“שלום דובער היקר שי’ הייתי מאוד שמח לקבל ד”ש אודות הקשר העתידי שלך עם שרה רבקה ש

“שלום דובער היקר שי’

הייתי מאוד שמח לקבל ד”ש אודות הקשר העתידי שלך עם שרה רבקה שתחי’.

יתן ה’ שתהיה החופה שלכם בשעה טובה ומוצלחת ולשנים ארוכות ומוצלחות, שיקויימו כל רצונותיכם לטובה במידה מלאה, וגם שאתה וזוגתך תהיו מקור להרבה נחת להורים משני הצדדים. באיחולי מזל טוב מזל טוב.

זיידע”.

אגרת קצרה זו הייתה למעשה ברכה לחתונה עבור חתן וכלתו, בני משפחות חסידים, ששהו ברוסיה בתקופות האימים הקשות, ובשל כך נכתבה האגרת בסגנון כה שונה. היה זה מכתב ברכה מהרבי מה”מ ששוגר אל החתן והכלה — הרה”ח ר’ שלום בער ורעייתו מרת רבקה גורליק — והתקבל אצלם ביום החתונה ממש. מכתב זה היה חלופה לברכה השגרתית ששיגר הרבי לחתונת החסידים ברחבי תבל.

ר’ שלום בער ומרת רבקה שיחיו, התגוררו אז — בשנת תשכ”ה — בטשקנט. לאחר שהוצע השידוך ביניהם, שיגרו המשפחות מכתב לרבי, וקיבלו ברכה קצרה. לקראת החתונה נשלח מכתב נוסף לרבי ובו בקשת ברכה לחתונה. חודשים של המתנה דרוכה חלפו בציפייה לתשובת הרבי, עד שבהשגחה פרטית, ביום החתונה התקבל מכתב הברכה שהודפס על גבי נייר חלק ללא כותרות המזהות את השולח. הנוסח נכתב בכתב יד על ידי המזכיר הרב ניסן מינדל ונחתם בכינוי הסודי של הרבי “זיידע”.

“זיידע” [סבא באידיש], “מ. זיידע”, “דדושקא” [סבא ברוסית], “אבינו”, “דוד” ו”דוד חיים” — אלו היו חלק מהכינויים בהם כינו החסידים ברוסיה הסובייטית את הרבי. תחילה היה זה כ”ק אדמו”ר הריי”צ ולאחר מכן הרבי מה”מ. הדיכוי הקומוניסטי לא הותיר ברירה. המעקבים והרדיפות אחר כל מה שריח חסידי נודף ממנו, בפרט אחר כל מה שקשור לשם “שניאורסאהן”, יצר בין החסידים שפה מחתרתית שפשטה ולבשה צורה ללא הרף במטרה להטעות את אנשי המשטרה החשאית, שביקשו לעקור הכל.

חסידי חב”ד, בעידוד רבותינו נשיאינו, עמדו בתוקף נגד מלאכי הרשע, וכדי לחמוק ממעקבים, נוצרו קודים, ראשי תיבות, ושפה מחתרתית שבהם העבירו מידע ואינפורמציה, מתוך ידיעה שהמכתבים נפתחים. אולם גם אנשי המשטרה החשאית לא טמנו ידם בצלחת, והם השקיעו מאמצים כבירים כדי ללמוד את הרמזים והשפה הסודית. חלקם היו יהודים שהכירו במעט את התחבולות, ולעיתים אף הצליחו לפצח את השפה החסידית הסודית. היה פה משחק מוחות מבריק, אך משחק מסוכן שעלול היה לעלות בחייהם של החסידים.

לרגל חג הפסח עליו נאמר שבני ישראל “לא שינו לשונם שמם ולבושם” אנו מגישים בזאת סקירה מרתקת אודות השפה המחתרתית שכללה שינוי לשון ושינוי שמות בקרב חסידי רוסיה שמסרו נפשם למען היהדות והחסידות.

