ניצוצות במחשכי התא

את האוצר היקר הנפלא הזה ששמו רבי, והתקשרות לרבי - תפקידנו ושליחותנו להביא לכל אחינו בני ישראל ולעולם כולו. זו לא רק חובה ומצווה וזכות נפלאה, אלא זהו הדבר הטוב והמתוק והנפלא ביותר עבורם, לטובתם, גם הפשוטה והגשמית ביותר • התוועדות חסידית מתוקה ושמחה

 ניצוצות במחשכי התא

לפני כמה שנים יצאתי פעם למבצעים בכלא עם ר’ יוסף ניימרק ור’ שמעון בקרמן. פגשתי שם יהודי שלמד במוסדות חב”ד, וזכה להיות ב”קבוצה” ואף היה ב”יחידות” פרטית אצל הרבי מלך המשיח שליט”א. בין השאר אמר לו הרבי, כך לדבריו, כי יש לו הבנה טובה בחסידות.

ההמשך יותר עצוב: אותו יהודי מעד ונפל במעשים לא ראויים, ושמו אותו בכלא. אשתו דרשה וקיבלה ממנו גט, וילדיו וכל משפחתו לא רצו להכיר אותו. הוא היה שבור לגמרי. הוא אמר לי: “אכן פשעתי וחטאתי. אבל אלוקים לא הרג אותי בפעם אחת, אלא הוא הורג אותי כל הזמן. אין לי משפחה. אין לי אף אחד. אין לי לאן ולשם מה לצאת לחופשות ואין לי בשביל מה לחיות”. כך הוא הסתובב בכלא שבור ועזוב ללא מטרה וללא כיפה.

כאמור, ר’ יוסף ניימרק היה מגיע לכלא בכל שבוע, הניח תפילין ושוחח עם האסירים, והרבה מהם כתבו לרבי באגרות–קודש. כמה מהם אף קיבלו תשובות מהרבי ללמוד חסידות, אבל הם לא ידעו איך מסתכלים על הספר. מה עשו? הם פנו אל אותו אסיר, הניחו על ראשו כיפה, והוא החל למסור להם, ללא רצון, כמה שיעורים בחסידות. כל זה נודע לי באותו ביקור. באותה הזדמנות ניסיתי לעודד אותו קצת וסיפרתי לו אימרה של חסידים על הפסוק בתהלים “אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים, שם אתה. ואציעה שאול, הנך”. ואמרו חסידים: יש אולי כאלה שקוראים פסוק זה במין תרעומת. כאילו הם אומרים, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני. אני אמנם משתדל לעבוד אותך תמיד עד כמה שאני יכול, אבל אתה לא מניח לי אפילו לרגע וממש אין לי לאן לברוח ממך. אולם מי ששם חסיד נקרא עליו, קורא פסוק זה בחדווה ובשמחה הגדולה ביותר: תודה, ריבונו של עולם, על שתמיד אתה נמצא עמי. היכן שלא אלך ולאן שלא אפול, תמיד תמיד אתה נמצא עמדי. “אם אסק שמים, שם אתה. ואציעה שאול, הנך”. אפילו אם ח”ו אתדרדר אל השאול, למצב הנמוך והשפל ביותר, הרי אתה נמצא תמיד עמדי גם שם, עמוק מאד למטה, כי סוף סוף תמיד אתה נמצא אתי ותמיד אתה המהות האמיתית שלי.

הגיב אותו יהודי: “אתה עצמך אינך שם לב למה שאתה אומר. שים לב, לגבי “אם אסק שמים” אומר הפסוק “שם אתה”. “שם”, פירושו רחוק. הקב”ה אמנם נמצא עמו שם, אבל נמצא כאילו מרחוק. ואילו לגבי “ואציעה שאול”, כאן הוא נמצא עמו לא רק שם, מרחוק. אלא “הנך”, הנה אתה. אתה נמצא לידי ממש, באופן שאני רואה כי הנה אתה כאן. והוא הוסיף ואמר, אני שקוע עכשיו עמוק עמוק בתוך השאול. אבל גם כאן נמצא עמי הקב”ה ונמצא עמי הרבי, לא מרחוק אלא לידי ממש, באופן שאני רואה כי הנה הוא כאן. וזה מה שמחזיק אותי עדיין (היום כבר יצא אותו יהודי מהכלא, וב”ה הולך ומשתקם)”.

