הרבנית יפה וולפא שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, זכתה למופת מופלא מהרבי בו ניצלו חייה, לאחר שבגופה התגלה גידול נדיר במיוחד
הרבנית יפה וולפא שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, זכתה למופת מופלא מהרבי בו ניצלו חייה, לאחר שבגופה התגלה גידול נדיר במיוחד
הרבנית יפה וולפא שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, זכתה למופת מופלא מהרבי בו ניצלו חייה, לאחר שבגופה התגלה גידול נדיר במיוחד
ר’ יצחק וולפא מעניק לפרופסור מתנה כהערכה על המסירות והאדיבותהשבוע הלכה לעולמה הרבנית מרת יפה וולפא בהותירה אחריה את בניה הרבנים הרה”ג הרב שלום דוב בער והרה”ג הרב מנחם, וכן בתה הרבנית מרת סימה אשכנזי.
הרבנית יפה (שיינדל מושקא) וולפא, נולדה ביום ב’ אלול תרפ”ד לאביה הרב עזריאל זעליג סלונים, בא כח רבותינו ומחשובי חסידי חב”ד ולאמה מרת חיה פייגל.
כשנולדה, שהה אביה בארה”ב בשליחות אדמו”ר הריי”צ, ושב לביתו כאשר כבר היתה בת שנה וחצי. מסופר, כי כאשר חזר משליחותו והגיע לביתו בעיר העתיקה בירושלים, שיחקה בחצר קבוצת ילדים וילדות. רעייתו אמרה לו, “הבה נראה אם תוכל לזהות את בתך”… מבלי היסוס ניגש מיד אל בתו וחיבק אותה בשמחה…
בהגיעה לפרקה השתדכה עם הרב יצחק זאב הלוי וולפא, ובחודש ניסן תש”ה נערכה החתונה בירושלים, בה קבעו את מקום מגוריהם.
הרב יצחק וולפא היה תלמיד חכם גדול, ועם השנים התקרב לאורח החיים החב”די, את ילדיהם הכניסו למוסדות חב”ד. הרב והרבנית וולפא ע”ה, נסעו אל הרבי בתדירות. מספרים, כי פעם, במעמד “כוס של ברכה”, העניק הרבי לרב יצחק וולפא בקבוק משקה, וצירף כוס של ברכה במיוחד עבור רעייתו הרבנית. הרב יצחק וולפא התפעל מאוד מהקירוב המיוחד…
גידול מסוכן
המופת הבא לו זכתה מהרבי, אירע לפני שלוש עשרה שנה, בעיצומו של חורף תשס”ג, אותו סיפרו בני משפחתה בהתרגשות רבה.
הכל החל מחולשה מוזרה ברגל שמאל, מחולשה זה הפך לחוסר תחושה, וקושי בהליכה. הגב’ יפה וולפא מירושלים, החלה בלית ברירה להיעזר במקל. מאוחר יותר גם זה לא הספיק והיא נזקקה להליכון. בעלה הרב יצחק ע”ה, ותבלחט”א בתה הרבנית סימה אשכנזי, ובניה הרב שלום דובער וולפא והרב מנחם וולפא, שליח הרבי בנתניה, התגייסו בכל כוחם להפגישה עם מיטב הרופאים.
בתחילה החליטו לנסות טיפולים אלטרנטיביים, אך הרופאים לא הצליחו לאבחן את מקור הבעיה. ככל שהזמן עבר והמצב המשיך להיות לא טוב, הבינו כי יש דברים בגו, והבעיה חמורה יותר מכפי שחשבו. לאחר לבטים הוחלט לפנות לרפואה קונבנציונלית. לאחר בדיקות ממושכות קבע הרופא כי “ישנה בעיה חמורה בעמוד השידרה”. קביעה זו היתה למרות בדיקה מיוחדת שנעשתה, והראתה כי פיזית הכל תקין.
