יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

התקופה שהחלה בכ”ב שבט תשמ”ח - זוהי התקופה שבה למעשה הסתיימו כל ההכנות, הסתיים הקשר שלנו עם זמן הגלות, וכעת העבודה היא העבודה של ימות המשיח. ההדגשה אינה על כך שנגמר עידן, אלא דווקא על התפקיד והמשימה שמתחילים במיוחד כעת

בכ”ב שבט מדגיש הרבי מה”מ ומלמד אותנו, כי סיומה של תקופה, היא בעיקר תחילתה של העבודה המיוחדת של דורנו. כל מה שקבלנו בכל הדורות, נועד כעת למטרה אחת, אותה עלינו למלא בדור שלנו בלבד — קבלת פני משיח בפועל ממש.       

כ”ב שבט — יום ההילולא של הרבנית הצדקנית חי’ה מושקא, אשתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. ככל הנראה מדובר כאן על מאורע נדיר וחסר תקדים, בו יום הילולא של הרבנית, הופך להיות יום שמצוין ע”י חסידות חב”ד כולה, החסידים, המקורבים, הידידים וכך למעשה עם ישראל כולו.

יש כאן משהו מעבר לעובדה כי כחסידים ומקושרים, כל מה שקשור לכ”ק אדמו”ר מה”מ, לבית הרב ולשלשלת הזהב, הוא עניין של כולנו.

הרבי מלמד אותנו כבר מעת ההסתלקות בשנת תשמ”ח, ובאופן מיוחד בשנים שאחר–כך, כי כ”ב שבט הוא תאריך מרכזי והיסטורי בדברי ימי החסידות, ובדברי ימי דורנו בכלל.

הרבנית ע”ה, בתו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע, מבטאת את הקשר הממשי של דורנו, של הנשיא שבדורנו, אל הדורות הקודמים, אל רבותינו נשיאנו שבכל דור ודור. ניתן אם כן לראות בהסתלקותה, את הסיום של עידן ושל תקופה, ולהתייחס לכך בהתאם. ניתן יהיה גם לראות זאת בכך שלדוגמא — ההתוועדויות הגדולות בימות חול נפסקו מאז הסתלקות הרבנית, ובעניינים דומים אחרים. 

אך הרבי, מלמד אותנו, כי אי אפשר להסתכל או להתייחס למאורע כזה, כ”סיום” או “סיכום” בלבד. לכל מה שקורה יש משמעות מיוחדת — משמעות היסטורית, משמעות אלוקית, בתפקידו ובעבודתו של דורנו — קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

הרבי מגלה לנו כי דורנו מתחלק לשלש תקופות: התקופה הראשונה המסתיימת בעשירי בשבט ת”ש יו”ד — סיום תקופת עבודתו של אדמו”ר הריי”צ בחיים חיותו בעלמא הדין. התקופה השניה מיד למחרת ובמיוחד משנת תשי”א — כאשר החלה תקופה חדשה — המשך וחידוש לקודמת — ו”נתלו המאורות” של הדור השביעי!

ההתבטאות אודות התקופה השניה — תקופת נשיאותו של הרבי, היא התבטאות מיוחדת במינה. הרבי מציין כאן בפירוש לא רק את המשך הנשיאות של אדמו”ר הריי”צ, אלא את תקופת נשיאותו כתקופה חדשה ומכרעת. אמנם הביטויים אודות הדור השביעי כבר נאמרו לא פעם, אך עדיין בהתייחסות מפורשת לי”א שבט, ולשנת תשי”א בפרט, כתקופה חדשה, דומה שיש חידוש מיוחד.

ואם לא די בכך, הרי שהחידוש האמתי מגיע כעת, התקופה הנוכחית — התקופה שהחלה בכ”ב שבט תשמ”ח, כפי שמגדיר זאת הרבי — התקופה שאחר הסתלקות בתו של אדמו”ר הריי”צ, זוהי התקופה שבה למעשה הסתיימו כל ההכנות, הסתיים הקשר שלנו עם זמן הגלות, וכעת העבודה היא העבודה של ימות המשיח. ההדגשה אינה על כך שנגמר עידן, אלא דווקא על התפקיד והמשימה שמתחילים במיוחד כעת כפי שהכריז כבר בשנת תשמ”ח, כי קיימת מעתה רק העבודה של “עמדו הכן כולכם” לקבלת פני משיח צדקנו.

לעבר, לזיכרון ולקשר לדורות הקודמים, יש חשיבות מכרעת, הם אבני היסוד עליהם מתבססת החסידות ועם ישראל כולו, אך כל אלו אינם עומדים בפני עצמם, המשמעות האמתית שלהם, של כל מה שלמדנו וקיבלנו בכל הדורות היא, כאשר הם נותנים כוח להווה, למה שעלינו לעשות כעת, ובכך גם לעתיד.

השלב המכריע של הגאולה, מתחיל ומתבטא בכך שרואים בפועל, שאי אפשר להסתמך על העבר, על מה שהיה קודם, משום שעלינו מוטל תפקיד מיוחד, תפקיד שלא היה אף פעם בעבר, סדר עבודה נעלה באין ערוך — עבודה של גאולה אמיתית ושלימה, עבודה של קבלת מלכותו של מלך המשיח מתוך שמחה ושירה

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!