בראש השנה קרא הרבי לחסידים שיצאו באותה שנה מרוסיה לעלות על בימתו ולהיות לצדו בעת

בראש השנה קרא הרבי לחסידים שיצאו באותה שנה מרוסיה לעלות על בימתו ולהיות לצדו בעת הזמן המיוחד של תקיעת שופר. חסידים חשו כי בזמן זה הרבי חושב במיוחד על רווחתם של יהודי רוסיה הנמצאים בצרה ובשביה וקורע עולמות בעבורם — לצד כלל ישראל * 51 שנים חלפו מאז שלח הרבי מה”מ את הרב בנימין כץ לשליחות חשאית בברית המועצות לשיחות שנשאה אופי של ריגול * בן 25 שנים בלבד היה ר’ בנימין, אך בתושיה בפקחות ובערמה הצליח להערים על מרגלי החרש של הק.ג.ב. שעקבו אחר כל צעדיו * בשיחה מרתקת עם כתב “בית משיח”, חושף ר’ בנימין צדדים חדשים בסיפור אותם טרם חשף * המשימה • מאת: ר’ ירון צבי

השיחה עם ר’ בנימין כץ מרתקת. הוא שולט בכל הפרטים והאירועים כאילו התרחשו רק אתמול. הוא ניחן בזיכרון לא רגיל, ואולי, כפי שיש הטוענים, זו בדיוק אחת הסיבות שבזכותן נבחר לשליחות המיוחדת והחשאית על ידי הרבי.

בעודו מגולל בפנינו את הפרשה בה היה מעורב, אפשר להבחין על פניו בלבטים ובהתמודדויות שהיה צריך לעבור אז כבחור ישיבה צעיר נוכח השליחות הלא פשוטה שעמדה בפניו. בפתיחת השיחה מסביר ר’ בנימין כץ, כי מאחר וכבר הכול כמעט פורסם ותועד לגבי שליחותו, הוא מתכוון הפעם לחשוף צדדים חדשים נוספים הקשורים באירועים שהתרחשו בשליחות ובאנשי מפתח שעזרו לו בכל סיפור השליחות הזה, חלקם ידועים ועל חלקם אנו שומעים ככל הנראה בפעם הראשונה.

הרבי זועק: מדוע לא אומרים ‘לחיים’ עבור יהודי רוסיה?

סיפור שליחותו של ר’ בנימין מתחיל בשנת תשכ”ד. ר’ בנימין שלמד אז כבחור מן המניין ב’תומכי תמימים’ במונטריאול, לא ידע עוד מה מצפה לו. באותם שנים שימש הרב חיים מאיר חייקין כראש הישיבה והקשר בינו לבין הת’ בנימין כץ, היה טוב. הוא אף מינה אותו כאחראי על ‘אוצר הספרים’.

מידי פעם בפעם נהגו הבחורים לפקוד את בית חיינו כדי להשתתף בהתוועדויות של הרבי. באותה השנה נכח ר’ בנימין בהתוועדות שנערכה לרגל חג השבועות, אז החלה בעצם שליחותו. במהלך ההתוועדות הרבי דיבר בכאב רב: ‘יושבים כאן ואף אחד אינו מרים את כוסו ואומר ‘לחיים’ למען בני–ישראל הנמצאים מאחורי מסך הברזל’… הרבי הוסיף ודיבר על מצבם של יהודי רוסיה השוהים תחת השלטון של חרושצ’וב וביקש שיאמרו ‘לחיים’ עבור אלו שנותרו ברוסיה.

