בשליחות

הרב שלום דובער שור, שליח כ”ק אד”ש מה”מ לארץ הקודש, היה מגדולי מפיצי המעיינות בירושלים החרדית, במקומות ובחוגים בהם לא הגיע עד לאותה תקופה אור החסידות. על החסיד והשליח שיום היארצייט שלו חל בג’ תמוז תשנ”ג

הרה”ח ר’ שלום דובער (בער’ל) שור ע”ה, נולד במונטריאול בד’ טבת תשי”ד לאביו הרה”ח ר’ חיים שניאור זלמן ואמו מרת אסתר.

מלמדו הראשון היה סבו הרה”ח ר’ דוד אריה ליב מרוזוב ע”ה בנו בכורו של הרה”ח המפורסם ר’ אלחנן דובער (ר’ חאניע) מרוזוב הי”ד. כבר מילדותו הצטיין בכושר שמיעה וקליטה. כשהיה בן חמש שנים, התפלא פעם על הציונים הטובים שנתנו לו: “והרי את התשובות לכל השאלות שמעתי כבר מהמלמד ב’חדר’?”…

כילד ב’חדר’ מצא פעם שטר כסף ברחוב. לא היה לו כל ספק, שהמוצא מעות ברשות הרבים הרי אלו שלו, אולם לא עלה על דעתו לנהוג כך בפועל, והוא חילק את הכסף שווה בשווה עם חבריו בחדר. הנהגה זו אותה נהג כבר בילדותו בנכסיו הגשמיים, נהג גם בבחרותו ובגרותו בנכסיו הרוחניים – כל דבר שהיה לו, חלק עם זולתו.

כשלמד בישיבת תומכי תמימים’ במונטריאול; אף שהיה צעיר לימים כבן ארבע עשרה – חמש עשרה, אהב ראש הישיבה הרה”ח הרה”ג ר’ אייזיק שוויי ע”ה להשתעשע עמו בדברים, ולא רק מהעניינים הנלמדים בישיבה, אלא גם בפרקי הנהגה והדרכה, והיה מטיל עליו להשתתף בשיפור מצבם הרוחני של חבריו ולהעלות יותר ויותר את רמת הישיבה.

משנת תשל”א למד ב’תומכי תמימים’ המרכזית בניו יורק, עד שנת תשל”ה שאז נענה לקריאת כ”ק אדמו”ר שליט”א לנסוע בשליחותו לישיבת ‘תומכי תמימים’ בברינוא אשר בצרפת, שם קיבל מלא חופניו מהמשפיע המפורסם ר’ ניסן נעמינוב ע”ה.

בשליחות הרבי לארץ הקודש

בשנת תשל”ו נבחר להיות מהעדה הקדושה שנסעו בשליחות כ”ק אדמו”ר שליט”א לירושלים עיר הקודש, והוא נמנה עם השלוחים שלמדו שם בישיבת ‘תורת אמת’ ובית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה. בשנת תשל”ח הקים שם את ביתו עם רעייתו תבלחט”א מרת הדסה שתחי’ בת הרה”ח ר’ נתן וואגל שיחי’ מלונדון.

כחתן טרי, ענד על ידו חידוש בארץ הקודש: שעון אלקטרוני בעל מחוגים. אחד מידידיו, הרב יהושע מונדשיין, שראה את השעון על ידו, זכה להסבר: “זהו שעון המעורר לתשובה. מחוג השניות בו, אינו סובב בשטף וברציפות כמו שאר השעונים, אלא נעצר לשבריר שניה ואז ממשיך במרוצתו. ללמדך, כי הזמן חולף וזורם ללא הרף, אפילו אם נדמה לך כשאתה מתבונן שהוא עצר לשבריר שניה”…

כידוע, נשלחו השלוחים לארץ הקודש על ידי הרבי על מנת ללמוד בכוללים בירושלים ובצפת. רק בשנת תשל”ט, בראש חודש שבט, כתב להם הרבי מכתב ובו הוא מציע אפשרויות שונות לגבי המשך שליחותם בארץ הקודש. בדרך הטבע, הועלו הצעות שונות ומגוונות לגבי כל אחד מהם, ורק חלק קטן מהשלוחים שנסעו בתחילה לירושלים או לצפת אכן נשארו בהם.

באותה תקופה, היתה עמדתו של הרב שור נחרצת: הוא נשאר להמשיך את השליחות בירושלים עיר הקודש. בהתאם לכך, קבע את דירתו בלב השכונות החרדיות בירושלים, באזור שאליו עדיין לא הגיע אור החסידות, ומשם הפיץ את מעיינותיה ולא רק באופן ישיר, אל גם באופן ‘מקיף’ בעצם הופעתו. דמותו החסידית שבתה לבבות.

משפיע בשיכון חב”ד ירושלים

בשעות הבוקר, כיהן כמשפיע בית הכנסת הגדול בשיכון חב”ד, ואנשים רבים בעלי צורה ותלמידי חכמים היו מגיעים על מנת להאזין לו בשעה שהתוועד. והיתה לכך סיבה טובה: כבור סוד שאינו מאבד טיפה, היה ר’ בער’ל מתבל את דבריו בשמועות ששמע משחר ילדותו, מר’ יהודה חיטריק, ר’ פרץ מוצ’קין, ר’ זאב גרינגלאס ור’ ניסן נמנוב. רבים שלא נמנו על חסידי חב”ד, היו מגיעים בשבת מברכים לבית הכנסת, ביודעם כי ר’ בער’ל מתוועד. לא רבים ידעו, אך הדבר עלה לו בבריאותו. חלש היה מטבעו, ואחרי התוועדויות אלו היה נאלץ לשכב במיטה, אולם זה לא מנע ממנו מלהשפיע עוד ועוד.

