בנימין זילברשטרום

היה זה תורם עשיר שביקש שיכתבו עבורו מכתב ברכה לרבי להצלתה בעסקיו, והרבי בתשובתו ב״אגרות קודש״ הזהירו שייפרד מאשתו הגויה. כעת היה צריך להעביר לו את המסר. הסיכון היה עצום! » החסיד הרב בנימין דילברשערום מירושלים, בסיפור ״בדידי״ מפעים של שליחות מיוחדת, אותה כינה הראשל״צ הרב מרדכי אליהו ״שליחות שמיימית״, לא פחות!

מאת: יעקב טויטו

באמתחתו של הרב בנימין זילברשטרום מירושלים נמצאים עשרות סיפורי השגחה פרטית ומופתים שארעו עם הרבי מלך המשיח. הרב זילברשטרום, ממנהלי ספרית ‘היכל מנחם’ וממשפיעי ישיבה קטנה “תורת אמת” בירושלים, משמש גם כשד”ר עבור המוסדות. במסגרת עבודתו בקודש, נוסע הרב זילברשטרום מפעם לפעם למקומות שונים בעולם כדי להתרים יהודים לענינים של קדושה ותורה.

הסיפור שלפנינו הוא סיפור מפעים על דאגתו של הרבי לכל יהודי, גם בפינות שונות בעולם, וכיצד גם - במיוחד בזמננו אנו - הרועה הנאמן אינו עוזב את צאן מרעיתו ומשגיח עליהם ביתר שאת.

וכך מספר הרב זילברשטרום:

הסיפור הבא התרחש בסביבות שנת תשנ”ט. באחד מן הימים צלצלתי ליהודי בעל אמצעים (ששמו שמור במערכת) המתגורר באחת ממדינות אירופה, אותו הכרתי מימים עברו. שאלתי לשלומו והוא ביקש ממני שאכתוב לרבי בקשת ברכה עבור הצלחה בעסקיו.

כשסיימנו את השיחה, התיישבתי לכתוב לרבי. הכנסתי את המכתב לתוך כרך ה’ ב”אגרות קודש” והמכתב שנפתח היה מכתב באידיש בעמוד קי”ג. וזהו תוכן המכתב בתרגום לעברית:

“…נבהלתי לשמוע שנכדו … חי עם לא יהודי’, והיה נכון מאוד שעם קבלת מכתב זה, יפגש עמו בהקדם האפשרי, ויאמר לו שעל ידי כך מביא אסון על עצמו ועל הלא יהודיה, אסון - פשוט בגשמיות, ואל יתן לרמות את עצמו בכך שגם אחרים נוהגים כך והם שלמים. וכדי להציל את עצמו וגם אותה, יראה שייפרדו בהקדם האפשרי, וזה נוגע לשניהם בגוף ונפש. בברכה לבשורות טובות בהנ”ל בהקדם”.

 

התלבטות קשה

אני כבר ידעתי שאותו יהודי שביקש ממני לכתוב לרבי, חי עם גויה ויש להם ילדים משותפים, והיתה לי התלבטות קשה איך להעביר לו את המסר. מדובר בעניין רגיש ביותר.

כמה שנים קודם לכן, השתתפתי בהכנסת ספר תורה שאותו יהודי תרם לכותל המערבי. מאז הוא התקרב יותר ליהדות על ידי השליח באזור מגוריו. לי אישית היו קשרים טובים אתו, ובכל פעם שביקשתי את תרומתו, הוא היה תורם בנפש חפצה.

חששתי שאם אמסור לו את דבריו של הרבי בנושא רגיש שכזה, הוא יכעס מאד וינתק את הקשר בינינו.

מעניין כי בתקופה קודמת לסיפור הזה, דיברתי עם השליח באזור מגוריו שהכיר את היהודי, והוא אמר לי שבנושא הזה אין מה לדבר איתו.

התייעצתי אפוא עם הרב יוסף יצחק הבלין, רב קהילת חב”ד בשכונת רמת שלמה בירושלים וממנהלי  ‘היכל מנחם’, והוא אמר לי שעל נושא רגיש שכזה אי אפשר לשוחח בטלפון, ומחובתי לנסוע לאותו יהודי ולדבר איתו על כך פנים בפנים.

החלטתי ללכת ולהיוועץ ברב מרדכי אליהו זצ”ל שאותו יהודי החזיק ממנו מאוד, ולשמוע גם את דבריו.

