אבי קלי

היום נוחתים כאן עשרות שלוחים שהגיעו לקראת ה’כינוס’. אחד הבולטים שבהם הוא, הרב ויקטור עטיה שיושב עם הבחורים לאחר ה’סדרים’ וחוץ מהתוועדויות, הוא גם מראה כל מיני קסמים וטריקים למיניהם, דבר שמשעשע את כל הבחורים.

אך… דבר מלכות תולדות. כל הציטוטים שעפים בראש רק מגבירים את הרצון והתשוקה ללמוד אותו שוב. השבוע יש שתי שיחות דבר מלכות. דבר שמגביר את ההתעניינות בשיחות ובנקודות המתבארות בכל אחת מהן.

את השיעור בדבר מלכות השבועי שמתקיים כמידי יום מיד לאחר תפילת מנחה במניין כ”ק אד”ש, מעביר הרב אליהו חביב, שליח כ”ק אד”ש למדינת אתיופיה.

בדבריו עומד הנ”ל על החידוש המיוחד שמדגיש כ”ק אד”ש ב”לידה” למרות שזה בציור “נקודה”, ובנמשל כלפי התגלות משיח.

היום בערב אחרי הסדרים מתקיימת התוועדות פרידה לתמימים יוסי גרומך ומענדי מאירי היוצאים לשליחות בישיבה באה”ק. המתוועד הוא הרב מוטי גרומך, שליח בהודו, עובדה שגוררת באופן טבעי סיפורים מיוחדים מה’בית חב”ד’ ואכן הוא סיפר כמה סיפורים. אך עיקר דבריו של הרב גרומך נסובו על הביטול בפשטות לרבי.

היום לאחר תפילת שחרית במנין כ”ק אד”ש מתקיימות כמה חגיגות בר–מצווה לבנים של שלוחים. כמובן, שאמרנו איתם לחיים וזכינו לשמוע כמה סיפורים, חצי שעה אחרי שחרית מגיע השליח הרב חננאל פיזם שיחי’ לשולחן שמאחורי בימת התפילות, ומתחיל לנגן לאט את הניגון של ר”ח כסלו, תוך כדי שהוא מזמין את הסובבים לומר לחיים. זה חישמל את כל הסביבה הרבה הצטרפו ואמרו איתו לחיים. ראיתי את הבן שלו לידו הת’ שמואל שיחי’, והתברר שהוא חוגג את היום את ה’בר מצווה’ שלו. איחלנו לו מז”ט ו”שתזכה לגדול חייל ושליח נאמן של הרבי שליט”א!”.

היום בערב מתקיים סדר לקו”ש ענק כבשבוע שעבר, שמיד לאחריו מתיישבים התמימים להתוועדות הקבועה בפינה הצפונית מזרחית, דיברו על דידן נצח.

היום לפני שלושים שנה בדיוק (תשמ”ח) ארע הניצחון הסופי על הצד שכנגד, במשפט הספרים, מאתמול במעריב שרים לפני התפילות את “דידן נצח” כשכמובן הכרזת הקודש שולבה בו.  

היום בערב התקיימה התוועדות עם השליח הרב חיים ריבקין - שליח ברשון לציון, אה”ק. הוא סיפר על חנוכיה שהציב בשכונתו במקום מרכזי שהיא עצמה מנשאת לגובה של כתשע מטר. החנוכיה שהוזמנה אצל אמן מיוחד שהשקיע בעיצובה ובבניתה, יצאה תחת ידיו באמת מיוחדת. מה שגרם לכל השכנים ה’עוינים’ כביכול, להשתתף בהדלקה ולהיות שותפים בה. כך הוא החל את השליחות. המסר העיקרי שלו היה - לתת את עצמך לרבי בלי חשבונות. יצאת מ–770 בערך בשעה שתיים אחר חצות, ההתוועדות עוד המשיכה. בכלל בימים אלו שעדיין ה”כינוס” לא התחיל באופן רשמי, יש הרבה שלוחים שמתוועדים כאן בבית. בביתנו האמיתי והנצחי.