חצי שנה עברה וצרה נוספת ניחתה. לקראת שבת שובה הזמין הרב מנחם וולפא את הוריו להתארח בביתו בנתניה. תוך כדי הכנות ליציאה מביתם בירושלים, נפלה הגב’ וולפא ושברה את רגלה הימנית! מעתה רותקה לכסא גלגלים, שכן ברגל שמאל אין תחושה כלל, ורגל ימין היתה נתונה בגבס.
לפני חג הסוכות פנו בני המשפחה לרופא מפורסם בבית הרפואה ‘הדסה’ שיבדוק אותה. הוא ביקש לדעת את אופן הבדיקה הקודמת ומיד הגיב בכעס: “הם לא ערכו נכון את הבדיקה”. הבדיקה נעשתה שוב והרופא הודיע בצער את האמת המרה למשפחה: “גידול גדול מלפף את עמוד השדרה! זהו גידול נדיר ביותר, והסיכוי להתרפא הוא מאד קטן”…
“עולמינו חשך” - סיפרה הרבנית סימה אשכנזי. “הדאגה היתה גדולה. הרופאים לא ידעו אם מדובר בגידול ממאיר או שפיר שאותו יש סיכוי להוציא בניתוח. אלא שניתוח לכשעצמו ליד עמוד השדרה הוא בגדר סכנה לתפקוד שאר איברי הגוף. מיד פנינו לרב אלימלך פירר כדי שיסייע במציאת רופא מנתח מתאים. הרב פירר הסביר כי במקרה נדיר שכזה, למרות שאפשר לנתח בארץ ישראל, עדיף לנסוע לבריסל שבבלגיה, שם נמצא הפרופסור המומחה הגדול בעולם לניתוחים מעין אלו, שמו פרופסור ברודשי, והוא טיפל בכמה אנשי ממשל ידועים ברחבי העולם, ובהם גם מלך מרוקו.
“כשהעלנו את הסברא אודות נסיעה לחו”ל, סירבה אמא בתוקף: ‘אם אני חרדה מטיסות באופן כללי, הרי החרדה היא שבעתיים בשעה שאני מרותקת לכסא גלגלים וסובלת מכאבים קשים’. גם אבא חשש לנסוע מהסיבה הזאת, והוא אף הטיל ספקות כיצד נסתדר בתקופה בה נשהה בבלגיה נוכח בעיות של מגורים, שפה ועוד בעיות. היה לו גם קשה לעזוב את השיעורים הקבועים שלו בגמרא ובהלכה בשכונת ‘שערי חסד’, שיעורים שמתחילים בשעה חמש בבוקר ומסתיימים בשעות הלילה המאוחרות.
כל זה גרם לנו ללבטים לא קלים, אך לבסוף הגיע רגע ההחלטה. הרופא שביצע את הבדיקה הודיע: “חייבים לנתח באופן מיידי, ואם לאו יש סכנה שהשיתוק יתפשט לכל הגוף חס ושלום”!
הרבי מברך
היה זה בשעות הערב. עוד כמה דקות הרב יצחק וולפא אמור לחזור מתפלת ערבית, ואז עליו לטלפן לבית הרפואה ‘תל השומר’ כדי לתת את הסכמתו (או אי–הסכמתו) לניתוח. מה עושים?
הרבנית אשכנזי החליטה לכתוב לרבי מלך המשיח. היא ביקשה ברכה ושאלה האם לנסוע לבלגיה, או להישאר בארץ ישראל ולבצע את הניתוח כאן. התשובה שנתקבלה באגרות קודש היתה מדהימה:
בתחילת המענה הרבי מברך:
א) בעת רצון יזכירו את אמו תחי’ על הציון הקדוש של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצקוללה”ה נבג”מ זי”ע להצלחת הטיפול הרפואי. ויהי רצון שכשם שכתב הבקשה יבשר טוב בזה”. בהמשך הרבי נותן עצה כיצד לקדם את ההצלחה בעניין: “ומובן ופשוט שככל שתתחזק יותר אמו תחי’ בבטחונה בהשי”ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, במידה מרובה יותר וקודם, באה ההצלחה”.
