ג’ תמוז הוא זמן נאות להבין עוד אחד מניגוני הרבי מה”מ, והפעם נעסוק בניגון השמיימי

ג’ תמוז הוא זמן נאות להבין עוד אחד מניגוני הרבי מה”מ, והפעם נעסוק בניגון השמיימי, שהרקע שלו לא פחות שמיימי - “אנעים זמירות”. מה הקשר בין הניגון הזה ליום הכיפורים ולהתוועדות ‘צאתכם לשלום’ מהרבי? >> על כך ועוד, נעסוק במדורנו הפעם

הסיפור השמיימי: התפשטות הגשמיות

בליל שמחת תורה תשכ”ב לאחר הקפות, בשעה 5:00 בבוקר, החל הרבי ללמד את הניגון “אנעים זמירות”, הניגון השביעי מבין עשרת הניגונים שלימד במעמד מיוחד זה מידי שנה.

הסיפור המסתתר מאחורי הניגון קשור לחסיד פולין ששר את הניגון מיום הכיפורים עד למחרת בבוקר בלי לשים לב לזמן שחלף, הוא סיפור די “שמיימי”, הן בשל מצב של דבקות ו”התפשטות הגשמיות” יוצאת מגדר הרגיל, והן מפני שהסיפור קצר וחסר בו מידע בסיסי: הרבי הזכיר שהיה זה ב”עיירה” - אבל באיזו עיירה? ובאיזו תקופה מדובר? זה היה “חסיד פולין”, למה דווקא סיפור על חסיד פולין? ועיקר העיקרים: אין בסיפור שום מידע לכאורה, מאיפה מגיע לחן הניגון, אלא רק תיאור של חסיד שניגן אותו בהזדמנות מסוימת.

ישנה הגהה של הרבי בכתב יד קודש על קטע מיוחד זה אודות הניגון (במקורו באידיש), צילום ההגהה מודפס בתורת מנחם כרך ל”ב בתחילתו. זה כל מה שידוע על הניגון, וכעת הפוך בה והפוך בה דכולא בה.

 

ניגון של ‘דעת’, ניגון ההתקשרות

ובכן, הרבי לימד עשרה ניגונים, כאשר לכל ניגון יש מסר מסוים לדור שלנו. מסתבר שאם 10 ניגוני אדמו”ר הזקן מכוונים כנגד עשר הספירות, כך גם 10 ניגוני הרבי מכוונים כנגד עשר הספירות. כלומר, שכללות הניגונים מקיפים את כל ענייני עבודת האדם.

בכמה ניגונים ניתן להבין את העניין של הניגון מתוך המילים שלו. בניגון “אנעים זמירות”, בשעת ביאור הניגון, הרבי הדגיש במיוחד את המילים “לדעת כל רז סודך - ידיעת פנימיות התורה”. עניינו של הניגון הזה הוא דעת, התקשרות. זהו גם כל המסר של הסיפור: גם אחרי שהאדם יוצא מהאווירה של קדושה, הן זו של יום הכיפורים והן זו של בית הכנסת, האדם צריך תמיד להמשיך להיות קשור לקדושה ולאלקות. עניין זה מגיע על ידי כח ה’דעת’ וההתקשרות כפי שמדריכה אותנו חסידות חב”ד, שעיקרה הוא הדעת. בכל זמן שאתה לומד חסידות, אז אתה מתחבר לקדושה, עד לקודש קודשים, קדושת יום הכיפורים.

 

כשהרבי אחז סידור לא רגיל

לפני סיפורו של הניגון, הרבי פתח בהקדמה כמסביר -  מה פתאום מדברים כאן על מילים שאינן מופיעות בנוסח חב”ד? והסביר, שבכמה מקומות במאמרי חסידות מבארים גם דברים שאינם לפי מנהג חב”ד, וכן תפילות שאינן בסידור אדמו”ר הזקן.

וכן מתואר ביומנו של ר’ זאב כץ: בשנת תשכ”ב נטה הרבי ממנהגו (לעמוד על ספסל באמצע בית המדרש כפי שהיה בעת לימוד שאר הניגונים) ועמד בצד שמאל של בית המדרש, בשונה מכל השנים. הרבי לימד אז את הניגון “אנעים זמירות”. הרבי אחז סידור שלא בעל נוסח חב”די (משום שבסידור חב”ד אין את “אנעים זמירות”).