אגב, כשיצאתי מ–770 ראיתי כמה בחורים נמרצים שעומדי על הרמזורים בצומת הרחובות יוניון וקינגסטון, כשהם תולים את השלט “ברוכים הבאים בשם ה’ לכינוס השלוחים העולמי” כשבתחתית השלט מתנוססת לה הכרזת הקודש יחי. הבנתי מהם שהם הולכים לתלות עוד כמה (ואכן, למחרת שמתי לב לעוד כמה שלטים ענקיים ומאירים עיניים לשלוחים, אחד השלטים היה ציטוט מדבר מלכות חיי שרה לשלוחים, רק בליובאויטש יש כזה דבר. שלט שכולו ציטוט בלי פתיח או סיום, פשוט ציטוט שיחה של הרבי).

היום נפתח הרישום לכינוס, אתמול בלילה בהפסקת ערב הלכנו למלאות את התיקים של השלוחים בכל מיני פלאיירים על השליחות היחידה וכו’.

הלילה התוועד ב–770 הרב אברהם מיידנציק שליח צעיר ונמרץ מאה”ק, הנ”ל שליח בישובים דמועצה איזורית גן רווה. ישבו גם השלוחים הרבנים, לוי העכט מאילת, אבי מזרחי מגבעתי, מנחם טל מאזור חיפה, ואבי קלי מתל אביב. הרב מיידנציק סיפר על נס מיוחד שקרה לו, ותוך כדי השליח לוי העכט עבר, אז הוא קורא לו תוך כדי שהוא אומר “מקווה כלים חב”ד באילת”! איך שהרב העכט שמע את זה הוא התחיל לצחוק ככה…

כמובן שכולנו הסתקרנו מה ה”צופן” הלזה. אכן הרב העכט התיישב והרב מיידנציק מתחיל לספר לכולם: “אצל שלוחים יש מצב כזה (לפעמים) שהם “זונחים” במקצת את ניהול הבית הפרטי שלהם לטובת הבית חב”ד והתעסקות עם מקורבים. אחרי ר”ה ויוהכ”פ - תקופה לא פשוטה בכלל - ש”הבית חב”ד” נמצא בעשיה מתמדת וכמובן מפעילו השליח, לקחתי את הילדים לאילת, לנשום אויר. הגענו לקראת ערב, הילדים היו עייפים מהנסיעה והשליח נזכר שיש לו מנגל ורשת לא טבולה. איפה טובלים את זה? במקווה. איפה יש מקווה.

(אגב, הוא התחיל את ההתועדות עם זה שצריך להיות חסיד “בלי הנחות” ובהמשך לזה סיפר כמה סיפורים, בין היתר הוא התחיל לספר את הסיפור על המקווה ובהקשר לזה הוא המשיך, “חשבתי לעצמי”, אומר הרב מיידנציק, “יש הרי היתר להקנות במתנה לגוי את הכלי ואז נפטרים מלטבול את הכלי, אבל אז נזכרתי שאני שליח, ולשליח לא מתאים לעשות היתרים. למרות שמאד שייך לעשות היתרים בשליחות”).

בהשגחה פרטית הוא זיהה חב”דניק שנוסע ברכב לפניו וההוא הדריך אותו עד למקווה כלים. כשהגיע למקווה שם לב שהמקווה בכלל חלק מבנין - “בית חב”ד”. הרב מיידנציק התרגש מאוד “כאן יש בית חב”ד? הוא הציא את הילדים מהאוטו וכך הם נכנסו לבית חב”ד. באותה שעה התקיים בדיוק שיעור תניא למקורבים מאת השליח הרב העכט הנ”ל”. עד כאן הסיפור.

הרב העכט קטע אותו וסיפר לכולם שהם למדו אז בתניא את המעלה של שמחה, ולאחרי שהרב מיידנצ’יק יצא אמרו לו המקורבים: “הנה. כאן ראינו איש שחי את העניין. הוא שמח באמת”. “הרושם שהשארת עליהם - אמר הרב העכט לרב מיידנצ’יק - הוא בל יתואר”.

יפה לראות את הלבביות שבה דיברו השלוחים כשמפגש הראשון והקצר שלהם הספיק להפוך אותם לחברים כאילו משכבר הימים.