בהמשך הרבי מתייחס גם לגבי האמור לנסיעה:
ב) במה שכתב אודות ההצעה לנסוע למדינת… וכו’ - הפתרון בידו הוא, כוונתי, שבאם יחליט בתוקף הדרוש - להפיץ שם היהדות המסורתית וענייניה - ולתכליתה ועיקרה - בהנוגע למעשה בפועל, ומבלי לשים לב להקישויים עמם נפגשים כשרוצים לעשות למען תורתינו תורת חיים ומצוותיה, אזי נכונה וטובה ההצעה…” (חלק יט עמוד שט).
“מכאן ואילך הדברים היו ברורים יותר לגבינו” - ממשיכה הרבנית אשכנזי לספר - “עלינו לנסוע לבלגיה, ושם להפיץ יהדות.
“הודעתי את התשובה לבני המשפחה, ולהפתעתי, לצד אלו שתמכו בדעתי היו כאלה שהתנגדו, וטענו שהרבי עונה שאם רוצים לנסוע, אזי צריך להתעסק בהפצת המעיינות, אבל אין תשובה חד משמעית לנסוע. אני עמדתי על דעתי כי הרבי התכוון שעלינו לנסוע ולהפיץ יהדות. לכולנו היה ברור שיש להחליט מהר; הגידול הוא גדול והסכנה גדולה עוד יותר, וכל יום שעובר, זה קריטי.
“הרופאים בבית הרפואה ‘תל השומר’ לחצו לקבל תשובה, ואני לא ידעתי כיצד להחליט. כך מצאנו את עצמנו עומדים ביום בו היינו חייבים לקבל כבר החלטה. אבא עמד על כך שהנסיעה לבלגיה תהיה קשה עליו, אין לו את השפה, אין היכן להתגורר, והגרוע מכל כיצד יהיה ניתן לטלטל את אמא כשהיא רתוקה לכסא גלגלים וסובלת מכאבים גדולים”.
“קשה לתאר את ההתרגשות הגדולה שאפפה אותי כאשר כתבתי לרבי שוב. הכנסתי את המכתב לאותו כרך (יט) באגרות קודש, ופתחתי בעמוד תטז. גם הפעם הרבי ענה תשובה מדוייקת להפליא:
“ויהי רצון שתהיה הנסיעה בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים, ובנקודה הפנימית - שעל ידה יתווסף בהפצת היהדות בכלל, ובהפצת המעיינות חוצה ביחוד. וינצלו זמן שהותם כאן, כסגנון חז”ל, כדבעי למיעבד - מתוך שמחה וטוב לבב. ונזכה במהרה לקיום הייעוד דבשובה ונחת, דנחזור כולנו בשובה ונחת לארצנו הקדושה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש. המצפה לבשורות טובות בכל האמור…”
“התקשרתי להוריי והודעתי להם את התשובה של הרבי. ברגע ששמעו שישנה תשובה מפורשת, הסכימו לנסיעה. אבל שוב התעוררו מניעות ועיכובים: “תוקף הדרכונים שלנו פג לפני שנים” אומר אבא, ואני לא יודעת את נפשי, שהרי עלינו לנסוע מיד. אחי הרב שלום דובער התגייס לעזרה והבטיח כי תוך יום יהיו דרכונים - והוא אכן עמד במשימה.
“יצרנו מיד קשר עם שליח הרבי מלך המשיח בבריסל הרב מענדל שמואל פינסון. הוא הודיע שהוא לוקח אחריות על כל השהייה שלנו בבריסל עליו ‘אני אדאג לכל צרכיכם’.
ביום רביעי כ”ו חשון תשס”ג יצאו בני משפחת וולפא לנסיעה בברכת הרבי מלך המשיח.