מספר ר’ בנימין בהתרגשות: “ישבתי מאחורי החסיד ר’ איצ’ה [יצחק] חורגין ושמעתי איך שהוא אמר ‘לחיים’ לרבי עבור יהודי רוסיה. לאחר הדברים שיצאו מפי הרבי, ראיתי שהוא ניגש לרבי ואמר: ‘רבי! הרי אמרתי ‘לחיים’ עבור יהודי רוסיה’… הרבי הגיב: ‘אכן אמרת ‘לחיים’, אך היה זה בקול דממה דקה. צריך לצעוק ב’קול גדול’ שיגיע ישר לכסא הכבוד’. הרבי המשיך: ‘רציתי ‘לחיים’ בקול חזק שיקרע את כל הרקיעים ויבקע את השמיים’.

“אחרי כזו התוועדות, היה ברור לנו שצריכים לעשות משהו. הרבי דיבר על הצורך לעזור ליהודי רוסיה ואי אפשר להתעלם. מוכרחים לעשות משהו, אבל מה?”

“אתה האיש
שהרבי מחפש”

לאור הוראת הרבי, נערך מידי שנה באיסרו חג שבועות “כינוס תורה”, במהלכו שומעים המשתתפים פלפולים וחידושים בנגלה ובחסידות.

הכינוס שהתקיים ב–770, נוצל על–ידי הרב דוד הולנדר, חבר אגודת הרבנים בארה”ב, שחזר לא מכבר מסקנדינביה, לעורר את הקהל על הצורך לעזור לאחינו בני–ישראל שמאחורי מסך הברזל. הוא סיפר לקהל, בין היתר, על מיניו של הרב עזריאל חייקין [שהיה שליח במרוקו] לשליחות חדשה — רב קהילת דנמרק באזור בו סבלו היהודים מהדיכוי הגרמני ובחסדי ה’ חלקם ניצלו והועברו לשוודיה הנייטרלית. הרב חייקין התמודד עם שורה של קשיים במקום שליחותו עד שלבסוף התקבל על ידי הקהילה היהודית בדנמרק. במקביל החל לשמש גם כמורה ומחנך לילדים.

בסיום הדברים אמר הרב הולנדר, כי נדרש ששליח ייצא לדנמרק לעזור לרב חייקין.

מבין שלושה מועמדים לשליחות, בלט ר’ בנימין כץ, שלבסוף אף קיבל את עידודו של הרבי מלך המשיח ב’יחידות’ לה זכה להיכנס לפני יום הולדתו העשרים וחמש.

מספר ר’ בנימין: “דקות ספורות לפני כניסתי ל’גן עדן העליון’, ניגש אליי הרב בן–ציון שפרן. ‘לדעתי אתה האיש שהרבי מחפש!’ אמר הרב שפרן ונימק: אינך נשוי, יש לך זיכרון מיוחד, אתה יכול להסתפק בארוחות מינימליות ואתה יכול ללמוד לבד ללא חברותא. כעת כשאתה נכנס ראשון ל’יחידות’ אצל הרבי עם אפשרות שתיסע לסקנדינביה, היא הרי סמוך לרוסיה’, אמר ופרס לפניי את מפת אירופה והצביע לעבר כמה נקודות: ‘קופנהגן קרובה ללנינגרד, חמש שעות נסיעה ברכבת מפינלנד ואתה נמצא בלנינגרד. בנימין, זו הזדמנות–פז לעזור ליהודי רוסיה’.

“‘טוב’, אמרתי, אעלה את ההצעה בפני הרבי’, וצעדתי ביראת–כבוד לעבר ‘גן עדן העליון”.

“נכנסתי ליחידות ואת מה שעבר עליי מהרגע שעברתי את מפתן החדר ועד שהרבי דיבר אלי אינני מתכונן לתאר כיון שאיני יכול… בכל אופן, לאחר שהרבי אמר כי הוא מקבל את ההצעה לגבי שליחותי לדנמרק, העזתי ואמרתי לרבי: ‘חברי בן–ציון שפרן סיפר לי שפינלנד [דנמרק] קרובה לרוסיה, ואם כך אפשרי הדבר שמידי פעם אסע לרוסיה לספר ליהודים שיש מי שחושב עליהם — שיש מי שאומר, ולא סתם אומר, שבקרוב ייצאו מרוסיה. אני אף אנסה להשיב חלק מספרי אבי כ”ק אדמו”ר שליט”א “.

