ר’ יוסף וואסנר

חתנא דבי נשיאה, הרש”ג, בחברת תומכי הישיבה | ר’ יוסף וואסנרא

רבים מחסידי באיאן וחסידי סאטמר הכירו את דמותו של הנגיד ר’ יוסף וואסנר. ר’ יוסל היה סוחר ידוע שעשה חיל במסחרו וראה ברכה בעמלו. את כספו לא שמר בכיסו, אלא היה תורם סכומי כסף אדירים לצדקה; מהידועים שבין תומכי התורה בארצות הברית. הוא תמך רבות בחצרו של האדמו”ר מבאיאן, שמשפחתו נמנתה על חסידיו; בנה את ה’קלויז’ המרכזי של החסידות בירושלים, בנה בתי כנסת בירושלים ובביתר עילית, וכן את בניין התלמוד תורה בשכונת בורו–פארק. כמו כן תמך ביד רחבה במוסדות החסידות, ואף נמנה על חברי ועדת הנשיאות של מוסדות באיאן.

מלבד זאת, הוזיל מכספו למוסדות החינוך של חסידי סאטמר, באשר היה מעריץ גדול של בעל ה”ויואל משה” מסאטמר, אותו הכיר עוד בשוויץ בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.

בין השאר תמך ביד רחבה בישיבת “תומכי תמימים” ליובאוויטש המרכזית. היה זה בזכות הרה”ג הרה”ח ר’ שמריהו גוראריה, הידוע בכינויו “הרש”ג”, חתנו של אדמו”ר הריי”צ וגיסו של הרבי מה”מ, אשר מונה על ידי הרבי הריי”צ להיות ‘מנהל פועל’ של רשת הישיבות החב”דיות הנודעת. במסגרת זו, היה הרש”ג טורח רבות, ומטלטל עצמו בדרכים כדי להתרים גבירים ובעלי צדקה עבור הישיבה ותלמידיה.

היה זה בתקופה הראשונה להיכרותם, כאשר הגיע הרש”ג ללשכתו המפוארת של ר’ יוסל וואסנר. בביקורו זה ביקש הרש”ג לא רק להתרימו, אלא גם לבקשו להיות ‘אורח הכבוד’ ב’דינר’ השנתי הקבוע שערכה הנהלת הישיבה.

לא הייתה זו משימה פשוטה כלל ועיקר עבור הרש”ג למצוא בכל פעם מחדש תורם שיסכים להיות ‘אורח הכבוד’; אין זה עניין של מה–בכך, שכן אורח הכבוד תורם מכיסו את כל הוצאות ה’דינר’, ועליו אף להביא אורחים - בדרך כלל חבריו לעסקים, אף הם בעלי הון ונדיבי–לב, שאף הם יפתחו את לבם וכיסם עבור הישיבה.

על קושי זה ניתן לקרוא במכתב נדיר ששיגר הרש”ג לרבי מה”מ בערב ראש השנה תשל”ב אותו הוא פותח במילים “כ”ק גיסי אדמו”ר שליט”א”. במכתב, לאחר בקשה לעורר עליו רחמים ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים, הוא מוסיף בתחנונים: “אני מבקש שכבוד קדושת אדמו”ר שליט”א ישא אותי בתפילתו, ושיזמין לי השי”ת איש מתאים להיות אורח הכבוד על המשתה השנתית של ‘תומכי תמימים’ הבא עלינו לטובה, ושיתן לי השי”ת בשנה זו הצלחה רבה שאוכל לסלק כל החובות של הישיבות, ושאוכל לנהל את הישיבות מתוך מנוחה והרחבה”… על החתום: “גיסו”.

ר’ יוסל, איש עסקים ממולח הוא. לשמע הבקשה המיוחדת של הרש”ג, צמצם עיניו במחשבה מעמיקה, אחר פנה בהדרת כבוד לרש”ג: “אמרו לי, במחילה מכבודכם, מדוע שאהיה אורח הכבוד ב’דינר’ לטובת ישיבתכם, והרי אינני שייך לליובאוויטש?”

