רונן כהן

אם תסתובבו בחנויות המזון או במסעדות ברחבי העיר צפת, יש סיכוי טוב שתוכלו לפגוש את הרב רונן כהן, הנמנה על צוות המשגיחים הוותיק בכשרותו המהודרת של הרב ביסטריצקי שליט”א * אם הייתם שואלים אותו בכנות לפני כעשרים שנה אם היה רואה את עצמו עוסק בכשרות, לבטח היה מגחך, זה אפילו לא עלה כברירת מחדל. הרב כהן קיבל חינוך רחוק מתורה ומצוות. כיהן כקצין צה”ל מצליח, וכקצין משטרה מצטיין * לימים סגר מעגלים, והיה לחסיד  * סיפור אישי

זה שלוש עשרה שנה שהרב רונן כהן נמנה על צוות המשגיחים הוותיק והמנוסה בכשרותו המהודרת של הרב מרדכי ביסטריצקי שליט”א. מי שקיבלו לעבודה היה אבי הרב הנוכחי, מייסד מותג הכשרות הרב לוי ביסטרצקי ע”ה שהפך את הכשרות בעיר לשם דבר. עם פטירתו, בי”ט במנחם אב תשס”ב, מונה בנו בכורו הרב מרדכי ביסטריצקי לממלא מקומו כרב קהילת חב”ד בעיר ואחראי מחלקת הכשרות והעצים עוד יותר את המערך.

במסגרת זו הוא אחראי על מערך כשרות מסועף בצפת ובסביבותיה, הכולל מאות בתי עסקים, בתי הארחה ומסעדות. כשרותו של הרב ביסטריצקי הפכה זה מכבר לשם דבר בעולם הכשרות. למען האמת ניתן לומר שאין עוד עיר בארץ ישראל  שחסיד חב”ד המקפיד על כשרות מהודרת יכול לסעוד את ליבו בהשקט ובטח בבתי עסק כה רבים.

הרב כהן משתלב היטב במארג הכשרותי בהנהגת הרב ביסטריצקי וצבר ניסיון וידע רב בתחום, אך אם הייתם שואלים אותו בכנות לפני כעשרים שנה אם היה רואה את עצמו עוסק בכשרות, לבטח היה מגחך, זה אפילו לא עלה כברירת מחדל. הרב כהן קיבל חינוך רחוק מאד מתורה ומצוות. כשבגר, טיפס בסולם הדרגות המשטרתי, הגיע לדרגת פקד במשטרה ואייש תפקידים בכירים באזור השרון. בין היתר נמנה על מפקדי היס”מ באזור השרון שרק הוקם, ולימים אף פיקד על תחנת המשטרה בראש העין.    

מתכת לוהטת מהשמים

רונן נולד בתל–אביב וגדל בהרצליה הסמוכה. הבית בו גדל היה מנותק לגמרי מתורה ומצוות, את פיסות היהדות היחידות ראה אצל הסבא והסבתא, זוג עולים מסלוניקי, שהקפידו על שמירת מסורת, אך זה לא חלחל הלאה אל הוריו. יותר מכך, אביו שגדל בבית יתומים חרדי, קיבל שם יחס לא מכבד מספיק, ומאז פיתח ניכור לדרך התורה.

מגיל מאוד צעיר התעניין רונן  בספורט וקצר הישגים בתחום האתלטיקה וכדור יד. “הוריי רוו נחת מהתחביב שסיגלתי לעצמי ודחפו אותי להשקיע ולקצור הצלחות. עד מהרה הפכתי לאחד השחקנים הבולטים בכדור יד בנבחרת בהרצליה. בין השאר יצאנו לתחרות עולמית בענף שבה הבאנו הרבה כבוד לחובבי הספורט לאחר שהגענו למקום השני”.

רונן גדל בבית ישראלי פטריוטי. אביו היה לוחם בהנדסה קרבית ואחד מדודיו לוחם מהולל ביחידת 101 שהקים אריאל שרון.  אך טבעי היה שימשיך את המסורת ויתגייס ליחידה קרבית בחטיבת גולני. רונן  גילה מוטיבציה רבה במהלך הטירונות ונשלח לקורס מפקדי כיתות, משם הגיעה המלצה של מפקד הפלוגה לשולחו לקורס קצינים.

