התפילה מחברת את הנפש עם הבורא

התפילה מחברת את הנפש עם הבורא

כ״ק אדמו”ר הזקן: התפילה היא מלשון חיבור כמו “נפתולי.״ נפתלתי”. ובלשון המשנה: “התופל כלי חרס”, שפירוש המילה ‘תופל’ הוא: מחבר. בעבודת ה’ זוהי התקשרות הנפש בשרשה.     (תורה אור שמות פ, ב)

להרוות את צימאון הלב המבין

כ״ק אדמו״ו האמצעי: צימאון הלב המבין הוא כה חזק עד שלא יחפוץ כלל וכלל להיות למטה, בהתקשרות בחומריות הגוף. ובאמצעות צימאון זה יעקור את כל נקודת ההתקשרות ברצונות הזרים לעבודת ה’, ויהפכם להיות לו אך ורק רצון אחד ולב אחד לה’ לבדו, מבלי שיהיה זר איתו. ברם מיד לאחר ההתפעלות, ישים אל ליבו שתכלית הדבר הוא לעשות נחת רוח ליוצרו על ידי תורה ומצוות, ומיד לאחר התפילה ילמד תורה להרוות את צימאונו. 
(תורת חיים, בראשית ח”ב ריג, א)

כאשר יתבונן האדם הנלבב

כ״ק אדמו״ו הצמח צדק: כאשר יתבונן האדם הנלבב איך שבחינת המלאכים והאופנים שהם בבחינת ‘רגלים’ בלבד, עומדים הם באהבה ויראה גדולה, וברעש גדול אומרים הם ‘קדוש’ ו’ברוך’ בהתפעלות מגדולת אין סוף ברוך הוא, ואילו ישראל שהם בחינת ה’ראש’, הם בבחינת שינה ושקועים בתאוות בני, חיי ומזוני וכו’, - הנה על ידי זה יתמרמר ליבו מאד בקרבו משפלות זו, ויתעורר לצעוק אל ה’ בצר לו מנקודת ליבו.                             (אור התורה, במדבר כרך ג א’יג)

התפילה ממשיכה “רצון חדש”

כ״ק אדמו״ו מוהו״ש: התפילה פועלת “רצון חדש” אצל הקדוש ברוך הוא, שיהיה רופא חולים ומתיר אסורים. שהרי המלאך מט”ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, שכאשר התפילה היא באופן הרצוי והטוב, אזי אותיות התפילה הינן אבנים טובות, אשר המלאכים מחבקים ומנשקים אותן. וכיון שאותיות תפילתם של ישראל הופכים על ידי המלאכים להיות בעטרה והכתר של הקדוש ברוך הוא - לפיכך על ידי התפילה יכול להשתנות הדבר, שיהיה ה’ רופא חולים, יציל האדם מיד שונאו וכו’.

(תורת שמואל, תרכייז עמ’ ס)

חמשת ההכנות לעבודת התפילה

כ״ק אדמו״ו מהורש״ב: חמש הכנות הכרחיות הן לפני התפילה: א. יסיר ממחשבתו כל טרדה המסיחה את דעתו מהתפילה ויפנה מחשבתו לתפילה בלבד, ויעמוד כל התפילה במקום אחד. ב. יחשוב דברי אלוקים חיים, וזאת כשהוא כבר מעוטף בטלית ותפילין. ג. יפעל בעצמו רגש של שפלות עצמו, על ידי מרירות ממצבו הרוחני. ד. יעורר רחמים רבים על נפשו הנמצאת בגלות בתוככי הגוף והנפש הבהמית. ה. יתבונן בכך שעומד הוא לפני עצמות אין סוף ברוך הוא ובמיוחד לפני תפילת שמונה עשרה.

(קונטרס התפילה פרק י”א)

8 מעלות בהתבוננות שכהכנה לתפילה

כ״ק אדמו״ו מוהויי״צ: בחורף תרע”ג נסעתי לבקר את אבי מורי כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע, ששהה אז בעיירת הנופש ‘מענטאן’ בצרפת. באחד הימים טיילנו על ‘כיפא דימא’ (שפת הים) ובין אמרות הקודש, אמר אבי שיחה מיוחדת אודות מעלת המחשבה וההתבוננות בענייני חסידות, קודם התפילה בטלית ותפילין דוקא. שיחה זו נמשכה גם בטיולים של הימים הבאים, ובה מנה מספר רמות בתועלת הבאה מההתבוננות: א. מזככת את הגוף ועושה את המוח והלב כלים להשראת שכינת עוזו יתברך. ב. מגרשת את הנפש הבהמית. ג. רוחצת את הנפש הטבעית. ד. משעבדת את הנפש השכלית. ה. מאירה את העולם. ו. ממשיכה גילוי אור בכל העולמות מ’ריש כל דרגין עד סוף כל דרגין’. ז. מאירה את הנפש, רוח, נשמה, יחידה של האדם. ח. משנה את עצם טבע מידותיו.

כל המעלות הללו שייכות לכל אחד מאנ”ש העוסקים ב’עבודה שבלב’ בסדר הראוי, בהכנה שקודם התפילה.

(אגרות קדש כ”ק אדמו”ר מוהרייייצ חלק ג עמ’ רצג)

מדוע נצטווינו להתפלל בכל יום?

כ״ק אדמו״ו מלך המשיח שליט״א: אף שהאדם כבר נידון בראש השנה ויום הכיפורים, אולם אז הדין היה רק על המשכה לאדם שעדיין נשארת למעלה במלכות דאצילות. לפיכך יש צורך בדין נוסף, שיהא האדם נידון בכל יום אם ראוי הוא שהחסד שנמשך כבר על נפשו למעלה, ירד ויומשך למטה לעולם הזה הגשמי, או שיישאר החסד למעלה ויוסיפו לו תענוג למעלה. וכמו כן ישנו דין ומשפט בכל יום שגם אם הוכרע הפסק דין שיומשך השפע למטה, עדיין יש דין ומשפט באיזה תחום ועניין יומשך החסד למטה. ולכן תיקנו להתפלל בכל יום גם את י”ב הברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, שיש בהן שאלת כל צרכי האדם וצרכי הציבור כולן.            
(מאמרים מלוקטים חייג עמ’ 385)

 
“תנועה אחת” של הקב״ה

דובר כמה פעמים שכ”ק מו”ח אדמו”ר העיד והודיע, שכבר גמרו את כל הענינים, וגמרו גם “לצחצח את הכפתורים”, והדבר היחידי שנשאר הוא - הייתנועה אחת” של הקב”ה, שיוציא את בני ישראל מהגלות ויביאם אל ארץ הקודש… ולכן מבקשים וצועקים יהודים עוד הפעם ועוד הפעם - ועכשיו עוד יותר בתוקף מבזמן העבר - “עד מתי”?!…

. . יש בכוחו של יהודי לעורר עצמו ולעורר יהודים אחרים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב”ה - שייבואו ונחשוב חשבונו של עולם”: לפי כל החשבונות (שהקב”ה הראה בתורתו ובהניסים שהוא עושה בעולם) היה צריך הקב”ה כבר מזמן להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.  (משיחות ש”פ עקב, כ”ג מנחם אב, מבה”ח אלול תנשייא)