הרש”ג ביקש להשיב לו דברים בחשיבותה של הישיבה שנוסדה על ידי אדמו”ר הרש”ב במטרה להלחם במשכילים ובמחרפי עקבות משיח, אך ר’ יוסל הרים את ידו כמבקש להוסיף דברים.

“מוכן אני להיות אורח הכבוד אצלכם, בתנאי שאתם - התכוון לרש”ג - תבואו עמי להתארח אצל הסבא, אבי–אמי ולשמוע אותו”.

סבו של הנגיד, היה בעצמו יהודי תלמיד חכם מופלג, בר–אוריין שעוד זכה להסתופף במשך שש–עשרה שנים אצל רבי אברהם יעקב פרידמן, האדמו”ר הראשון מסדיגורה, מי שהיה בנו השני של קדוש–ישראל רבי ישראל מרוז’ין.

ר’ יוסל שהכיר את רום–ערכו של הרש”ג, ביקש באמצעותו לחלוק כבוד לסבו. “אם תבואו אליו לביקור מכובד, אהיה מוכן לתרום”, פסק הסוחר בעל הנשמה החסידית.

הרש”ג שכבר ידע תנאים קשים מאלה, והיטלטל שנים ארוכות בדרכים–לא–דרכים לטובת תלמידי ה’תמימים’, הסכים להצעה.

כפי המוסכם, התארח הרש”ג בבית סבו של הנגיד, חלק לו כבוד כנהוג, שמע מדברי תורתו ומנועם צוף אמרותיו.

הנגיד מצדו עמד בהבטחתו, והיה ל’אורח הכבוד’ בדינר, ותרם בעין יפה. לא אף זו, אלא שאף תרם סכומים נכבדים לארגון החב”די חמ”ה, ועמד בראשות ‘מטה מבצע נש”ק’ להפצת רעיון הדלקת נרות שבת. בשנת תשמ”ח, לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית ע”ה, מימן מסע פרסום מקיף בכל כלי התקשורת בעניין נרות שבת קודש. באותם ימים הרבי מה”מ בירכו שימשיך להחזיק בתפקיד זה עד ביאת משיח.

ב

ר’ יוסף וואסנר החזיק מהרש”ג במידה לא–רגילה. פעם שח באוזני הרב נחמן יוסף טברסקי מקראון הייטס, כי “רק מעטים יודעים מי הוא הרש”ג”, והוסיף כי הוא בעל מוח חזק במיוחד, שיכול לנהל הרבה דברים יחד.

הערכתו את הרש”ג הייתה כה גדולה, שכאשר נולד בנו, הזמין את הרש”ג להתכבד בכבוד הגדול ולהיות הסנדק, זאת למרות שהיה קשור בלבו ובנשמתו לאדמו”רים אחרים.

הקשר האמיץ בין הרש”ג לבין הנגיד החסידי הביא לידי כך, שהלה השתתף עוד פעמים רבות כ’אורח הכבוד’ בדינר לטובת ‘תומכי תמימים’. הרש”ג מצדו גמל לו, שבכל שנה, בימים שלפני ה’דינר’ החגיגי, היה מביאו אל הרבי ל’יחידות’, במהלכה היה הרבי מברכו בברכות לרוב. גם בשנים שבהן פסק הרבי מלקבל ב’יחידות’, היה הרש”ג דואג להביאו לפני ה’דינר’ אל הרבי שהיה מקבלו באופן לא–רשמי ב’גן עדן התחתון’; לעתים היה זה אחרי תפילת מנחה או אחר ערבית, והרבי היה מדבר עמו דקות אחדות ומברכו בשפע ברכות.

•   

בתשרי תשמ”א חלה הרש”ג באופן פתאומי בשבץ מוחי, ומאז החלה תקופה חדשה במסכת חייו, תקופה רבת–כאב וייסורים.

