העסק של הרבי : “הצעתי היא שלכל סטודנט וסטודנט במוסדות התורה שהוקמו באמצעותך תהיה

העסק של הרבי: “הצעתי היא שלכל סטודנט וסטודנט במוסדות התורה שהוקמו באמצעותך תהיה השקעה של 10$ בעסקיך” מדוע הקב”ה צריך תרומה? * “אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש • תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

קשיים כספיים

מר מרדכי שאול לנדאו, תרם בשנת תשל”ה את בנין הישיבה במיאמי. שנה אחר-כך נקלע לקשיים פיננסיים עסקיים, ושקל לפרוש מעולם העסקים.

הרבי עודד אותו ואת אשתו לחזור לעולם העסקים, ולהתחיל עסק חדש, מכיוון שבסופו של דבר זה לטובתו הנפשית והפיזית, ולטובת בריאותו כמו גם לטובת משפחתו.

הרבי בירך אותו שיצליח בעסק החדש, ובתור סגולה רוחנית להצלחת העסק הרבי השקיע 10$ עבור כל ילד שלמד בבית-הספר – מעל 200 תלמידים. בסך הכל מעל 2000$ (!!). הרווחים היו אמורים ללכת לטובת הישיבה והתלמידים.

בסיום המכתב הרבי מזכיר לאשתו של מר לנדאו תקופה בה בעלה היה חולה והיא כתבה לרבי מתוך צער עמוק, שלא שווה כל הכסף כשאין בריאות ושמחה; ובמצב הנידון ב”ה כולם היו בריאים ושלמים.

ב”ה, ד’ אדר א’ התשל”ו

ברוקלין, ניו יורק

מר מרדכי שאול לנדאו

שלום וברכה:

קיבלתי את מכתבך ואת הודעתך הטלפונית. למרות שתשובתי נמסרה לך בטלפון, אחזור עליה כאן בכתב, לשם תיעוד.

(1) ברור מאליו שעליך להמשיך באופן פעיל בעולם העסקים, דבר שבוודאי יהיה טוב לבטחונך העצמי בכלל, כמו גם לאשתך ולמשפחתך.

ישנה גם נקודה נוספת בכך. הצלחת בעסקים במשך הרבה שנים, והשתמשת לטובה ביכולות ובכשרונות שהקב”ה חנן אותך בהם בשפע. משום כך לא יהיה זה נכון, בלשון המעטה, לא לנצל אותם במלואם בעתיד, שכן יהיה זה בבחינת דחיית דבר מה שהקב”ה נתן לך כדי להשתמש בו לטובה. במילים אחרות, זוהי לא שאלה אישית בלבד, אלא כזו שיש לה גם השלכות מרחיקות לכת.

(2) מהאמור לעיל נובע, וכדי להמשיך בזה בצורה הכי פרקטית, עליך לרכז את מאמציך בתחום העסקי שבו יש לך ניסיון, קשרים, והיכרות כללית.

כמו בכל התחומים של השתדלות אנוש, יעיל ומוצלח יותר, ובו בזמן פחות מתיש, כשעושים זאת מתוך ביטחון ובשמחה.

(3) אתה בוודאי מניח שבהצעתי האמורה, גם טובת ‘מרכז התורה’ עומדת מול עיניי. אני מוכרח להודות שזה אכן כך, שכן איני רואה כל סתירה בכך. כמובן, יכולים להיות מצבים שהשאיפה האישית עלולה להתנגש עם עבודה ציבורית, אך זהו בוודאי איננו המקרה בדוגמה הנוכחית, כששני האינטרסים עולים בקנה אחד.

(4) בקשר להשתתפותם הכספית של התלמידים בעסקיך, כנראה לא הבהרתי את עצמי לגמרי במכתבי הקודם. הרשה לי להבהיר זאת. הצעתי היא שלכל סטודנט וסטודנט במוסדות התורה שהוקמו באמצעותך תהיה השקעה של 10$ בעסקיך. הוספתי מיד שאם מספר הסטודנטים גבוה מ-200, אני אשלים את ההפרש. עתה שנודע לי המספר הנכון, אני מצרף צ’ק עבור ההפרש (בנוסף ל-2,000$ שנשלחו יחד עם מכתבי הקודם).