הרב מיידנצ’יק סיפר בהקשר לזה עוד סיפור מיוחד: כשהוא הגיע למקום שליחותו, מקום שהיה מנותק מיהדות לגמרי, הוא החליט שהוא לא מפספס מקווה כל בוקר ויהי מה. הבעיה התחילה בשבת שא”א לנסוע למקווה. אז הוא קם בבוקר השבת וחיפש אצל התושבים בריכה בה הוא יוכל לטבול. הוא אכן מצא אחד כזה שהסכים לו לטבול בבריכה, אחרי שסיים לטבול ובא לצאת מהחצר בה הייתה ממוקמת הבריכה, הוא שמע קול חלש, הוא גילה לתדהמתו בנאדם ששוכב לא רחוק מהחצר, בפרדס (אותה חצר נושקת לפרדס), כמובן שהוא קרא מיד לבעל הבית. הם הזמינו אמבולנס וכך הצילו את חייו. התברר שהא חטף התקף לב קשה מאוד ובאם השליח היה שם לב כמה דקות מאוחר יותר היה יכול להיגרם לו נזק בלתי הפיך ה”י.

כמובן שאותו אחד נהיה מתומכי הבית חב”ד והחל לעזור באירגון מניני תפילות לבית חב”ד. והכל בזכות ההקפדה, “בלי הנחות”. הוא תבע מהבחורים שגם מי שנשאר ער בלילה להתוועדות שיגיעו לסדר חסידות שמתקיים בשבע בבוקר. הוא חזר על המשפט - “להיות של הרבי בלי הנחות!” הרבה זמן. ההתוועדות עוד המשיכה ושאר השלוחים גם דיברו, אך אני פרשתי לשינה. 

בקריה”ת עלו רק שלוחים, כמובן שהגומל לקח כמה דקות ארוכות. בכלל זה נראה ש–770 מתמלא מרגע לרגע.

אחרי תפילת מנחה, מתקיים השיעור גאולה ומשיח כשהשבוע כל יום מביאים שליח אחר לדבר על השליחות היחידה, ועוד עניני גאומ”ש.

בלילה התוועד הרב זלמן לנדא, שהגיע לכמה ימים ל–770. בזאל הקטן התוועד הרב בערל לאזאר, שליח ברוסיה. לקראת השעות המאוחרות של הלילה, הוא התחיל לבכות, הוא צעק, לא יתכן שנגיע ל”הצגה” (כך הוא התבטא) “כל שנה, מארגנים לנו הצגה מושקעת, ערכה היטב, מתובלת בסדנאות הכל נכון הכול יפה, אבל ה–כינוס, הוא בהתוועדות של כ”ק אדמו”ר שליט”א בשבת. באחת וחצי. אל תתבלבלו”.

הוא התמרמר מאוד ואמר - “איך יתכן שהשיחות של נ”א נ”ב מונחות היום בקרן זווית?” היה שם עוד שליח שניסה להרגיע אותו “אתה מרה שחורה, מהכינוס צריך לחזור הבית ולהביא לילדים “מפית לבנה” (כינוי לממתקים ודברים טובים) שישמחו ויראו שכיף לנו בזה שאנחנו שלוחים וכו’”.

הרב לאזר לא השתכנע. “מה? במפית לבנה אתה מסכם את חיי שרה תשנ”ב?” היה ביניהם אריכות דין ודברים. רק אציין הרב לאזאר פשוט לא “ויתר” וחזר על הנקודה הזו בלי גוזמה כשעתיים וחצי. בין הדברים הוא סיפר סיפור חזק: כשהוא היה בחור ולמד ב”אהלי תורה” התוועד איתם המשפיע הרב לייבל אלטיין. ר’ לייבל התוועד איתם שאסור שדלת הבית תהיה סגורה. למה? כי עוד שניה משיח יבוא, ו”חבל על הרגעים המיותרים שתבזבזו על פתיחת הדלת”… ר’ לייבל התוועד על הנקודה הזו שעה ארוכה.

בלילה למחרת, הלכו הבחורים לבדוק בבית המשפיע האם דלתו שלו פתוחה או סגורה. היא אכן הייתה פתוחה. “חשבנו - מספר הרב לאזאר - שכיון שרק אתמול הוא התוועד על זה לכן דלת הבית שלו פתוחה. אחרי חודש נזכרנו בזה, והלכנו לבדוק - והדלת שלו הייתה אכן פתוחה” סיים הרב לאזאר ואמר: “הוא אכן חי בפשטות שמשיח עוד שניה מתגלה, אבל איפה אנחנו? איך נרדמנו? איך? איך?”…

הרבה זמן לא זכיתי להשתתף בכזו התוועדות לבבית עם כזה רגש טהור שמתפרץ. “כינוס השלוחים”, הנאה להם והנאה לעולם. שיצאתי עברתי דרך הזאל הגדול למטה. ראיתי שם כמה בחורים מהקבוצה שמסיימים לתלות את כל הווילונות בתקרה (כשהם מקופלים) בשביל הבאנקעט שמתכננים לערוך בזאל במוצ”ש.