סיבה אמיתית לשמוח

שמחה כזו, שמחה אמיתית ותמידית שאינה תלויה בשום דבר, נוטע בנו הרבי שליט”א מלך המשיח ללא הרף. כי “משיח” מכיל בתוכו את ה”שמח”, יחד עם י’ נוספת - עשר כוחות הנפש, שהשמחה ממלאת את כולם. שמחה כזו, הנובעת מהעובדה שנמצאים אתך בכל מקום ובכל מצב, רק היא אמיתית ונצחית. כי בכל מקרה ובכל מצב, הן בגשמיות והן ברוחניות, תמיד יש ליהודי לשמוח בה’ שנמצא עמו גם שם, עמוק מאד למטה. וכמו שכתוב “השוכן אתם בתוך טומאותם - אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם”. שמחה כזו היא לא רק בשעה שהוא לומד תורה מקיים מצוות או מתפלל. זוהי שמחה שאין לה הפסק. שמחה תמידית. בכל מקום, בכל מצב, בכל עת ובכל שעה. ובמידה מסוימת, אפילו בשעה שהוא נוהג שלא כראוי. והשמחה הזו היא לא רק מצד הנפש האלוקית, אלא גם מצד הגוף והנפש הבהמית.

לעומת שמחה מדברים גשמיים, מהעובדה שיש לך כסף או דברים גשמיים אחרים, ואפילו רוחניים לפעמים. ששמחה זו אינה אלא שמחה לאותו רגע, כשיש לו את הדבר. אם כן, שמחה זו היא רק בזמנים מסוימים ובנסיבות מסוימות, כאשר יש לו אותם הדברים. אך ייתכן בהחלט שמחר הוא יפסיד אותם ולא יהיו לו. וממילא אין זו שמחה אמיתית תמידית ונצחית. ואין זו גם שמחה מדבר שראוי לשמוח עליו, כי השמחה היא מדבר שהוא בר חלוף. רק השמחה בה’ היא שמחה שלא באה מבחוץ, אלא היא נובעת מעצם מהותו. ולכן זוהי שמחה שאינה תלוי’ בתנאים ובנסיבות. שמחה מהדבר האמיתי ביותר, שבאמת יש לשמוח עליו. ולכן השמחה היא אמיתית ונצחית.

ובעצם, יהודי, מכיוון שהוא קשור לה’, בהיות נשמתו “חלק אלקה ממעל ממש”, והיא שואפת אל הטוב האלוקי האמיתי והמוחלט, הרי אפילו אם יהיה לו כל טוב בגשמיות, הדבר לעולם לא יספק אותו ולעולם לא תהי’ לו ממנו שמחה אמיתית. - הוא חושב שזה בגלל שהוא רוצה יותר, אבל תמיד הוא ירצה יותר. כי לאמיתו של דבר הוא רוצה את האמיתי והנצחי שאין לו שום תחליף. ונמצא שהדבר עצמו אינו דבר מוחלט, שראוי לשמוח עליו. ונוסף לזה, גם השמחה שישנה היא רק לאותו רגע ולא באופן תמידי ונצחי. רק השמחה בה’ היא אמיתית, תמידית ונצחית. כי יהודי יודע שתמיד תמיד, בכל מקום ובכל מצב בו הוא נמצא, נמצא ה’ יחד עמו.

כמה אוהב אותנו הרבי…

אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות, אין אנו מספיקים להודות להלל לשבח לפאר ולברך על מה שהרבי מלך המשיח שליט”א עשה ועושה עמנו. הרבי נוטע בנו כל הזמן - אהבה, שמחה, התלהבות, חיים מאושרים וטובים, פנים מאירות ומחייכות בכל מקרה בכל מצב בכל עת ובכל שעה. ולא חיוך מעושה, אלא אמיתי באמת לאמיתו.