“‘את הכל תעשה בעצמך?’, חייך הרבי.

“‘לא, ה’ יעזור’, עניתי. ‘ואני מוכן ומזומן לקבל את הוראות ועצות כ”ק אדמו”ר שליט”א’. דממה השתררה בחדר ואז אמר הרבי: ‘אתה נוסע רק לסקנדינביה ואתה צריך לחשוב מחשבות רק אודות סקנדינביה. תכתוב לי דו”ח לגבי מעשיך בסקנדינביה, ולגבי מה שיהיה ברוסיה אף אחד לא יודע כי הכול מתחלף שם עכשיו. כשתגמור בסקנדינביה, נדבר על רוסיה .בכל מקרה’, המשיך הרבי, ‘אתה נמצא כעת באמריקה, לכן אבקשך לגשת אחר ה’יחידות’ לרב חודקוב לספר לו על שליחותך והוא כבר יספק לך את כל המצטרך’.

“מדבריו של הרבי הבנתי שכעת מה שחשוב זה השליחות שלי לסקנדינביה ושהזמן אינו מוכשר לשליחות לרוסיה, אבל זה עלול להשתנות במהלך שהותי בסקנדינביה. בכל אופן, כבר החלו דיבורים ב–770 אודות שליחותי בדנמרק”.

לנהל קהילה של 800 איש בחגים

“באותה תקופה היו לי חששות שונים לגבי השליחות בדנמרק. מי שחיזק אותי בעניין היה הרב ניסן מנגל שאמר לי שלא אתן לאף אחד לסטות מהשליחות הזאת. הוא נתן לי את האומץ לצאת לדרך. קודם יציאתי לדרך, יעץ לי ידידי הרב אברהם אזדאבא (חבר הבד”צ של שכונת קראון הייטס) שאקח עמי ספרי קודש כדי שאוכל ללמוד. הוא הציע לי ללמוד בעל–פה את לשון הגמרא. הוא אף סיפר לי כי למלך סקנדינביה יש ספרייה מיוחדת וגדולה, ויעץ לי לגשת לשם ולפגוש שם ידיד שלו, יהודי בשם אדלמן והוא ייתן לי ספרים. דבר זה אכן מאוד עזר לי בשליחות”.

ביום המיועד יצא ר’ בנימין לשליחות בקופנהגן, שם שהה במשך ארבעה חודשים. בהדרכת הרב חייקין הוא הצליח להתחבב על היהודים המקומיים, מה שהקל עליו בביצוע שליחותו. “הרב חייקין צייד אותי בכסף מקומי ובבגדים מתאימים. הוא לימד אותי את שמות המאכלים ומה לאכול. הסביר לי לגבי אנשי מפתח בקהילה ולהבדיל אצל הגויים, ואיך להתנהג איתם, ובעיקר ממה להיזהר. עם הזמן למדתי את השפה והתחבבתי על יהודי הקהילה”.

 בהתקרב חודש החגים, ביקש הרב חייקין מר’ בנימין כץ להישאר בעיר עד לאחר החגים, שכן יש שתי קהילות שאין בהן מי שיודע להיות חזן, ולקרוא תורה או גם לתקוע בשופר בראש השנה. “נבהלתי מהאתגר שהוצב בפני, לנהל קהילה של 800 איש בחגי ישראל. כמו כל חסיד רציתי לחזור ולהיות בחגים ב–770, ליד הרבי. בתחילה סירבתי לבקשת הרב חייקין. היה לנו ויכוח בנושא, אך לבסוף נזכרתי בדברי הרבי אלי, כי עלי להקשיב לכל מה שהרב חייקין אומר לי מאחר ויש לו ניסיון. החלטתי אפוא להישאר ולהיענות לאתגר בלנהל קהילה גדולה בחגים”, מסכם ר’ בנימין ומציין, “הרב חייקין גם הראה לי את דרכוני בידיו ונתן לי להבין כי בעצם אין לי ברירה, וכי לא אוכל לטוס מדנמרק ללא הדרכון שלי”.