“לא באמת רציתי להפוך לקצין עם כל האחריות המתבקשת מכך, ולכן נכשלתי בכוונה, אך כשחזרתי, המפקד הביט בי ואמר, ‘רונן אתה לא נכשל בקורס קצינים, אתה עשוי מחומר של מפקדים וכך יהיה’. הוא הרביץ בי מוסר ושלח אותי שוב לקורס, והפעם כמובן סיימתי את הקורס בהצלחה והפכתי לקצין”.

רונן מילא שלל תפקידים בצבא. התפקיד האחרון היה קצין מבצעים בדרום לבנון עם תום מלחמת שלום הגליל. “בתקופה זו השירות היה מאוד אינטנסיבי. ברמה האישית חוויתי כמה ניסים גלויים. כשאני מביט אחורה, אני יודע שאז לא ידעתי לקרוא לילד בשמו. לא ידעתי פחד, כי בשדה הקרב עושים את מה שלמדת ותרגלת אינספור פעמים. באחד הימים נשלחנו להשתלט על בית, שהיה באמצע בנייה ומשם היינו צריכים לבצע תצפיות על מחבלים.

“את התצפית העמדנו בקומה העליונה ומשם היה כל האזור חשוף בפנינו. מדי כמה שעות הוטל על חייל אחר לאייש את נקודת התצפית, ובכך גם להגן על שאר החיילים בבית מחדירה או הפצצה. חולפות כמה דקות והנה אני מבחין בשני מטוסי חיל האוויר מגיחים מהשמיים ותוקפים עמדות של חיילים סורים. זה היה מחזה מדהים, חלקי מתכת התעופפו לכל עבר והשמים שהיו כחולים הפכו לאדומים.

“כעבור דקה נפלה לידי חתיכת מתכת הישר מהשמיים. אני עדיין חושב ותוהה מה קורה כאן, כשלחדר נכנס קשר הפלוגה, וכשהוא מבחין ברסיס — נחרד. ‘אם זה היה נופל על הראש שלך, לא היית כאן עכשיו’. זה היה רסיס חד וגדול, הוא היה כל–כך חם עד שיצא ממנו עשן.

“בבית אחר עליו השתלטנו, כנראה שנחשפנו על ידי חוליית מחבלים שהעמידה צלף, ובזמן שאני מתצפת לפתע אני שומע קול של ירייה ואחריה פגיעה. אני מביט סביבי ורואה שהכדור פגע במרחק של סנטימטרים ממני”.

בשירות החוק

הזיק הראשוני לחיפוש אחר זהותו היהודית, התחיל לקראת סוף השירות, בבוקר יום השבת, באחד המוצבים בדרום לבנון. כשאחד הלוחמים, בחור דתי, ניגש אל רונן וביקשו לבוא להשלים להם מניין. “בתחילה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני? חשבתי שמדובר במשחק שאני לא מכיר. ‘מה זה מניין?’ שאלתי והוא הסביר וביקש שפשוט אשהה בבית הכנסת ובכל פעם שהוא יסמן לי, אומר ‘אמן’.

“משום מה החלטתי להיות להם לעזר, אך אחד מעמיתי, קצין וחבר קרוב שהיה איתי, ניסה להניא אותי מללכת. ‘עד שסוף סוף יש לנו זמן, הבה נשב ונדבר, מה תעשה עכשיו בבית הכנסת שעה?’ בכל זאת דבריו לא הצליחו להניא אותי ומצאתי את עצמי מגיע לבית הכנסת ועושה מה שאומרים לי. מסתבר שאפילו לא ידעתי איך פותחים סידור ומה אומרים, והוא בסבלנות רבה כיוון אותי.

