הרב מרדכי ( בן רחל ) גל , הוא מנהל בית חב ” ד ושליח הרבי ברמת גן כמעט שלושה עשור

הרב מרדכי (בן רחל) גל, הוא מנהל בית חב”ד ושליח הרבי ברמת גן כמעט שלושה עשורים. תמיד היה שונה בגישה ובחשיבה שלו מאשר רבים מחבריו השלוחים, הוא ראה רחוק, ראה רחב. תמיד מבקש לצאת מהחשיבה הגלותית המצומצמת. חזונו והמעוף המאפיינים אותו כל כך, הביאו אותו להקמת שורה של פרויקטים מעוררי השתאות שיכולים למלא ספר חיים של כמה שלוחים * בראיון מיוחד ל”בית משיח”, בין טיפול כימותרפי אחד למשנהו, הוא מגולל לראשונה את סיפור חייו המלא, וגם יש בפיו בקשה אישית מיוחדת לעדת חסידי חב”ד…

הרב מוטי גל מקבל דולר לברכה מהרבי מלך המשיח

קשה לשוחח בימים אלה עם הרב מרדכי (מוטי) אוליבר-גל, בין טיפול כימותרפי קשה אחד למשנהו, הוא עסוק בלהציב רף חדש בכל הקשור לפעילות של “ופרצת” – הפצת המעיינות והחסידות, כמו גם פעולות לזירוז הגאולה. נוכח המחלה שגילה לפתע פתאום, באמצע החיים, חש הרב גל בחשיבות ניצול הזמן, בידיעה שכל רגע הוא מתנה משמים, וכי יש לנצל זאת כדי להעביר את המסרים של הרבי לכמה שיותר אנשים.

את הרב גל אני מכיר באופן אישי מאז הגעתי להתפלל בבית הכנסת חב”ד ברמת גן לפני כשש-עשרה שנה. באופן רשמי הוא נושא את התואר “שליח הרבי ומנהל בית חב”ד ברמת גן”, אבל לא רבים יודעים כי ההספקים שלו בחיים יכולים למלא דפי חיים של כמה אנשים. מעוף, רעיונות ויוזמות שנוסקות לשמים, זה התחום שלו, בה”א הידיעה. הוא מהאנשים שחושבים רחוק, חושבים רחב. זו המנטרה שהוא חוזר ומשנן באוזני שומעי לקחו – והם רבים – להפסיק לחשוב במסגרת חשיבה גלותית מצומצמת. האמרה “לכבוש את העולם” אינה סיסמה אצלו; הוא חי בהכרה מלאה שבעידן של ימינו, היא קרובה מתמיד. יש את כל האפשרויות, ורק שלא עושים מספיק כדי לממש זאת. “הרבי סלל את הדרך, כעת צריך רק לקצור את הפירות, וזה לא נעשה מספיק”, הוא אומר בכאב, לעתים בתסכול.

הרב גל נולד להורים יוצאי בולגריה שעלו בגיל 17 לארץ ישראל בספינה רעועה מתוך בסיס אידיאולוגי – ליישב את ארץ ישראל. היה זה בשנת תש”ח, עם הקמת המדינה. הם הגיעו לקיבוץ ‘אשמורה’ אשר בימת החולה. את החתונה עשו במשק, בחופה שהוחזקה על ידי ארבעה קני רובים. 

האכזבה שחש בעקבות צורת החיים הקיבוצית, הביאה את יוסף גל, אביו של הרב מוטי, ליפו, שם החל לעבוד בבניין. במקביל העלה לארץ ישראל את הוריו והורי רעייתו עם כל ילדיהם. לימים הקים בית חרושת לנעליים – “אוליבר” שמו. 

בחודש טבת תשי”ב נולד מרדכי אוליבר, לימים גל. את שנות ילדותו עשה בדירת הוריו בשדרות הבעל שם טוב פינת הרב המגיד ממעזריטש ופינת הרב שניאור זלמן מחב”ד. כך נקראו הרחובות בהם התגוררה המשפחה. “בתור ילד אמרתי תמיד שאני ברחוב המגיד פינת שניאור זלמן”, מחייך הרב גל. בגיל ארבע עברו הוריו לשכונת ‘תל גיבורים’ בחולון, מקום שבו נרשמה עמידה איתנה ועיקשת של חלוצים במלחמת השחרור, מול מתקפה רצחנית של ערבים שהגיעו מיפו.

השכונה בה גדל, הייתה שכונת מהגרים. הוותיק מבין התושבים היה ארבע שנים בלבד בארץ ישראל. בעוד ההורים התקשו להתערות בחיים, הרי שהילדים הלכו לבית הספר, למדו עברית והתערו במהירות, דבר שגרם לאיבוד הסמכות ההורית אצל הילדים. “ההורים לא ידעו את השפה ולא יכלו לעזור אפילו בשיעורי בית פשוטים, כולם היו קשי יום שהיו טרודים בלהביא פרנסה. אבל גדלנו באושר רב. ברחוב שררה אווירה חברתית נהדרת”, נזכר הרב גל. 

הרב גל גם זוכר היטב את הצעקות שהיו נשמעות בלילות מהבתים, היו אלו צווחותיהם של ניצולי שואה ששרדו את אימי המחנות והגיעו לארץ ישראל. הם ראו את התופת בעיניהם, והלילות שלהם היו עמוסי כאב ופחד. “היו ניצולי שואה עם המבט המעומעם בעיניים. זכורני שעליתי פעם במדרגות של ‘המשביר לצרכן’, כשפתאום מישהי התחילה לצרוח “קאפו”, ורצה בציפורניים שלופות מול אדם זקן שהלך שם”. 

בעוד המדינה הלכה והתהוותה, סיים מוטי את בית הספר היסודי והלך לתיכון ע”ש “קוגל”. “הייתי תלמיד בינוני בהשקעה, אך מצטיין בהישגים; אף אחד מאתנו לא השקיע יותר מדי במבחני הבגרות, אבל כולם עברו”.

אביו שהחל לבסס את עצמו, יכול היה להרשות לעצמו להתמסר יותר לתחביביו השונים, ביניהם מוזיקה קלאסית ברמה גבוהה ביותר. “אני זוכר את עצמי כבר מגיל שש או שבע מאזין עם אבא ליצירות מוזיקליות. אחרי השמיעה הוא היה מנתח בדקויות מדהימות הבדלים בין ביצועים, הפרשי טונים ומקצבים. לא פלא שאני עצמי התחברתי למוזיקה קלאסית, ולא רק כי הוא רצה. לימים לקחתי את זה היום גם למחוזות נוספים בעולם המוזיקה”. 

