לא ראה עמל בישראל כ ” ק אדמו ” ר הזקן : “עמל” – שייך לבחינת יעקב, המורה על העבוד

לא ראה עמל בישראל

כ”ק אדמו”ר הזקן: “עמל” – שייך לבחינת יעקב, המורה על העבודה והיגיעה בששת ימי המעשה לברר בירורים, ולהלחם מלחמה גדולה עם היצר, בעבודת התפילה ובכל היום, להפך את מידותיו הרעות ולפעול גילוי אלוקות בנפשו. אבל בחינת ישראל – שייכת לשבת קדש, בבחינת אז תתענג על הוי’, שזוהי בחינת ישראל – אותיות שיר-אל, שבחינה זו מתגלה בתפילת השבת שהוא התענוג מגדולת ה’ שמתענגים ישראל בתפילה על-ידי ההתבוננות בגדולת וההשגה בגדולת ה’, שאז אין זה “עמל” – מלחמה ברע, אלא התעלות ודבקות בטוב עצמו, להתענג על הוי’, למעלה מבחינת עמל. זהו שבדרגת “ישראל” – “לא ראה עמל”…

(לקו”ת פ’ בלק)

מה טובו אהליך יעקב

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יש יהודים שהקב”ה מביא עליהם נסיון העוני, כדי שעל ידי דוחק הפרנסה, יקראו אל ה’ בחזקה ויעשו תשובה אמיתית מעומקא דליבא, ויש יהודים שה’ מביא עליהם את נסיון העושר, עד שהם עסוקים בעניני פרנסתם ועושרם ללא הרף, וגם זה לכוונה עליונה, כדי שמיגיעם יתנו צדקה רבה ויעשו טובות לאחיהם בני ישראל. ובשני פנים אלו, נראים ישראל מתיגעים לפרנסתם כמו אומות העולם – “בגדי עשיו החמודות”, אך אין זה אלא “מרמה” – כדי שתצא מזה תועלת רבה בעבודת ה’. זהו שאמר בלעם: “מה טובו אהליך יעקב”, שאפילו בזמן הגלות שהם נבלעים בין האומות וזקוקים לשמירה מיוחדת מלמעלה בבחינת “אהל”, הנה “מה טובו” – שכן כל זה מביא להתעלותם בעבודת ה’.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי הנחות תקעז עמ’ קצט)

“אשורנו ולא קרוב”

כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק”: לאחר הסתלקותו של כ”ק רבנו הזקן, ישבו חסידים ושוחחו ביניהם. היה מי שהתבטא – “לאחר הסתלקותו של רבינו, מי יודע מתי יבוא משיח…”. לפתע נפתחה הדלת, והרבי הצמח צדק נענה ואמר: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב”, זה סגנון דיבורו של בלעם הרשע. אך יהודים מצפים לביאתו של המשיח בכל יום ממש. והוסיף: שמעתי מסבי, אדמו”ר הזקן, שלרב המגיד היתה יכולת להמשיך יראת ה’ גם בתינוק בן יומו, ולרבו הבעל שם טוב, היתה יכולת להמשיך יראה עילאה אפילו בדומם, ואם כך, מדוע לא באה הגאולה בזמנם? אלא שהגאולה תלויה ברצון ה’, ומכיוון שכן, גם עתה, ברגע שיעלה ברצון ה’ להביא את הגאולה, יבוא משיח מיד לגאלנו.

(סיפורי חסידים להגר”ש זוין, עמ’ 380)

“הנני הולך לעמי…”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הרשעים שורשם מעולם התוהו, והצדיקים שורשם מעולם התיקון, ומאחר ש”תוהו” קדם ל”תיקון”, לכן כל זמן שלא הוציאו הצדיקים את ה”חלק הטוב” שברשעים לא יוכלו להם, ברם משהוציאו חלק הטוב מהרשעים, מיד כדונג ימסו. והדוגמא לכך מבלעם הרשע: בלעם היה מעולם התוהו ולא יכלו לו בני ישראל, עד אשר הוציא משה רבינו ממנו את החלק הטוב שבו, על ידי ששם ה’ דבר בפיו, ומכך נעשתה הרבה תורה, שעל ידי שנשא משלו ויאמר וגו’, נעשתה מזה כל פרשת בלק שניתנה למשה ולישראל. או אז, לא נשאר בו אלא רק חלק הרע שבו. משום כך, כשסיים דבריו, אמר “הנני הולך לעמי”, ואז יכלו לו והרגוהו.

(תורת שמואל תרל”א ח”א עמ’ קמ)

מה שראה האריז”ל בפרשת בלק ובלעם…

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: איתא ב”פרי עץ חיים”, אודות האריז”ל, שבשינת צהריים של שבת קדש, ראה בפרשת בלק ובלעם, מה שאילו היה רוצה לומר בדיבור, היה צריך לדבר בזה שמונים שנה. והאמת היא, שגם בזמן של שמונים שנה, אי אפשר לגלות מה ראה בזה, כי הראיה היא בעצם המהות, וראיית עצם המהות אי אפשר שתבוא לידי השגה כלל. ולעתיד לבוא יזכו כל ישראל לראיית המהות, כמו ראיית העין, כמו שכתוב – “כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון”.

(המשך תער”ב ח”א עמ’ עב)

“אהליך יעקב”, “משכנותיך ישראל”

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “מה טובו אהליך יעקב” – הם הבתי כנסיות ובתי מדרשות, אשר על-ידי השקידה באותיות התורה בשיעורי ערב ובוקר ברבים דווקא. ו”משכנותיך ישראל” – הם האהבת ישראל – אהבת רעים וקנין מידות טובות, הבא כתוצאה מלימוד פנימיות התורה, הנה על ידי זאת מקוים בישראל “נתת ליראיך נס להתנוסס, כח שלמעלה מהטבע, לעמוד חזק ולהתגבר על כל הנסיונות.

(סה”מ תרפ”ט עמ’ 207)

“כעת יאמר לישראל וליעקב מה פעל א-ל “

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: על הפסוק “כעת יאמר ליעקב וגו’”, כותב הרמב”ם ב”אגרת תימן” – שבלעם אמר זאת בשנת ב’ אלפים תפ”ח. וזהו שאומר “כעת”, לאמור: שלאחרי שעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד’ אלפים תתקע”ו – תחזור הנבואה לישראל. ובסביבות הזמן הנ”ל – ד’ אלפים תתקע”ו היו: ר’ שמואל הנביא אביו של ר’ יהודה החסיד, ר’ אלעזר בעל הרוקח, הרמב”ן שחיבר כמה ספרי קבלה, הראב”ד שהופיעה רוח הקודש בית מדרשו, ר’ עזרא הנביא ור’ יהודה החסיד שעליו נאמר שאילו היה בימי הנביאים היה נביא. נמצא שכבר חזרה הנבואה.

(תורת מנחם תשי”ז ח”ג עמ’ 80)

 פתגם שבועי בענייני גאולה ומשיח

רואים שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו “לחיות” בעניני משיח וגאולה. והעצה לזה – ע”י לימוד התורה בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב”ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח”ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדין מהגלות הפנימי), הרי ע”י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש”הנה זה בא”.

(ש”פ בלק, י”ז (טוב) בתמוז, ה’תנש”א).

y