האם מותר ליטול בשבת תרופות לשיכוך כאבים או לטיפול בבעיות רפואיות שאינן בגדר “פיקוח נפש”?

“בדורנו זה ניתווספו שאלות וספיקות חדשות.. אשר לא היו במציאות בזמן חיבור השולחן ערוך ובמילא דרוש עיון מיוחד כדי לברר את השאלות - כמו לדוגמא.. שאלות בנוגע לטיפולי רפואה חדשים..  ולהוסיף שבגלל ירידת הדורות וחושך הגלות ניתוספו גם שאלות חדשות בעניני רפואת הנפש שעליהם צריכים הרבנים להיות מורה צדק ולהורות הוראות בזה ע”פ דיני התורה”

מאת הגה”ח הרב שלמה הלפרן
רב קהילת חב”ד בתל אביב

האם מותר ליטול בשבת תרופות לשיכוך כאבים או לטיפול בבעיות רפואיות שאינן בגדר “פיקוח נפש”?

חז”ל גזרו ואסרו ליטול בשבת תרופות או מאכלים המיועדים לרפואה בלבד, וכן כל מעשה המיועד לרפואה, כדי שלא יבואו לרקוח תרופות בשבת -  ויעברו על איסור מלאכת “טוחן”. לכן נפסקה ההלכה כי נטילת תרופות מותרת (בנוסף למקרים בהם נשקפת  רח”ל סכנה לחיי החולה) כאשר ישנה מחלה המסכנת את אחד מאברי הגוף או התפקוד שלהם, או במצב שהמחלה / הכאבים גורמים לחולשה כללית בגוף כולו. במקרים אחרים, כגון כאבים או צער שאינם כה חזקים  ו/או מחלה קלה שאי הטיפול בה בשבת לא יגרום נזק, או נטילת תרופות ע”י אדם בריא - אין ליטול בשבת תרופות או מאכלים המיועדים לרפואה.

חשוב להדגיש כי בתשובה זו הובאו רק הפרטים השכיחים בנטילת תרופות בזמננו, במקרים אחרים, וכן לגבי ביצוע פעולות אחרות לצורך רפואה, או עשיית מלאכה ע”י נכרי, ישנם פרטים וחילוקי דינים רבים נוספים, ולכן יש לברר את ההלכה ע”י רב מורה הוראה, בכל מקרה לגופו. כמו”כ יש להיערך מראש, ליטול תרופות לפני ואחרי השבת, וכך גם כל פעולה אחרת לרפואה, ולברר אצל הרופא האם ועד כמה חיוני לעשות זאת גם בשבת. (עפ”י שו”ע אדה”ז סימן שכח, קצות השולחן סימן קלח ועוד).

בהקשר זה ראוי לציין גם את ההלכה, שעליה עורר כ”ק אדמו”ר מה”מ כמה פעמים, לפיה יש להימנע מקביעת טיפולים רפואיים [שמועד ביצועם מתואם מראש] בכלל, ובמיוחד אשפוז בבית רפואה, שלושה ימים לפני שבת וחג.

האם ניתן לסמוך על דבריו של רופא גוי או רופא יהודי שאינו שומר תומ”צ, בנוגע לשבת, תעניות ונושאים אחרים?

חשוב לדעת כי הרופא אינו זה שקובע את ההלכה, ההסתמכות עליו היא לגבי חוות הדעת הרפואית, וההלכה היא זו שקובעת את ההנהגה בפועל. לדוגמא: הרופא ימסור את דעתו המקצועית, האם צום בתענית או הימנעות מפעולה רפואית בשבת יסכנו או עלולים נוספים, או לגרום נזק בריאותי לחולה ח”ו, ובהתאם לכך נפסקת ההלכה בשו”ע וע”י רב מורה הוראה. ההלכה קובעת כי כל רופא מקצועי הבקיא בתחום הנדרש, כולל גוי, נאמן (שו”ע אדה”ז סימן שכח וסימן תרי”ח) במקרים בהם יש חשש כי חוות הדעת של הרופא מושפעת משיקולים זרים, או במקרים בהם נדרשת היכרות ורגישות לאורח החיים עפ”י תורה ומצוות, יש להעדיף רופא אחר, ובמקרה הצורך לברר אצל רב עד כמה ניתן לסמוך על דברי אותו רופא.

מלבד ענייני שבת ותעניות, אלו פעולות רפואיות מצריכות שאלת רב?     