כמה שאנו מצדנו, שוכני בתי חומר, שקועים בבוץ וברפש של החיים הגשמיים, רחוקים מחיים אמיתיים ונפלאים אלו. ולא תמיד מצליחים להתרומם לאותה רמה נשגבה של החיים האמיתיים שהם כל כך יפים ונעימים, והם חודרים וממלאים גם את המציאות הגשמית הפשוטה - הרי משהו מאורו של משיח נדבק גם בנו, אלו ששם חסידי חב”ד נקרא עליהם. גם אנשים ברחוב מזהים חב”דניק לפי סימנים אלו, והם אוהבים זאת. אנשים אוהבים את השמחה ואת ההתלהבות החסידית. את מאור הפנים והחיוך הנצחי שאינו תלוי כל כך בנסיבות ובנתונים שמסביב. אנחנו לא מסוגלים בכלל להעריך, ואיננו שמים לב בכלל, איזו מתנה נפלאה נתן ונותן לנו הרבי שליט”א כל הזמן. הרבי ממש “מחי’ מתים”, ולא רק בחיים רוחניים נשגבים, אלא גם ודווקא בחיים פשוטים וגשמיים בעולם הזה הגשמי. וזו כלל וכלל לא גוזמא (והיאך יעלה על הדעת לבוא ולומר על אותו רבי, שהוא כל כך “חי בעצם”, ובהיותו כזה הוא “חי להחיות” ומחי’ את כולם - ששייך בו איזשהו עניין של היפך החיים ח”ו).

כשאנו מנסים להתבונן קצת בדברים אלו, ולו מעט מזעיר, הלא את כל מציאותנו וחיינו חייבים אנו לרבי שליט”א, שרק דרכו עוברת ההשפעה האלוקית לעולמות כולם ולהכל. ולא רק במובנים הרוחניים והפנימיים המבוארים בחסידות, אלא גם ובמיוחד במובנים הפשוטים והגשמיים ממש, וכנ”ל שהרבי ממש מחי’ מתים ללא שום גוזמא -

הרי כמים הפנים לפנים מתעוררת בלבותנו אהבה עצמותית של מסירות והתקשרות עד מיצוי הנפש אל הרבי מלך המשיח, להיות מוכנים לעשות הכל בשבילו.

כאותו משל המבואר בתניא אודות מלך גדול ורב המראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה. ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו. ומקימו ומרימו מאשפתו. ומכניסו להיכלו היכל המלך, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם. ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי, וחיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש, על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דליבא לאין קץ. ואף אם לבו כלב האבן, המס ימס והי’ למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך”.

ואת האוצר היקר הנפלא הזה, שכל מה שלא נאמר לא יתחיל בכלל להגיע למה שהוא באמת ורק יפחית מערכו - תפקידנו ושליחותנו להביא לכל אחינו בני ישראל ולעולם כולו. זו לא רק חובה ומצווה וזכות נפלאה, אלא זהו הדבר הטוב והמתוק והנפלא ביותר עבורם, לטובתם, גם הפשוטה והגשמית ביותר. ומי שעדיין לא זכה לזה, כמה יש לרחם עליו וכמה עלינו לעשות הכל להביאו לזה, להתקשר באילנא דחיי. ולא להשאיר את כל זה רק במשבצות אהבה ורגש חם רוחני נשגב ומופשט - אלא לתרגם זאת דווקא למעשים בפועל בחיי היום יום.

וכפי שרואים בוידאו בחלוקת הדולרים המפורסמת. כאשר איש עסקים גדול מתפעל מאד ואומר לרבי בהתלהבות: “רבי, אתה מדהים! איך אתה יכול לזכור דבר שקרה לפני כל כך הרבה זמן! - עונה לו הרבי בחיוך: “מה יהי’ לעולם מזה שאני מדהים, צריך לעשות מה שצריך כדי להרבות טוב וחסד בעולם…”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.