בגלל אסטמה ממנה סבל, קיבל בצבא פרופיל נמוך, אך לא איש כמו מרדכי ירים ידיים נוכח הבירוקרטיה. היה זה שנים אחדות לאחר מלחמת ששת הימים. “אבא שרצה לגונן עלי, לקח אותי ל’תל השומר’ למחלקה של חיילים קטועי גפיים, במטרה להרתיע אותי, אבל זה רק דרבן אותי יותר”. לבסוף התכנסה ועדה רפואית בראשותו של פרופסור אוליבר, דודו של מוטי, והוא קיבל בפרוטקציה פרופיל גבוה, משם נכנס לגיבוש בגולני. לא היה קל לחדור לשורות הגיבוש, אבל מוטי השתלב יפה, טיפס ועלה, עד שסיים בהצטיינות קורס קצינים. הוא היה אז בשיא האמביציה.

בצבא עבר ר’ מרדכי כמה אפיזודות מעניינות. “פעם יצאנו למארב בתוך השטח של סוריה. היה מידע על מחבלים שאמורים לפעול באזור ורצינו לתפוס אותם בעודם בשטח הסורי. זה היה בשלוש או ארבע בבוקר. שכבנו במבנה שנקרא “כוכב” – חמישה מקדימה ושניים מחפים מאחור, כשאני משמש בתפקיד סגן מפקד. בשלב מסוים התגלינו והחיילים הסורים הרימו לשמים פצצת תאורה. מפקד הכוח נכנס לפאניקה ולא יכול היה לתפקד, הוא התחיל לצעוק ללא קשר למה שקרה. ניגשתי אליו וסטרתי לו על פניו כדי להרגיע אותו, ומיד תפסתי פיקוד. הצלחנו להרוג שני מחבלים מתוך ארבעה שהיו שם. במפקדת החטיבה עשו ממני גיבור וסמל כדי לעודד צעירים להתנדב לגולני.

“בפעם אחרת הייתי בעזה. זה היה בשנת תשל”א, הגענו לשם במטרה לתפוס את מייסדי תשתית החבלה ברצועה, הבכיר שבהם אבו נימר ולצדו מוחמד יוסף סידאי. בשלב מסוים הם הבינו שמישהו מתוך המערכת שלהם מלשין, עלו על המשת”פ והודיעו לו כי סופו קרוב. הוא הגיע אלינו באישון לילה כדי להודיע לנו על כך. דיווחתי על כך מיידית למפקד הפלוגה חידו אברהם ע”ה, והוא הורה לנו להציב למחבלים “אלמנת קש”. זה היה תרגיל שבו נכנסנו לביתו של המשת”פ על מנת לגור אצלו עד אשר יבואו להוציאו להורג. הלה התגורר בלב מחנה הפליטים ג’יבליה שהיה ידוע כאחד המסוכנים.

“כך אכן עשינו. בשש בבוקר עצרה מכונית ליד פתח הבית שלו, ממנה יצאו שלושה חבר’ה וקראו לו לצאת החוצה. הוא כמובן לא יצא, ואנחנו נכנסנו לכוננות. אני עדיין זוכר את היד שפותחת את ידית דלת הבית לצד קריאה “איברהים צא החוצה”. איך שהמחבל פתח את דלת הבית, הוא נדהם לראות אותי, בחור צעיר כבן תשע-עשרה, במדי צה”ל, דורך את הנשק מולו ומורה לו להרים ידיים. הוא ניסה להתנגד ויריתי בו. מכאן התפתחה אנדרלמוסיה ונזקקנו לחילוץ מפני ההמון שהקיף אותנו. הצלחנו לקחת אתנו את הפצוע והוא עבר חקירה שבה סיפר כל מה שקשור להקמת תשתית הטרור במחנה. חלק מהחקירות ערך אריאל שרון באופן אישי”. 

לצד שועי עולם

לאחר סיום קורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות, חזר גל לגדוד 51 בגולני. את הצבא סיים בחודש שבט תשל”ג בדרגת מ”פ בגולני. 

לאחר השחרור הלך לקורס מאבטחים ומשם נשלח לאבטח בשדה התעופה בלוד ובשגרירות הישראלית בלונדון, אלא שאז תפסה אותו מלחמת יום כיפור. גל חזר והתגייס, והוא הוצב בחזית הדרומית, “שם אכלנו הרבה מאוד קש. הסיירת שלנו הייתה בקו וספגה המון אבידות”. כחצי שנה שירת באוגדה של שרון בדרום, וחזר משום מותש ורצוץ נפשית. “בגיל 21 הלכתי לנחם כמה עשרות משפחות שיקיריהן, צעירים בדמי ימיהן וחברים טובים שלי, נהרגו בקרבות. בכל מקום הייתי צריך לספר להורים איפה בדיוק הילדים נהרגו ומה קרה. סבלתי אז מהצטברות מועקה אותה הרגשתי רק בשנים מאוחרות יותר”.

לאחר המלחמה שובץ גל לקורס מאבטחי שגרירויות. “שאלו אותי לאן אתה רוצה לנסוע? אמרתי ‘למקום הרחוק ביותר’. הציעו לי או את השגרירות בבואנוס איירס או בסיאול. כיוון שידעתי קצת ספרדית מהבית, העדפתי את ארגנטינה. באותו זמן ביקשו שאחליף את שם משפחתי, ‘אוליבר’, שהיה בעיניהם ‘לא ישראלי’, לשם ישראלי עדכני יותר. אמרתי שאני משנה את שם המשפחה לשם הכי קצר: ‘גל’.”

התקופה הייתה לא פשוטה, מדובר בשנת תשל”ד-תשל”ה. גל יצא לאבטח את השגרירות הישראלית בארגנטינה, שהייתה משופעת באותה תקופה בפושעי מלחמה נאצים שנמלטו לשם אחרי מלחמת העולם השניה. בנוסף לכך, ארגנטינה סבלה אז מאינפלציה שנתית של 9000 אחוז. עם משכורת פשוטה של 400 דולר בחודש, נהנה גל ממשרתים, רכב ספורט ומתנאים גבוהים. הוא חש ב’טופ’.