“זמן קצר אחר–כך סיימנו את השירות הצבאי, ומעניין שאותו חבר — שהיה בעל דעות שמאלניות מובהקות — עשה שינוי של מאה עשרים מעלות ונסע ללמוד בישיבה הליטאית ‘אור שמח’ בירושלים. כששמעתי על כך, הייתי בהלם. כעת התהפכו היוצרות; הייתי בטוח שקרה לו משהו ושהוא צריך עזרה נפשית. נכנסתי למכונית ונסעתי לירושלים לשכנע אותו לחזור בו. הוא לא השתכנע ואמר לי ‘דע לך שאנו חיים בריקנות וכל מה שסיפרו לנו על הדתיים זה שקר’”.

דבריו השפיעו על רונן, אך יחלפו עוד שנים שהוא יחליט לעשות שינוי בחייו.

בינתיים, בתור קצין קרבי משוחרר, פנה לעבודות בתחום הביטחוני. הוא החל כמאבטח בשדה התעופה בן גוריון ובתום שנה מצא את עצמו מתגייס למשטרה שם ביצע מגוון תפקידים, קצין יחידות מיוחדות, מפקד המשמר האזרחי בשרון, קצין במשטרת פתח תקווה, מפקד נקודת השיטור בראש העין ובמשך תקופה כיהן כסגן מפקד יס”מ שרון.

“היינו בין הפלוגות הראשונות שהמשטרה הקימה כדי להתמודד עם הפרות הסדר ופח”ע של ערביי יהודה ושומרון בתחילת האינתיפאדה הראשונה”. בפילים של צלמים רבים שליוו את פעולות המשטרה ישנן תמונות רבות של רונן וחבריו מטפלים בהפרות סדר. תמונותיו התפרסמו לא פעם בעיתונות הכתובה. “ישנה תמונה שלי עומד מול ערבי המיידה עלי אבנים”, הוא נזכר.

“במשטרה אירוע רודף אירוע, אך בכל זאת ישנו מקרה אחד שנחרת בזיכרוני וילווה אותי לנצח. באותה תקופה שירתתי בתחנת פתח תקווה כמפקד תורן. באמצע הלילה קיבלנו דיווח על ערבים מיהודה ושומרון שגנבו מכונית, פרצו לחנות של מכשירי חשמל ועושים כעת את דרכם ליהודה ושומרון. מיד הוריתי על הזרמת כוחות כדי לחסום את דרך המילוט. התפתח מרדף, הקפצתי עוד כוחות ויצאתי בעצמי עם ניידת לשטח.

“ניידת משטרה אחת דלקה אחרי המכונית של הערבים והובילה אותה לשביל עפר נטול פניות כאשר ניידת נוספת חסמה את הדרך בסוף השביל. מה עשה אותו בן בליעל? נוכחותם של כוחות המשטרה לא הטרידה אותם, והנהג התנגש בעוצמה בניידת ובשוטר שסימן לו לעצור והעיף אותו עשרים מטר באוויר, ומשם הצליח להימלט. הגעתי למקום בתוך רגעים ספורים וניסינו להעניק לשוטר טיפול מציל חיים, אך מותו נקבע במקום.

“הכרתי את השוטר הזה היכרות אישית, היה אדם מקסים ולבבי וזה משהו שזעזע אז את כל המדינה, וכמובן אותנו השוטרים. אותם ערבים נתפסו בחלוף כמה ימים בזכות מידע מודיעני ונשפטו”.

בתפקיד הפיקודי ביס”מ נשלח רונן לא פעם לשרת בשכונות המזרחיות של ירושלים. “כפי שקורה היום, כשישנה התלקחות בבירה, המשטרה מזרימה כוחות רבים לירושלים בהם קצינים ומפקדים. היה עלי לפקד על כוח משימה מיוחד שהגיע מכל תחנות המשטרה אל ירושלים. את שכונת ג’אבל מוכבר אני מכיר היטב מאותם ימים. לא חשנו כל פחד, האבנים והבקבוקים לא הטרידו אותנו, התחושה שלנו הייתה של עליונות מוחלטת וביצענו את המוטל עלינו”, נזכר רונן.