ביומנו של ר’ אפרים יחיאל הלפרין הוא מוסיף, שכשהרבי גמר לשיר את הניגון, ציווה להרה”ח ר’ אברהם שי’ לידר - שהביא באותו שמחת תורה את הניגון “הושיעה את עמך” -  לשיר את הניגון החדש בעצמו. אחרי שגמרו לשיר את הניגון החדש, חילק הרבי שליט”א בידיו הקדושות ‘משקה’ לכל אלו שמקבלים על עצמם ללמוד חסידות, מי שלמד עד עתה -  ילמד בתוספת, ומי שלא למד עד עתה -  יתחיל ללמוד. 

 

מחבר ‘שיר הכבוד’

יש אומרים שמחבר הקטע הזה ‘אנעים זמירות’ הנאמר בעת פתיחת הארון בתום תפילת ערבית של ליל יום הכפורים, הוא רבי יהודה החסיד, שכן על אחד מכתבי יד העתיקים של שיר הכבוד נאמר: “שיר הכבוד שיסד רבינו יהודה החסיד מריגנשבורק ז”ל” (רגנסבורג, גרמניה). היעב”ץ מצא רמז בראשי תיבות הפיוט לכך שחיברו ר’ שמואל החסיד, אביו של ר’ יהודה החסיד. בשיחות לנוער (גיליון סיון תשכ”ז) נרשם שמחברו הוא ר’ שלמה אבן גבירול, משורר שחי בספרד, ומפיוטיו נכללו במחזור ובסליחות.

המילים “אנעים זמירות” המוכרות לנו בניגון זה, עד “לדעת כל רז סודך”, הן רק החלק הראשון בפיוט הארוך והשלם, שיש בו עוד ט”ו פסקאות. בעטיפה של תקליט ניח”ח (#3) נרשם על הניגון, שגם שאר המילים של המשך הפיוט יכולות להיות מושרות הלאה באותה המנגינה.

 

ניגון חב”ד עבור חסידי פולין

ממחקר שערכתי עולה, כי כמה וכמה חסידי חב”ד הכירו את הניגון “אנעים זמירות” שהרבי לימד עוד מהדור שלפני כן.

החסיד ר’ חיים צבי הירש קוניקוב (תרנ”ז - תשט”ו, נפטר 7 שנים לפני שהרבי לימד את הניגון) שר בהקלטה כמעט את אותו הניגון ממש. הוא מסיים את הניגון בתנועה השמחה של “וינחם”, שזה מתוך סיומת הניגון של רמ”ש ינובסקי מניקולייב, סב הרבי.

הבעל מנגן ר’ שמשון חריטונוב (יליד ניקולייב) גם כן הכיר את הניגון קודם לכן, אך באופן קצת שונה, והיה תמיד “בהתפעלות נפלאה” על האופן איך שהרבי לימד את הניגון. גם ר’ פינייע אלטהויז ואחיו הרשב”ץ הכירו את הניגון קודם לכן. יתירה מזו, לפי מסורת ר’ שמשון חריטונוב, את הניגון “אנעים זמירות” חיבר סבו ר’ אברהם חריטונוב, שחיבר כמה וכמה ניגוני תפילה.

בספר הניגונים יש סמוך להנ”ל ניגון “אנעים זמירות” נוסף, ניגון רכ”ד, לר’ אהרן חריטונוב מניקולייב. ר’ זלמן לוין שר (בתקליט “כל עצמותי”) בניגון זה “אדון עולם”.-  ולהעיר, שבלבוש הלכות יום הכפורים (הנ”ל) נאמר, שאחרי “אנעים זמירות” בליל יום הכפורים שרים את “אדון עולם”. על כל פנים נמצאנו למדים, שניגון על “אנעים זמירות” (למרות היותו שלא מנוסח חב”ד) היה קיים גם מקודם באוצר ניגוני חב”ד מניקולייב.