יצאנו למבצעים. בסובוואי פגשנו את הקעמפ של ילדי השלוחים עם מדריכיהם - בחורים מהקבוצה. בכלל בתחנת הסאבווי מלא היום לא רק בבחורים אלא גם בעשרות אברכים מהם ממש מבוגרים - פשוט שלוחים, שלא מוותרים על ה”מבצעים” חרף קיומי סדנאות למיניהם שאירגנו בהנהלת הכינוס לכבודם.

במבצעים הגענו לאחר המקורבים והענקנו לו את הספר “מודעות יהודית” בתרגום לאנגלית. הנ”ל שכתב לרבי שבוע שעבר במענה למכתבו הורה לו הרבי להתחיל ללמוד חסידות. הוא הסכים שנקנה לו “ספר מעניין בחסידות”. אז זה הספר שמצאנו והבאנו לו. איך שאנחנו נכנסים לחנות עוד לפני ה - “מה נשמע”, הוא קופץ לקראתנו בהתלהבות. “אין על הרבי”. הוא אומר. “עכשיו אני מוכן לגלות לכם, שבוע שעבר, ביקשתי מהרבי ברכה שאתקבל לעבודה שמצאתי, דבר שיכניס לי יותר כסף ואוכל לחיות ברווח יחסית לאיך שאני חי עכשיו, ועכשיו שבוע אחרי כתיבת המכתב קיבלתי הודעה שהתקבלתי!” כמובן ששמחנו איתו ביחד, והענקנו לו את הספר. הוא הבטיח לקרוא מזה כמה עמודים כל יום לפני השינה. 

אשר יגורתי בא לי. כשנכנסתי ל–770, גליתי שכולו פשוט מלא ו”מפוצץ” באלפי השלוחים שבאו לחסות בצילו של המשלח למשך השבת. הקונטרס “שלח נא ביד תשלח” ביחד עם חוברת הדבר מלכות השבועי מופצת ב–770 באלפי עותקים. רבים מהשלוחים שוקעים בלימוד שתי השיחות המיוחדות. ניסתי לדחוף קצת כלפי פנימה, עד שהגעתי למסקנה ש”אין סיכוי”, ו”פעם הבאה תבוא יותר מוקדם”. בלית ברירה, הייתי צריך להתפלל במערב 770 מתחת למרפסת. לא ששם היה גם יותר מידי מקום. כל כך הרבה שלוחים. אחרי ‘לכה דודי’ 770 היה על גלגלים, כולם נטפו זיעה כאילו נמצאים עכשיו בהקפות. כמובן שבעת שכזו המילים של “יחי אדוננו” מקבלים משמעות אחרת לגמרי. הנה העבדים הנה השרים, הנה העם, הנה הבנים, הכל מתייצבים למול פני הקודש. ומתחננים. עד מתי. רוצים אנו לחזות.

אחרי התפילה, פינו את כולם מ–770, בכדי לאפשר לכל ילדי השלוחים להתפלל עם מדריכים מיוחדים ב–770. התפילה התנהלה בנוסח של קעמפ ובאווירה מיוחדת. רבים מהתמימים עלו לזאל הקטן או שיצאו לטאשקענטער שול על מנת ללמוד את שיחות הדבר המלכות השבועי. הרבה התעכבו על המשל מהלבנה והנמשל בשיחה הב’ וכן על ההוראה של השיחה שגילוי העצם “לאו דווקא בעניינים רוחניים” אלא זה מתבטא בנתינת צרכיו הגשמיים של יהודי אחר.

הגעתי ל–770 בשעה שבע בבוקר. הוא היה מלא. התברר שכבר מהשעה חמש וחצי השלוחים החלו להגיע. רק עכשיו אני מתחיל להבין את השיגעון. רבים מהשלוחים זה הזמן היחיד שלהם במשך השנה להיות אצל הרבי שליט”א. הם פשוט מנצלים כל שניה שיש להם להיות ב–770. בתהילים היה ממש מלא ו”גיפאקט”.

אחרי קריאת התורה עלה על הבימה השליח בפלטבוש הרב זלמן ליברוב. הוא התחיל לדבר על צורך השעה: “קבלת פני משיח ומתוך אחדות”. הוא פתח במילים האלו “אע”פ שאין זכות וכמעט רשות לדבר כאן ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא”, אבל הדברים חייבים להאמר. וכך הוא דיבר למשך עשר דקות. כולם הקשיבו בשקט מוחלט.

