לכן כל רבותינו נשיאנו מאריכים בביאורים על גנותו של עמלק והחובה להלחם בו. לכן הרב

לכן כל רבותינו נשיאנו מאריכים בביאורים על גנותו של עמלק והחובה להלחם בו. לכן הרבי עומד ומזהיר מפני הספק, הקרירות והייאוש, ותובע מאתנו לחיות, לחיות עם הידיעה שהכל תלוי בנו, שהוא נותן לנו את הכוחות, ושהנצחון של מלך המשיח, הוא הנצחון שאליו מחויבים כולנו.

השבת יתכנסו בבתי הכנסת, אנשים נשים וטף, יוציאו את ספר התורה המהודר ביותר בכשרותו, יאזינו לבעל הקריאה הדייקן ביותר ולעיתים יבקשו לשמוע את הקריאה שוב, בסגנון או בבית כנסת אחר. גם מי שבדרך כלל מסתייג מ”חומרות” שכאלו, ישמע לפתע כי חוזרים על מילה אחת, “זכר” - רק בשל הספק האם יש לקרוא אותה עם צירי או סגול. ככה זה כאשר קוראים ומקיימים את המצווה לזכור את האויב הנצחי - עמלק.

אכן, ההקפדה המיוחדת על כל פרט, כמו גם השנאה היוקדת לעמלק, מתבטאות בצורה מיוחדת אצלנו, כפי שכבר נשאל אחד מגדולי חסידיו של אדמו”ר הזקן - מדוע השנאה שלו לעמלק גדולה מהשנאה שרוחשים לו שאר הנוכחים, האם הוא הזיק לו יותר מלאחרים?

אכן, אם מסתכלים על עמלק מזווית הראיה של כמות נפגעים, הרי שהחשבון הוא חשבון היסטורי וכללי. יתירה מזו - עמלק מעולם לא הצליח במזימתו, אמנם אנו משאילים את שמו כלפי כל הצוררים, אך עמלק עצמו, כמו גם ממשיכו המן האגגי, לא ממש הצליחו לפגוע בעם ישראל, כך שהשנאה יוצאת הדופן שלנו אליו, מלמדת על עניין פנימי ועמוק יותר. על מלחמה בעמלק שמתרחשת בכל דור, גם בדורנו. מלחמה שהניצחון הסופי בה, הוא ע”י מלך המשיח, כך שהיא נעשית על ידי כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

אנו זוכרים את מה שעמלק עשה לך, לנו, וכך אנו למעשה גם מוחים את זכרו. אנו זוכרים כי עמלק הוא זה שמקרר, מטיל ספק, ומנסה לזרוע אדישות וייאוש, בכל עניין שבקדושה. זוהי הדרך הבדוקה והמנוסה שבה אפשר לפגוע בעם ישראל, בכל אחד מאתנו, בכל עניין, ובמיוחד במילוי התפקיד והמשימה שלנו - תיקון העולם והכנתו לקבלת פני משיח צדקנו.

עמלק מתבטא לא רק בפיגועים הרצחניים שקורים בחדשים האחרונים רח”ל, אלו הם חלק מהמלחמה, שהרי עשיו שונא ליעקב, ומנסה לפגוע בכל אחד מאתנו. אך הוא בעיקר מנסה להרפות את ידינו בכך שהוא זורע תחושה שאולי זה לא כל נורא רח”ל, או לחילופין שאין מה לעשות כנגד טרור כזה, ומאידך - ייאוש מתוך היכרות עם הכחות הפועלים במדיניות של ממשלת ישראל, ואולי אף של העולם כולו.

הוא גם זה שיודע, כי אין שום סיכוי בעולם, לגרום לחסיד לוותר על השליחות היחידה והאחרונה, לעשות הכל כדי לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש. הוא פשוט מנסה לקרר, לומר שאפשר לפעול, אך לא צריך להתלהב, זה לא עד כדי כך גורלי שדווקא אנחנו נעשה זאת, תמיד יש מישהו אחר ולא אלמן ישראל..

וגם הספק - מי אמר שזו הפעולה הנכונה, שזה מה שהרבי מתכוון ורוצה, שכך תביא את הגאולה וההתגלות, הרי פלוני ואלמוני, שמבינים לא פחות טוב ממך, סוברים אחרת. וכמובן גם ייאוש מסוים - עשינו כל כך הרבה, ומצד שני המצב כל כך לא מזהיר, אז עדיף להירגע קצת, ולחכות לזמנים טובים יותר.

לכן אנו כל כך שונאים אותו. לכן כל רבותינו נשיאנו מאריכים בביאורים על גנותו של עמלק והחובה להלחם בו. לכן הרבי עומד ומזהיר מפני הספק, הקרירות והייאוש, ותובע מאתנו לחיות, לחיות עם הידיעה שהכל תלוי בנו, שהוא נותן לנו את הכחות, ושהנצחון של מלך המשיח, הוא הנצחון שאליו מחויבים כולנו.

כל אחד מאתנו, מצווה להלחם בעמלק בעצמו, וכולנו מצווים להלחם בו ביחד. ע”י חיות והתלהבות, אכפתיות ופעילות בלתי מתפשרת. זאת נעשה ע”י ההתקשרות והדבקות בנשיא, במשה רבינו ומרדכי היהודי שבדורנו, הרבי מה”מ. זאת נעשה בידיעה כי המלחמה בעמלק באה אחרי מצוות מינוי מלך, ולכן כדי למחות את זכר וזיכר עמלק, נקבל על עצמנו את המלכות, מתוך שמחה וחמימות, מתוך אמונה ודאית ומתוך בטחון בהכרזת:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!