בחורף תשמ”ט החל מצבו להדרדר, והוא הובהל לבית הרפואה. למשך כמה שבועות נפקדה דמותו מנוף בית המדרש הגדול של ליובאוויטש.

באותה תקופה היה אמור להתקיים ה’דינר’ עבור הישיבה, ור’ יוסף וואסנר היה צריך גם הפעם להשתתף כאורח הכבוד. כדרכו מדי שנה, הוכנס ל’גן עדן התחתון’, שם פגש את הרבי. הפעם ביקש ברכה מיוחדת עבור הרש”ג שיהיה בריא. הייתה זו בקשה יומרנית במקצת, שכן הרש”ג עצמו היה בגיל מופלג, לאחר שבץ מוחי, ובמצב כזה - לא היה הרבה מה לעשות בדרך הטבע.

הרבי התעלם מבקשת הברכה, והתייחס לשאר הנושאים שהעלה הנגיד בשיחתו.

לא איש כר’ יוסף וואסנר יוותר. לא בכדי נחשב הוא לאיש עסקים ממולח. הוא פנה שוב לרבי ואמר: “בני יהודה לייב הנו חתן ואני רוצה שהרב שמריהו בן שיינדל גוראריה ישתתף בחופתו; על כן אני מבקש ברכה מיוחדת לרפואתו”. גם הפעם הרבי המשיך להתייחס לנושאים אחרים, וכמו התעלם מבקשה זו.

ר’ יוסל לא ויתר, והוא אמר לרבי בפעם השלישית: “ליובאוויטשער רבי! הגיס שלכם היה סנדק של בני החתן. הייתה זו זכות גדולה עבורי. כעת בני זה עומד לפני נישואיו. מבקש אני אפוא ברכה שהוא יוכל לעמוד לצידו בעת חופתו”.

מיד כשאמר את הדברים, הרבי בירך את הרש”ג והבטיח שהוא יוכל לבוא לחופה.

ג

התמימים ואנ”ש ששהו באותה תקופה בחצרות קדשנו, זוכרים היטב את ההפתעה הגדולה לראות באחד הימים את הרש”ג חוזר להתפלל ב–770 כמימים ימימה. לא היה זה דבר של מה בכך, לאחר תקופה בה היה מאושפז בבית הרפואה, או לחילופין מטופל בביתו. הרש”ג הלך על רגליו והיה נראה בריא ברמ”ח ובשס”ה…

“זו הייתה הפתעה. אף אחד לא הבין מה קרה פתאום”, נזכר הרב נחמן יוסף טברסקי, מחשובי החסידים בשכונת קראון הייטס. “זה היה ‘חידוש’ לראותו באופן כזה, כמו חזר לאיתנו”.

כפי שהרבי הבטיח ובירך, בכ”ו טבת הגיע הרש”ג לחופת בנו של ר’ יוסף, ר’ יהודה לייב, ועמד לידו ברגעים המרגשים.

כחודש וחצי לאחר מכן, בבוקרו של יום שבת קודש, ו’ באדר תשמ”ט, נפטר לבית עולמו. בהתוועדות שהתקיימה באותו יום, התייחס הרבי מה”מ לפטירתו, כאשר דיבר על אלו שקיבלו כוחות מהרבי (הריי”צ) לנהל את ישיבת ‘תומכי תמימים’.

למחרת התקיימה הלווייתו לבית העלמין ‘מונטיפיורי’, שם נטמן ליד אוהל חמיו אדמו”ר הריי”צ - והרבי עצמו השתתף בה. בכל ימי האבל התפלל הרבי בביתו של הרש”ג בקומה השלישית ב–770. כמו כן, הורה להדפיס מהדורה מיוחדת של תניא לעילוי נשמתו, ושההדפסה תסתיים בתוך ימי השבעה.

 

(סיפור זה סיפר הרה”ח הרב נחמן יוסף טברסקי, מחשובי החסידים בשכונת ‘קראון הייטס’, כפי ששמע בעצמו מר’ יוסף וואסנר ע”ה)