באותה שעה שבה הבעל–מנגן החסיד ר’ שלום חריטונוב המתין להחלטה גורלית עבור המשך קיו

באותה שעה שבה הבעל–מנגן החסיד ר’ שלום חריטונוב המתין להחלטה גורלית עבור המשך קיומו הכלכלי ברוסיה הסובייטית של אותן שנים, הוא שב לביתו והלחין ניגון עמוק ומעורר, שיש בו גם לקחים ממבנה מכונת התפירה, “המאשינקע”.

לניגון שלנו יש סיפור מיוחד הצפון בשמו של הניגון - ה’מאשינקע’ (המכונה קטנה) - מכונת תפירה.

היה זה בשנת תרפ”ט, כאשר הממשלה הסובייטית סגרה בעיר ניקולייב את כל בתי השחיטה היהודיים ואסרה אף את השחיטה הכשרה. הבעל מנגן ר’ שלום חריטונוב, שהיה שו”ב בעיר, נשאר אפוא ללא פרנסה וללא שום משענת כלכלית. בעקבות כך נאלץ לנדוד בעיירות הגדולות לחיפוש אחר מלאכה שתפרנס אותו ואת משפחתו. כך היה נע ונד ממקום למקום, ועקב כך סבל יסורים גדולים.

באחד הימים ביקש מיהודי ידיד שהיו לו מעט קשרים עם אנשים מחוץ למדינה, שישיג לו מכונת טריקאטאז’ (מכונת אריגה/סריגה). יש לציין שחסידים רבים היו מתפרנסים באותה תקופה קשה ממלאכה זו מפני שהיא הייתה חוקית כלפי הרשויות וגם איפשרה לשמור שבת בהיותה נעשית גם בבתים פרטיים.

במקביל לבקשתו, גם החסיד ר’ פרץ מוצ’קין ביקש מאותו יהודי מכונה כזו. לבסוף הצליח אותו יהודי להשיג רק מכונה אחת, וכאן נוצרה שאלה - למי להביא את המכונה, האם לר’ פרץ או לר’ שלום? הללו התקשו להכריע בזה. בעקבות זאת הושיבו כמה ידידים שיחליטו למי לתת את המכונה.

לאחר שהידידים פסקו שר’ פרץ זכה במכונה, הלך ר’ שלום לביתו, במצב רוח שבור, ואז הלחין את הניגון הזה.

ניגון שנולד מן המיצר

עד כאן סיפורו של הניגון, שאפשר ללמוד ממנו כמה דברים מעניינים חשובים, הן מהנסיבות שהביאו להלחנתו והן על ערכו ומשמעותו של הניגון.

ראשית, חידוש גדול יש כאן - ניגוני חב”ד היו נולדים לא רק בזמנים כתיקונם בליובאוויטש, כאשר הייתה הרחבת הלב ויישוב הדעת, אלא אף בזמנים קשים, בשנות הרעב הגדול ורדיפת היהדות. גם אז, למרות חוסר מנוחת הנפש והדעת, המשיכו החסידים להלחין ניגונים כה עמוקים כמו הניגון הזה.

שנית, אנחנו רואים בסיפור זה, מה עושה חסיד כמו ר’ שלום חריטונוב לאחר פסק דין גורלי. בזמן כזה בדרך אדם בדרך כלל נמצא במצב רוח שבור לגמרי, ואיננו פנוי לחשוב על אודות שום דבר בעולם, ובטח לא משהו שדורש העמקה וריכוז כמו לחבר ניגון.

ניגון לקבלת הדין בשמחה

בגמרא (סנהדרין ז, א) מובא פתגם שהאמוראים שמעו: מי שיוצא מבית הדין לאחר שהפסיד בדין - מה יעשה? “ליזמר זמר וליזיל באורחא” (יזמר זמר וילך לדרכו). המשמעות היא, שעליו לקבל על עצמו את הדין בשמחה, ולא לעורר רעש ומהומות בבית הדין. האמורא שמואל מצא לכך סימוכין בכתוב בפרשת יתרו לגבי מינוי דיינים: “וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום”, משמע שכל העם, לא רק הזוכים בדין אלא גם אלו שמפסידים בדין, יבואו על מקומם בשלום ובשמחה.

בתניא מובא, שעל האדם לקבל בשמחה גם את הדברים השליליים שמתרחשים איתו במילי דעלמא, כמו הפסדים כספיים וכדומה. וחייב אדם לברך על הרעה באותה שמחת הנפש כפי שהוא מודה ומברך על הטובה. נראה שבדברי הגמרא, שהמפסיד בדין עליו “לזמר זמר” טמון גם המפתח והפתרון לעניין זה: הזמר והניגון יש בכוחו לשכך את הכאב של האדם, לעודד אותו, להקל מעליו את רגש ההפסד, ולהתחבר יותר בפנימיות אל האמונה השלמה שהכל לטובה.

כעת נחזור אל הסיפור של ניגון המאשינקע. את הניגון הזה חיבר ר’ שלום לאחרי שנודע לו אודות ההפסד. בתור חסיד הוא עשה עבודה פנימית בנפשו, שלמרות שפסק הדין היה לטובת הצד השני, הוא יקבל זאת באהבה.

ניגון זה מבטא מצד אחד שברון לב ומרירות חזקה - אשר זוהי נקודת המוצא של הניגון, עד לתנועה של “ויצעקו אל הוי’ בצר להם”; ומצד שני הניגון מוליך ומוביל אל האמונה החזקה והתקווה להוי’, להרגעה ולתנועה של ‘שוב’ בחלקו האחרון.

המכונאות של הניגון

על גב התקליט “ניגוני שלום” נכתב על ניגון זה, שהוא נושא גם תוכן ומסר של המאשינקע בעצמה, של מכונת תפירה: כמו שמכונת תפירה פועלת ומבצעת את תפקידה באמצעות ריבוי המרכיבים שלה שמסתובבים ומניעים אחד את השני, כך החסיד נדרש למלא את התפקיד שלו ולהתייגע לעשות מענייני העולם הזה כלים לאלקות.

ניתן לשמוע בניגון, שכל תנועותיו בנויות בנדבכים קטנים, נדבך על גבי נדבך. כל תיבה בניגון היא “מרכיב” נוסף ו”סיבוב” נוסף במכונה, במאשינקע. באופן זה רואים איך שכל “בורג” בניגון הוא חשוב, בלעדיו הניגון יחסר וקצב סיבוב הגלגלים שלו יופר.

לפי הסבר זה, ר’ שלום לא רק חווה את המצב הקשה וניסה להפיג את צערו בניגון, אלא גם למד הוראה בעבודת ה’ מתוך אותה מאשינקע, מהמבנה שלה ומאופן תיפקודה. כחסיד הוא ראה איך הגשמיות היא משל לרוחניות וכאשר עמד על הפרק אמצעי גשמי חדש - המאשינקע, הוא ניצל אפוא את ההזדמנות וביטא זאת בתוך ניגון.

•

לשמיעת הניגון מתקליט “ניגוני שלום”, מפי ר’ שמשון חריטונוב הבן של מחבר הניגון (שהשבוע נפטרה אשתו, מרת שצערע, ויהיו הדברים נר לזכרה):

http://nichoach.blogspot.co.il