בכל אותם ימים התגורר רונן סמוך לבית הוריו בהרצליה. בד בבד עם העלייה בסולם הדרגות במשטרה עד דרגה של פקד, התגברה והתעצמה התעניינותו בדרך ישראל סבא.

“במשך זמן רב הקשבתי לשיעורים והרצאות בקלטות שמע, וכשהבנתי שהנחת תפילין היא דבר נכון, ניגשתי לבית חב”ד בהרצליה שם פגשתי את הרב ישראל הלפרין ורכשתי ממנו זוג תפילין. באמצעות הרב הלפרין כתבתי את המכתב הראשון לרבי. חלפו ימים, וכשלא זכיתי למענה רטנתי. הייתכן? מדוע המענה בושש לבוא? היו לי תלונות אל הרב הלפרין. אז עוד טרם הבנתי את גדלותו של הרבי והייתי בטוח שהרבי מנהיג קהילה מצומצמת, ואם כן, מדוע מתעלם ממני.

“הרב הלפרין הוא שליח שיודע לעשות שליחות. הוא שמע את תלונתי והצדיק אותה. ‘אכן הרבי הוא נשיא הדור וברור שהוא יענה לך’, אמר לי. חלפו יומיים נוספים, ומכתב תשובה המתין לי בתיבת הדואר. הרבי פותח את המכתב בתיאורים של הרב הוותיק וחסיד. לא הבנתי מילה וחזרתי עם המכתב אל הרב הלפרין שביאר לי כל מילה. ‘אני לא וותיק ולא חסיד’, טענתי בפניו, והוא הסביר לי שהרבי רואה פנימיות ועוד יגיע יום שאהיה גם לבוש בחיצוניות כמו חסיד”…

רונן החל להשתתף בשיעורים שהעביר הרב הלפרין בבית חב”ד, ומאוד התחבר לחסידות, אך גם קיבל ממקומות נוספים. “יום אחד הגיעו לתחנת המשטרה אנשי ש”ס וביקשו אישור לקיים עצרת התעוררות בעוד שבועיים. מדובר בפרק זמן קצר מידי כדי לקבל אישור. מפקד התחנה הפנה אותם אלי ונתן לי יד חופשית להחליט אם לאשר להם או לא. החלטתי לאשר. בערב ההתעוררות שהיתי שם בתור קצין אחראי, ואף זכיתי לברכה ולצ’פחה מהרב עובדיה יוסף ע”ה. מאז העצרת קיבלתי החלטה שהכיפה שחבשתי בשעת הכנס, נשארת על ראשי”.

חבריו של רונן במשטרה שראו אותו עם כיפה ולימים אף עם זיפי זקן, התקשו לעכל את השינוי שעבר על מפקדם, אך לא ידעו שהוא כבר ‘התבשל’ בזה במשך שנים ארוכות וכעת השינוי רק מחצין החוצה עד “שהפכתי לשומר תורה ומצוות במוצהר”.

“התחברתי מאוד אל הרב הלפרין ואל קהילת חב”ד בהרצליה ונהייתי חב”דניק, עד שבשלב מסויים הרגשתי קושי להישאר במשטרה בשל היותי כהן והחשיפה לנפטרים, החלטתי לפרוש”.

“לא חלמתי שאעסוק בנושא הכשרות”

את השידוך שלו עשה הרב ישראל הלפרין. “בתום כמה פגישות החלטנו שאנו מקימים בית בישראל, ולאחר שכתבנו על החלטתנו לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, קבענו תאריך לחתונה. בחרנו לגור בהרצליה. שלוש שנים התגוררנו בעיר ועבדתי בבית חב”ד, כאשר לאחר–מכן התקבלה הצעת עבודה מ’בית חנה’ בצפת לי ולרעייתי, והחלטנו להצפין לעיר המקובלים”.

בצפת למד הרב כהן את אומנת הסת”ם והזביחה, ואף עבד כשוחט במשך תקופה. בעיה רפואית הביאה אותו לפרוש מעבודתו זו. בדיוק בנקודת זמן זו הציע לו רב קהילת חב”ד בצפת הרב לוי ביסטריצקי ע”ה להיכנס להיות משגיח במערכת הכשרות שלו.