באותו זמן, להשיג פגישה עם הרב אליהו, לא היה דבר קל. אך ידידי הרב יהושע שי’ מרקוס, שהיה מנאמני ביתו של הרב אליהו ובאותה תקופה עבדנו יחד בישיבת “תורת אמת”, סידר לי את הפגישה במועד קרוב.

הגעתי לרב מרדכי אליהו בשעות קבלת קהל שהתקיימה בשכונת גבעת שאול בירושלים. סיפרתי לו את הסיפור בפרוטרוט. הרב ביקש לעיין במכתב, ומכיוון שהמכתב היה באידיש, תרגמתי אותו לעברית.

הרב אליהו הסתכל עלי ואמר: “זו שליחות שמימית, עליך לקום ולנסוע אליו בהקדם ולמסור לו את הדברים”. הרב הוסיף שכשאמסור לו אותם, אומר לו “עמוד על רגליך”, כפי שאהוד אמר לעגלון מלך מואב בספר שופטים, שיעמוד על רגליו מפני שהוא מביא לו את דבר ה’, וכמו שמצינו בספר יחזקאל את הלשון “עמוד על רגליך”.

נסעתי לביתי מהורהר, כשאני חש את כובד המשימה המונחת על כתפיי. לא אכחד, שגם החשש לאבד את תרומותיו של האיש, השפיעו.

שיתפתי את אבי הרב אהרון מרדכי ע”ה זילברשטרום בסיפור המעשה, וכן את דבריו של הרב מרדכי אליהו. הוא אמר לי שאני חייב לקחת משימה זו על עצמי “וה’ יהיה עם פיך”… אבי ע”ה אף הוסיף, כי למיטב ידיעתו, על פי שם משפחתו של אותו יהודי והאזור ממנו הגיע, ובהסתמך על כך שאין הרבה שמות משפחה זהים באותו המקום, סב–סבו של אותו יהודי היה תלמיד חכם גדול שהוציא ספר חידושי תורה על הש”ס והרמב”ם. יותר מכך - הוסיף אבי בידענותו ובבקיאותו הרבה - החיד”א באחד מספריו מפליג בשבחים על סב–סבו של התורם, ומעיד עליו שהוא “סיני וחכם וקדוש יאמר לו”, ואף מפליג בשבחו של מחבר הספר.

אבי חשב שאם אספר ליהודי את מקור משפחתו, ועל השורשים העמוקים שלו הנטועים עמוק ביהדות, ובעצם לספר לו מי הוא באמת, אולי משהו יתעורר בתוכו והוא יקבל את הדברים בצורה טובה.

אבי, שידע עד כמה משימה זו חשובה וגורלית, הלך לחפש את הספר בכמה מהספריות בירושלים. הספריות סירבו להשאיל לו את הספר, אפילו לתקופה קצרה, מכיוון שהספר היה בן כמאתיים שנה, והוא יקר–ערך וכבר אינו בנמצא.

לאחר טרחה מרובה, מצא אבי ספריה אחת בשם ‘יד הרב ניסים’ שהסכימה להשאיל לו את הספר ליום אחד בלבד, עם פיקדון של צ’ק פתוח, אם יארע לספר משהו. ראינו בזה אות משמים שהצלחנו להשיג את הספר יחד עם הספר של החיד”א שם מופיעה עדותו.

לקחתי את המשימה על עצמי ביודעי שזו משימה גורלית הנוגעת לו בגשמיות כפשוטו, כפי שכתב זאת הרבי במכתב.

“עמוד על רגליך!”

התקשרתי לאותו יהודי עשיר מאירופה וביקשתי לקבוע איתו פגישה בארבע עיניים. הלה התפלא מהבקשה הלא–שגרתית ושאל מדוע אי אפשר לקיים את הפגישה בשיחה דרך הטלפון? השבתי לו שמדובר בנושא מאוד רציני שצריך לדבר עליו פנים בפנים. הלה נענה לבקשתי ונקבעה פגישה למועד קרוב.

ערב יום הפגישה ישבתי עם חבר ותרגמנו את המכתב לאנגלית. לקחתי איתי את הספרים שאבי הביא לי, וכן את ספר ה’אגרות קודש’. רציתי להראות לו את המכתב של הרבי עצמו.

נחתתי בשדה התעופה המקומי בשעות המוקדמות של צהרי היום, ומיהרתי לכוון משרדו של היהודי. הגעתי לפגישה ממש בדקה שקבענו מראש והוא קיבל אותי במאור פנים.