“ביום ו’ בתשרי תשכ”ה נפטרה הרבנית חנה אמו של הרבי, ואני קבלתי את הבשורה בקופנהגן בהיותי בשליחות. שלחתי לרבי מברק תנחומין ובצידו הוספתי שאלה: ‘האם לאחר שליחותי, עליי לחזור לניו–יורק? לנסוע לארץ ישראל כדי לבקר את אבי המתגורר בבני–ברק, או שמא כבר הגיע הזמן לנסוע רוסיה?!’… עד מהרה התקבלה תגובה מהרבי שיש לעשות הכנות לקראת השליחות לרוסיה, ושעלי לנסוע לשם בתחפושת!

“לאחר דיונים עם הרב חייקין, הוחלט שאצא לרוסיה כשאני במסווה של תייר אמריקאי, באמרו שבכל שקר יש קצת אמת…

“לפני יצאתי לרוסיה, לימדה אותי הגב’ חייקין 90 מילים חשובות ברוסית כדי שיהיה לי אוצר מילים מינימלי על מנת שאוכל להסתדר בעת הצורך”.

הכנות לשליחות המסוכנת

מי שסייע לרב כץ בהכנות לנסיעה לרוסיה, היה אדם שהכיר בהשגחה פרטית לאחר החגים והוא הנחה אותו לגבי ההתנהגות הנכונה והזהירה ברוסיה. “לולא מה שאמר לי, ייתכן ולא הייתי יוצא משם חי!” הוא מספר.

מדובר בד”ר וולהלם בריקמן, איש אקדמיה שידע רוסית רהוטה וידע איך להתנהג זהיר ברוסיה של הימים ההם. “פגשתי אותו בקופנהגן והוא שאל אותי למעשיי. הסברתי לו שאני בשליחות הרבי. כשסיפרתי לו לאחר מכן כי ייתכן ואצא בשליחות הרבי גם לרוסיה, הוא נתן לי מידע רב וחשוב כיצד להתנהג מבלי שאגלה סימני פחד. הוא הסביר על הטיסה והמלון ועל מקומות שאני אמור להגיע אליהם. הוא ציין כי בטיסה יבואו אנשי הביטחון הרוסים ויפחידו את הנוסעים. הם ייקחו פספורטים ויקראו בשמות של אנשים במטרה להפחיד, אך שלא אגלה כל סימני פחד. כמו כן ציין כי במלון עובדות נשים שתפקידן לנקות ולסדר את החדרים של התיירים, כמו גם פקידות קבלה, אך למעשה תפקידן לרגל אחר האורחים שמגיעים. הן מחטטות בפח האשפה, בודקות את תכולת המזוודה ואפילו בודקות בבוקר את הסדין עליו ישנת. אם הוא מקומט, סימן שלא ישנת היטב מחמת מתח וכדומה, דבר שידליק נורה אדומה בקרב העוקבים אחריך. בזכות עצה זו, הייתי ישן בלילה ללא סדין ורק בבוקר מחזירו למקומו כדי שלא יהיו ניכרים קמטים…

“כמו כן יעץ לאכול במלון רק תה, לחם, פרות וירקות וזהו. הוא הנחה אותי שלא לדבר עם איש, ואפילו עם חסידי חב”ד מובהקים, אלא ברמזים בלבד”.

כאמור, בעצתו של הרב אזדאבא, לקח ר’ בנימין ספרים מספריית המלך בסקנדינביה [“לקחתי שו”ת ירושת הפליטה, תלמוד בבלי, וכן ספר התניא”]. ובמשך כל תקופת שליחותו בדנמרק, למד ושינן סוגיות בעל פה “מה שנתן לי המון כוח וביטחון כאשר הסתובבתי במקומות מסוכנים ברוסיה”.