השפה המחתרתית

בתקופת השלטון הקומוניסטי, המעקבים אחרי חסידי חב”ד הפכו להדוקים במיוחד. מכיון שהקשר בין החסידים בינם לבין עצמם ובינם לבין רבותינו נשיאינו היה באמצעות מכתבים, הכול לקחו בחשבון שהצנזורה בודקת מכתבים, ובשל כך החלו החסידים לפתח שפה מחתרתית חסידית ייחודית, כדי להסוות את הפעולות למען היהדות והחסידות. ככל שהרדיפות גברו, הצפנת המכתבים הלכה והפכה מורכבת יותר ויותר.

יחד עם זאת, היה צורך לדאוג שהמכתב יראה תמים, ולכן השפה המחתרתית כללה קודים מיוחדים הקשורים לחיי משפחה, קרובי משפחה, מחלות שונות, במטרה להביא את אנשי הצנזורה לחשוב כי מדובר בתכתובת תמימה בין בני המשפחה. היו גם מכתבים שנראו כמו פלפול בגמרא — כאשר הכותב מפנה לעיין במסכת זו או אחרת, כאשר בפועל ההפניה עצמה היא קוד הצופן, ולעיתים הסוגיה המדוברת בגמרא היוותה קוד הצופן.

לא רק הפעולות החב”דיות הוסוו, אלא גם שמות החסידים הפכו לכינויים מחתרתיים. כך למשל לעיתים נעשה שימוש בכתב מזוזה בו האות ב’ היא למעשה א’, והאות ג’ היא באמת האות ב’, וכן הלאה. צופן זה נקרא בשם ‘כתב מזוזה’ על שם האותיות הכתובות בגב המזוזה — “כוזו במוכסז כוזו”.

לעיתים נעשה שימוש בכינויים של התמימים כפי שהיו מכונים בימי שבתם בישיבת ‘תומכי תמימים’. כינויים אלו היו לפי ערי מוצא / צבע / שיער, ועוד. במקרים אחרים הוזכרו שמות של חסידים נודעים שהתגוררו מחוץ לרוסיה, ובכך רמזו ליציאה מרוסיה או לערך כספי לפי המטבע הנהוג במדינה בה גר החסיד שהוזכר.

מלבד השפה המחתרתית, היו מקרים חשובים בהם הסוו החסידים את כתובת השולח והמקבל, וזאת באמצעות שליחה על ידי צד שלישי.

מילון מונחים חשאיים

הנה דוגמאות למונחים וכינויים מתוך השפה המחתרתית החסידית שהיתה נהוגה ברוסיה בזמן הקומוניסטים [חלק מהרשימה ע”פ תולדות חב”ד ברוסיה]:

אבינו — הרבי

זקננו — הרבי

ידידינו — הרבי

א”ש [ולעיתים בכתב מזוזה: ב”ת] — אדמו”ר שליט”א

זיידע — הרבי

קרובים — חסידים/הרבי

אב — ‘מלמד’

‘אוויר רע’ או ‘רוח רעה’ — עונש איסור מגורים בעיר מסויימת או לחילופין סכנה מתרגשת ובאה

דירה רעה — מקום סכנה או כינוי לברית המועצות בכל הקשור להגירה

בית חרושת/ארטעל [אגודה שיתופית] — סניף–מחלקה של ישיבת ‘תומכי תמימים’

‘ביקור’ או ‘בדיקת חמץ’ — חיפוש בבית על ידי הצוררים

בן / בנים — תלמיד/תלמידים

‘ג’ אותיות’/’אותיות’ — כינוי למשטרה החשאית שכונתה בראשי תיבות: ג.פ.או./ נ.ק.וו.ד./ק.ג.ב.

