מרדכי גל
צריך לשכוח את השטות הזאת של המחלוקת על “משיחיסטים” ו”אנטי”. זה הזמן להתגבש כיחידה שרוצה לבצע את רצון האדון, רצון הרבי • משא דברים נלהב שנשא הרב מרדכי גל ע”ה, שליח הרבי מה”מ ברמת גן, בעת התוועדות מלווה מלכא בכפר חב”ד בחודש מנחם אב תשע”ב
צריך לשכוח את השטות הזאת של המחלוקת על “משיחיסטים” ו”אנטי”. זה הזמן להתגבש כיחידה שרוצה לבצע את רצון האדון, רצון הרבי • משא דברים נלהב שנשא הרב מרדכי גל ע”ה, שליח הרבי מה”מ ברמת גן, בעת התוועדות מלווה מלכא בכפר חב”ד בחודש מנחם אב תשע”ב
מאת: הרב מרדכי גל ע”ה
לבוא אל חסידים ולדבר על ‘אחדות כצו השעה’, זה יכול להתפרש כבדיחה, כי לא יכול להיות חסידים בלי אחדות, ולא יכולה להיות אחדות בלי חסידים. אם אחת מהמשוואות האלה נופלת, אז לא זו קיימת ולא זו קיימת.
בכ”ז באדר לפני כשנה ומחצה יזמתי את המבצע ‘אייכה’ שקרא לאחדות השורות בקרב חסידי חב”ד. פניתי אז אל הרבנים ואל המשפיעים בארץ ישראל כדי שיוציאו “קול קורא” לאנ”ש בכל מקום שיישבו ביחד ויתוועדו. לא שיערתי ולא פיללתי כמה תחכום נצטרך להשקיע בלבקש מהרב הזה שיגיד ככה, והרב השני שיגיד ככה, והמשפיע השלישי שיגיד ככה, ושזה יסכים לשבת עם זה, כאילו מדובר במחנה אויבים מהסוג הגרוע ביותר.
ואז ‘נפל לי האסימון’: יש תקלה גדולה מאוד בתנועת חב”ד, תקלה שמשבשת - לא רק את האווירה, אלא גורמת לפירוד לבבות ופוגעת בצורה דרמטית בכל הרעיון של הרבי, בתנועת החסידות, במייסדי החסידות, אבות החסידות והייתי מסתכן ואומר אפילו של כל גדולי ישראל עד אבותינו ועד אדם הראשון. כי עלינו, בני הדור הנוכחי, הוטלה המשימה ההיסטורית הזאת, לקחת את הגאולה קדימה לממש אותה, לחשוף אותה ולהאהיב אותה גם על אחינו בני ישראל, כאשר בראש ובראשונה מדובר על עצמנו ועל בני משפחתנו, ובמעגלים הרחבים על שאר אחינו בני ישראל. במילים פשוטות: לתקן את העולם כולו לעבוד את ה’. וזה לא קרה!
כחסיד שתמיד באיזשהו אופן שמר על עצמאותו, אף פעם לא תפסתי עמדה במרחב הכלל–חסידי; לגבי גופים שונים אפילו ‘לא הייתי על המפה’. כל מה שעשיתי - עשיתי בשקט. הריחוק המסוים הזה נתן לי איזושהי אפשרות לשמור על מבט יותר רחב באשר לנעשה בתוכנו פנימה, ותפסתי פתאום מהי התקלה.
הרקע הבלתי אפשרי שבו החל הרבי
מהיום הראשון לנשיאותו הניף הרבי דגל מאוד גבוה. הרבי קבע שיש משימה נעלית הרבה יותר מסך כל הפרטים של החסידים, ושאנחנו זכינו לשרת יחד איתו אידיאל הרבה יותר גדול מכולנו - האידיאל של גאולת עם ישראל.
בשנים תנש”א תשנ”ב העצים הרבי את כל רבדי התכנית עד לשורשם, כולל הרציונל של התכנית, העומק שלה כולל מקורות הידע של הרבי במראי מקומות, מאיפה הוא לוקח תורה חדשה כל כך דרמטית. הרבי גילה כי ‘מיניה אתפריעו כל נהורין’, וכל יהודי ייצא מהגלות וכו’. כבר משנות המ”מים דיבר על כך שהמלך מבזבז אוצרותיו ונותן כל מה שיש לו לאנשי החיל על ידי פקידי החיל, ועד לאותן אמרות חזקות “קער א וועלט היינט!”. הרבי מדגיש שוב ושוב איך אדם יכול להפוך את העולם היום, בחייך, גם אם אין לו מפלגה ואין לו כסף, ובכל זאת הוא מסוגל לגמרי להפוך את העולם. אלו דרישות של הרבי מכל אחד מאתנו.