כשאני שואל את ר’ בנימין לגבי זה, הוא מספר: “באחד המקרים נתקלתי בשוטרים שלא מצא חן בעיניהם שיש ברשותי ספרי קודש כאלו. השוטרים רצו לקחת ממני את הספרים ואמרתי להם שאני רוצה את מספר התג שלהם כיוון שאני הולך להתלונן עליהם על שלקחו משהו ששייך למלך סקנדינביה. הם נבהלו ונסוגו… בכלל, תמיד כשיצאתי דרך הלובי של המלון בו התגוררתי, עמדה שם חבורת חיילים עם נשק דרוך שבוחנים כל תנועה של התיירים האם היא מעוררת חשד. מדרך הטבע, מי שעובר לידם היה אמור לפחד… כאשר עברתי לידם, הייתי משנן את דפי הגמרא שלמדתי בעל פה, ממש מצייר אותם לנגד עיני, וכך עברתי לידם ללא שהראיתי כל סימן של פחד. איני יודע אם זו ההנהגה שהם ציפו לראות, אך בפועל מעולם לא עצרו אותי”.

‘התייר האמריקאי’

ר’ בנימין הגיע לרוסיה באמתלה של תייר אמריקני, כפי שהנחה אותו הרב חייקין. זה כלל עליה במשקל על מנת שלא להיראות כ’ישיבה בחור’ צנום. זה כלל הליכה עם מצלמה לכל אתר ואתר.

כששהה במוסקבה, רוב שעות היום שהה בבית הכנסת הגדול והמרכזי, אליו הגיעו יהודים מכל קצווי העיר, שם, קיווה, לפגוש כמה שיותר יהודים ולעודד את רוחם, כמו גם לאסוף מידע עבור הרבי. לא היה זה דבר של מה בכך, שכן בבית הכנסת היו גבאים ‘מטעם’ שבלשו ועקבו אחר כל הנעשה והתחקו אחר כל צעד ושעל של ר’ בנימין. “למרות הדיכוי הקומוניסטי, ידו הארוכה של הרבי נראתה מעל פני השטח. ברבות השנים שלוחי הרבי הביאו ליהודי רוסיה ‘מתנות יקרות’ בדמות תפילין, סידורים, אתרוגים וחנוכיות”, מספר ר’ בנימין.

“יהודי המקום חשדו בי שמא אני ‘שתול’ של הק.ג.ב. כמובן שלא יכולתי לספר בגלוי שאני נמצא בשליחות הרבי, כי לא היה ברור מי ‘משלנו’ ומי ‘שתול’ מצד הק.ג.ב. ומדווח לשלטונות, ולמרבה הצער היו לא מעט יהודים כאלה. החשדנות הייתה הדדית. אף על פי כן, היו יהודים שבחנו אותי היטב, וכשנחה דעתם, יצרו איתי קשר ברמזים והתעניינו לגבי זהותי ומעשיי. כך למשל ר’ יעקב אלישביץ, השוחט הראשי בבית הכנסת במוסקבה, היה פוגש אותי יום יום עד שפעם אחת הוא הוציא סכין שחיטה לפני כולם ואמר שהוא רוצה שאלמד אותו איך שוחטים בהמות ועופות באמריקה. אחר כך לקח אותי לחדר פרטי–צדדי שהיה מיועד לשחיטה, שם גילה לי את הסיבה האמתית לשמה עשה את ההצגה הזאת באמרו כי הוא יודע שאינני מבין בשחיטה. ‘אני רוצה לצאת מרוסיה’, לחש לי, ‘אני רוצה שתלמד אותי לגבי האפשרות לקבל ויזה לאמריקה. אמור כל מה שאתה יודע’.

