מאת הרב נדב כהן

הביטחון בה’ מצריך מאיתנו ‘עבודה’ אישית ומצריכה מאמץ נפשי. אין זה פשוט להתגבר על כל המחשבות המדאיגות, להתגבר על החרדות והפחדים (בפרט אצל מי שהדפוס קיים עוד מילדות). השאלה היותר חזקה שכל אחד יכול לשאול – ואף היא באה כביכול ממקום של אמונה – מי אמר שמגיע לי בכלל שהכל יסתדר לטובה? אולי מגיע לי עונש? ואולי אני כלל לא זכאי שהכל יסתדר? • חשוב טוב ויהיה טוב – כתבה שלישית בסדרה על פי לימוד שיעורי התניא היומי

מאת הרב נדב כהן

לאחרונה עסקנו כאן במדור כיצד להסתכל על העולם בצורה חיובית, כיצד לראות את הפנימיות בכל דבר, איך למצוא את הטוב הפנימי המסתתר גם במאורעות הקשים. הסברנו גם שגישה זו לא באה לשחרר אותנו מאחריות, או להביא אותנו לפריקת עול ח”ו, בו אנחנו מאשימים ומפילים את כל הטעויות שלנו על ההשגחה הפרטית’.

השבוע נתקדם שלב אחד קדימה – הרבי כידוע לא מסתפק בכך שכאשר קורה לנו מאורע בלתי רצוי, שנאמין שהכל לטובה, אלא דורש מאיתנו עבודה נעלית יותר. הרבי מה”מ מחנך אותנו לביטחון, ביטחון שמעל לאמונה.

כאשר אדם נמצא בבעיה, למשל יש לו חוב כספי גדול והנושים בעקבותיו. הוא יכול לומר לעצמו שהוא מאמין ש’הכל לטובה’ ולכן גם אם החוב יגבה ממנו נגד רצונו, גם אם הוא ייענש על אי תשלום החוב וכד’, הוא עדיין מאמין שהכל לטובה, ובטח גם זה לטובתו.

אך הרבי כאמור דורש דרגה גבוהה יותר. לא רק אמונה, אלא ביטחון. לא רק להאמין שמה שלא יקרה יהיה לטובה, אלא להיות בטוח שהעניין יסתדר בדרך הטובה ביותר. לא טוב נעלם שמסתתר, טוב גלוי, שרואים בפועל שהיה כאן טוב גלוי, והעניין הסתדר בצורה הטובה ביותר.

הביטחון  מתבטא במנוחה, האדם רגוע ללא דאגות ובטוח שהקב”ה ידאג שהעניין יסתדר על הצד הטוב ביותר. לכאורה כל אחד יכול לשאול, כיצד אפשר להיות בביטחון, איך אפשר להיות רגוע כשיש בעיות וקשיים בחיים? יותר מכך: הביטחון עלול להתפרש כשאננות, ולפעמים נדמה לנו כי אסור להיות רגועים… יש לנו דפוס חשיבה שכשיש בעיות צריך לדאוג.

אבל האמת היא שאין זה כך. להיות בביטחון מצריך מאיתנו ‘עבודה’, מצריך מאמץ נפשי. להתגבר על כל המחשבות המדאיגות, להתגבר על החרדות והפחדים (בפרט אצל מי שהדפוס קיים עוד מילדות) זה לא פשוט. השאלה יותר חזקה שכל אחד יכול לשאול – ואף היא באה כביכול ממקום של אמונה – מי אמר שמגיע לי בכלל שהכל יסתדר לטובה? אולי מגיע לי עונש? ואולי אני כלל לא זכאי שהכל יסתדר?

התשובה לכך היא מדהימה, עבודת הביטחון היא עבודה כל כך קשה, שעל עצם עבודה זו מגיע לנו שכר! אם נצליח להיות רגועים (בניגוד לשאננים ולאדישים), אם נפעל מתוך ביטחון שהבעיה תיפתר ונראה את הפתרון בטוב הנראה והנגלה, אז השכר על כך יהיה שאכן הבעיה תיפתר על הצד הטוב ביותר.

[יש שאומרים שהקב”ה מסתכל על העולם מלמעלה ורואה את כל האנשים ומחשבותיהם. עכשיו הוא עושה חישוב פשוט, מי שכבר דואג, אין צורך לדאוג לו, שהרי הוא דואג לעצמו. אך מי שלא דואג, אני אדאג לו במקום…].

אוהבים ללא תנאי

כדי שנוכל באמת להגיע למידת הביטחון צריך עוד שינוי קטן בתפיסת העולם שלנו.

במדורים הקודמים בנושא השינוי היה בעיקר סביב הנקודה שהכל מאת ה’ ואין רע יורד מלמעלה, כעת נתקדם שלב נוסף.

ה’סוויץ’ שאנחנו צריכים לעשות בהבנה שלנו צריך להיות בכיוון הידיעה שהקב”ה אוהב אותנו והוא רוצה שיהיה לנו טוב בתוך מציאות העולם הזה. הוא לא מסתפק בכך שלמעלה הכל טוב, אלא רוצה שנראה ונחוש את הטוב בגלוי בעולם הזה.