אבל מהר מאוד השעמום גבר עליו. הוא ביקש ללמוד קולנוע וטלוויזיה, תחום נוסף שאביו האהיב עליו. הוא הגיש בקשה להיכנס ללימודים ב”ניו-יורק אוניברסיטי”, מקום יוקרתי שרק מעטים מתקבלים אליו. גל התקבל למקום, והוא עזב את ארגנטינה ועבר לניו יורק, שם החל את לימודיו, כשבמקביל הוא מתפרנס משמירה על מבנה המשלחת הישראלית הכלכלית לאו”ם. כל לילה, מאחת ועד תשע בבוקר, עבד כמאבטח כשבבוקר הוא צועד ללימודים. 

גל הצטיין בלימודיו וסיים בהצלחה את האוניברסיטה במגמת קולנוע שנחשבת לטובות בעולם. שם גם הכיר את כלתו מלכה תחי’, שלימים הפכה לרעייתו. 

בשנת תשל”ח סיים את התואר הראשון, והיה עליו לעשות עבודת גמר. “בדיוק אז קרה משהו מעניין”, הוא מספר, “לניו יורק הגיעה הגב’ אביטל שרנסקי במטרה לעורר את דעת הקהל עבור בעלה, אסיר ציון נתן (אנטולי) שרנסקי. הרגשתי שבמסע שלה יש לי הזדמנות פז לערוך סרט לעבודת גמר ייחודית. גייסתי אפוא סכום כסף מיהודי יקר בשם ג’רי סטרן, – עשיר, ציוני ופטריוט, שאהב את הרעיון שנער יפואי עובד בלילה לשלם את הלימודים, ורוצה להשלים עבודה על רקע כה ציוני והומאני. על הסרט עבד יחד עם נפתלי לאריש, כיום קולנוען מצליח וידוע בארה”ב.

“במשך שנה וחצי ליווינו את אביטל שרנסקי במסע האישי שלה לשחרור בעלה. נסענו איתה לכל מקום. היינו בקונגרס, בסנאט, בפנטגון, בבתים של עשירי הוליווד, אצל נשות הקונגרס. צילמנו גם את ביקורה בביתו של סגן הנשיא וולטר מונדייל. היא הצליחה להגיע לכל אירוע בעל השפעה. הייתה לה יכולת מופלאה ביצירת אמפתיה כלפיה. 

“בשחזור שלי את התקופה ההיא, אני יודע שבאותה תקופה התעוררו בי הרבה רגשות יהודיים, שלקחו חלק נכבד בתחילת המחשבות שלי בנושא אידישקייט. באותה תקופה הייתי בחור צעיר עם שיער עד הכתפיים, אמן בנפש, שיא תקופת ההיפי’ס. התגוררתי אז בלופט בדאון טאון של מנהטן. בקיצור: כל הסממנים של אמן ניו יורקי. 

“אני זוכר ששיא הצילומים היה כאשר הצלחנו לשגר צוות רוסי עם מצלמה נסתרת לצלם את המשפט של אנטולי שהתקיים ברוסיה. היה בכך משום סכנת חיים. במשפט הזה נידון ל-13 שנים בכלא. לאחר מכן נפרדנו מאביטל שרנסקי וכל אחד הלך לדרכו”.

איך אתה מסכם את המסע הזה?

“היא לכשעצמה הייתה אדם סגור ומופנם. היא לא שיתפה אותי בהגיגיה ובהליכים שהיא עוברת. הייתה לה מטרה מאד מוגדרת, וגם אנחנו למעשה שירתנו את המטרה שלה. 

“הסיכום לגביי – מה שבעיקר קרה אז היה, שראיתי מקרוב את פרצופיהם של כל שועי עולם, וראיתי אותם מזווית אחרת מכפי שרואים מרחוק. על הרקע הזה, כשידידי אבי פיאמנטה הביא אותי בפעם הראשונה לרבי, ראיתי פנים שלא מהעולם הזה.

בפעם הראשונה מול פני הקודש

“זה היה בקיץ תשל”ח. הפעם הראשונה שראיתי את הרבי היה לקראת תפילת ערבית; הרבי יצא מחדרו נעמד במקומו ב’זאל הקטן’ וחגר גארטל; הסתכלתי עליו מקרוב וראיתי פתאום ‘פנים דאצילות’. המבט של הרבי נחקק בי עמוק מאוד. הרבי מצדו הסתכל עלי והמשיך הלאה בענייניו, אבל בעיניי זה היה משהו שעד היום עושה עלי רושם עצום”. 

איך אתה מסביר את זה?

“קרה שם משהו, כנראה הייתי ‘כלי’ לזה; הנשמה שלי הייתה צמאה למפגש הזה ופשוט חיכתה לו, וכשזה קרה – הגיע הניצוץ. זה פעל עלי הזזה דרמטית מאוד. לימים קראתי עד כמה משפיעה היחידות הראשונה על נפש האדם לכל חייו, ונראה לי שזו הייתה היחידות הראשונה שלי… 

“ואז התחיל תהליך מאוד מעניין, שבבסיסו אני מתחיל להתגעגע לרבי. נוסע לוושינגטון לצלם השלמות לסרט ומרגיש שאני מתגעגע לאיש הזה… שני חבר’ה מ-770 התחילו לעמוד איתי בקשר, הרב אמיתי ימיני ויוסק’ה לוין. בתקופה הזאת התחיל להתעורר בי עניין באידישקייט. אמנם פיעם בלבי כל השנים רגש כבוד ליהדות, אבל לא ידעתי מהי יהדות; פשוט לא היה לי מושג”.

ואז?

“ואז כתבתי לרבי מכתב. באותה תקופה קיבלתי הצעת עבודה מפתה לעבור לחוף המערבי בקליפורניה ולעבוד עם מפיק סרטים ידוע שאהב את סיפור החיים שלי, הישראלי הגיבור וכו’. בצד ההצעה גם היה הרבה מאוד כסף. כתבתי לרבי מכתב ארוך בו תיארתי שאני לא מבין מה קורה לי, ומעולם לא הייתי קשור לאידשקייט, אבל אני מרגיש תגובות שלא תואמות לדברים שאני מכיר. בעיקר אני מרגיש פער בין הפעילות שלי כבמאי קולנוע לבין מה שאני קורא בדברי הרבי. עוד כתבתי: שהעיסוק שלי באידישקייט יכול לגרום להורים שלי להיכנס לפאניקה, למרות שאני מרגיש משיכה לזה. ובכלל, הוספתי, כל הקריירה שלי וכל עולמי בשלב זה של חיי, זה קולנוע וטלוויזיה וזה הכיוון שבו אני רוצה להתפתח בחיי.

