הטיפול שלכם בתרומות ומעשרות ובעורלה הוא כל השנים, מה אתם עושים בשמיטה?

לקראת שנת הארבעים למבצע כשרות התכנסנו לשיחה מרתקת בעיצומה של שנת השמיטה עם הרב מאיר דוד ברגמן מנהל המחלקה למצוות התלויות בארץ במערכת הכשרות של בד”ץ העדה החרדית ירושלים ואחד המומחים בתחום. בראיון לזלמן צרפתי חושף הרב ברגמן את המתרחש מאחורי הקלעים של דוכן הירקות ותעודת הכשרות המהודרת ומספר על מעקבים סמויים, מצלמות נסתרות, ומרכז שליטה ובקרה חדשני * כיצד ניסה חקלאי ערבי להבריח בננות? כיצד חשף המשגיח את הונאת התפוזים הגדולה? מה הבעיה בסחורה המעושרת בשוק? כמה זמן מחזיקים תפוחי אדמה מהשנה השישית וכיצד התגלה שהחקלאי הערבי הוא בעצם… יהודי * הדרך הארוכה לסלט. מאת: זלמן צרפתי

בדיחה עממית מספרת על יהודי מחו”ל שהגיע לארץ ישראל בשנת השמיטה. לפני נסיעתו, הזהיר אותו אחד מידידיו ואמר לו כי השנה היא שנת השמיטה בארץ הקודש, ועליו להיזהר שבעתיים בכשרות ולא לאכול בכל מקום, גם כשיש הכשר כלשהו.

כשחזר היהודי לחו”ל, פגש שוב בידידו וסיפר לו שכיוון שלא היה בקי ברמות וטיב ההכשרים בארץ ישראל, וכדי שלא להיכנס לחששות הוא החליט להחמיר, ובכל שהותו בארץ ישראל אכל רק פירות וירקות…

ארבע שנות שמיטה

אמנם שנת השמיטה מוכרת בחו”ל בעיקר מן הפן התיאורטי, אך לצרכני הכשרות המהודרת בארץ הקודש, השמיטה היא שנה מורכבת למדי, ומורכבת שבעתיים עבור מערכות הכשרות המהודרות האחראיות על אספקת סחורה טרייה, איכותית וכשרה למהדרין ללא חשש.

“כל נושא הכשרות המהודרת בשמיטה היא חלק בלתי נפרד ממצוות כשרות וממבצע כשרות של הרבי”,  אומר הרב מאיר דוד ברגמן, “ישנו מכתב ידוע בו עונה הרבי למשפחה שביקשה ברכה לבעיות בריאותיות שהתפתחו במשפחה. הרבי עונה להם שכנראה לא הקפידו מספיק בכשרות בענייני שמיטה”.

הרב מאיר דוד ברגמן מנהל כבר שנים רבות את המחלקה למצוות התלויות בארץ במערכת הכשרות של העדה החרדית. מטבע הדברים, חלק ניכר מפעילות המחלקה היא ההתמודדות עם שנת השמיטה.

“אצלנו השמיטה נמשכת ארבע שנים”, אומר הרב ברגמן, “זה מתחיל עם תכנון מדויק של היבולים החל מהשנה החמישית, כדי למנוע מחסור בשנה השביעית, ונמשך עמוק לתוך שנת הקהל עם היבולים שעדיין קשורים לשביעית וצריכים פיקוח מיוחד”.

כשהרב ברגמן מדבר על פיקוח. הוא מתכוון למערכת הארגונית המסועפת של המחלקה למצוות התלויות בארץ של בד”ץ העדה החרדית, הכוללת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, תוכנות מעקב, רכבים ממוגני ירי, מאבטחים צמודים וצבא של קרוב למאה משגיחים ומפקחים הפרוס בכל הארץ במטרה להביא אל המדף את הפרי והירק הכשר ביותר.