גם במקרה זה, לצערנו, עלול להיות מצב של אדם שגדל (שלא באשמתו) בסביבה כזו שלא הרגיש שרוצים בטובתו, ולכן כאשר הוא משליך זאת על הקשר שלו עם הקב”ה,  קשה לו להאמין שהקב”ה רוצה רק בטובתו. את העבר אין לנו אפשרות לשנות, רק להאמין (ולהיות בטוחים) שהכל יכול להשתנות, ובינתיים לדאוג לדור הבא; לוודא שלילדים שלנו תהיה הרגשה שההורים שלהם תמיד רוצים בטובתם, תמיד אוהבים אותם ומוודאים שלא חסר להם דבר (לא באופן של פינוק כמובן, אבל לא כאן המקום לעמוד על ההבדל). כך יוכלו בקלות להשליך את היחס הזה גם על הקב”ה ולגדול עם ביטחון שהקב”ה תמיד רוצה בטובתם ותמיד ידאג להם בפועל וישלים את מחסורם.

העולם נברא בגלל אהבת ה’ אלינו

המדרש אומר כי העולם נברא על ידי החסד, כלומר, העולם נברא כתוצאה מאהבתו של הקב”ה אלינו; אם לא הייתה לו אהבה אלינו – העולם לא היה נברא. אמנם לפעמים נדמה לנו כי העולם מלא בדין, אך צריך לדעת כי העולם נבנה בחסד.

עיקר הקושי בעבודת הביטחון הוא לא באמונה שלמעלה הכל טוב, עיקר הקושי הוא באמונה שגם למטה הקב”ה רוצה בטובתנו; בהרגשה שגם המציאות בעולם נבנית בחסדו של הבורא. וזהו ה’סוויץ’ שאנו נדרשים לעשות בתפיסת העולם שלנו, הקב”ה רוצה בטובתנו.

שוב יכולה לעלות שאלה, אם אכן כך הוא הדבר והקב”ה רוצה שיהיה לנו טוב, ולא צריך לדאוג, אז למה לעשות? לכאורה אפשר לשבת רגועים ולחכות שהישועה תגיע מלמעלה.

מובן שלא. הקב”ה מעוניין שאנחנו נעשה ‘כלי’ להשראת ברכתו. כפי שכתוב “וברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה”, הקב”ה רוצה שאנחנו נעשה פעולות שיהוו כלי להשראת שכינתו.

למשל, אדם שנמצא בבעיה רפואית חס ושלום. מצד אחד, הוא נדרש לאמונה מלאה כי הקב”ה הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות, אך מצד שני הוא נדרש לגשת לרופא כדי לעשות את הכלי לכך שהקב”ה ירפא אותו. טבע העולם מסתיר על הבורא, על האמת האלוקית. הקב”ה רוצה שאנו נתגבר על ההסתר הזה, שהטבע לא יסתיר לנו על האמת. כאשר אנו עושים פעולה טבעית (הולכים לרופא) מתוך הכרה כי פעולה טבעית זו היא רק כלי לרפואת ה’, אנו מחברים את המציאות הנסתרת (ברכת השם) עם המציאות הגלויה (טבע העולם).

אם הרפואה הייתה מגיעה ללא כלי, אז אמנם המציאות הנסתרת הייתה נמשכת, אך היא לא הייתה חודרת בטבע העולם, היא לא הייתה מתחברת לעולם. ממילא היה חסר בתיקון הטבע. הטבע עדיין היה נראה לנו כמסתיר על הבורא. מאידך, אם היינו הולכים לרופא מבלי להאמין שהקב”ה מביא את הרפואה, היינו פועלים עם הטבע אבל לא ממשיכים לתוכו את ה”למעלה מהטבע”.

המטרה, היא כאמור לתקן את העולם, לתקן את ההעלם, לכן נדרש לפעול בדרכי העולם, להמשיך את הברכה בעולם. כך אנו מגלים איך גם הטבע הוא חלק מהבורא, כך אנו מתחילים לראות איך הטבע לא באמת מסתיר על האמת האלוקית.

כאשר הפעולה הטבעית נעשית מתוך התודעה הנכונה, האמת האלוקית מתגלה בתוך העולם. כאשר אנו עושים כלי בטבע, אנחנו משתפים את הקב”ה בתוך העולם הטבעי ופועלים תיקון עולם.

מכך גם אפשר להבין שכאשר אנו ניצבים בפני בעיה שאין לנו פעולה טבעית שיכולה לעזור, משמע שכרגע הקב”ה לא רוצה את תיקון הטבע באותו עניין, אך בוודאי שהוא מתכנן להמשיך לנו את הברכה, הוא פשוט לא צריך ‘כלי’, כי באותו עניין אין צורך בתיקון הטבע. ממילא גם במצב בו לא רואים פיתרון טבעי, צריך להיות בביטחון שהכל יסתדר לטובה, לא פחות מכאשר יש פיתרון טבעי הנראה לעין.

לחיות גאולה

כך היא עבודת הביטחון. בשלב הראשון מבינים שהכל בשליטת הבורא, ולכן מבינים שראוי להיות במנוחה. מבינים שהבורא רוצה בטובתנו, ולכן ראוי להיות בשמחה.

אחר כך, מבינים שהוא אוהב אותנו ולכן ראוי לחוש את אהבתו ולבטוח בו, ולבסוף מבינים שהוא רוצה בתיקון הטבע ולכן פועלים בעולם ועושים ‘כלים’.

מתחילים לחיות בתודעת הגאולה כבר היום וכך מכריחים את הקב”ה להביא כבר את הגאולה האמיתית והשלימה.