“לא חלמתי אי פעם שאעסוק בנושא השגחת כשרות” אומר רונן. “הרב ביסטריצקי שפגש אותי ברחוב הציע לי להצטרף אליו, ואני שהייתי בלי עבודה באותם ימים, קפצתי על ההצעה. מאז ליווה אותי הרב ביסטריצקי ליווי צמוד, הסביר וביאר, הוא היה ידען גדול בכשרות; זה היה נושא ש’בער’ בעצמותיו. כיום מנהל את הכשרות בנו וממשיך דרכו הרב מרדכי ביסטריצקי, שאף הוא ינק מאביו את ההבנה והידע בכל נושא הכשרות”.

כבר שלוש עשרה שנה אתה משגיח כשרות במגוון בתי עסק. נראה שכבר פגשת וראית הכול, ובכל זאת, מה הם האתגרים שעומדים בפניך בעבודתך זו?

“האתגר הכי גדול לטעמי הוא להביא את בעל העסק למצב שנושא הכשרות לא יעניין אותו רק מתוך אינטרס כלכלי צר, אלא הוא יבין בעצמו את המהות הפנימית של הכשרות, ואפילו בביתו יקפיד על–כך.

“בהזדמנויות רבות אני יושב עם בעלי המסעדות או המאפיות ומלמד אותם הלכות הנוגעות לכשרות. אני משתמש הרבה בספר של הרב גדסי מרמת אביב ומנגיש להם בשפתם נושאים שונים בכשרות כמו הפרשת חלה, תולעים, בישול עכו”ם, חלב עכו”ם, ומסביר להם את הסיבה העומדת מאחרי ההקפדה שלנו על כל אלה. אני מתבל את דבריי במדרשים, סיפורים ופרפראות ואני רואה בחוש שחזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם”.

איפה הרגעים הקשים בעבודה הזו?

“הקושי הכי גדול שלי זה לזרוק אוכל, ופעמים מדובר בכמויות גדולות. המזל הגדול הוא שבצפת מרבית בעלי העסקים מגיעים ממשפחות מסורתיות. עדיין לא פגשנו מישהו שניסה להבריח למסעדה שלו בשר טרף או דברים מהסוג הזה. כאן, גם לאנשים הלא–דתיים יש קורטוב של מסורת ויראת שמים, ולכן הניסיונות הם יותר בדברים פעוטים.

“הייתה מסעדה שבינתיים נסגרה, אבל תפסתי פעם את בעל המקום חותך חסה מבלי שאבדוק אותה. התרעתי בפניו פעם ופעמיים וכנראה שהוא חשב שאני אומר את דברי כמס שפתיים. בפעם השלישית לקחתי את כל החסה שחתך והשלכתי לפח. זה הרגיז אותו, אבל הוא הבין שכשרות זה לא משחק, ומאז, כל אימת שהיה צריך חסה — התקשר אלי”.

איך אתה מסביר את זה שבעבר לא היו מערכות כשרות כה מסועפות כפי שזה כיום? מה השתנה מאז להיום?

“יש לכך הרבה סיבות. בעבר לא הייתה תרבות צריכה כפי שזה כיום; לא היו עשרות ומאות מסעדות בכל עיר, וכל משפחה בישלה לעצמה. גם כשהיו אירועים ציבוריים, סמכו על המבשלים שהיו חלק מהקהילה. בעבר כל איש ואישה ידעו להכשיר בשר.

“כיום מרבית בעלי העסקים לא שומרי תורה ומצוות, חלקם אפילו דור שני ושלישי לכאלה ששמרו מצוות, וכך יוצא שאנחנו פוגשים אנשים שאין להם מושגים בסיסים בכשרות, ומחוסר ידיעה מתעוררות בעיות בסיסיות ביותר. כך למשל את כל הנושא של היין שהפך להיות ‘טרנד’. במסעדות חלביות ובשריות רבות מוכרים יין או משתמשים ביין להכנת תבשילים מסוימים. אם בעל הבית איננו שומר שבת והיין אינו מבושל, יש כאן בעיה.