אני יושב מול הרב ברגמן. הוא פותח את המחשב האישי שלו, מפעיל את המצגת ולוקח אותי למסע מרתק אל מאחורי הקלעים של שמירת השמיטה בארץ הקודש. במשך שעה ארוכה הוא שופע נתונים, עובדות וסיפורים מרתקים על פעילותה של המחלקה בראשה הוא עומד. מסתבר כי מאחורי החזות התמימה של המלפפון והעגבנייה החתוכים דק דק בסלט הערבי שלכם, או בצ’יפס וגם בקטשופ, עומד עולם שלם שמעורבים בו יהודים וערבים, חקלאים ורבנים, אנשי מקצוע, אמצעי תקשורת משוכללים וחדר פיקוד ובקרה שמזכיר בסיס של חיל מודיעין, והרבה הרבה עבודה.

“הציבור החרדי גדל בקצב מהיר”, אומר הרב ברגמן. “כשנכנסתי לתחום, חרדים גרו בעיקר בבני ברק ובירושלים. כל הערים החרדיות כמו ביתר, מודיעין עילית, אלעד, והשכונות החרדיות באשדוד, בית שמש ועוד, לא היו קיימות, ההערכות הרווחות כיום, מדברות על קרוב למיליון וחצי צרכני כשרות מהודרת בארץ ישראל, וזה דורש מארגוני הכשרות המהודרים כמו זה של הרב לנדא ובד”ץ העדה החרדית, כל הזמן להשתכלל ולהתמקצע כדי לענות על הביקוש הגובר מידי שנה.

“המחלקה שלנו עובדת בצורה אינטנסיבית מאוד כל השנים, אבל במיוחד בשנת השמיטה. שלשת התחומים המרכזיים בהם אנו עוסקים הם הפרשת תרומות ומעשרות, ערלה ושמיטה, כל אחד מהנושאים הללו, למרות שהוא נשמע פשוט, הוא כולל עשרות פרטים שהציבור לא מודע להם. אנשים אומרים לעצמם, מה כבר יכול להיות בעגבנייה מהסופר? ולא מתארים לעצמם עד כמה חשוב להקפיד גם בפירות וירקות על הכשרים מהודרים.

תרומה בעייתית מסחורה פגומה

“קח למשל את הנושא של תרומות ומעשרות. כיוון שהיום המעשרות לא הולכים לכהן, אלא מיועדים להשמדה, החקלאים לא מעשרים מהסחורה הרגילה, אלא מסחורה מקולקלת ופגומה שאינה יכולה להימכר. בעיקרון, לכל משלוח שמגיע מהחקלאי לשוק הסיטונאי, מצורף ארגז עם סחורה פגומה למעשר. המשגיח בשוק הסיטונאי לוקח את הארגז, מעשר ממנו ומחתים את הסחורה כולה כמעושרת. הבעיה שאין שום פיקוח מהיכן מגיע אותו ארגז מעשרות. יכול להיות בזה הרבה בעיות, ייתכן שזה נלקח מיבול אחר שכבר עושר. או למשל ישנן חלקות בערבה שחלקן נחשבות ארץ ישראל וחלקן לא. אם המעשר נלקח מהחלק בשדה שנמצא בחו”ל, או שהחקלאי ליקט סחורה פגומה באקראי מיבול אחר שכבר עושר, כל הסחורה היא טבל. איסור טבל הוא איסור חמור מאוד, אי אפשר לשחק אתו, זה מדאורייתא. לכן חשוב להקפיד על הכשרים מהודרים, אנחנו ומערכת הכשרות של הרב לנדא למשל, לא מעשרים בשוק הסיטונאי, אלא מקפידים לעשר בכל חנות וחנות מהסחורה המיועדת למכירה, לאחר שאנחנו מוודאים שהמעשר הוא חלק בלי נפרד מהיבול”.