כשנכנסתי למשרדו, ביקש מיד להניח תפילין. הנחתי לו תפילין ואמרתי לו שמכיוון שהוא ביקש ממני לכתוב לרבי על עסקיו, הרי שעשיתי זאת, וזכיתי לקבל בעבורו מהרבי תשובה מיוחדת שאני בעצמי לא הייתי אומר לו אותה, אך אני אקריא בדיוק את דבריו של הרבי מילה במילה.

הלה שאל אותי האם נכון יהיה לשמוע את התשובה עם התפילין מונחות עליו או שקודם כדאי שיחלוץ אותן. חשבתי לעצמי, מה יכול להיות יותר טוב מכך שהוא ישמע את התשובה עם התפילין, ואולי הן יגרמו לו לקבל את הדברים בצורה הנכונה.   

כהוראתו של הרב מרדכי אליהו, ביקשתי מחברי לעמוד על רגליו מפאת הדברים החשובים שאני עומד למסור לו, ואכן הוא נעמד וגם אני נעמדתי על רגלי. כאן התחלתי להקריא לו את המכתב מילה במילה בתרגום לאנגלית. כשסיימתי הבטתי בפניו וראיתי שהוא חיוור מאוד. חשבתי לעצמי שמה שעובר עליו עכשיו זה ממש כמו ניתוח, כאשר דברי הרבי חודרים לתוך תוכו.

הוא היה מהורהר ואמר לי שהוא מציע ללכת לאכול במסעדה כשרה באזור כי הוא רוצה לדבר איתי. כמובן שהסכמתי. הלכנו למסעדה, האווירה קצת היתה מתוחה. הוא סיפר שבזמן האחרון הוא באמת לא כל כך מרוצה מאשתו הגויה, ואולי הגיע הזמן שהוא יעזוב אותה.

התפלאתי מכך שהוא קיבל את הדברים בצורה כה רגועה, ואמרתי לעצמי ‘מי כעמך ישראל’.

כאן הראיתי לו את הספרים שכתב סבו, וכן את הדברים שכתב עליו החיד”א, והוא התרגש מאד לגלות שסבו היה רב גדול ויהודי תלמיד חכם.

אמרתי לו שאם כך, אני יכול כבר לחזור לארץ מכיוון שזו היתה מטרת בואי לכאן. הוא ביקש ללוות אותי לרכבת, ולפני שנפרדנו, הוציא מכיסו $500 השתתפות בהוצאות הנסיעה. נדהמתי מכוחו של היהודי הזה, אשר למרות הדברים הקשים שאמרתי באוזניו, הוא עוד מבקש להשתתף בנסיעתי.

סיומה של שליחות

לאחר תקופה קצרה התקשר אלי אותו יהודי וסיפר שהתגלעה בינו לבין אשתו מריבה והם הגיעו לבית המשפט. אשתו הגויה הביאה לבית המשפט תמונה של הרבי, הרימה אותה ואמרה לשופטים שהיא לא רוצה לחיות יותר עם בעלה, בגלל שהוא קשור לאיש שבתמונה…

אחרי המקרה הזה הם נפרדו, והשליחות שלי מהרבי הגיעה לסיומה. עד היום אנחנו שומרים על קשר חם, וייאמר לזכותו שהוא לא שומר בלבו טינה עלי.

• • •

מסיים הרב זילברשטרום את סיפורו המופלא:

כדי שהסיפור לא יהיה כ’מעשה בעלמא’, חשוב שניקח ממנו מסר לחיי היום יום.

לפעמים הקב”ה מזמן לנו מעשים שנוגעים לנקודות רגישות וגורליות, אולם כדי לבצע את הדברים כדבעי, אסור לעשות זאת באופן של הטפה, אלא להביא את המסר באופן כזה, שמקבל המסר יבין כמה העניין הוא נעלה; שצריך להשתנות למציאות אחרת מכפי שהיה קודם לכן, בכך שהוא יגלה את כוחותיו האמיתיים ויגלה את ה’אני’ הפנימי שלו. זו הרי המציאות האמיתית של יהודי, שבאמת כולו טוב.

רואים במוחש שהדברים של הרבי חיים וקיימים, מרגיעים, מעודדים ומחזקים יהודים, גם כאלה שהנם רחוקים מיהדות. ועל אחת כמה, שכל חסיד שמקבל הוראה מהרבי אם זה בתוספת חיזוק בלימוד נגלה וחסידות, או מבצעים או בקיום מצוות - עליו להתחזק בזה ולבצע כראוי את כל המוטל עליו.

תפקידנו כחסידים להיות הקופצים ראשונים אחר הוראותיו הקדושות של הרבי, ולמלא אותם במסירות אין קץ.