(5) על בסיס החישוב שלי שהעסק שלך שווה בערך פי 10,000 מסכום הצ’ק (עכשיו אני רואה שזה שווה… יותר מאשר הצ’ק השני) ששלחתי בשם השקעת התלמידים, הצעתי היתה שכל התלמידים ביחד יהיו זכאים לחלק ה-1/10,000 מהרווחים, הואיל והיתה זו דעתי שכל העיסקה תיעשה באופן עיסקי, ומסיבות אחדות.

עד כאן לגבי החלק העיסקי של מכתב זה.

זהו מנהג יהודי ישן לקשר כל דבר עם פרשת השבוע, כמו שגם הודגש על ידי אדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד. פרשת השבוע הזה, ‘תרומה’, מתחילה עם הציווי האלוקי, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – בתוך כל יהודי ויהודי. וממשיך בבקשה לתרומות של זהב, כסף, נחושת וכו’, שאתם נבנה המשכן עם כל כליו.

ממבט ראשון, נראה שיש כאן קושי. אם הקב”ה רצה משכן לעצמו, בהבטחה שאז ישכון בתוך כל יהודי ויהודי שיתרום את ה”זהב, כסף ונחושת”, וכו’, עבור המשכן – מדוע היה צורך לתרום את הדברים הגשמיים הללו מלכתחילה?

אחד ההסברים הוא כזה:

לכל יהודי יש את היכולת – ומשום כך את החובה – להשתמש ב’כסף וזהב’ שלו וכו’, לא רק לצורך הנאותיו החומריות (שאינן תורמות דבר לקדושה, אלא לעיתים להיפך); במקום זאת, הוא יכול להמיר את הזהב והכסף שלו למשהו קדוש שהקב”ה משתוקק לשכון בתוכו. בעצם, בעשותו כך היהודי עושה מעצמו באופן אישי משכן מתאים למציאות האלוקית. שכן, כפי שידוע היטב, זהו טבעו האנושי של כל אדם, במיוחד איש עסקים מצליח, להשקיע את לבו ונפשו בעסקיו, כדי להרוויח את הסכום הכי גדול של ‘זהב וכסף’.

ועתה, כאשר יהודי לוקח חלק מהכסף הזה שהרוויח בעמל ומקדיש אותו למטרה קדושה לקיום רצון ה’, הוא מקדיש על ידי כך גם את גופו ונפשו, כל המאמצים הפיזיים והמנטליים שהושקעו בזהב ובכסף שהוא עמל כל כך קשה להרוויח, ובכך עושה את עצמו באופן אישי משכן מתאים לקדושה. יותר מכך, זה גם משמש לו כקרש קפיצה להישגים גדולים ורחוקים יותר בתחום הטוב והקדושה.

לסיום ברצוני להוסיף שהיות ששמעתי מידידנו המשותף הרב ליפסקר שהראית את מכתביי הקודמים לאשתך, אני מניח שתראה לה גם את המכתב הזה. אם כך, ברצוני להזכיר לה את הזמן (הלוואי שלא יחזור לעולם) כשלא הרגשת טוב, והיא כתבה אליי בנוסטלגיה, בזכרה זמנים הרבה פחות אמידים, אך למרות זאת ימים מאושרים, כשכל המשפחה חשים בטוב ובשמחה, וכו’. אני בטוח שהיא לא תירתע בגלל הקשיים העסקיים הארעיים הנוכחיים, ולהיפך, תהיה מקור עידוד עבורך, אם יש צורך בעידוד נוסף.

באיחולים לבביים להצלחה בפרנסה, במשמעות הפשוטה של המילה, ושתהיה לך הזכות לא רק להמשיך כפי שעשית עד כה בתרומותיך של “זהב וכסף”, וכו’, למטרות קדושות, אלא גם לעשות זאת בשמחה ובהרחבה.

בברכה,

(חתימת יד קודשו)