בכל הקשור לערלה הנושא סבוך עוד יותר. שיטות הגידול המודרניות, מקשות מאוד על המעקב אחרי עצי ערלה. עצים שמגיעים מוכנים מהמשתלה, או שמקבלים זריקות שונות לזירוז הגדילה מהוות מקור לשלל בעיות הלכתיות

פרק שלם במצגת מוקדש לנושא הערלה. “אתה רואה”, הוא מצביע לי על תמונה בה נראה עץ תפוחים עמוס פירות. “הוא מלא פירות כמו עץ וותיק, אבל הוא בסך הכל בן שנתיים. רק בבדיקת אגרונום אפשר לגלות את זה. עכשיו תאר לך שהעץ הזה נמצא בתוך פרדס של עצים וותיקים, בכשרויות רגילות מסתפקים בבדיקה מדגמית, בודקים עץ פה עץ שם, אם זה בסדר, הם מכשירים את כל החלקה. יש פוסקים שמקלים בעניין, אבל אנחנו לא מסתמכים על זה. בעדה החרדית ואצל הרב לנדא יש אגרונומים מומחים שעוברים עץ עץ ובודקים אותו. ברגע שמגלים עץ חדש הוא מסומן עם פלומבה והמשגיח שלנו משמיד את התוצרת שלו כל עוד הוא ערלה.

חצי עץ ערלה וחצי עץ כשר

בתמונה הבאה במצגת, נראה עץ רימונים. אתה רואה כאן משהו חריג”? הוא שואל אותי. אני לא מבחין בדבר מלבד בכמה ענפים היוצאים מן הקרקע ועליהם רימונים. “לעץ הרימון יש נטייה להצמיח ענפים כלפי מטה שצומחים בחזרה מהאדמה. זה נחשב כמו צמיחה חדשה. הנה, הוא מצביע לי, שלשת הענפים הללו בעץ הם פירות טובים, הפירות שעל הענף הזה, הם ערלה”.

בעיה נפוצה נוספת היא כל הקשור להעברה מן המשתלה אל השדה. ישנם פוסקים המחשיבים את התקופה בה העץ צמח במשתלה לחישוב שנות הערלה בתנאים מסוימים. אולם לרוב, אין שום פיקוח על קיום התנאים הללו. מה גם שמדובר בדינים מורכבים ולא תמיד המשתלות יודעות לעשות את זה כמו שצריך. זו הסיבה שבכשרויות מהודרות, לא מחשיבים לכתחילה את תקופת הצמיחה במשתלה ומתחילים לספור את גיל העץ מהרגע שהוא נשתל בפרדס.

גם הדונג שבו מצפים את התפוחים, נכלל בין הנושאים שבטיפול המחלקה, בדרך כלל הדונג הזה מיוצר מהפרשות חרקים שונים. בכשרויות הרגילות מסתמכים על דעות מקלות בפוסקים המתירים את השימוש בהפרשת החרקים. לעומת זאת, בכשרויות המהודרות מקפידים על דונג מלאכותי המיוצר מחומרים כשרים.

הטיפול שלכם בתרומות ומעשרות ובעורלה הוא כל השנים, מה אתם עושים בשמיטה?

“אצלנו השמיטה נמשכת ארבע שנים. אי אפשר לעבור את השמיטה בשלום בלי היערכות מדויקת ומדוקדקת של כמה שנים קדימה”, אומר הרב ברגמן. “אנחנו מתחילים להיערך שנתיים לפני השמיטה. ועדיין, השוק החקלאי הוא כל כך תנודתי ולא צפוי, שבסופו של דבר הכל תלוי בסייעתא דשמייא.

“כל שמיטה אנחנו רואים ניסים ונפלאות. לפני שתי שמיטות, למשל, תכננו הכל שנתיים מראש, סגרנו עם חקלאים ברצועת עזה שהיו אמורים לספק לנו את מרבית הסחורה לשנת השמיטה. היינו ערוכים עם מערכת הפיקוח והכל היה סגור. בראש השנה, פרצה האינתיפדה השנייה, והמעברים לעזה נסגרו כליל. כל העסקאות התבטלו. אבל ה’ לא עוזב את שומרי השמיטה, ופתאום נפתח אפיק אחר ובלתי צפוי וממנו הצלחנו לארגן יבול לכל אותה שמיטה”.

