מילתא דבדיחותא חסידית, מספרת על יהודי שטען כי הוא קרוב מאד לדרגתו של אדמו”ר מפור

מילתא דבדיחותא חסידית, מספרת על יהודי שטען כי הוא קרוב מאד לדרגתו של אדמו”ר מפורסם. גם הוא, כמו אותו אדמו”ר, יודע כל מה שקורה, ההבדל הוא ביניהם הוא קטן מאד, הוא יודע הכל אחרי שזה קרה, ואילו האדמו”ר יודע זאת לפני…

בקרב החסידים ישנן עוד אמרות דומות, שהמסר שלהן הוא אחד: ישנם פרשנים רבים, חכמים ונבונים, עם או בלי מרכאות, שמספקים ניתוחים על כל מאורע ונושא בעולם, חלקם גם מנסים לחזות את העתיד, אך כולם למעשה מסתמכים על מה שהיה. ואילו הצדיק, מדבר על העתיד מתוך ידיעה.

כאשר מציינים יובל שנים למלחמת “ששת הימים”, הרי האמרות השונות, אינן נשארות בתור שיחה נאה, אלא מומחשות לנו בצורה הברורה ביותר, באופן ההנהגה ודבריו הק’ של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. וגם אם המפורסמות אינן צריכות ראיה, עלינו לנצל כל הזדמנות, לחזור ולשנן ולהיווכח, כי זכינו שיש מי שמודיע לנו את הדרך בה נלך, והדרך היחידה להצלחה בגשמיות וברוחניות, היא הציות לכל מילה והוראה שלו.

היסטוריונים, תחקירנים ופרשנים, כמו גם מומחים בענייני צבא, בטחון וממשל, מנסים להעמיק וללמוד על מאורעות שהתרחשו בעבר. כאשר חולפות שנים ממלחמות ומאורעות היסטוריים, נחשפים פרטים נוספים, שהיו חסויים, ויחד עם הזמן שחלף, הם מאפשרים עוד ניתוח, עוד תובנה, ועוד גילויים.

אחרי חמישים שנה, אף אחד כבר לא מופתע, ולכולם נשמעים הניתוחים הבאים, כמובנים מאליהם, כעובדות מבוססות:

א. גם מי שצפה שבסופו של דבר המערכה תוכרע לטובת עם ישראל, ובעיקר מי שהתרברב בכך, צפה שתהיה מערכה קשה וממושכת, ובעיקר אבדות כבדות רח”ל, בקרב הצבא ובקרב האזרחים, איש לא יכול לדמיין ניצחון כה חד, מהיר וסוחף.

ב. לא הייתה תכנית מגובשת בכל הקשור לכיבוש ירושלים, יהודה ושומרון, ובכלל למלחמה באזורים אלו.

ג. שיקולים מדיניים ואחרים, הביאו לאי ניצול של כל הכוח האפשרי, וממילא לאבדות כבדות בקרבות רגליים שהיו יכולים להימנע.

ד. ניתן היה להמשיך במלחמה עד להכרעה סופית של סוריה ומצרים, בתוך זמן לא ארוך. האיומים מבחוץ, היו בעיקר מס שפתיים.

אפשר למנות עוד ועוד נקודות, והחשובות שבהן: החלטה האומללה להפקיר את הר הבית לידי הערבים, הדהימה את כולם, אפילו אם היו מאפשרים להם מעין ‘כותל מערבי’ שבו יוכלו לעמוד, זה היה די והותר.  מיד עם סיום הקרבות, ואולי אף לפני הסיום הסופי, כבר נמצאה הדרך, להעביר מסר ע”י ממשלת ישראל, כי היא מוכנה לסגת מכל השטחים שנכבשו.

לשם מה יש לחזור על עובדות, שידועות היום לכל? מהסיבה הפשוטה, שבמשך שנים רבות, לא רק שעובדות אלו, כולן או חלקן, לא היו מפורסמות, אלא שהן הוכחשו בכל דרך אפשרית.

רק מקור אחד הודיע הכול, וגם את ההשלכות שיהיו, ממלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור, ועד לטרור והתקוממות של הערבים בארץ הקודש, השינוי במדיניות ארה”ב והעולם, הנסיגות והוויתורים, על כל אלו יכלו שומעי ולומדי תורת הרבי לדעת מבעוד מועד. על כל אלו הוא הזהיר ומזהיר, את הגורמים הרלוונטיים, או בציבור, והתוצאות - ידועות לכל.

מה שנשאר הוא רק לבחור, להתרכז בחלק החיובי, בציות ובביטחון בהוראותיו הק’, כפי שהיה לפני חמישים שנה, כאשר מודיע לנו הרבי: “כאשר מתקיים הפסוק “אתם ראיתם את אשר עשיתי במצרים” הרי שזוהי ההכנה להמשך הכתובים, כך שכאשר עם ישראל רואה את הניסים, את העונש לאומות שמצירות לישראל, הדבר מעורר את עם ישראל לחיזוק הברית עם הקב”ה”

אחרי חמישים שנה, כאשר הכל כבר ברור, ידוע וגלוי - כבר לא צריך להיות בעל אמונה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל, אלא די בהתבוננות אפילו שטחית, כדי להבין שישנה דרך אחת, שליחות אחת, עבודה אחת. מתוך הנבואה וההוראות הברורות של הרבי מה”מ, לא להסתיר, לא לחשוש, אלא מתוך וודאות מוחלטת, לעשות את מה שנשאר, להכין את עצמו והעולם לקבלת פני משיח צדקנו, מתוך ידיעה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!