“הסתובבתי ברוסיה דאז נוכח פני הסכנות שהיו בכל פינה, במטרה לאסוף מידע ולדווח לרבי מה קורה עם אנ”ש בפרט, ועם כלל מצב היהדות והיהודים ברחבי רוסיה בכלל. אסור היה עלי לרשום שום פרט, כדי שאם רשימות אלו היו נתפסות, רע ומר היה גורלם של אותם יהודים, ואולי גם שלי, שכן אז היה מתגלה שאינני תייר תמים. היה עלי לזכור את כל הנתונים בעל–פה ולחקוק אותם במוחי על מנת להזכיר את השמות בפני הרבי.

“בבית הכנסת במוסקבה היו מעבירים לי בחשאי פתקים עם שמות אל תוך הסידור שלי, והייתי משנן את השמות בעל–פה ואחר–כך זורק את הפתק בשירותים עד שזכרתי שמות של כמאה ראשי משפחות. אנשים רבים הגיעו אלי כדי שאזכיר את שמם בפני הרבי ואבקש ברכה בעבורם. רבים ביקשו שאעזור להם עם ויזה כדי לצאת משם. הייתי פשוט משנן את כל הבקשות, השמות ותאריכי הלידה. כשהיו לי הזדמנויות, ניצלתי אותם לא רק לקחת מהם מסר, אלא גם להעביר להם את המסר שיש מי שחושב אודותם ודואג שהם יצאו מכאן ויעלו לארץ ישראל. פניהם היו משתנות לשמע מילים אלו.

“ברוסיה של אותם זמנים, ריגול או חשד לריגול היה עבירה שמוציאים בגינה להורג, אבל הרבי רצה מידע על יהודי רוסיה, ועלי היה להשיגו. ראיתי איך ההשגחה העליונה מכוונת אותי ואיך הדברים שאני צריך לדעת כדי לדווח לרבי, מגיעים אלי, אבל באמת שכל הזמן פחדתי.

“לאורך כל הזמן הייתה התעניינות אדירה ברבי והיה רצון להתעדכן מה קורה ומה נאמר ב–770.

“באחד הימים ניגש אלי החסיד ר’ נתן קנלסקי, מחסידי חב”ד המקומיים, ותוך שהוא שם עצמו כמתפלל הצליח ללחוש לי במלמולים שהיום בלילה תתקיים כאן בבית הכנסת חגיגה רשמית ‘מטעם’ והנה, היות שכל אנ”ש רוצים להתקשר לרבי גם דרך הניגונים, ויודעים שהרבי לימד ניגונים חדשים בשנים האחרונות אך לא מכירים את הניגונים — והיות שאין להם הזדמנות לשבת אתי וללמוד ממני את הניגונים — על כן עלי לבוא הלילה לחגיגה הרשמית בבית–הכנסת, להציג את עצמי כחזן מארה”ב, ולהשמיע כל מיני שירים ונעימות מוכרים ולא מוכרים, ובהם אשחיל גם את הניגונים של הרבי. כל אנ”ש — כך הוא אמר לי — יבואו הלילה לחגיגה הרשמית ‘מטעם’, וכדי שיידעו מהם הניגונים של הרבי — הרי כל פעם לפני שאנגן ניגון של הרבי, עלי לומר שזהו שיר של “מלכות בית דוד” והם כבר יבינו…

כך אמנם עשיתי. ניגנתי כל מיני ניגונים ולתוכם השחלתי שלושה ניגונים של הרבי: “אימתי קאתי מר”, “הושיעה את עמך” — כפי שהרבי שר בשינוי לשון — “ורחם על נחלתך” ו”צמאה לך נפשי”.