ההיערכות המוקדמת מתחילה כבר בשנה החמישית, נציגי הבד”ץ ביחד עם החקלאים מתכננים את היבולים במטרה לגדל ככל האפשר תוצרת שישית. תוצרת השנה השישית מופנית בדרך כלל לתעשיית המזון. כמו קמח, תבלינים, שימורים, מיצים וכדומה. כל אלו מבוססים על יבול שישית כדי לשמור את יבול שביעית לצריכה של ירקות טריים.

גידולים לטווח ארוך

“בשנה השישית, אנחנו מכינים גם מלאים גדולים של ירקות קשים כמו גזר תפוחי אדמה ובצל. בתנאי קירור מתאימים”, אומר הרב ברגמן, “חלקם יכולים להחזיק מעמד חצי שנה ואף יותר. כך שבדרך כלל בחצי שנה הראשונה של השמיטה, בירקות קשים, אנחנו עדיין מספקים תוצרת של השנה השישית”.

ארבע אפשרויות עיקריות עומדות בפני הצרכן המהדר המבקש לאכול פירות וירקות כשרים למהדרין בשנת השמיטה. יבול שישית, יבול חו”ל, יבול נכרי ואוצר בית דין. יבול שישית כשמו כן הוא, יבול השנה השישית. יבול חו”ל היא תוצרת הבאה ממדינות שונות בעולם, ומאזורים בערבה ובאזור אילת שאינם מוגדרים הלכתית כארץ ישראל. יבול נכרי היא תוצרת שעובדה על ידי גוי וגדלה על קרקע השייכת לגוי. אוצר בית דין הוא יבול שגדל בשביעית והוקנה לבית הדין. פירות אלו אסורים במסחר רגיל, אלא רק בתשלום בהבלעה. כלומר, התשלום אינו על הפרי עצמו אלא על עלויות האריזה, וההפצה. על יבול ‘אוצר בית דין’ חלה קדושת שביעית וצריכים לנהוג בפירות ובירקות קדושה כראוי. מבחינת בד”ץ העדה החרדית האפשרות הזו אינה קיימת. “אוצר בית דין כרוך בכל כך הרבה דיוקים ופרטים, בנוסף לכך, אין לנו אפשרות להבטיח שהלקוח אכן יתייחס באופן הראוי לקדושת השביעית, זו הסיבה, שאנחנו כלל לא מתעסקים עם אוצר בית דין”.

“האפשרות המועדפת מבחינתנו, היא יבול שישית”, מסביר הרב ברגמן. “כאשר נגמרת הסחורה השישית, אנחנו משתדלים להביא יבול חו”ל, בעדיפות אחרונה אנחנו מביאים יבול נכרי”.

החקלאי הערבי שהתגלה כיהודי

למרות שיבול נכרי הוא בעדיפות אחרונה, מטבע הדברים, מרבית המאמץ של המחלקה מושקע דווקא באפיק הזה. שלשה אתגרים עיקריים עומדים בפני המחלקה בכל הנוגע ליבול נכרי. הראשון, לבדוק שהחלקה אכן בבעלות נכרית, השני, לבדוק שהחקלאי אכן נכרי ושלישית מאבק צמוד בכל הקשור לזיופים, נוכלויות והערמות.

“בדיקת הבעלות על השטח היא לעיתים מבצע מורכב”, אומר הרב ברגמן, “יש לנו צוות מיוחד שמטפל בנושא. אנחנו בודקים נסחי טאבו, ורישומים עתיקים לפעמים מדובר בקושאן עתיק ואז צריך לאמת ולהצליב נתונים. פעם חתמנו עם ערבי, הוא טען שהשטח בבעלותו, אך בבדיקה שערכנו גילינו שממש שבועות ספורים קודם לכן, השטחים החקלאיים שלו הופקעו ממנו לטובת המדינה שביקשה לסלול שם כביש. הכביש היה עדיין בהליכי תכנון, והוא נועד להיסלל רק בעוד מספר שנים. בכל השנים הללו, אותו חקלאי המשיך לעבד את אדמתו כרגיל, אולם בפועל האדמה באותה שמיטה הייתה שייכת למדינה.