ככל שלומדים יותר את שיחות נ”א ו–נ”ב, מתחוורת יותר ויותר התמונה שהרבי הבין שאנחנו בעת רצון אדירה לממש את החלום הגדול של כל העם היהודי הזה מאז היותו לעם - ואנחנו זכינו, הדור הזה, אנחנו פה כל מי שיושב פה.
ואז הבנתי דבר אחד: התבלבלנו!
אבל פתאום באה תקלה הזויה: מחלוקת בין מי שמכונים “משיחיסטים” למי שמכונים “אנטי משיחיסטים”. ברגע הכי חשוב, בתקופה הכי היסטורית שבה צריך להתחבק ביחד, להתכנס ולהתחיל לפעול ביחד, פתאום גמגומים: ‘כן יוצאים לקרב’ או ‘לא יוצאים לקרב’. הרי מה הרבי ביקש? הרבי ביקש אפילו אם אתה לא מאמין במסר של משיח, אסור שזה יפריע לך להעביר את זה הלאה למשפחה ולסביבה שלך. אפילו אם לא הבנת עד הסוף מה זה ‘אורות דתוהו אבל בכלים דתיקון’, אתה יכול להירגע כי אתה לא כל כך חכם. אבל תשמע לי, לך אחרי - לא בתור יועץ, בתור נביא וכו’.
ואז הבנתי דבר אחד: התבלבלנו!
יש אוצרות המכוסים, אוצר גנוז שנמצא בדברי הרבי בשיחות נ”א נ”ב, שהם זיקוק של כל המשימה של תורת החסידות. הם לא זיקוק של כל תורת החסידות, אלא זיקוק של כל המשימה של תורת החסידות; של מה שאנחנו אמורים לממש בעולם: גילוי מלך המשיח פה ובעולם כולו.
צו השעה הוא לא אחדות. האחדות היא הכלי! צו השעה הוא “עשו כל אשר ביכולתכם!”
זאת ההזדמנות של כל אחד ואחד, חרף דעותיו, חרף המיקומים הפוליטיים החדשים שהוא מצא את עצמו, להרים את הדגל של לעשות כל אשר ביכלתו כדי להביא את משיח צדקנו. כי כולנו חסידים של הרבי, אוהבים אותו ורוצים לעשות את רצונו. מאז ומתמיד, בכל פעם שדיברנו בצורה פנימית ופשוטה על הקשר לרבי ועל הרצון להחזיר לרבי אפס קצהו ממה שהוא העניק לנו, אין חסיד שהלב שלו לא נמס ולא מתרחב; אין חסיד שאינו רוצה לתת את כל כולו לרבי. אבל הוא לא יודע איך.
ולכן ההצעה שלי היא כזאת:
כל אחד יודע מה זה “כל שביכולתו”. כל אחד כמעט מכיר איפה הוא צריך את כוח “מסירות הנפש” שלו; מהו הקו האדום שהוא מוכן לחצות עבור הרבי, כל אחד בעניינו הוא. צריך שכל אחד יחזק את האמת הפנימית שלו, לחזק את השליחות, להחדיר את רוח הגאולה בנפשו וברוחו, בבני ביתו ובסביבה שלו. כך גם המשפיעים בישיבה שלהם והרבנים בשכונות שלהם, צריך להדליק מחדש את האש.
זה הזמן להתגבש כיחידה שרוצה לבצע את רצון האדון, רצון הרבי; קודם כל מתוך מחויבות אישית של חסיד לרבי, כי זה מה שהרבי רוצה עכשיו. לשם כך יש להניח בצד את כל המאוויים האישיים, הדעות והרצונות שלנו.
אין לנו מושג אפילו עד כמה העולם היום בשל לבשורת הגאולה. בימים האחרונים הראיתי לחברים עד כמה העולם מוכן לגאולה. הוכחתי זאת מכל מיני זוויות, במדעים, במוזיקה, באומנות, אפילו התקשורת שהיא כל כך כאילו דורסנית, גם היא בשלה ומוכנה למהפך.
“אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’”; זה לא רק העמים מתהפכים, כל התרבות מתהפכת, כל הפלטפורמה של הדברים שנצברו במשך השנים מתהפכת. היא פשוט מחפשת מגע מחודש עם הקב”ה.
לנו יש תפקיד היסטורי - להעביר את הדבר הזה לאומות העולם. באופן הכי פשוט, אין ספק שהכלי הוא אחדות ואהבה בין החסידים. אם אין אהבה אין שום דבר. אנן בחביבותא תליא מילתא. אם יושבים בהתוועדות ואין אהבה - אין כלום. אין התוועדות. אם חסידים יושבים ביחד והרגש בתוך הלב הוא לא חיבוק ונשיקה, זה לא חסידים. זה מוזיקת הרקע כדי להיות חיילים אמיתיים של הרבי.
לא לפעול ב’ראש קטן’
כל חסיד היום יכול להועיל לרבי בצורה אדירה, רק להוציא את הכוחות הנעלמים שיש בנו. הרבי אמר פעמים רבות מאוד שלכל אחד מאתנו יש כוחות אדירים, שאין לנו בעצמנו מושג עד איזה עומק הם מגיעים.
מה שצריך לעשות היום זה לבשר את בשורת הגאולה בכל העוצמות, לעצמך, לבני ביתך, לקרובים אליך, לחלקך בעולם, ולהשקיע כל שנייה וכל דקה במסירות עבור האידיאל של הרבי. אני מאמין באמונה שלימה, שאם באמת הנס הזה יקרה ונתגבר על המחלוקות הפוליטיות, ונתגבר על הייאוש המסויים שכבר חדר אל תוך המחנה שלנו, קצת אזלת יד, איזושהי הרגשה של רפיון - נוכל להגשים את המטרה. דווקא עכשיו יש לנו את הכוח להעיר את הרבי ואת כוחותיו בחזרה למקום הנכון.
אז אנחנו יכולים לבחור ולהיות עם ‘ראש קטן’: כן לפתוח ‘אגרות’ או לא לפתוח, כן לנעוץ דגלון משיח ולדקלם כל מיני פסוקים או לא. אבל אם בזה אנחנו עסוקים, במלחמה הזאת, לא נגיע לשום מקום. כעת צריך להתנהג כמו אבישי בן צרויה. להרגיש את הרבי ולהבין איפה העסק נתקע, לנסות לחלץ את המהפכה האדירה שהרבי הוביל, על ידי עצה משותפת. השעה הקשה הזאת היא ההזדמנות לכל אחד להוציא ולגלות את כוחות הפנימיים שלו.
אחיי ורעי חסידי חב”ד!
במצב בו אני נמצא היום, אני מבקש להוסיף משהו בנימה אישית: קיבלתי על עצמי להפיץ את המסר של עשו כל אשר ביכולתכם מתוך אחדות דווקא, למרות שזה לא חכמה, כי שמו רגל על צווארי; הניחו כעת חרב חדה על צווארי ואמרו לי: ‘חביבי, זה הזמן שנותר לך בדרך הטבע לפעול - תפעל. צא החוצה ותפעל’. ואני פועל כעת כנגד מרוץ השעון.
במצב הזה בו אני נמצא, הדברים מתחדדים. אין ספק שאם באים לאדם ונותנים לו לראות פתאום אתגר הרבה יותר גדול ממה שהוא ציפה לו, ובפרק זמן יחסית קצר, אז כל הדברים שהיו בהעלם - יוצאים וצפים החוצה. ככל שאדם מקבל על עצמו להפוך כל רגע בחיים שלו ליום, וכל יום לשנה - הוא מוצא שיש לו את כל הכוחות האלה להפוך את המצב. זה בעצם סוג של ‘קפיצת הדרך’; כי לכל אחד יש המון עוצמות. צריך פשוט לנצל את הזמן.
אני רוצה לברך את כולם - שכולנו ננצל את האחדות הזאת, את האהבה הגדולה שממלאת לבו של כל אחד למלך המשיח, ונזכה באמת לראות מלך ביופיו תחזינה עינינו, בבית המקדש השלישי.