חסידים - איין משפחה
“כמו מלאך משמיים” מגדירים בני המשפחה את הרב פינסון. “הוא סייע לנו כל העת כמו לאחים ממש”. הרב שלום דובער וולפא מספר בהתפעלות על הסיוע הרב:
“כבר בשדה התעופה חיכו שליחים של הרב פינסון. הם דאגו לכל הפרטים, כולל רכב מיוחד בו ישנה אפשרות להכניס כסא גלגלים. מיד נלקחנו למלון דירות, שם כבר היתה ארוחת צהרים מוכנה על השולחן. למחרת הרב פינסון נסע עמנו לבית הרפואה בו היה אמור להיות מבוצע הטיפול, והוא עצמו שהה שם זמן רב עד שסודרו כל הליכי הקבלה, חדר פרטי ועוד. רעייתו שתחי’ דאגה בכל יום לבשל מאכלים ערבים ומשביעים עבור כל בני המשפחה. אחרי יום עבודה מעייף היא היתה חוזרת הביתה בשעה שש בערב, ומיד מבשלת עבורנו ומטלפנת שנבוא לקחת. אמרנו לה שלא תבשל בכמות כה גדולה, וכי נשאר לנו אוכל מאתמול, אבל היא לא רצתה לשמוע ואמרה: ‘אם לא תבואו לקחת, אני אביא את האוכל בעצמי’.
“ביום חמישי ולמחרת ביום שישי נערכו בדיקות רבות ושונות לגב’ וולפא. הרופאים התלבטו כיצד לנהוג, וראינו שהם בהחלט מודאגים מהתוצאות. כל זה הכניס ללחץ את האמא שכבר לא הייתה צעירה והתקרבה לגיל גבורות”.
כשהפחדים הלכו וגברו, היתה הרבנית אשכנזי מעודדת אותה באומרה כי יש תשובה מהרבי “ומובן ופשוט שככל שתתחזק יותר אמו תחי’ בבטחונה בהשי”ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, במידה מרובה יותר וקודם, באה ההצלחה”.
ואכן כל בני המשפחה היו בטוחים במאת האחוזים ובאמונה שלימה, כי ברכת הרבי מלך המשיח תתקיים במילואה והאם תבריא. מה שכן הדאיג הוא הסבל הרב שעבר על החולה ומה שמצפה לה בניתוח ובימי ההחלמה שאחריו.
משפחת וולפא מעוררת את בריסל
בין כך ובין כך החלה הרבנית אשכנזי ואחיה הרבנים לבית וולפא, לחשוב איך מתחילים לעשות “מבצעים” בעיר נכריה, כפי הוראותיו של הרבי באגרות.
שוב מספרת הרבנית אשכנזי:
“לקחתי מהארץ חומר הסברה בעברית ובאנגלית, בעוד שהרב פינסון צייד אותנו בחומר הסברה בצרפתית, השפה השולטת בבלגיה. מידי יום הייתי הולכת בין המחלקות ושואלת את האחיות אם יש ישראלים או יהודים במחלקה. האמת שבתחילה הביטו בי בחשד; פתאום בימים טרופים אלו אישה מתעניינת ביהודים ובישראלים. עם הזמן למדתי לומר בתחילה כי אני מארץ ישראל ואמי מאושפזת כאן, ואז הייתי נכנסת לענינים. היו שהתחמקו מתשובה, אבל היו גם אחיות ששיתפו פעולה, וכך הגעתי לישראלים ויהודים רבים שאושפזו בבית רפואה זה. עם הישראלים היתה לי שפה משותפת; עם המקומיים ניסיתי לדבר בשפה האנגלית ומי שלא הבין, לפחות קיבל חומר הסברה. דיברתי רבות על יהדות ושמירת מצוות, ועל הרבי מלך המשיח.