לימוד כ’ דפים — תשלום כ’ רובל

‘חולה’ ‘מחלה’ — ‘נאסר’ ‘מאסר’

רופא — שופט

רפואה — שחרור מהמאסר

שאלו בשלומו — המשטרה החשאית מחפשת אחריו

חנות — ‘חדר’ או ישיבה

לימוד מסכת מקוואות או: לעיין במסכת מקוואות — בניית מקווה

מסכת עירובין/עירובין תחומין — הגירה מרוסיה

מסכת ערכין — מס

ספרי רא”א — שטרות הנהוגים במקום מגוריו של הרב אברהם אליהו אקסלרוד — דהיינו ארה”ב (דולרים)

‘עבודה’ ‘עובד’ — לימוד או: לומד

פועלים — תלמידי הישיבה/מלמדים

פרשת מטו”מ — הגירה מרוסיה

פרשת שופטים — חקירת משפטית

והנה דוגמאות לשמות מחתרתיים:

אדם — ראשי תיבות של ר’ אלחנן דב מרוזוב — מזכיר אדמו”ר הריי”צ

הרי”ף — ראשי התיבות של ר’ יחזקאל פייגין — מזכיר אדמו”ר הריי”צ

פרש”י/רש”י — ראשי התיבות של הרב שלמה יוסף זווין

חז”ק — ר’ חיים זלמן קוזלינר

שושן/שושנה/פורת/הגר”י — ד”ר יוסף רוזין, מנהל ארגון הג’וינט ברוסיה

לעיתים הכינויים הנ”ל הוסוו גם בכתב מזוזה.

מכתבים מוצפנים

והנה מספר דוגמאות למכתבים מוצפנים.

נתחיל באגרת קודש מוצפנת  שכתב אדמו”ר הריי”צ בתגובה לגל מאסרים במוסקבה (בסוגריים מובאים הפרשנויות):

“עד אשר ירחם השם יתברך ויבריאו בעזרת השם בקרוב כל החולים שיחיו [ישתחררו הנאסרים]. צריכים להיות בזהירות, והשי”ת ישלח רפואה שלמה להחולים שי’ [ישלח שחרור לאסירים] וישמור כל הבריאים [ישמור את החסידים החופשיים עדיין, ממאסרים נוספים] ויזמין להם את פרנסתם בריוח ובמנוחה ויהיו הם ובני–ביתם שי’ כולם בריאים ושלמים בגשמיות וברוחניות” (אגרות קודש מוהריי”צ חלק י”א עמוד רסח).

הרב אברהם ברוך פבזנר שכיהן כרב ומשפיע במינסק, פעל גדולות ונצורות למען היהדות מתוך מסירות נפש אמיתית, עד שכלתה אליו הרעה והוא נאסר והוגלה לקזחסטן. לאחר סבל ותלאה הלך לעולמו ונטמן במקום גלותו.

במכתבים שכתב בשנות הסבל תחת הדיכוי הקומוניסטי, שזורה שפה מחתרתית שהיתה מוסכמת על החסידים, יחד עם רמזים וקודים מורכבים, אשר לעיתים קשה לפענחם. כאשר ערכתי לפני מספר שנים את ספר תולדותיו “המשפיע שלא חזר”, יגעתי רבות בסיוע צאצאיו ויודעי העיתים, עד שעלה בידי לפענח את רוב מכתביו שישנם תחת ידינו כיום, אולם היו מקרים שהדברים נותרו סתומים.

נפתח בחתימה שלו — לעיתים חתם: אברהם ברוך, בפעמים אחרות: א”ב בן פ”ש — אברהם ברוך בן פרומה שרה, ולעיתים קיצר עוד יותר: א”ב בפ”ש.

הוא עשה רבות כדי לצאת מרוסיה הסובייטית. הנה מכתבו הראשון בנושא זה ששיגר אל אדמו”ר הריי”צ. את המכתב שיגר אל ידידו ר’ ישראל מגידסאן שהתגורר בריגא, והנה מספר קטעים עם פיענוחים מרתקים:

“הנה נודע לי מכבר שיש לי קרוב במחנך [דהיינו אדמו”ר הריי”צ שהתגורר בריגא מקום מגוריו של הנמען], אף שקירבת המשפחה בדיוק אינני יודע לבאר. אבל ידעתי ברור, כי אבותיו נ”ע וגם הוא בעצמו כ”ק אד”ש, התעניינו תמיד בטובת כל קרוביהם [החסידים] אף הרחוקים [גיאוגרפית], כי ברוח היו הם זי”ע, קרובים ומקרבים לכל בסיוע שיש בו ממש, ובפרט כעת שמוכרחים אנו לבקש עזר ותמיכה מאיזה קרוב וגואל שהוא כי מצבנו בגשמיות ורוחניות, ה’ ירחם.