“כבר למחרת בשבע בבוקר קיבלתי טלפון. הרבי כתב תשובה על המכתב שלי: “אין מקצוע הקולנוע מתאים ליהדות כלל, ולצניעות בפרט”. בנוגע להורים כתב הרבי: “יגיד האמת – חזר אל אברהם, יצחק ויעקב דוד ושלמה ופשיטא יציאת מצרים ומעמד הר סיני”. ולגבי ענייני הפרנסה הוסיף הרבי: “יגעת יגיעה קלה (שלושה קווים מתחת למילה ‘קלה’), ומצאת!”

“חטפתי פצצת אטום שעה שקיבלתי את הדברים. קודם כל כעסתי מאוד על הרבי – איך הוא מעז להגיד לי כך על מקצוע הקולנוע שזה לא מתאים ליהדות כלל?! סדרת רגשות צפו עלו, כי מצד אחד הייתי ‘חדש’ בעניינים ולא יכולתי עוד לקבל את הדברים בפשטות, ומצד שני, כבר הייתי כן בעמדת ‘מקבל’. הייתה בי המון אהבה לרבי, הרבה הערכה והערצה. באותה תקופה כבר הספקתי לקרוא הרבה טקסטים על הרבי ועל חסידות. 

“חשבתי שזו התערבות בוטה בחיים שלי. היו לי המון שאלות וקושיות. לא ידעתי את נפשי. הלכתי לר’ יואל כהן להתייעץ ולשאול. דילמה לא פשוטה, ההצעה הכספית דיברה על 25 אלף דולר לחודש, משהו כמו 100,000 היום. אבל בכל זאת, היה שם משהו מאד פנימי שדיבר אלי. 

“אם לא די בכך, הרי שהחבורה הזאת של הבחורים מ-770, ביקשו לנתק אותי מחברתי לחיים; אותה שלחו ללמוד ב’מכון חנה’ ואני הלכתי ללמוד ב’הדר התורה’. הייתי מאוד מבולבל. פתאום מישהו בא ומשבש לך את כל סדרי החיים הטובים שהצבתי לעצמי. אבל מצד שני, הרגשתי שהרבי מסוכך עלי.

“בישיבה התחלתי ללמוד יהדות וחסידות, והתחלתי לאט לאט להתקרב ליהדות. התחלתי עם כיפה ולאחר מכן עם זיפי זקן. השמועה הגיעה לבית הוריי ושם הייתה פאניקה אמיתית. הם היו מאד רחוקים מכל דבר של יהדות, ולא הבינו מאיפה זה ‘נפל’ עלי. חבר שלי אמר להם – או שגנבו לו את המוח או שהוא התמכר לסמים. כדאי לכם לנסוע להציל אותו כמה שיותר מהר… הם תפסו את המטוס הראשון והגיעו לניו יורק. 

“באותה תקופה, אבי פיאמנטה ידידי, זה שהביא אותי לראשונה לרבי, התכוון ללמוד בישיבה ליטאית, ואני דווקא התחלתי להיות ליובאוויטשער. נסעתי אליו ואמרתי לו שהוא לא נוסע ללמוד בשום מקום, רק אצל הרבי. הוא חזר לקראון הייטס והיינו הגרעין עמו הוקמה שם הישיבה לישראלים ‘הדר התורה’. בישיבה הזאת למדו הרבה חבר’ה ישראלים ביניהם: ר’ אבי פיאמנטה, ר’ אלון קייזר, ר’ שרון הראל, ר’ אברהם ששון, ועוד. התרכזנו שם כעשרה חבר’ה ישראלים”. 

רוחך נרגעה בינתיים?

“לא, לגמרי לא! לאורך כל תהליך ההשתלבות, לצד הויתורים העצומים שעשיתי בחיי, רוחי סערה: מי זה הרבי שיש לו אומץ לומר לי ככה ולגזול ממני את הפרנסה?! 

“ההורים שלי מיהרו להגיע בתוך שבועיים ימים. כבר בפגישה הראשונה שלנו, הם הבינו שקורה כאן משהו מעניין. כשאבא ניגש אלי וביקש לברר מה קורה איתי, ציטטתי לו את הרבי בלשון המדויקת, בלי הסברים: “יגיד האמת – חזר אל אברהם, יצחק ויעקב דוד ושלמה ופשיטא יציאת מצרים ומעמד הר סיני”, אמרתי ופרצתי בצחוק. אמרתי להם שזה מה שהרבי אמר לי להגיד לכם, ואין לי מה להוסיף יותר מזה כלום. הרגשתי שהמילים של הרבי יעשו כבר את עבודת השכנוע.

“עשרים יום הם התארחו בקראון-הייטס אצל ר’ יואל כהן ורעייתו, הם אירחו אותם ברגישות גבוהה. לא הכריחו אותם ליטול ידיים או לשים כיפה. אבל הם מעצמם הגיעו אפילו לתפילה ב-770. זאת היתה התפילה הראשונה של אבא בחייו. לימים אבא אמר לי, ‘כשהגענו והסתכלתי עליך בעיניים, ראיתי שאתה מרוצה ושלם בדרכך החדשה’”.

אבא התייחס בהמשך לאותו ביקור אצל הרבי?

“כשפתחתי את בית חב”ד ברמת גן, אבא עבד שם כארבע-עשרה שנים בהתנדבות. פעם אמר לי, שבמבט הראשון שלו על הרבי הוא הבין שהם זכו בדבר גדול. אבל את זה הוא אמר לי רק בשלהי חייו. 

“אבא היה יהודי שהאמין מאד בה’ ובעם היהודי, בעיקר אהב מאוד את הרבי. פעם אמר לי בהתפעמות עצומה: “הרבי הוא המנהיג. בשביל כל כך הרבה חסידים, צריך לעבוד קשה, והרבי עובד קשה מאוד“… 

“אתה תהיה בפסגה של הפצת יהדות, ובמיוחד חסידות”

בינתיים, רעייתו לעתיד, מלכה, למדה ב’מכון חנה’ בעוד ר’ מרדכי לומד ב’הדר התורה’ אצל המשפיע ר’ אברהם דריזין, והמשגיח הרב גולדברג. בנוסף השלים פערים בלימוד אישי עם ר’ יואל כהן. הם היו נפגשים בביתו של ר’ יואל ולומדים ומדברים חסידות. 

