יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

החבילות שאותן אנו פורקים, כשחוזרים מ’תשרי’ הן חבילות החדורות בחיות אמיתית, ובידיעה כי אותה ניתן לקבל במקום אחד ויחיד – המקור לחיים היהודיים והחסידיים של כולנו – הרבי שליט”א מלך המשיח.

הנה מסתיים חודש תשרי, החודש השביעי והמשובע בכל, אחרי התרוממות הרוח וההתעלות הרוחנית של ראש השנה ויום הכיפורים, השמחה העצומה של חג הסוכות, והשיא בשמיני עצרת, שמחת תורה ושבת בראשית, מתחלפים הדפים בלוח השנה ואנו עומדים לעבור לחודש מרחשוון.

המילה ‘תשרי’ אצל כל אחד מאתנו, היא כבר מזמן לא רק שם של חודש, אלא מושג, משאת נפש, מושא לחלומות ולהכנות במהלך השנה כולה – כאשר הכוונה ברורה – ‘תשרי’ אמתי הוא תשרי בליובאוויטש, החודש השביעי בדור השביעי הוא אצל הנשיא השביעי – כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

ימים אלו שאחרי החגים – עד ש’נוחתים’ כל אחד במקומו, עד שמגיע האחרון שבישראל לנהר פרת – ז’ במרחשוון, הם הימים שעל פי האמרה החסידית ‘פורקים את החבילות’ של כל מה שקבלנו במהלך החודש, ומתחילים לנצל את הכוחות בחיי היום יום, בהתאם להכרזה שנשמעה השנה, כמו בכל שנה במוצאי שבת בראשית בליובאוויטש שבליובאוויטש: ‘ויעקב הלך לדרכו’.

כל מי שזכה להיות בגשמיות אצל הרבי – חייב להביא אתו משהו בחזרתו למקום שליחותו בעולם. גם מי שלא יכל להיות בגשמיות, אלא רק ברוחו ונפשו, על-ידי בני משפחתו או חבריו ומכריו, הרי הוא מחובר למתרחש בעיר הבירה של ליובאוויטש, בחצרות קדשנו.

האמצעים הטכנולוגיים שמתחדשים בימינו מאפשרים לכל אחד בכל מקום וכמעט בכל זמן להתעדכן ב’זמן אמת’ במתרחש, כך שניתן להתחבר במהירות ולחיות עם תשרי אצל הרבי. וכדי לסכם, להעביר את המראות, הרגשות וכל מה שניתן לכתוב בתוך ובין השורות – לשם כך בדיוק קיים הגיליון אותו אתם קוראים כעת.

מדי שנה חוזרים ואומרים כי הגיעה כמות שיא של חסידים אל הרבי מה”מ, ל-770, עד שדומה שאין בכך חידוש, ואף על פי כן, כאשר נמצאים, רואים את הרבבות, את העובדה שהמקום הגשמי, בתוך 770 ובשכונת המלך כולה, גם כפי שהיא מתרחבת ומתפשטת בשנים האחרונות במיוחד, כבר מזמן צר מהכיל את התושבים והאורחים, ואכן נדרש הנס בו ‘לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים’ – הרי שלא מסתכלים על העבר, אלא יודעים ומרגישים כי דבר כזה עוד לא היה.

קהל הרבבות, ממקומות ומרקע שונה, אין פרצופיהם שווים, וכך גם אין דעותיהן שוות, ולעיתים אף מנוגדות מן הקצה אל הקצה, הקהל העצום הזה, אשר רק משה רבינו, שבכל דור, יכול ללכת כנגד רוחו של כל אחד מהם, ואכן אצל הרבי אנו רואים זאת במוחש. כולם, בעלי כל ההשקפות והדעות, מתאחדים במקום אחד, בתפילה אחת, באותן הקפות, באותה התוועדות, ובעיקר באותה ידיעה – נמצאים כעת אצל הרבי מה”מ.

אם רבי לא שנה, דרשו החסידים, חיות מניין? איפה עוד יכול להיות חסיד בחגים אם לא אצל הרבי? זוהי עובדה, ומוסכמה ששום דבר לא יכול לשנות. לא העלם והסתר שנמשך כבר עשרים שנה! ולא מחשבה כזו או אחרת, מקור החיים והחיות הוא אצל מי שחי באמת, אצל הרבי, וכדבר חי – הוא גודל, מתרחב ומתפשט בעולם כולו.

החבילות שאותן אנו פורקים, הן חבילות של יראה ואהבה, שמחה והתרוממות, וכולן חדורות בחיות אמתית מהמקור לחיים היהודיים והחסידיים של כולנו – מהרבי שליט”א מלך המשיח. זוהי הבשורה וזהו המסר אתו חוזרים מ’תשרי’, ואותו מחדירים במרחשוון, דהיינו בחיי היום יום. כל מחשבה דיבור ומעשה שלנו חדורים בחיות זו.

וכמובן – לוקחים אתנו את החיות המחודשת בעבודה ובשליחות היחידה והאחרונה, להיות מוכנים ולהכין את העולם כולו לקבלת פני משיח, פירסום בשורת ונבואת הגאולה והאמונה הטהורה, וכל זאת מתוך השירה וההכרזה שנשמעת שוב ושוב בעולם כולו, ובמיוחד אצל הרבי, ההכרזה שמקבלת כל פעם משמעות מחודשת, ולכן היא נאמרת מתוך חיות, שמחה ואמונה מוחלטת:   

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!