“שם הקרוב שיש לי בדיוק איני יכול לכתוב לך. יודע אני כי הוא [אדמו”ר הריי”צ] בן האשה הצנועה וכו’ מ’ [הרבנית] שטערנא שרה שתחי’, והיות קיבלתי מאבותי זי”ע קרובה לנו מב’ הצדדים ר”ל ממשפחת אבי ואמי ז”ל גם יחד, כו’ וד”ל”. [כיום לאחר שנים רבות קשה לדעת, מדוע האריכות הגדולה, ומה הכוונה “קרובה לנו מב’ הצדדים”. או שהוא התכוון לרמוז כי הרבנית שטערנא שרה היא עצמה ממשפחת רבותינו נשיאינו — נכדת אדמו”ר הצמח צדק. או שמא התכוון כי היא גם רעיית אדמו”ר הרש”ב, וגם אם אדמו”ר הריי”צ].

“וכעת נודע לי אדריסת כ’ [כתובת כבודו] שי’ ושגם אתה איזה קרוב לנו, אבקשך למצוא את קרובנו הנ”ל ולבקש עבורי וב”ב שיחיו”. [הכוונה כאן ברורה — למסור את הפרטים דלהלן אל אדמו”ר הריי”צ. והפרטים נכתבו עבור בקשת ויזה או אישור אחר עבור היציאה, ולכן כותב בכל השמות את שם האבא וגם שנה לועזית:]

והנני לבאר לו בדיוק, מי אני ומה מלאכתי כו’ א) שמי: אברהם ברוך בן הלל פעווזנער (נולד 1890), זוגתי: אלטא בת מענדל (נולדה 1900), יש לנו בנים שיחיו הלל (נולד 1922) — בן ז’, שלום דובער — בן ה’ (נולד 1924), יהודית בת 1/2 2 שנים (נולדה 1927), יצחק שלמה בן חודשים, (נולד 1929).

[המכתב ארוך, ונגיע למטרה החשובה — היציאה מרוסיה:] “אבל המטרה, רצוני מאוד להסתדר אצל קרובי שי’ [אדמו”ר הריי”צ] בעסקיו ולכל הפחות בקירוב מקום אצלו כו’ וד”ל”.

בסיום המכתב טמון משפט קצר, וחשוב, והוא אישור לקבלת מכתב מאדמו”ר הריי”צ:] “מאחיי [מזכירי אדמו”ר הריי”צ] חיים [ליברמן] שי’ ויחזקאל [פייגין] שי’, קבלתי מכתב זה כבר”.

[ולאחר החתימה מוסיף:] פ”ש להרי”ף [ר’ יחזקאל פייגין] מאת הר”ר יהושע לאיין מדאקשיץ [הרב יהושע ליין, שהתגורר בעבר בדוקשיץ, ולא ברור כאן מה הקשר בינו לבין הרב פבזנר, ומה הכוונה בדרישת שלום הזו].

“שלא תשוב המחלה”

החששות של הרב פבזנר היו מוצדקות, ובתקופה הבאה נאסר בעיר מגוריו מינסק. הוא לא נאסר לבדו, אלא יחד עם קבוצת רבנים ונכבדים. לאחר סבל ותלאה רבים, שוחרר. בעקבות מאסרו כתב לידידו הרב ישראל ג’ייקובסון מניו יורק, כדי שיעביר את הדברים לאדמו”ר הריי”צ ששהה באותם ימים בארצות הברית:

“כמדומה, שכבר נודע לך כי בחורף העבר נחליתי ל”ע [נאסרתי] במחלה כבדה [מאסר כבד] ר”ל, ואף כי תודות להשי”ת, קמתי והתהלכתי בחוץ על משענתי [השתחררתי], אבל איננו אחראים שלא תשוב המחלה [המאסר] עוד, כי עיקר סיבת המחלה [המאסר] היא הדירה רעה [מקום המגורים, דהיינו ברית המועצות] אשר נמצאתי בה אשר רבים וכן שלמים, נחלים מזה [נאסרים]. אף כי בריאים בתכלית בכל האברים [לא נאסרו עד כה] וכל שכן אנו אשר מזגנו חלש וכאוב [נאסר כבר ולכן יש חשש כבד שיאסר שוב] ה’ ירפאני רפו”ש בגו”ר.