“דבר בעייתי נוסף הוא, שבעידן שלנו מצרכי יסוד רבים הינם מתועשים ולא תמיד אתה יכול להבחין ולהבין מאיזה אלמנט הוא הופק. תהליכי ההפקה פעמים רבות נעשים עם חומרים שאינם כשרים בעליל. לכן כורח המציאות הוא שמביני דבר יחקרו כל מוצר ויתעסקו בזה. בימים עברו ההשגחה הייתה קלה בהרבה, אנשים אכלו ירקות מהגינה, וחלב שחלבו, ואם סמכת על האדם, הרי שיכולת לאכול בלב שקט”.

יש נושא שרבים מתבלבלים בו. בערים רבות ישנם שני סוגי כשרויות, ‘כשרות רגילה’ ו’מהדרין’. מה ההבדל בניהם?

“שני סוגי הכשרות נוצרו מפני שהחוק מחייב כל מועצה דתית להנפיק כשרות למסעדה הרוצה בכך, וכל כשרות מבחינת העניין היא כשרות טובה. כך שגם במסעדות עם תעודות של כשרות רגילה אנחנו נקפיד להיות אלה שמנפים קמח ובוררים אורז, אך אין לנו יכולת לאכוף על בעל המקום להביא בשר ‘חלק’ או מוצרים חלביים בכשרות מהודרת יותר, מה שעולה לו יותר יקר.

“בצפת ובערים בהם יש ריכוז דתי וחרדי רב, הכשרות המהודרת היא למעשה סוג של שירות לציבור הזה. בעל עסק שיבקש תעודת ‘מהדרין’ לא יקבל אותה מיד, אלא יבחנו אותו במשך תקופה בה הוא יצטרך להוכיח שהוא נאמן לאמות המידה של הכשרות המהודרת, מבין ומשתף פעולה עם המשגיח בצורה מיטבית. לאחר שהוחלט לתת לו תעודת מהדרין, מכשירים אצלו את המטבח כמו לפני פסח, והוא מקבל רשימה של כשרויות שרק מהם הוא יכול לקנות, במסעדה בשרית הרב מקפיד שיעבדו שם עובדים שהוא יכול לסמוך עליהם —  ‘נאמני כשרות’”.

ישנה דעה רווחת אצל רבים שבמסעדות חלביות ישנה פחות בעיה ולא צריך להקפיד כפי שמקפידים בבשר, מה אתה אומר על זה?

“ברור שהפיתוי שיש לבעל הבית והסכנות להונאה במסעדות בשריות הם גדולות הרבה יותר. זה נעוץ בין היתר בהבדלי מחירים בין בשר בכשרות רגילה לבשר בכשרות מהודרת. בחלק מהמקרים מדובר בכרבע מחיר, ובעל מסעדה שלא גדל והתחנך על כך ש’הדם הוא הנפש’ עומד בפני ניסיון יום יומי.

“אך אל לנו לזלזל בחלבי. גם במסעדות חלביות ישנן בעיות לא מעטות. ראשית, אם הסועד הינו חסיד חב”ד שמקפיד על כשרויות מהודרות, אזי במסעדות עם כשרות רגילה הוא עלול לקבל מוצרי גבינה מכשרויות הנחשבות פחות מהודרות. כמו כן ברבות מהמסעדות הללו אופים בצקים בו במקום, מה שמצריך ניפוי והפרשת חלה. עוד לא דיברתי על בישול עכו”ם כאשר ישנם עובדים נכרים במטבח המסעדה, ויש את העניין של בדיקת חסה, וכעת בשנת שמיטה שאלת ה’היתר מכירה’, כך שגם בחלבי לא חסרות סיבות להשגחה יתירה”.

אם הזכרת את נושא השמיטה עד כמה עבודת ההשגחה מורכבת יותר בשנה הזו?