“במשך הזמן סידר הרב פינסון עבורנו כמה שיעורים. אני מסרתי שיעור בפני נשים ישראליות עובדות, או נשים של עובדי משרד החוץ והביטחון שמתגוררים בבריסל. סיפרתי להם על מחלת אמי ועל תשובות הרבי, והקראתי להם מתוך האגרות את המענה. בתום השיעור היו שניגשו אלי וביקשו שאכתוב לרבי עבורן ב’אגרות קודש’. ואכן זכינו לקבל תשובות מדוייקות וברכות לרוב.
“גם אחיי הרב שלום דובער והרב מנחם, לא שקטו. הם מסרו שיעורים ביהדות וחסידות, התוועדו רבות, ועוד. פעם אחי מנחם נעמד בשער הכניסה הראשי של בית הרפואה והביט בכל מי שנכנס במבט חודר; יהודים רבים שעברו במקום וראו יהודי דתי–חרדי, אמרו לו שלום והוא דיבר איתם על שמירת מצוות וחילק להם עלונים בשלל נושאים. הוא גם עורר את הציבור בקהילתו של הרב פינסון שיש להקים ישיבת ‘תומכי תמימים’ בבריסל…
“אחי הרב שלום דובער מסר שיעור למשפחות עובדי השגרירות הישראלית, פעמים לגברים ופעמים לנשים. הוא גם חזר מאמרי דא”ח בבית הכנסת של הרב פינסון בשתי השבתות שבהן שהינו בבריסל, ואף מסר שיעור בנגלה בפני אברכים ובני תורה, בהשתתפות רב העיר, הגאון החסיד הרב עזריאל חייקין”.
יום אחד גורלי
לאחר הדלקת נרות שבת, הגיעו תוצאות מהבדיקות המקיפות שנערכו בימים האחרונים. הבדיקות הצביעו על כך שהגידול הוא כנראה שפיר, אולם הסכנה גדולה ביותר, שכן הוא הולך וגדל, וכל נזק קטן שייגרם לעמוד השדרה, יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לאברים נוספים בגוף.
בשבת הגיע פרופסור ברודשי לראשונה כדי לבקר את מרת וולפא. לאחר בדיקה מקפת הודיע כי הניתוח יוקדם מיום שני ליום ראשון: “יום שני יכול להיות מאוחר מדאי”! הוא הוסיף ואמר כי אמנם חדרי הניתוח לא עובדים ביום ראשון, אבל הוא יפתח אותם במיוחד ויביא לשם כך צוות מיוחד “אעשה הכל כדי להציל את האמא שלכם”, אמר.
“בשבת הייתי לבדי בבית הרפואה עם אמא, ולא ידעתי כיצד לבשר לה על המצב האמיתי בו היא נמצאת”, מספרת שוב הרבנית אשכנזי. “בשעות הצהרים הסברתי לה את מצבה הרפואי כפי שעלה מהבדיקות. היא התרגשה מאוד ולא היתה רגועה. שוב ושוב הקראתי בפניה את תשובות הרבי שנתקבלו באגרות קודש, והיא נרגעה.
“מורכב ממה שחשבנו”
יום ראשון, עשר בבוקר. הגב’ יפה וולפא מלווה בבני משפחתה נכנסה לחדר הניתוח, רגועה ושלוה בצורה מפליאה, מעוררת השתאות, בזכות הברכות של הרבי.
“הרופאים אמרו שיקח זמן עד שהניתוח עצמו יחל, וזאת בשל בדיקות והכנות של הרגע האחרון. הם העריכו כי הניתוח עצמו יחל רק בעוד שעה, ואני ניצלתי את הזמן ל’מבצעים’. אומר את האמת, אם בכל יום כשהלכתי ל’מבצעים’ היה קשה לחייך לכולם ולעשות ‘מבצעים’ במרץ, כשליבי כבד בגלל אמא הסובלת מכאבים, כעת היה קשה כפל כפליים”.