“והנה היות דבר זה ידוע לכל, על כן תיכף ביציאתי מבית החולים [בית הסוהר], [על] כל קרוביי ומיודעיי [החסידים מחוץ לרוסיה] להשתדל בזה שאחליף את הדירה [שאצא מרוסיה] כו’, בלי שום תירוץ ועיכוב, אבל זהו דבר כבד וקשה עד למאד וצריך לזה השתדלות רב וגם סך גדול”.

המכתב ארוך ומפורט, כאשר בסיומו הוא מבקש להעביר דרישת שלום לכמה מחשובי חסידי חב”ד, ויתכן שמתכוון להעביר גם אליהם את הדברים שהעלה במכתבו: “פ”ש לאלי’ ייאיכיל [סימפסאן — מראשי אגודת חב”ד בארצות הברית], ולחיים בן ראובן ל’ [ר’ חיים ליברמן מזכיר אדמו”ר הריי”צ], ולהרי”ף [הרב יחזקאל פייגין מזכיר אדמו”ר הריי”צ]”.

ראשי תיבות בחקירות

יהיה מי שיאמר — ואולי הגזימו? רמזים, קודים, ראשי תיבות, חילופי אותיות, ועוד כהנה וכהנה… אך לדאבון לב, אנשי המשטרה החשאית, חלקם בוגרי ‘חדרים’ וישיבות, השקיעו מאמצים רבים, ולעתים אף הצליחו לפענח את השפה המחתרתית. משום כך נזהרו החסידים שבעתיים.

הנה תיאור קצר מתוך זכרונות ר’ ברוך שיפרין בעת חקירתו על ידי אנשי המשטרה החשאית בעיר מגוריו ויטבסק:

“תוך כדי דיבורי נכנס לפתע חוקר נוסף, צעיר וחסון, אף הוא יהודי. הוא הגיש לפני מכתב ואמר לי: תגיד לי למי שלחו מכתב זה? ומי זה ראבאש? על המעטפה היה כתוב ‘שיפרין קאנאטע 12 עבור ראבאש’.

“היה זה מכתב שקיבלתי מהרב יהודה עבער מריגא, שם שהה יחד עם אדמו”ר הריי”צ, ובכדי שלא יפול עלי חשד כלשהו, נאלץ הייתי לבקש לכתוב אלי בצורה כזו [בתוספת מילת הקוד ‘ראבאש’] למען אוכל בבוא העת להתחמק ולטעון שאין המכתב מיועד עבורי.

“עניתי, כי ישנו יהודי זקן בבית הכנסת ששמו ראבאשא, והוא ביקש ממני טובה שיכתבו לו מכתב על הכתובת שלי.

“מה שמך הפרטי? שאל החוקר הצעיר. 

“ברוך! עניתי.

“ושם משפחתך?

“שיפרין. השבתי.

“אכן נודע הדבר  — הצטחק החוקר  — אם כן אפוא מובנו של ראבאש הוא:  ר’ ברוך שיפרין, בראשי תיבות, והמכתב מופנה אליך!”