אחרי התפילה החלו לארגן את הזאל להתוועדות. כולם מצפים לשיחה של השנה. מהו המסר כעת לכל השלוחים. ראיתי שליח מסויים שמתכונן כאילו הוא נכנס כעת ליחידות. חמש דקות לפני אחת וחצי, השירה החלה. מטפסת ועולה. כולנו נכנסנו למין מתח. השלוחים הרי נמצאים פה, האם בשניה הקרובה אכן נזכה להתגלות. כולם מקווים ומתחזקים בביטחון שהנה זה קורה. 01:35 ועדיין לא רואים קולות השירה פסקו כבר לפני חמש דקות. ועדיין לא רואים. ראיתי הרבה שלוחים עומדים בכזה מין–ביטול פנימי. ומחכים. “הם הצבא” הרהרתי. תבין, זה לא איזה טקס או התאספות כלשהי. מחכים על יד מקומו הק’ ומחכים לראות. החשבון נפש שמרחד באותם רגעים דומה לזה של ראש השנה. זה ה’ראש השנה’ אצל השלוחים. במקום לעמוד מהצד החלטתי להצטרף לתחושה. חזרתי על הדבר מלכות השבועי עם עוד מישהו. כשהגענו לקטע בביאור החילוק שבין תינוק לגדול שיבשראל אמר לי השליח: “כאן ב–770 המאור הוא בהתגלות. רואים אפילו את “התגלותו ע”י פעולותיו”, עניתי לו שכל עוד זה לא “לעין כל” בגאולה האמיתית והשלימה אנחנו לא מסתפקים!!!

בהמשך נפתחות ב–770 הרבה התוועדויות.

את היחי שלפני מעריב ניגנו במנגינת ר”ח כסלו. ארבעים שנה. קאי איניש אדעתיה דרביה. איזו שמחה. למעלה מחמש עשרה דקות ניגנו כך. התפילה עצמה הייתה במנגינת יו”ט. השליח–ציבור היה הרב ראובן מטוסוב. אחרי שמע ישראל בקטע של “ומלכותו ברצון” ניגנו במנגינת “נתן ה’ להם”, בקשר עם ארבעים שנה. בהשכיבנו ניגנו במנגינת ‘עזרני א–ל חי’, בסיום עלינו ניגנו במנגינת ‘הרבי שליט”א’. כולם נכנסו להתלהבות מיוחדת. הכל ביקשו את ההתגלות המושלמת של הוד כבוד קדושת אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. ביום מיוחד שכזה, בו זכו החסידים לאחרי העלם והסתר של כמעט ארבעים יום, לחזות ברבי שליט”א ובהליכתו הבריאה, ביום הזה שבו נגלה הרבי שליט”א אל קהל השלוחים בתשנ”ג עם מסר יחיד ושיר–הכרזה אחת ויחידה - “יחי אדוננו”. נקל לתאר מה עבר עלינו באותם רגעים של השירה.

לאחרי הבדלה וכו’ החלו לארגן את הזאל לבאנקעט. לא הייתי בפנים אבל שמעתי שהיה מיוחד. רבים מתלמידי התמימים “פותחים את השבוע” עם הדבר מלכות החדש לפר’ ויצא. אין זה “ישן” אלא בבחי’ דיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה.

•    •    •

זהו סיכומו של שבוע ב–770. לראות את העוצמה והמעצמה של הרבי שליט”א עם צבא השלוחים. זה מאוד מיוחד. אבל. כל עוד שלא זכינו לראת בהתגלות המשלח לא ננוח. אלפי השלוחים יודעים שהדבר היחיד שנותר הוא “לקבל פני משיח צדקנו”, והרבי שליט”א מוסיף: “בפועל ממש”. בפועל ממש, מתכוונים אלי ולך וכל יהודי באשר הוא. ברור לי שעוד לפני שיקרא הקורא את היומן - נקבל את פניו כולנו, וכל הבריאה כולה, בהכרזת הקודש, ההכרזה שמבטאת יותר מכל את נקודת התמצית שבשבילה נברא הכל כנאמר “לא נברא עלמא אלא למשיחא”:

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

דוידי,
ארצות החיים - 770 - בית משיח.