מאת ר’ ירון צבי

ר’ חיים אפרים דבוש, יהודי בן 55 תושב מזכרת בתיה, קיבל אשתקד את חייו במתנה בנס גלוי של הרבי מלך המשיח, לכבוד י”ט כסלו. * הוא נפל מגובה של חמש קומות בבניין באריזונה ונפגע באופן קריטי. הרופאים לא הותירו סיכוי לחייו והבטיחו מוות, או חיים כצמח במקרה הטוב, ל”ע * בדיוק לאחר נ”ג ימים, בחג הגאולה י”ט כסלו תשע”ד, הוא השתחרר * הנסים הגלויים שליוו את האירוע והשיקום המופלא, גרמו לעשרות יהודים להתקרב לחיי תורה ומצוות תוך שהם מקבלים על עצמם החלטות טובות * בעל–שמ’סקע מעשה

מאת ר’ ירון צבי

&nbps;

את הסיפור הבא שמעתי בסעודת ליל שבת מפי חסיד חב”ד בשם רז חן שגר בשכונת המלך. רז הוא אחד מכמה יהודים שחזרו בתשובה או התחזקו משמעותית בשנה האחרונה, בעקבות המאורע המופלא והלא נתפס עליו יסופר בכתבה. כששמעתי ממנו את הסיפור בראשי פרקים, הבנתי שמדובר במקרה מיוחד מאוד. מאוחר יותר שוחחתי עם ר’ רחמים דבוש — הבן הבכור של אפרים דבוש, המתגורר באריזונה, שם קרה המקרה — ושמעתי ממנו את כל העלילה על פרטיה, או אז הבנתי שזה כבר עבר כל דמיון. ישנם רגעים או חוויות בחיים שבהם הקב”ה נמצא פשוט בצורה גלויה. אירוע זה הנו דוגמה לאחד מאותם רגעים אשר בעקבותיו אפשר ללמוד מחדש להעריך כל רגע בשליחותנו בעלמא דין.

מאחר ור’ אפרים דבוש היה מחוסר הכרה ברוב השתלשלות המקרה, שוחחנו בעיקר עם הבן רחמים וכן עם גורמים נוספים שהיו מעורבים במקרה.

הנפילה מהגג באריזונה

ר’ רחמים דבוש, בן למשפחה מסורתית ממזכרת בתיה, הוא שותף בעסק של ייצור ושיווק מוצרי ים המלח. הייצור מתבצע בארץ ישראל ואילו השיווק ברחבי העולם, כאשר הם החזיקו במחסן בבניין בגובה חמש קומות הממוקם בפיניקס אריזונה, שם מתגורר רחמים. לפני כשנה וחצי הגיע אביו של רחמים, ר’ חיים אפרים שיחי’, לביקור אצל בנו. במהלך ביקור זה היו נזילות מים בבניין והאב, שמגיע מתחום הבנייה, החליט לעלות אל הגג ולבחון את הנושא מקרוב.

“אבא עלה לגג יחד עם עוד שני עובדים ממוצא מקסיקני ובדק את מקור הנזילות. באותו גג ישנם ‘חלונות שמש’ המכונים ‘סקיי לייט’ [Sky light]. ברגע מסוים, כאשר אותם שני עובדים בדקו משהו באזור אחר בגג, הוא נפל ר”ל דרך החלון שמש שבאזור המחסן מסיבה שאינה ברורה לנו עד היום. מדובר בנפילה מגובה של 60 פיט [קומה חמישית בקירוב] שלא מותירה סיכוי לחיים נורמליים או לחיים בכלל”, משחזר רחמים.

“הנס הראשון הוא שתחת כל חלון שמש כזה פוגשים בדרך כלל ריצפת בטון קשה, חוץ מהחלון דרכו נפל אבא, שם בתחתית, עמד שולחן עץ, מה שאחר–כך התברר כגורם שבלם במשהו את עוצמת הנפילה שלו. כמובן שהשולחן נשבר כליל, למרות שזה שולחן העשוי מעץ חזק.

“באותו זמן הייתי בנסיעה בדרכי למשרד כאשר הודיעו לי מה קרה. הגעתי בזריזות ומצאתי את אבא על הרצפה, מדמם ומרוסק במצב קריטי. תוך פחות משתי דקות הגיעו הפאראמדיקים שאמרו שלמרות שבית הרפואה נמצא במרחק שלוש דקות נסיעה, אין סיכוי שהוא יגיע לשם חי”.