“אצלנו בצפת נעשתה עבודת הכנה מירבית לקראת השנה הזו. הרב ביסטריצקי נתן הנחיות ברורות שלא משאירות מרווח לטעויות. כל בעל עסק מחזיק אצלו קלסר מיוחד עם שמות של ספקי ירקות שמהם הוא יכול לרכוש תוצרת. הירקנים קיבלו אף הם תדרוך ברור מה לקנות וממי לקנות, והפיקוח הוא הדוק מאוד. לא משחקים בנושא הזה. הרב אסף אליו בשלהי השנה שעברה את בעלי העסקים והחדיר בהם את חשיבות השמירה על נושא השמיטה”.

השף הטובל

לסיום, הייתי מעניין לשמוע ממך על הערך המוסף של משגיח שהוא גם חסיד חב”ד.

“חסיד חב”ד חש בכל דבר ועניין שהוא נמצא בשליחות. בנוסף על עבודת ההשגחה אני משתדל לדבר על אידישקייט ולקרב את בעלי העסקים לתורה ולמצוות תוך כדי העבודה. כשמזדמן לנו לשבת יחד, אני מכין סיפורים מיוחדים ונושאים מענינים מפרשת השבוע ומשתף אותם. רק השבוע אמר לי בעל עסק, ‘דע לך רונן שבזכותך אני לא יוצא מהבית בלי שהנחתי תפילין’ וזה מחמם את הלב, והוא לא היחיד.

“עם כניסתי לעבודה בכשרות השגחתי בין היתר על המטבח במלון ‘כנען ספא’, שם הכרתי את אחד השפים, בחור עם לב יהודי חם ונוצר בינינו קשר חם. בערב יום הכיפורים הצעתי לו להצטרף אלי לחוויה יהודית מיוחדת, טבילה במקווה לפנות בוקר ועריכת ‘כפרות’. הוא ניאות בשמחה להצטרף אלי. חלפו שנים, עזבתי את ההשגחה במלון והנה בערב יום כיפור אני רואה את אותו טבח ליד המקווה. ‘מה אתה עושה פה?’ שאלתי. ‘לא רק אני כאן, יש איתי עוד ארבעה חברים מתחום המזון שהבאתי איתי לחוות את החוויה הזו’, הדהים אותי הלה, ומספר שמאז שחשפתי אותו לעניין, הוא לא מוותר על החוויה הזו מדי שנה.

“לא פעם אני הופך את בעלי העסקים לשלוחים בעצמם. בשיחות איתם אני תמיד מדגיש בפניהם שנפלה בחלקם זכות גדולה לזכות יהודים אחרים באוכל כשר, על–אף שיש בניהם שבביתם הפרטי אינם מקפידים על כשרות”.

דברו עם המשגיח

במפגש בינינו לצורך קיום הראיון, אני מתלווה אל הרב כהן למסע בין מסעדות ועסקים בצפת. ניכר בבירור הערכה והחיבה שרוכשים לו מנהלי המסעדות, ובין הדברים אני מקבל ‘טיפ’ לאנשים שמבקשים לאכול במסעדה ומבקשים בעצמם לדעת עד כמה נורמות הכשרות עומדות ברמה הנדרשת להם. “אל תהססו לברר מי המשגיח ולדבר איתו. הרבה אנשים מתעניינים אצל המלצר או בעל המסעדה. לרוב הללו לא מבינים מה אתם שואלים ויכולה להצטייר תמונה מוטעית.

“המשגיח הוא הסמכות לענות לכם. אחת השאלות שאני הייתי שואל היא ‘מהי מידת שיתוף הפעולה בינך לבין מנהל המקום או הטבח’. זה יכול לתת תמונה טובה על רמת הכשרות. בכלל, בכשרות טובה חייב שיהיה גם אמון ושיתוף פעולה מלא בין הרב נותן הכשרות למשגיח בשטח. בצפת ב”ה זה מה שקורה, אנחנו מקבלים גיבוי מלא מהרב ביסטריצקי, וזהו נדבך נוסף שמצביע על רמת הכשרות הגבוהה שקיימת בעיר”.