“או למשל, חלקה בבעלות נכרית שהגיעה עד סמוך לכביש. כאן גילינו ששטח הכביש השייך למע”צ, בעצם רחב הרבה יותר מהקטע הסלול בפועל. עשינו מדידות מדויקות ופסלנו את כל שורות הגידולים הצמודות לכביש.

“פעם חתמנו הסכם עם משפחה מחברון. משפחת חקלאים גדולה העוסקת בגידול מגוון גדול של ירקות. בבדיקה שעשינו גילינו שאם המשפחה היא יהודייה שהתאסלמה לפני שנים רבות. למעשה כל החקלאים שהיינו איתם במשא ומתן, היו יהודים. כל אלו דברים המצריכים בדיקה מדוקדקת ומקצועית”.

טכנולוגיה בשרות הכשרות

תחום בעייתי נוסף אתו מתמודדים הרב ברגמן וצוותי הפיקוח וההשגחה באופן יומיומי, הוא ניסיונות ההונאה וההערמות. “אני לא מכליל, אבל לחלק מהחקלאים או הסוחרים הערבים, יש לא אחת נטייה לנסות להערים”, אומר הרב ברגמן בזהירות.

“פעם אחת, נכנס אחד המשגיחים שלנו למקשת דלעת גדולה. תוך כדי הליכה, הוא בעט משום מה באחת הדלעות, הדלעת התגלגלה כמו כדור. הוא בעט בשניה, וגם היא התגלגלה. זה עורר את חשדו של המשגיח. הוא ערך בדיקה יסודית וגילה כי המגדל קנה בזול דלעת אצל חקלאי יהודי, ופיזר אותם בשדה שלו מתוך מחשבה שאנחנו לא נשים לב”.

“במקרה אחר, נכנס משגיח למטע בננות. הוא נכנס לעומק השטח, שם הבחין בכמות עצומה של אשכולות בננה הטמונות בבוץ. שוב התברר כי הן הובאו לשם ממקום אחר. המשגיח פסל את כל השדה ואכן באותה תקופה, הורגש חוסר בבננות בהכשר הבד”ץ. מאז אגב, במטעי בננה אנחנו מטביעים חותם על כל אשכול בנפרד בעודו על העץ.

“במקרה נוסף נכנס משגיח לפרדס תפוזים והבחין בערמות של תפוזים שלכאורה נקטפו במקום. אולם בעינו החדה הוא הבחין שסוג התפוז שבמיכלי הקטיף, לא תואם לסוג התפוז שבשדה. הוא פסל מיד את הקטיף. בכל מקרה שאנחנו תופסים ופוסלים סחורה, אנחנו גם מחנכים בעקיפין את החקלאים כי ההונאה אינה משתלמת.

“צוות המשגיחים והמפקחים שלנו יוצא מידי יום לשטח. לעיתים מדובר במקומות רגישים מבחינה ביטחונית. לשם כך אנחנו מצמידים מאבטח חמוש צמוד לכל משגיח. יש לנו גם כלי רכב ממוגן ירי שמשמש את המשגיחים. בנוסף לכך, כמו שהרבי לימד אותנו להשתמש בטכנולוגיה לקדושה, גם כאן אנחנו משתדלים לנצל את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לשם השמירה על הכשרות”.

כשהרב ברגמן מדבר על טכנולוגיה, הוא מדבר על מגוון עזרים טכנולוגים העומדים לרשות אנשי המחלקה. “הנה תראה”, הוא מראה לי, “זה סמרטפון כשר שמאושר על ידי ועד הרבנים לענייני תקשורת. הוא מתחבר ללוויין GPS. כשמשגיח יוצא לשטח, הלוויין קולט מיד את המקום המדויק, ומוציא את כל הנתונים על המקום. לאחר מכן, המשגיח מזין את הנתונים הרלוונטיים והכל מתעדכן מידית בתוכנה מרכזית.