ר’ בערל, כיהן גם כבעל קורא בבית הכנסת. באחת השנים, כאשר סיים את קריאת התורה של מנחה של תשעה באב – “כי תוליד בנים”, פנה ואמר: “איזו פרשה חסידית! מעוטת פסוקים, אבל כמה חסידות! “ובקשתם משם את ה’ אלוקיך ומצאת”, “ושבת עד ה’ אלוקיך”, “אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו”, “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים”.

בזמן סעודה שלישית, היה סועד בבית מדרש של חסידי פולין, שם היה דורש מתורת החסידות. הקהל היה מאזין לו בקשב רב, ונהנים מהעושר העצום הקיים בחסידות, כפי שר’ בער’ל ידע להטעים אותו לחיך כל מאזין.

כשרון ההסברה המיוחד בו ניחן, ביחד עם הארת הפנים המיוחדת והאהבה אותה גילה לכל אדם מישראל, חיבבוהו גם על בחורי ישיבות שונות שאיתם נהג להתוועד ביומי דפגרא. רבים מהם קבעו בזכותו עתים לתורת החסידות, וחלק מהם אף נכנסו ללמוד כ’תמימים’ בישיבות חב”ד. גם לנשי חב”ד היה מוסר שיעורים, ומעולם לא פספס שיעור – בברד, ברוח, בגשם ובשלג.

יהלומים חסידיים

לפרנסתו, עבד באותה העת במפעל יהלומים. לצורך עבודתו, היה עליו להשתמש במכשירים חדשניים ובלתי שגרתיים. פעם, גילה אחד מידידיו התעניינות במכשירים, וביקש לראות מקרוב כיצד הם פועלים. בער’ל נטל לידיו את אחד מהיהלומים שלפניו, והחל להדגים את פעולת המכשיר, כשהוא מלווה את ההדגמה בהסבר חי:
“לוקחים נשמה ובודקים אותה היטב שמא נמצא בה כתם כלשהו או אפילו שמץ ממנו המעיב על זוהר הנשמה. עכשיו עלינו להסיר ממנה את הכתם, ולשם כך חייבים אנו להכיר ולדעת את תכונותיה, כדי שמעשינו לא יזיקו חס ושלום במקום לתקן. שתי דרכים לפנינו: טיפול בהקרנה וטיפול באש. ולא די לדעת איזו מהם מתאימה יותר, אלא חייבים גם לדעת את הכמות המדוייקת, שלא לחסר ושלא לייתר. הכל חייב להיעשות באהבה ובזהירות, וגם ההעברה באש צריכה להיות בחסד וברחמים. ואחרי ככלות הכל, גם אם עבודת הניקוי עלתה בידינו בצורה המוצלחת ביותר, אינה דומה נשמה אחרי הניקוי לנשמה שמלכתחילה לא היה בה שום כתם…”

לאחר מספר שנים, עזב את עבודתו זו והחל לעבוד במסחר תפילין. בבחירת האומן והסופר, היו חישוביו הכלכליים האישיים גורם משני בלבד, ושיקוליו הורכבו בעיקר מאישיותם ומהבנתו את צרכי הפרנסה של האנשים שאיתם הוא עוסק. במלאכת קודש זו, מצא סיפוק רוחני יותר, אף כי לא תמיד היה ברווחיו הגשמיים בכדי לכסות את הוצאותיו וטרחותיו. לעיתים, היה מתעקש לבוא לביתו של חתן הבר מצווה על מנת להביא בעצמו את התפילין, כשהוא מתעקש בבואו גם על אמירת ‘לחיים’ וכמה מילים חמות, שנסכו בטקס חיים חסידיים.

חינוך הילדים

ר’ בער’ל השקיע רבות בחינוך הילדים, ולכך הגה רעיונות מקוריים מפעם לפעם. באחת השנים, נטל הוא מהשוחט את תרנגולי הכפרות השחוטים, ולקח אותם עימו הביתה בשביל להראות לילדים שלא ראו מעודם כיצד מכשירים בשר – שלא תשתכח תורה מישראל. בכל שנה היה מקפיד לבוא בימי אלול לבית הספר של בתו ולתקוע עבור הילדות בשופר, כיון שלילדות אלו אין הזדמנות לשמוע את תקיעת השופר בימים רגילים, וגם בראש השנה – הרי לא כל אחת יכולה לעמוד קרוב ולראות בפני התוקע.

לר’ בער’ל היה חוש נגינה מפותח, וקול נאה. רבים היו מכתירים אותו בתואר “בעל מנגן”, אולם הוא גירסה אחרת לו: מי ששמיעתו חדה, וזמרתו נאה, ועלה בידו לשמוע ניגון מתוך קלטת ולנגנו היטב, אין הוא בעל מנגן אלא תוכי… בעל מנגן הוא מי שהתבונן בניגון, התפלל עימו וחי איתו!

בבוקר יום ג’ תמוז תשנ”ג נפטר בביתו באופן פתאומי, ויצר חלל עצום שלא נסגר בקרב בני משפחתו ואנשי הקהילה בירושלים. יהי זכרו ברוך.