כ”ק אדמו”ר הזקן:

לכל נשמה תפקידה המיוחד

כ”ק אדמו”ר הזקן: לכל נשמה תפקיד מיוחד לפעול בעולם, ותפקיד זה הוא נקבע באופן של גורל שלמעלה מטעם ודעת, מה יהיה התפקיד של נשמה בבירור וזיכוך העולם והעלותו לקדושה.

(אגרת הקדש, סימן ז’)

הבחירה שבעם ישראל

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עם ישראל נבחרו על ידי ה’ מתוך כל העמים בבחירה שהיא בבחינת “גורל”, כלומר למעלה מהשכל ואפילו למעלה מהרצון.

(תורת חיים שמות ח”ב, פרשת תצוה, שעד, א)

חלק לעולם הבא

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אך בגורל יחלק את הארץ, יש לו משמעות פנימית נוספת ועמוקה יותר: ארץ - זה עולם הבא, ו”תחלק הארץ” הוא מלשון “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא”, ואף זה בגורל, כמו שכתוב בסוף ספר דניאל: “ותעמוד לגורלך לקץ הימין”.

(אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס א’נט)

איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הגמרא בפרק רביעי של מסכת ברכות, מספרת על רבי יוחנן בן זכאי שלפני פטירתו אמר: “איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי”. ותמוה: הרי למד תורה שמונים שנה, ולא הלך ארבע אמות ללא תורה וללא תפילין, והיה חסיד מופלא, ואיך ייתכן שאומר על עצמו “איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי”? אלא שמהות הנשמה היא למעלה מהשכל והיא בדרגת “גורל”, וכפי שנאמר בשיר השירים: “לא ידעתי את נפשי”, שכן מהות הנפש היא למעלה מבחינת שכל וידיעה, ועל כן הסתפק רבי יוחנן בן זכאי, האם בבחינת ה”גורל” שבעבודת ה’, דהיינו בעבודת הנשמה שלמעלה מהדעת, גם  בבחינה זו עבד עבודתו, או שמא הייתה עבודתו רק בכוחות השכל ושאר הכוחות הגלויים.

(תורת שמואל תרל”ב ח”ב, מאמר ד”ה אך בגורל, עמ’ שצא)

עבודה מעצם הנשמה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: עבודת אברהם אבינו היא מבחינת עצם הנשמה שהיא בחינת “אחת היא יונתי”, ורבי יוחנן בן זכאי מסופק היה אם עבד את ה’ בבחינה זו, שלמעלה מהדעת, או שמא עבד את ה’ רק בבחינת דעת והשגה, ולא למעלה מכך.

(המשך תער”ב חלק שלישי, א’תיג)

חלוקת התפקידים בהשגחה פרטית

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “כל יהודי שההשגחה העליונה מנהיגה אותו ממדינה למדינה אחרת, צריך הוא לדעת שזהו בשביל כוונה, שהוא צריך לפעול שם בתורה ועבודה במקום החדש שהשם יתברך הביא אותו”.

(ספר השיחות ה’תש”ג עמ’ 56)

הדרך העיקרית - מעל השכל

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: המשמעות הפנימית של “אך בגורל” היא, שאף שישנה דרך של טעם ודעת, אולם הדרך העיקרית היא להגיע לעבודת ה’ שהיא למעלה מטעם ודעת - בחינת הגורל. וכך הוא גם בעניין המשיח אשר הוא מלך ורב. לגבי בחינת הרב שבמשיח מספיק ללמוד ממנו בתכלית השלמות של הידיעה, ברם לגבי ה”מלך” שבמשיח, הבחינה המרוממת שמעל לשכל ולכל העניינים, הנה בחינה זו אפשר לקלוט רק על ידי אמונה שלמעלה מהשכל, שכן במקום שבו מסתיימת יכולת הידיעה, מתחילה האמונה העילאית.

(ספר המאמרים במדבר חלק ב’, מאמר ד”ה אך בגורל תשל”ז, עמ’ שי ואילך)

הנה זה פינחס זה אליהו

…הקריאה בפרשת מטות על-דבר הציווי ד”לא יחל דברו”, ועל אחת כמה וכמה הדיבור של כל אחד ואחד מבני ישראל (האנשים והנשים והטף) וכמה וכמה פעמים בכל יום ויום אודות ביאת משיח צדקנו, שבודאי נותן להם הקב”ה את האפשרות לקיים הציווי “לא יחל דברו” – על ידי זה שתיכף ומיד ממש (“לא עיכבן כהרף עין”) מראה כל אחד ואחד באצבעו ואומר זה, הנה זה פינחס זה אליהו, והנה זה דוד מלכא משיחא, שבא וגאלנו והולכנו קוממיות לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, אמן כן יהי רצון.

(ש”פ פנחס ה’תש”נ)