היו חסידים שפתחו שפת סתרים משלהם, כשכל אחד מתאמץ לשכלל את השפה מחמת הפחד והחשאיות. רבים מהמכתבים נשלחו אל אדמו”ר הריי”צ, שיגע ועמל לפענח את המכתבים המוצפנים שהגיעו מבניו האהובים ברוסיה, כפי שהרבי עצמו סיפר באגרתו אל ר’ אלי’ סימפסאן מחודש מר–חשוון תרצ”ג: “מכתביו והפ”נ והשילוחים, הכל נתקבל בעתו ובזמנו ובמועדו לפני ראש השנה ונקראו בזמנם, אך מענות בפועל לא עלה להשיב עד כעת כי מרוב הפ”נ המתקבלים מרוסיה בחודש זה אשר כולם נכתבים בחלופי אתוון [בחילופי אותיות, דהיינו ברמזים ובכתב מזוזה] ועד שנסתדרו ובכלל רוב המכתבים … ועל כן נתאחרה המענה”.

‘רבי’ ודמי ‘מעמד’

מיראת הצנזורה שהייתה במדינות שונות, היו מקרים שנעשה שימוש בשפה המחתרתית החסידית. במכתבים הקשורים להצלת אדמו”ר הריי”צ והרבי בימי השואה האיומה, יש רמזים וקודים שונים.

הנה ציטוט קצר, מאגרת ששיגר הרבי נשיא דורנו אל הרב ישראל ג’ייקובסון, בה הוא כותב על אדמו”ר הריי”צ “אבי”:

“הבית של שמוטקין בוורשא, שבו גרו אבי עם המשפחה, נהרס לגמרי על ידי שריפה גדולה… הנני בטוח, רב יקר, שהנכם עושים כל מה שבאפשרותכם לעזרתם” (אגרות קודש חלק א’ אגרת יט).

דמי ה”מעמד” שהעניקו החסידים לרבי הריי”צ, כחלק ממסכת ההתקשרות, צויינו ברוסיה בכתב מזוזה: “נפנה” (מעניין שכינוי זה נותר בפי חלק מהחסידים גם בשנים לאחר יציאתם מרוסיה לארצות הרווחה).

באגרת הרבי ששיגר אל הרב ניסן נמנוב בשנת תש”ז, כותב הרבי אודות “נפנה”, ומציין כי יש דברים שאדמו”ר הריי”צ ביקש לעוררו, ואחד מהם הוא “נפנה”. הרבי אף חותם את המכתב בכתב מזוזה: “טאסז לגסז” (חתנו כבנו).

כאשר הרבי מה”מ עלה על כס הנשיאות, הרי שאת תשובותיו לחסידים ברוסיה כתב המזכיר הרב ניסן מינדל בכתב ידו ולא במכונת כתיבה, כפי שהיה נהוג ובכל המכתבים חתם באחד מהכינויים הבאים: “דדושקא” [סבא ברוסית], זיידע, מ. זיידע, מענדל זיידע, דוד, הדוד מענדל, וכדומה. על המעטפה במקום הנמען, נכתבו בדרך כלל כתובתם הפרטית של אחד ממזכירי הרבי ולא 770, כמו בשאר המכתבים.

---

הרבי משיב בכתב סתרים
לפני מספר שנים השיב הרבי בכתב סתרים לילדה שהתגוררה בארצות הברית. היה זה כאשר הילדה שולמית ברדסקי (כיום: סאקסון) מארצות הרווחה, ביקשה ברכה לרגל הבת מצוה שחלה בו’ תשרי תשמ”ב, ובתוך מכתבה ביקשה לברך את הרבי בילדים, אך חששה כי הוריה לא יסכימו שתכתוב כך, ולכן כתבה בכתב סתרים:
“אקישט כקאט רטהכגה כה אמטל תכ סכ עט רכת מבוק יי” — והפיענוח: “ברכתי לרבי שיולדו לו בנים אף על פי שלא נגזר לו כך”.
עבר זמן קצר, והילדה קיבלה ברכה לבת מצוה ובשולי המכתב הרבי השיבה בכתב מזוזה הפוך: “שהגד סכ דאקיד” דהיינו — תודה על הברכות.

 

מקורות: אגרות קודש, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית, דדושקא, המשפיע שלא חזר, חסיד נאמן, חסיד במעשיו, זכרון לבני ישראל, גזע חסידים, תשורה אוקנאוו תשס”ט, מעשי אבות סימן לבנים (גורליק), תשורה רוזנפלד תשע”א.