בזמן הניתוח המתינו כל בני המשפחה בחדר בו שכבה האמא קודם לכן. כולם היו שם. הבעל, הבת והבנים. כולם אמרו תהלים בדמעות שליש במשך למעלה מחמש שעות, עד בואו של הפרופסור ברודשי שבישר: “הניתוח הסתיים. הוא היה מורכב הרבה יותר ממה שחשבנו בתחילה. אבן הבוחן להצלחה תהיה רק מחר בבוקר, אזי נוכל לדעת אם אכן הניתוח עבר בהצלחה”.
בבוקר, לאחר בדיקה ממושכת הודיע הפרופסור, כי הניתוח אכן הצליח!
“עוד עשרה ימים היינו בבית הרפואה, עשרה ימים של מתח וצער. האמא סבלה מאד וכל תזוזה שלה היתה מלווה בייסורים נוראים. בינתיים החלו לבוא פיזיוטרפיסטיות כדי ללמדה להזיז את הרגלים.
“לפני שעזבנו את בית הרפואה, העניק אבא לפרופסור ברודשי שי בדמות גביע של כסף. הרופא התרגש והבטיח שיעשה עם זה קידוש בשבת. מדובר ביהודי יקר עם לב חם, והלוואי שימשיך להצליח בעבודתו הקדושה להציל חיי אדם.
“הנסיעה לארץ ישראל היתה מבצע לא יאמן. היה עליה לעבור את מסכת הטלטולים אל שדה התעופה, והישיבה במטוס במשך כמה שעות. אי אפשר לתאר את החששות והבעיות שניצבנו בפניהם. אבל בע”ה, בזכות הברכות של הרבי עברנו גם את זה בשלום”.
עם הגיעה לארץ הקודש, נכנסה הגב’ וולפא למרכז שיקומי בתל אביב, שם עברה טיפולי פיזיותרפיה על–ידי מומחים, במשך חודשיים וחצי.
כאשר הרופא הראשי במרכז השיקומי בדק את המסמכים הרפואיים, אמרה לו הגב’ וולפא, כי לפי מה שנראה לה רק אחד מאלף ניתוחים כאלו מצליח, והרופא השיב לה: “את טועה, אולי אחד ממאה אלף!” והוסיף: “עשיתם צעד מאד נכון כשבחרתם לנתח אצל הפרופסור ברודשי בבלגיה”.
• • •
ביום שלישי של פרשת וארא תשס”ג, חזרה הגב’ יפה וולפא לביתה בירושלים בשמחה ובששון. בעלה הרב יצחק שי’ חזר לשיעוריו ביום ובלילה, והגב’ וולפא חזרה עם הזמן לתפקד, ולשמוח בשמחות של נכדיה.
זכתה הרבנית וולפא ע”ה, בשלוש עשרה שנה נוספות בהן ראתה נחת חסידי אמיתי מכל כמאתיים–וחמישים צאצאיה, כן ירבו.
וכפי שכתב הרבי מה”מ: “ונזכה במהרה לקיום הייעוד דבשובה ונחת, דנחזור כולנו בשובה ונחת לארצנו הקדושה”…
•
לפני מספר שנים, נפטר בעלה הרב יצחק וולפא, ומאז התגוררה בבית בתה הרבנית אשכנזי, בכפר חב”ד.
היא השיבה את נשמתה לבוראה ביום עשרה בטבת, ונטמנה בהר המנוחות לצד בעלה. הותירה אחריה את בנה הגה”ח הרב שלום דובער וולפא - ביתר עילית, בנה הרב מנחם וולפא - שליח הרבי בנתניה, בתה - הרבנית סימה אשכנזי (רעיית הרב מרדכי אשכנזי ע”ה) - כפר חב”ד וצאצאים רבים ההולכים בדרכה דרך התורה והחסידות, ובהם הנכד הרב מאיר אשכנזי רבו של כפר חב”ד.