התקופה הזאת נמשכה מחודש אלול תשל”ח עד קיץ תשל”ט, אז חזר לארץ ונשא את מלכה לאשתו בחתונה שהתקיימה ביום י”ב במנחם אב תשל”ט. אחרי החתונה התגוררו בשיכונים החדשים, כשר’ מרדכי ממשיך ללמוד בכולל ובמקביל עם הרב יצחק גינזבורג, יום יום במשך עשר שעות. “למדנו במשך שנה מסכת כתובות, לצד מאמרי חסידות. הוא עבר על כל מראי המקום ופתח אותם במקור כדי לעיין שם. השנה הזאת פתחה אצלי צינורות והאהיבה עלי את הלימוד. ראיתי את הרב גינזבורג בלימודו, ועשה עלי רושם עצום לראות אדם מסור ללימוד באינטנסיביות בלתי רגילה. במסירות רבה. אדם עצמאי בחשיבה, עם יכולות פנטסטיות מרשימות מאוד”. 

באותה תקופה החל הרב מרדכי גל בעסקנות החב”דית שלו בהפצת המעיינות. יחד עם הרב מאיר פרידמן, יו”ר צא”ח בכפר חב”ד, החל להשקיע בתערוכת חסידות בכפר חב”ד. הרב גל, כהרגלו, לא עובד באופן של “חסידישע מלווה מלכא”. הוא הזמין מהנדס תערוכות בשם גרונדמן, גייס כוחות מקצועיים מהשורה הראשונה שתכננו כל פרט בתערוכה המושקעת. הרב יוחנן גוראריה העניק את היעוץ המקצועי-היסטורי לתערוכה שהייתה אמורה להתמקם בקומה השניה של בית שז”ר, אך “בגלל פוליטיקה קטנה”, כהגדרתו, התערוכה לא הוקמה בסוף והיא נשארה בגדר תכנון בלבד. “היה לי שברון לב עצום מכך”, נזכר הרב גל, ועיניו מצטעפות בכאב. “מי שבעיקר נפגע היה ר’ מאיר פרידמן ע”ה, שחי את התערוכה במשך תקופה ארוכה וגייס לשם כך כספים רבים”. 

כשהרבי יצא במבצע ‘אות בספר התורה’, נבחר ר’ מרדכי על ידי בית דין רבני חב”ד – שמונה כאחראי מטעם הרבי – לנהל את המבצע מבחינה אסטרטגית. ר’ מרדכי, כמו שהוא יודע, ‘הרים גבוה’ את העסק. הוא נסע עם ר’ זושא וילימובסקי “הפרטיזן” לסניפים, הוציאו דוכני הרשמה לרחובות, וביחד הלהיבו את אנ”ש חסידי חב”ד לצאת לרשום ילדים. “את המבצע יזם, ניהל ותכנן הרבי בעצמו באינטנסיביות בלתי רגילה. כמעט כל יום הייתי מקבל שאילתא מר’ לייבל גרונר: כמה נרשמו, איך מתקדם עיצוב התעודה, הערות, שאלות על כמות האנשים, דוחו”ת יומיים. עוד לא ראיתי מבצע שהרבי כל כך ישב על זה יום יום עם שאלות ודרישות”. 

כשהמבצע החל להתנהל בצורה מאורגנת ומסודרת על ידי הוועד שמונה לשם כך, חזר ר’ מרדכי לחייו השגרתיים, והחל לחשוב על שליחות קבועה ומסודרת. זה היה בשנים תשד”מ-תשמ”ה. הוא קיבל אז כמה הצעות לשליחות, ואת כולן העלה במכתב ששיגר לרבי. הרבי סימן על רמת גן – גבעתיים, ומאז זה מקום שליחותו.

הרב גל החל לפעול ברמת גן. באותה עת כבר היה בעיר בית הכנסת חב”ד המיתולוגי ברחוב עוזיאל, והרב גל נתן “זריקת מרץ” לקהילה. הוא החל לקרב ליהדות ולחסידות צעירים תושבי רמת גן; הללו שהגיעו לבית הכנסת, עיבו את הקהילה הקיימת בראשות המשפיע הרב מאיר בליז’ינסקי. גבאי בית הכנסת הרב מרדכי גרוזמן נהנה מהדם החדש בדמות כעשרים סרטוקים חדשים שהתווספו בתוך פרק זמן קצר יחסית. 

“התחלתי בהתלהבות לערוך פעילויות, שיעורי תורה, כשעיקר הדגש הוא שיעורי תניא לגברים ולנשים. ביחידות שהייתה לי בשנת תשל”ט עם רעייתי, אמר לי הרבי באנגלית ביטוי נדיר: “אתה תהיה בפסגה של הפצת יהדות, ובמיוחד חסידות”. 

הרב גל זכה לכמה ‘יחידויות’ בחייו. גם כיום אפשר לראות על פניו את הרטט וההתרגשות כשהוא נזכר ב’יחידות’ הראשונה לה זכה: “בפעם הראשונה שנכנסתי לרבי ל’יחידות’, שמעתי את הרבי וראיתי שהרבי מסמל כיוון אחר לגמרי ממה שידעתי. הוא מסתכל על העולם אחרת, כמו איזו טריטוריה שצריך להכניס בה קדושה. 

“זו היתה יחידות ארוכה יחסית. נכנסתי לגן-עדן-העליון, הרבי ישב ליד שולחן עמוס המכתבים. כשנכנסתי הרים את העיניים. הביט בי וחייך. פניו האירו בצורה לא רגילה ואז, אמר בלשון הקודש: “הקב”ה ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה, ויפיץ יהדות בעולם ובפרט תורת החסידות עד ביאת משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש”. כשיצאתי, רעדתי במשך שעתיים וחצי. ארכובותיי דא לדא נקשו. זו היתה שיא החוויה של שיא הטוהר שאפשר לתאר. זה היה משהו מאד מטהר”. 

ל’יחידויות’ נוספות זכה גם בשנת תש”מ ובשנת תשמ”א. “אלו תמיד היו מאד מרגשות; תמיד יצאתי משם בוכה ונרגש מאוד. ה’יחידות’ הייתה עם נוכחות מאוד חזקה, משהו מאוד שקוף, טהור ועדין שקשה לי להלביש את זה באותיות מוגדרות. מפגש מאוד ‘פנימי’. ייתכן שלהרגשה הזאת חסידים קוראים ‘גילוי ה’יחידה’”. 