בפרט על ר’ אברהם חריטונוב שהיה חזן - ידוע שהוא חיבר כמה ניגונים שאינם מנוסח חב”ד כמו למשל ניגון “המבדיל בין קודש לחול” המופיע בניח”ח. מספרים שבשכנות לניקולייב היו כמה וכמה חסידי פולין, והיו בידידות עם חסידי חב”ד, ושמא בעבורם חיבר ר’ אהרן ה”אנעים זמירות”, ואחד מהם הוא “חסיד פולין” גיבור הסיפור אותו הרבי סיפר.

ר’ ראובן דונין ז”ל מספר ששמע מהרבי ביחידות פרטית, כי אותו חסיד פולין זכה לגילוי מיוחד כזה ביום הכיפורים בשל מצוות פדיון שבויים שקיים מתוך מסירות נפש, ובזכות כך נתנו לו משמים בתור שכר, להרגיש את טעם גן עדן באותו יום הכיפורים. זהו תוכן דבריו, הסיפור המלא מודפס בספר “הטרקטוריסט של הרבי”. אך יש לשים לב, כי עדיין לא נאמר בסיפורו שלחן הניגון עצמו הגיע מגן עדן, אלא רק שנתנו ליהודי להרגיש הרגשה של גן עדן (בשעה שניגן ניגון).

והאמת צריכה להיאמר -  זה שהוא ניגון של הרבי, הוא עבורנו יותר מכל גן עדן.

 

“ונפשי אליך תערוג” כשנוסעים מ–770

חלק מה”שמיימיות” של הניגון היא, שאת הניגון הזה לא ניגנו פעמים רבות אצל הרבי. ניגנו אותו כמה פעמים במשך השנה בה הרבי לימד את הניגון, וקצת לשנה הבאה, אך נראה שכמעט ולא ניגנוהו כלל בשנים שלאחר מכן.

ביום ב’ פ’ נח, כ”ט תשרי תשכ”ב, התקיימה התוועדות ‘צאתכם לשלום’ לאורחים, והרבי דיבר בעניין אל יפטר אדם מחברו כו’, וציוה לנגן “אנעים זמירות”. בפשטות הקשר הוא ברור: כאשר חוזרים מ’תשרי’ אצל הרבי, אז צריך להיות הרגש גם כן כמו במוצאי יום הכיפורים, שלא רוצים להיפרד.

אין הקלטה שבה שומעים את הרבי שר “אנעים זמירות”. כן ניתן לשמוע קצת את קולו של הרבי ברקע הניגון בעת התוועדות י”ט כסלו תשכ”ב. וכן בכ”ט אלול תשכ”ב, אחרי שדיבר באריכות בעניין התפילה, בחזרה האחרונה שומעים קצת את הרבי ברקע הניגון.

בל”ג בעומר תשכ”ב, בסיום ההתוועדות, בהמשך לעניין “בחד קטירא אתקטרנא” של רשב”י, הרבי ציוה לנגן “אנעים זמירות”. וכן נגנוהו בסיום התוועדות ח”י אלול תשכ”ב אחרי ניגון ד’ בבות.

“אנעים זמירות” היה הניגון הראשון בהתוועדות ראש השנה תשכ”ג. וכן ביום שמחת תורה תשכ”ג, לאחר הביאור על הניגון החדש (“סטאוו יא פיטו”), ביקש לנגן את הניגון של שנה שעברה, “אנעים זמירות”. במוצאי שבת כ”ד טבת תשכ”ג, בסיום ההתוועדות אחרי ‘שאמיל’, הרבי ביקש “אנעים זמירות”, וכן בראש השנה תשכ”ד. גם בערב שבת, יו”ד שבט תש”ל, “יו”ד שבט הגדול” במעמד סיום ספר תורה לקבלת פני משיח - הרבי ביקש לנגן “אנעים זמירות”.

ויהי רצון שהשי”ת יראנו נפלאות מתורתו, ואז ידעו כל ישראל כל רז סודך, ושירה העשירית לו נארוג בקרוב ממש!

 

מקורות: לקוטי שיחות כרך ל”ט ע’ 409. תורת מנחם התוועדויות תשכ”ב, כרך ל”ב ע’ 112–113. אתר יומנים. לבוש או”ח סימן קל”ג. סימן תרי”ט. על דרך זה נזכר שיר הכבוד לשבח בקיצור של”ה (מסכת חולין אחרי עניני ס”ת). ר’ אברהם שי’ חריטונוב מקראון הייטס.