ישנם תחומים לא מעטים, בהם מפאת חוסר ידיעה או תשומת לב, ניתן לעבור על איסורים ולעיתים איסורים חמורים ביותר רח”ל. ביניהם ניתן למנות טיפולים אורולוגיים שונים, הרבי מה”מ עורר והתייחס באריכות לניתוח ‘ערמונית’ וטיפולים אחרים, בכל הקשור לענייני פוריות, וכל הקשור לרפואת נשים, הריון ולידה. כמו כן יש להתייחס לכשרות של תרופות ותוספי תזונה למיניהם.

בתחום בריאות ורפואת הנפש, או ריפוי המתבצע באמצעות שיטות המוגדרות ‘רוחניות’ או בתחומי ‘אנרגיה’ וכיו”ב, יש לברר האם שיטות הטיפול נקיות מחשש איסורים שונים, האם מקורן, או בסיס שיטתן אינו במקומות אסורים ועוד. כל זאת גם במקרים שהרופא או המטפל הם שומרי תורה ומצוות, וכל שכן במקרים אחרים. יחד עם זאת, הרבי מה”מ מעורר למצוא דרכים להשתמש בשיטות טיפול המוכחות כיעילות, באופן המותר והרצוי על פי התורה.

האם לפי ההלכה ישנה עדיפות לרפואה הנפוצה המכונה מערבית / קובנציונלית או לשיטות ‘אלטרנטיביות’?

התורה קבעה ש”ניתנה רשות לרופא לרפא”, ולכן, כלשון הרבי מה”מ: “מרפאה בלא תרופות וכו’ הנה לכאורה אינו מובן למה צריך לדרכים אינם מובנים כיון שהתורה נתנה רשות לרופא לרפאות”, ואנו רואים באינספור מענות, אגרות והוראות מהרבי מה”מ אודות תרופות וטיפולים רפואיים.

 ההלכה עצמה אינה מבדילה בין השיטות השונות, ומה שקובע היא הניסיון והיעילות המוכחת של כל טיפול או תרופה מוצעת, ושיקולים של תועלת מול נזק אפשרי, ולכן גם שיטות כגון רופא צמחוני, כירופרקטיקה ועוד, זכו לאישורו וברכתו  כאשר הוכחה יעילותן.

כך גם בנוגע לחיסונים, שיש המתנגדים להם - הרבי מה”מ מורה באופן חד משמעי לקבל את החיסונים המקובלים, ואף שולל את החששות וסיפורי האימה מתוצאות בלתי רצויות - כאשר לוקחים חיסון שכבר נוסה, מתוצרת אמינה.    

 האם יש לשאול רב על כל טיפול רפואי?

כאשר יש כוונה לבצע הליך רפואי (כגון ניתוח, טיפול מיוחד וכדו’), הרי שקיימים כללים אותם מגדיר הרבי מה”מ, ככללים הנלמדים מההלכה. כגון התייעצות עם רופא נוסף (מומחה, ו/או יחיד) וההכרעה כשיש מחלוקת בין הרופאים. ההימנעות מפעולות ודרכי טיפול שאין הסכמה או ידיעה ברורה שהן מחויבות המציאות, ותועלתן מרובה מנזקן. במקרים כאלו ועוד יש צורך לעיתים בהכרעת רב מורה הוראה, וכך מורה גם הרבי מה”מ באגרות רבות.

ולסיכום: לפי הוראת הרבי מה”מ יש לתת את הדעת גם על הרפואה היעילה במיוחד: “שיטת הרפואה שנקראת רפואה מונעת לדאוג לכך שמלכתחילה לא אשים עליך ע”ד מ”ש הרמב”ם שכל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו”.

וכמובן לזכור כי “מובן אשר הרוחניות והגשמיות של איש הישראלי הם אינם שני דברים נפרדים אלא דבר אחד ממש והא בהא תליא” ריבוי הוראותיו הק’ להוספה וחיזוק בענייני תורה ומצוות וכו’, גם כסגולה לרפואה.

וכן לקבל את ברכות הרבי ולזכור ש“הברכות שהרבי בירך אותה יתגשמו במלואן.. לרפאות מרפא הקב”ה, ולחזק מחזק הקב”ה, אבל התורה מספרת שהוא רוצה שזה יהיה ע”י שליח רופא והמרשם שהרופא כותב צריך ג”כ לזכור תמיד שהרפואות האמתיות הם מצוות ומעשים טובים שהקב”ה צווה לכל אחד מאתנו לקיים והם נותנים בריאות וכוח כמו שהרבי בירך אותך וברכת הצדיק בוודאי תתקיים”.