בשליחות מיוחדת  אל ראש הממשלה

כאמור, הרב גל תמיד הסתכל רחוק וגבוה, הביט על הכלל, וזאת בנוסף לפעילות היומיומית שלו עם תושבי רמת גן. בשנת תש”נ, כשהחל להתרקם “התרגיל המסריח” כנגד שמיר, היו גורמים גם מתוך חב”ד שפעלו להכתיר את פרס כראש הממשלה. הרב גל חש כי מישהו משתמש בשם של הרבי שלא בהגינות. על אף שהיה שליח מקומי ולא עסקן שטיפל בעניינים בקנה מידה ארצי, ובוודאי לא בעניינים פוליטיים, משהו בתוכו דחף אותו לצאת לעשות מעשה. יש הקוראים לזה חלוציות ויש שאומרים “במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”. “זה היה בשבת אחה”צ, כשאמרתי לאשתי מתוך סערת הנפש שאין זה סביר שארגון גג של תנועת חב”ד הולך לרקום עסקה בניגוד לדעתו המפורשת של הרבי. אמרתי לה שאני אמשיך במוצאי שבת לבית חב”ד ולא יודע מתי אחזור. 

“במוצאי שבת התחלתי להתקשר לרבנים שהורו לי לא להתערב. היחיד ש’נשבר’, היה הרב דוד חנזין ע”ה, שלאחר שיחה ארוכה ברך אותי ואמר ‘לך בכוחך זה ותצליח’. 

“התחלתי לנצל קשרים שהיו לי עם יו”ר צעירי הליכוד, וביקשתי פגישה מיידית עם ראשי הליכוד, באוזניהם הצהרתי שלדעתי כל מה שרוקמים עם פרס, אין זה על דעת הרבי. התחלתי לעבוד עם שמיר ושרון. ניהלתי אתם לא מעט שיחות תחזוק, הראיתי להם שיחות של הרבי בהן עמדותיו בענייני שלימות הארץ. כשההשפעה שלי החלה לחלחל, התחילו להפעיל התנגדויות עצומות לפעילות שלי. לאורך כל הדרך העברתי דוחות למזכיר הרב גרונר, אך הוא שמע השמצות נגדי, שאני פועל על דעת עצמי בניגוד לעמדת חב”ד. 

“בסייעתא דשמיא, בסופו של דבר התרגיל הזה כשל ושמיר נשאר בשלטון, כפי שהרבי רצה. 

“לאורך כל התרגיל הזה, נסעתי כמה פעמים לרבי עם מסרים חשאיים משמיר, אולם היו גורמים שהכשילו את השליחות. לאחר שנכשל התרגיל, שלח שמיר מכתב תודה לרבי, חתום בחותמת שעווה של משרד ראש הממשלה. כשהגעתי לר’ לייבל עם המכתב והבאתי לו אותו, הוא השתכנע באמיתות העניין. ביקשתי שיכניס את המכתב של שמיר בהזדמנות הראשונה. הוא אכן הכניס את זה לרבי ולאחר מכן יצא ואמר לי שהרבי ביקש למסור כך: ‘מנעת ממני עגמת נפש גדול, וגרמת לי קורת רוח גדול’. הביטוי המיוחד הזה – הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהרבי עד היום.

היה זה בי”ח ניסן תש”נ, חול המועד פסח – מספר ימים לאחר יום הולדתו של הרבי. במפגש שנערך באותו יום, פנה הרב גל לשמיר ואמר לו לפתע “אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להעביר ממך מכתב לרבי. אצלנו החסידים זה נקרא ‘פדיון נפש’, ובו תבקש ברכה מהרבי. בימים הקרובים אני נוסע לרבי, ואשמח לקחת עמי את המכתב”.

הרב גל זוכר היטב את הבעת פניו של שמיר: “בבת אחת התרצנו פניו, הוא התכנס בעצמו לדקותיים, ולאחר מכן ביקש מכל הנוכחים לעזוב את החדר. שם, ספון לבדו, ישב וכתב מכתב בקשת ברכה מהרבי. בלי מזכירה, בלי מכונת כתיבה (או מחשב), בלי חותמות וטקסי רשמיות; בכתב יד, אישי ופשוט, כחסיד הכותב אל רבי “לכבוד קדושת אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש” – פתח את מכתבו הקצר שהסתיים במילים “ואני בטוח שדברי כ”ק הרבי ישפיעו לטובה על המצב בארץ הקודש ויקרבו את הגאולה השלמה”.

כשסיים את כתיבת המכתב, פתח את הדלת ונתן אותו בידו של הרב גל. הרב גל השכיל לנצל את המעמד, וביקש ממר שמיר רשות לשמור לעצמו עותק. מר שמיר הסכים והמכתב נשתמר בידיו. כבר באותו יום יצא הרב גל ל-770, וכשהגיע מסר את המכתב בידי המזכיר הרב לייבל גרונר. 

“ואז, באחד הימים התקשרו למקום בו התאכסנתי” – מספר הרב מוטי גל כשהוא נרגש בעליל – “הרב גרונר ביקש שאגיע מיד ל-770 כדי לקבל מכתב תשובה למר שמיר. כשהגעתי מסר בידי את המעטפה, והורה לי בשם הרבי שאעביר זאת לשמיר במו ידי”.

הרב גל רואה בכך מעין הכרת טוב של הרבי: “זה היה לאחר חודש עבודה אינטנסיבי בעניין, אשר במהלכו כמעט ולא ראיתי את בני משפחתי וידידי. הייתי עסוק ראשי ורובי בנסיעות ובפגישות כדי למנוע את הקמת הממשלה השמאלנית. אין לי ספק שהרבי ראה את כל מה שעברתי, ובעדינות רבה הרבי רצה “לשלם” לי על המאמץ והטרחה.

“ואכן, זה היה השכר הגדול שקיבלתי. זכיתי להשלים מעגל ולהיות השליח משמיר אל הרבי ומהרבי אל שמיר”.

כשהגיע ללשכתו של מר שמיר, הודיע כי בידו מכתב מהרבי אל ראש הממשלה. כשמר שמיר שמע זאת, הורה לזמן מיד את הכתבים המסקרים את משרד ראש הממשלה, מעין “מסיבת עיתונאים” כדי לתת לכך פומביות, ולבטא את הערכתו למכתב של הרבי.