“החקלאים מקבלים מצלמה זעירה אותה הם חייבים לשאת על גופם כל היום. המצלמה הזו משדרת און ליין למרכז הבקרה. בנוסף אנו משתמשים במצלמות מרחפות שמשדרות און ליין תמונות באופן קבוע למרכז השליטה והבקרה של העדה החרדית”.

מרכז הבקרה נמצא במשרד מרווח בירושלים. על מסכי ענק מופיעים כל העת תמונות מהנעשה בשדות. “פעם הבחנו דרך המצלמות באחד החקלאים מכניס לשדה קרטונים שהיו בצבע מעט שונה מהקרטונים בהם הוא ארז את היבול שלו. באותה תקופה, עלו העגבניות שרי למהדרין באזור ה15 ₪ לק”ג, לעומת עגבניות מהיתר מכירה שעלו כשליש מחיר. החקלאי חשב להתחכם ורכש כמות גדולה של עגבניות שרי בארץ ישראל וחשב למכור אותם כסחורה שלו ביוקר. תפסנו אותו דרך המצלמות כשניסה להבריח את הסחורה”.

הכשרים מהודרים

אין לכם בעיה עם תמיכה בחקלאים ערבים בארץ ישראל?

“יש, אנחנו עושים את זה רק כשאין ברירה, אנחנו משתדלים שזה יהיה באמת מוצא אחרון. גם כשאנחנו עובדים עם יבול נכרי, יש לנו סדרי עדיפויות. יש לנו הרבה חקלאים דרוזים או בדואים בגליל ובנגב, לאחר מכן, אנחנו מחפשים חקלאים באזורים שקטים שלא נחשבים עוינים. רק בלית ברירה אנחנו נכנסים לעומק השטח באזור חברון, שכם וכדומה.

לסיום, מה מיוחד במערכות הכשרות המהודרות של בד”ץ העדה החרדית ואב”ד בני ברק הגרמי”ל לנדא שליט”א, על פני כשרויות רגילות אחרות?

“למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, ישנם שני הבדלים מהותיים. הראשון הוא בתחום הפסיקה, השני הוא בתחום ההשגחה.

“לעיתים קרובות ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי מקרים מסוימים. במקרים של מחלוקת אנחנו תמיד נפסוק לחומרה. גם אם ישנם פוסקים בולטים המקלים, אנחנו תמיד נפסוק לפי הפוסקים המחמירים. לעומת זאת בכשרויות רגילות, במרבית הפעמים הם יפסקו לקולא.

“התחום השני הוא נושא ההשגחה עצמה. לפעמים אנשים אומרים לי: היה כתוב ‘יבול נכרי’, או ‘יבול חו”ל’, זה בדיוק כמו שיהיה כתוב בחנות מסויימת ‘כשר’. זה מגוחך, הרי אף יהודי ירא שמיים לא יסתפק בכיתוב ‘כשר’ ואפילו ‘כשר למהדרין’ בלי גוף רציני ואחראי העומד מאחורי ההצהרה הזו.

“גם כשכתוב ‘יבול חו”ל’ או ‘יבול נכרי’, השאלה מי אמר שזה אכן כך? כמה גוף הכשרות משגיח? עד כמה הוא סומך על החקלאי? כמה משגיחים יש לו באזור?

“לנו למשל, יש במחלקה קרוב למאה אנשי צוות, כאשר במחלקות דומות בכשרויות פחות מהודרות, מועסקים פחות משליש. זה אומר בהכרח שהפיקוח הוא פחות צמוד וממילא מאפשר יותר טעויות ר”ל. זו הסיבה שאני ממליץ לכל מי ששואל אותי, להשתמש רק בהכשרים מהודרים, גם בפירות וירקות.