לאחר שנגמרה החגיגה, נעצר לידי שוב ר’ נתן קנלסקי ולחש לי: “רבים מאנ”ש נמצאים בחוץ ורוצים לראותך. לפני שר’ מענדל פוטרפס נסע מכאן הוא התוועד ועשה הרבה בעלי–תשובה, ביניהם רבים מאלו שאתה רואה כאן. אנו רוצים שיהיו עוד התוועדויות, לפחות התוועדות בעיניים, כלומר שאתה, השליח של הרבי, תעיף מבט על כולם ובכך נסתפק. ועוד דבר שאני רוצה להוסיף: משה שרה’ס, הוא הרה”ח ר’ משה קצנלבויגן, יצא היום מהתפיסה, מסור זאת לרבי”. יצאתי. בחוץ ראיתי רבים מאנ”ש שעמדו שם וחיכו לי. היה זה יום חג רשמי כלשהו של השלטונות, כך שהם יכול להרשות לעצמם להסתובב.

לפתע התקרב שוטר, ולבי החל לדפוק. החסיד ר’ יעקב אלישביץ הבחין במתרחש ולחש לי: “דע לך, אם תברח — אנו  כולנו אבודים ואתה בראשנו. אל תברח בשום אופן. עלינו עכשיו להתחיל דבר שטויות ולצחוק כמו תרנגולות, ואתה תצחק כמו התרנגול הגדול ביותר”… וכך היה. הם דיברו ביניהם ברוסית (כיון שדיברו מהר לא הבנתי אף מילה), ובעיקר הרבו לצחוק כשאני מצטרף ומגדיל לעשות… והנה, רק פנה השוטר הצידה ד’ אמות, ולפתע אין איש — כל הציבור הסתלק לכל הכיוונים…

“כשהייתי ברוסטוב קיימתי פארבריינגען בחדר הפנימי של בית כנסת עם מספר חסידים שבלעו כל מילה ממה שסיפרתי להם על הנעשה בבית חיינו, על המאמרים האחרונים שאמר הרבי, ועוד.

“כשהייתי בטשקנט פגשתי מספר חסידים, ביניהם הרב זלמן לייב אסטולין. אלה ביקשו ממני לשיר לפניהם מניגוני הרבי שלימד בעת שמחת תורה. ניגנתי להם ‘אימתי קאתי מר’ ו’הושיעה את עמך’. ביניהם נכח גם החזן ר’ לוי פרסמן, שקלט מאוד מהר את הניגונים וכך הם החלו ללמוד אותם.

 המידע הרגיש שהציל משפחות

“אף פעם לא אשכח מה עברתי שם. הדברים חקוקים בזכרוני חזק. אין לי ספק שלולא תמיכת הידידים שנחלצו לעזרתי בתחילת השליחות — הרב מנגל והרב אזדאבא, ולולא כל העזרה שההשגחה העליונה שלחה לי, לא הייתי מצליח. ידעתי שהרבי נמצא איתי ושלמרות הפחד — יהיה טוב”.

שליחותו של ר’ בנימין הביאה להרבה תוצאות ברוכות. לא רק שהצליח להעביר מידע רב לרבי על החסידים, ולהיפך, לעודד את החסידים ולהפיח בהם רוח של תקווה. הוא גם סייע בהעברת שמות של החסידים ברוסיה לידי האנשים הנכונים, שדאגו לשלוח להם ויזות לארץ ישראל. יהודים רבים זכו בזכותו לעלות לארץ הקודש.

בסיכום השיחה, אנו מבקשים ממנו לספר על תחושתו הכללית לגבי שליחותו, בפרספקטיבה של היום. ר’ בנימין כץ מהרהר, ולאחר כמה דקות הוא אומר: “זו הייתה הרפתקה מעניינת לבחור צעיר כמוני, מעניינת ומפחידה לא פחות. אבל כאשר הרבי אומר משהו, נותן הוראה, צריכים מיד לעשות. אני שמח מאוד שהסכמתי לצאת לשם. זה מסוג השליחויות שאם היו נותנים לי מיליון דולר, אינני יודע אם הייתי מבצע כמותם שוב, אבל בדיעבד, אחרי שביצעתי, לא הייתי מוכר את הזכות של שליחותי זו עבור הרבי בעד שום הון שבעולם”.