“מר שמיר קיבל את המכתב, וראיתי עליו כי הוא נרגש. למרות שהוא איש שכלי שמתרחק מהחצנת רגשות, ניכר היה עליו כי הוא שמח ומתרגש. אני כמובן ישבתי ממול, ולא קראתי את המכתב, אך הוא פנה אלי וביקש ממני להסביר ולפענח עבורו את התוכן. אין זה מקובל להגיע אל קדמת שולחנו של ראש הממשלה, ועוד לנגד עיניהם של עיתונאים, אך הוא קרא לי בחביבות ואמר ‘בוא הנה, תבאר לי מה אומר הרבי‘…

“למרבה הפתעתי, ראיתי כי המכתב של הרבי היה בסגנון מכתבי הרבי אל החסידים. ללא גינונים מיוחדים, ואפילו מלא בראשי תיבות… ראיתי בכך “תשובה” של הרבי אל מכתבו שנכתב כחסיד אל רבו, ללא גינוני ראש-ממשלה… 

כיצד הוא אישית קיבל את המכתב?

“הוא מאד שמח. ראו עליו שהוא נרגש, למרות שבטבעו הוא פנימי סגור ונוקשה; אך דווקא בגלל זה השמחה שלו היתה פנימית ואמיתית. הוא ביקש שאסביר לו כל מילה. ואכן, בכל מהלך היכרותי עמו ראיתי כי הוא רואה ברבי איש משכמו ומעלה, ומלא הערצה כלפיו”. 

“אחרי הפעולה הזאת – הברכות של הרבי אלי היו בסגנון של להתחיל לעבוד עם ראשי אלפי ישראל. הרבי עודד אותי לפעול בהיקפים הרבה יותר גדולים”, מספר הרב גל. ואכן, הרב גל הצליח להגיע לשועי ארץ, וקיים מספר ערבי יוקרה בהילטון עם שועי ישראל. הוא הקים שיעורים בכל מיני פורומים מכובדים עם אנשים בכירים “עם ראשי אלפי ישראל”. 

פרויקטים של גאולה בתנופה

בשלב הזה של חייו, חזר הרב גל לתחביב הישן שלו: בימאות וקולנוע – הפעם בשירות התורה והגאולה. באותה תקופה הכיר את ידידו הטוב שוקי בן פורת, מפיק קולנוע, וביחד החלו השניים לקדם פרויקטים אור-קוליים לציבור החרדי. 

כשהרבי יצא בשנת תנש”א בשטורעם גדול בכל הקשור לגאולה, הוא לקח את זה צעד אחד קדימה. “יצאנו למבצע תקשורתי כדי לבשר בכל כלי התקשורת את הבשורה של הרבי. הגענו לכל כלי הטלוויזיה הרדיו והעיתונות והבאנו את המסר וההכרזה של הרבי שהגאולה בפתח וכו’. הייתה אז תקופה יפה של התרגשות והתלהבות”.

הרב גל התחיל אז לנסות להשלים פערים “חיפשתי מה חסר בעם ישראל שאני יכול לתרום”. יחד עם שוקי בן פורת החלטנו להפיק את ‘עולמה המופלא של היהדות’. המטרה הייתה לקחת את האינפורמציה התורנית ולנסות לעלות את זה על וידאו בעבור כלל-נוער. ביחד התחלנו עם המפעל הזה, כשהפרויקט הראשון היה ‘המסע לגיל המצוה’, פרויקט שנמשך על פני שנתיים ימים”. 

ג’ תמוז תשנ”ד הפסיק את העשיה בשיא פריחתה. 

בשנת תשנ”ה הגיע אל ר’ מרדכי ידידו הטוב ר’ רמי אנטיאן שהתגורר אז בקראון הייטס. ר’ רמי שבעצמו היה בעל מעוף רחב, סיפר לו שהוא מבקש לעשות שידור – זה היה בתחילת חודש שבט – שיוקרן בי’ שבט כשידור בן-יבשתי בשש נקודות על פני הגלובוס. “770 אז היה בטלטלה בעקבות ג’ תמוז, כל ביטוי מעשי לרעיון המשיחי היה מונח על כף המאזניים. כולם היו נבוכים ומבולבלים”, נזכר הרב גל. “רמי הציע לי לבוא לארה”ב ו’להרים’ את השידור הזה. המטרה הייתה להכניס את כל ענייני הרבי בקשר לגאולה ומשיח, ולהכין שש נקודות שידור.

“שבוע הכנה לפרויקט כזה, זה אפס זמן. לא ישנתי כל אותו שבוע. הוצאנו את כל הקטעים של הרבי שמדבר על משיח. בחרתי שלא להתמקד בניסים וכדומה, אלא בדרישת הרבי על הגאולה. זה הצליח בניסי ניסים. גם בתקציב של מיליון דולר אי אפשר לעשות דבר כזה בדרך הטבע. השידור עורר התרגשות עצומה בקרב אלפי חסידי חב”ד בעולם והחדיר בהם את הציפיה להתגלותו של הרבי”. 

בעקבות ההצלחה, החל ר’ מוטי להפיק את “קונגרס משיח העולמי”, רעיון שהגה בעקבות קונגרסים מרשימים שהתקיימו בהיסטוריה. כמו שהרב גל יודע, הוא דאג להביא יחצ”נים, מובילי דרך, אסטרטגים. הוא הזמין שלוחים מכל העולם להשתתף בקונגרס. בשלב מסוים הכין קליפ על הגאולה ומלך המשיח במטרה לכוון את העולם לאור ולמקום טוב יותר. הקליפ הושק בעשר שפות, ביניהן: ערבית, גרמנית, סינית ויפנית, לצד קריאה לקיום שבע מצוות בני נח.

ב”קונגרס משיח” הושקה “קרן המיליון” שנועדה לתמוך בפרויקטים גאולתיים על ידי השלוחים. “רמי הרגיש שתפקידו להחזיק את התורן הגאולתי ולא לתת לענינים של הרבי להתמוטט”. 

“מעשה שטן – נאנח הרב גל, וחברו להם כמה כוחות חזקים, והכול הסתיים בבת אחת”. ר’ רמי הפסיד את רכושו, עזב הכול ונסע לארץ הקודש, שם התחיל להשקיע את עצמו בעולם הלימוד בכולל שהקים הרב גל בבית חב”ד ברמת גן. “הייתה לו דבקות במטרה. הוא היה לפעמים מעיר אותי באמצע הלילה עם שאלות בלימוד, בדיוק באותה אינטנסיביות שבה עשה עסקים. הוא נפטר לפתע פתאום מדום לב. בג’ בתמוז נולד, ובשמחת תורה נפטר. אני מתגעגע אליו מאוד. הוא היה חברותא אמיתית”. 

