאקער ענין”, ענין נפלא ביותר במעלתו של דורנו זה ובפרט של זמננו זה) על הטענה שהרי היו גם בארץ הקודש, ובמקום המקדש עצמו, עניינים של גלות וחורבן - שהדברים אמורים בעיקר בדורנו זה ובזמננו זה, שבהם הרבי לא נותן שהדברים יישארו רק ברוחניות, אלא הוא הולך ומוריד אותם יותר ויותר לתוך גשמיות העולם. כיוון שתפקידו של דורנו, הדור האחרון לגלות שהוא הראשון לגאולה, “להוריד את השכינה למטה בארץ” (ד”ה באתי לגני תשי”א).

ובפרט בשנים האחרונות בהם חוזר הרבי שליט”א ומדגיש שוב ושוב כי העולם כבר מוכן לגאולה, כיוון שכבר סיימו אף “לצחצח את הכפתורים” וכבר סיימו גם את ה”עמדו הכן כולכם”, ועומדים מוכנים לגאולה. ולכן אין לחשוש שמא העולם לא יקבל את ענייני הגאולה כי “די וועלט איז צוגעגרייט, פארטיק” (ג’ תמוז תנש”א) והעולם עצמו תובע שיהודי יהיה כבר במצב של גאולה (ש”פ ויגש תשנ”ב). והרבי מצביע כל הזמן על שינויים שקורים בעולם הזה הגשמי שנעשה יותר ויותר “כלי” לכל ענייני הקדושה. החל מהמצב הכללי בכל העולם, מצב שלא הי’ אף פעם, שיהודי יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות בכל מקום בעולם, ואף לפרסם על כך במקומות המרכזיים ביותר, וגם על שבע מצוות בני נח. ואף אחד לא מפריע לו בכך בשום מקום בעולם, ואדרבה, מסייעים לו. וזה מתחיל בארה”ב, מקומו של משיח שבדור. ובשנים האחרונות זה גם ברוסי’ וסביבותי’, וכן הם מאפשרים לצאת משם ולבוא לאה”ק וכדומה, אחרי ריבוי שנים שנהגו אחרת לגמרי. ומדוע זה - זו פעולתו של משיח שבדורנו, ובשנים האחרונות (מאז שהוא מכריז “הגיע זמן גאולתכם”) זה התפשט בכל העולם. ועד שרואים מגמה היום במדינות העולם, שהם חותרות לשלום ואחדות ושיתוף פעולה מתוך אמונה בבורא העולם ומנהיגו, בניגוד להנהגתם אלפי שנים. שזוהי פעולתו של המשיח שבדור, פסק דין “מסיני” שחדר בגדרי העולם (משפטים תשנ”ב). וגם בין הגויים עצמם, כשקורה אסון במקום נידח בעולם, הרי אפילו הגויים (וגם זה מתחיל בארה”ב, מקומו של נשיא דורנו משיח צדקנו) שולחים עזרה וסיוע בבגדים ומזון ותרופות ע”י מטוסים וחיילים שלהם, כדי לעזור לגויים מעבר לים שאינם מכירים אותם ובפשטות לא תהי’ להם שום תועלת מכך (ש”פ אחו”ק תנש”א). ועד שאפילו בגשמיות ממש, היום קל יותר לעבוד את ה’ כי בפרנסה גשמית עובדים הרבה פחות ומרוויחים הרבה יותר (ג’ תמוז תנש”א). ורואים כבר כי משיח נלחם מלחמות ה’ ומנצח בכמה וכמה עניינים (חיי שרה תשנ”ב). שכל זה מוכיח כי פעולותיו של נשיא דורנו משיח צדקנו חודרות ומחדירות את כל ענייני התורה יותר ויותר בתוך מציאותו של העולם הזה הגשמי. ולכן גם נכנס וחדר יותר ויותר בעולם כי הוראות התורה הם עזרה גם בגשמיות: שצריך לבדוק את המזוזות להניח תפילין ולקבל החלטות טובות כדי להביא את השמירה וההגנה והניצחון במלחמה - שפעם זה לא הי’ פשוט אפילו אצל שומרי תורה ומצוות בהידור, והרבי הכניס זאת לכל העולם. ולכן גם העובדה שזוהי “ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלוקיך בה”, ו”זהו המקום הבטוח ביותר כי זהו המקום של בית המקדש” - הן בתוקף גם ודווקא בעולם הזה הגשמי.

ובכל אופן, כאמור, בין אם ה”סוס” יבין ובין אם לא, הרי “המלאך הוא מלאך”, והרבי שליט”א מורה לנו לפרסם זאת תוך הדגשה שלא יכול לחול בזה שינוי, כיוון שזו הבטחת התורה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.