לא נח – פרויקט אחר פרויקט

הרב גל חזר אף הוא לרמת גן, וחזר לשיעורי התורה שלו, כמו גם לבית חב”ד ולסרטים שהפיק. הפעם היה זה סדרת סרטי “חבורת הגאולה”: “לילה בגומחה”, “דג מלוח”, “שדה מוקשים” ו”הנבל הכחול”. סרטים עלילתיים לציבור החרדי, כולם בעלי מוטיבים ומסרים של גאולה. הסרטים שהיו מושקעים והופקו ברמה גבוהה, נחלו הצלחה אדירה בעולם החרדי”. 

הרב גל המשיך הלאה, כמו תמיד, לא נעצר אף לא לרגע. בשנת תש”ס הקים את “בית מעשים טובים” ברמת גן – מפעל עצום של כאלף מטר רבוע של חסד, חלוקת מזון, עזרה לילדים, טיפול בילדים מתקשים, ועוד. המקום מכיל גם בית תבשיל וכן פרויקט חונכות לילדים, המתנהל כיום על ידי ר’ יאיר ספיח. 

השלב הבא היה הקמת ארגון “יהודה וישראל” שפונה לקצה השני – לאלפי ילדים מחוננים, יוצרים ואמנים שנחשפו לראשונה למסרים יהודים באמצעות פעילות חברתית ברמה גבוהה, תחת הסיסמה ‘מעט אור דוחה הרבה מהחושך’. מדובר במפעל אמנותי שכולל רבים מאומני ישראל. הרב גל דואג לתת להם אידישקייט בצורה חכמה על ידי מסרים של טוב, אור, אהבת ישראל, אחדות וערבות הדדית. כתשעת אלפים בני נוער חברים היום בארגון הזה, הנחשב למפעל מקורי ומוערך מאוד. 

גם בית חב”ד ברמת גן התעצם והתרחב. בשנים האחרונות נוספו חמישה שלוחים חדשים הפועלים בשכונות העיר: הרב בני קלי בשכונת ‘מרום נווה’, הרב ישראל ליפשיץ בבית הכנסת ברחוב עוזיאל. הרב ישראל שפרינגר בבית הכנסת ‘סוכת שלום’. הרב ישראל גורביץ’ בקרית קריניצי, הרב חיים צדוק – ברמת עמידר, והרב מענדי לבנוני בשכונת תרע”ד ליד הבורסה, לצד הרב מענדי קרומבי שמסייע בפעילות המרכזית.

בנוסף לכך, הקומה “מדרשת התעוררות” לנשים ולנערות, בראשה עומדת הגב’ בלה בוקובזה, בתו של הרב גל, המנהלת את המדרשה בכשרון רב. עשרות נשים ובנות פוקדות את המדרשה מדי יום בסדרה של שיעורים ולימודים, בהן בנות שהיו רחוקות מעולם התורה והמצוות, לומדות להכיר את עומק התורה, ומתקרבות ליהדות. רבות מהן הקימו בתים חסידיים לכל דבר – גם זה מפירות העשיה של הרב גל.

כאשר חרב חדה מונחת…

אין זה סוד שהרב גל הגיע בחודשיים האחרונים לצומת דרכים משמעותי בחייו. הוא לא הסתיר זאת ממשפחתו גם לא ממקורביו הרבים. הוא אף דיבר על כך בהתוועדות מיוחדת שיזם לאחדות בקרב החסידים. בחלק השלישי של הראיון שערכתי איתו, הוא מדבר גם על זה בפתיחות כנה:

“לפני חודשיים” – מספר הרב גל – “במהלך שיעור שמסרתי, השתעלתי מאוד. חשבתי שזה שיעול עובר, אולם אחת התלמידות פנתה אלי אחרי השיעור והמליצה לעשות בדיקה יסודית ומקיפה. זו אכן העלתה שמקננת בי מחלה ממארת, ומאז אני חולה. תוצאות הבדיקות שנעשו, היו קשות. מדובר בגידול ממאיר במצב מתקדם. מאז אני מרגיש שחרב חדה הונחה על צווארי”. 

יום אחד השמים נופלים?

“היה לי קשה לקבל את זה, אבל התיישבתי עם עצמי ועם המשפחה, ועבדתי בכמה מישורים: משפחתי, רגשי, גם מול הקהילה – כל זאת לצד הטיפול במחלה עצמה: בחירת צוות אונקולוגי, טיפולים בחו”ל וכו’.

“המחלה האיצה את כל התהליכים פנימה והחוצה, חידדו את הכול והביאו לידי מיקסום. אני יודע שהזמן הוא שאול, וצריך רחמים רבים. המצב הביא אותי לפעול יותר במרץ ויותר בחדות, מתוך נעילה על המטרה. אני מבקש לעשות ולהספיק הרבה דברים שרציתי לעשות עד כה ולא עשיתי. 

“הרופאים אומרים שאני על זמן שאול, למרות שאני מלא אמונה ולא מקבל את הדברים, אבל מטבעי אני גם אדם ריאלי. שתי הנפשות עובדות בו זמנית, כפי שכתוב בתניא: הנפש הבהמית והנפש האלוקית. מצד אחד אני מקווה לטוב, לנס משמים. מצד שני אני עובר טיפולים וסבל”. 

במקביל להתמודדות עם המחלה הקשה, נאלץ הרב גל להתמודד עם עומס כלכלי עצום בעקבות טיפולים יקרים שהוא נאלץ לבצע בדחיפות, כדי להציל את חייו. הטיפולים – בעיקר בחו”ל, עולים הון תועפות, ולשם כך הוא פתח קרן מיוחדת. הוא קורא ומבקש מאנ”ש שיחיו שירתמו להצלת חייו, ויתרמו לחשבון הבנק של הקרן.

 

מספר חשבון: בנק דיסקונט 11. סניף 007 תל גנים. מספר חשבון: 73032 ע”ש מרדכי גל אוליבר. או לפי הכתובת הבאה: משפחת גל, רחוב ברנשטיין פרץ 44 רמת גן.

לפרטים נוספים ולקיחת חלק בפעולות הנעשות להחשת הגאולה, ולרפואת הרב גל: הגב’ בלה בוקובזה: 054-5377029