אבא מגיע לבית הרפואה

בדרך נס אבא הגיע לבית רפואה ‘מאריפוקה’ [Maripoca Medical Center] כשהוא חי. מקום זה נחשב לבית רפואה איכותי. הוא הוכנס מיד לבדיקתMRI  על כל הגוף כדי לבדוק מה נפגע, ומיד לאחר מכן הובהל לחדר ניתוח. הרופא המנתח יצא ואמר שמצבו קריטי [Critical Condition]. הוא הסתייג ואמר שהם לא מבטיחים כלום, שזה יכול לקחת שעות, ושרוב הסיכוי שאבא לא ישרוד את הניתוח ח”ו. לאחר שעתיים הרופא יצא ואמר שיש לו דימום מוחי בכמה מקומות ושיש לו שבר בין השכמות [כתפיים] בגב. “בגב אנו לא נוגעים, כי קודם צריכים לייצב את מצבו. סיימנו ניתוח ראשון ואנו מעבירים אותו כעת לטיפול נמרץ ונראה מה יהיה”, הודיע הרופא בסכמו את אותם רגעים מבהילים.

“התחלנו להתפלל ולקרוא תהלים, אורגן מניין בבית רפואה, חברים בחב”ד בארץ הקודש קראו תהלים”, מספר רחמים בהתרגשות. “תוך יומיים נוצר חמ”ל של כעשרים איש בבית שלנו. מארץ הקודש הגיעו אמי ואחיותיי וכן אחים של אמי ואבי. נוצרה אחדות מדהימה והאווירה הייתה של אמונה ותקווה, זאת לצד מתח אדיר. הגיעו גם חברי משפחתה של אשתי, משפחת בן שבת, שאני אסיר תודה להם על התמיכה באותם זמנים קשים.

“מבחינה דתית, אני כבר התקרבתי לחב”ד ארבע שנים קודם לכן על–ידי גיסי — ר’ יעקב בן שבת מצפת. הקירוב היה גם בהשפעת ה’אגרות קודש’ לאחר שראיתי כמה מופתים. זה החל מעצות פשוטות שהרבי נתן לי, ועד לכך שהרבי הודיע לנו מראש על ההיריון הצפוי של אשתי, ואמר לקרוא לילד על שם נשיא הדור — ואכן, כך עשינו אז.

“גם לרב דוד ועקנין, רב היישוב מנחמיה שבצפון, ידיד המשפחה, היה חלק בקירובי ליהדות. בתחילת דרכי בעולם התשובה, לבשתי רק ציצית ואמרתי לו שאני לא רואה עצמי לא מעשן בשבת ולא רואה כדורגל. הרב אמר ‘תקפוץ למים. אם יהיה לך קר, תעשה מה שתמצא לנכון. אם יהיה לך חמים ונעים, תישאר’. מאז אני שומר שבת.

“בכל התהליך עם אבא, הוא עמד לצדנו. אבל בכל זאת, אז, לפני ארבע שנים, עוד הייתי מה שנקרא ‘רק חצי בפנים’ ובעקבות הסיפור עם אבא, התחזקתי מאוד. תוך כדי המקרה עם אבא, לקחתי על עצמי לגדל זקן ואשתי לקחה על עצמה לשים כיסוי ראש”.

ניתוחים ותפילות

“בשלב הזה, לאחר הניתוח הראשון, אבא שהה בטיפול נמרץ שש או שבע שעות. פתאום הגיע הרופא המנתח ואמר שהמדדים מראים לחץ רציני במח, וחייבים לנתח שוב כדי לנקז את הדם. הוא הסביר ששמונים אחוז שאבא לא ייצא חי מהניתוח הזה שאמור להימשך 5 שעות, וכי בוודאות נפגעו מרכזים במח שאחראים על יכולת הדיבור, ההבנה, הזיכרון וכו’. לכן הוא בטוח שגם אם יישאר חי, אבא יהיה במצב של ‘צמח’ ל”ע. התחזית אמנם הייתה גרועה מאוד, אבל התברר לי ששוב הקב”ה עשה נס ושאותו רופא מנתח, שהיה דווקא במשמרת שבה הגיע אבא לשם, הוא גם מנתח מח וגם מנתח גב [שני האזורים בהם נפגע אבא] ונחשב לאחד מחמשת המנתחים הטובים בעולם. מדובר באדם ממוצא איראני, אטאיסט שאינו מאמין בכלום. ידעתי שרק נס יציל את אבא, ולכן עשיתי ‘כלי’ בדרך הטבע.

עברו יומיים מהניתוח השני, והמצב עדיין היה לא יציב, וכבר דיברו על ניתוח מח שלישי. לאחר שהרופאים הצליחו לעצור את הדימומים הפנימיים בשני הניתוחים הראשונים, ביצעו בדיקות MRI ו–CT נוספות. בבדיקות אלו התגלה, שישנם הרבה רקמות מתות במח כתוצאה מהחבטה שקיבל. הרופאים הגיעו למסקנה שעליהם לכרות כשמונים אחוז מהאונה הימנית של המח האחראית ליכולת הדיבור, לתנועה בצד השמאלי של הגוף, ועוד.

הרופא הסביר שהפעם הם חייבים להיכנס ממש למח וכי עלינו לקבל החלטה גורלית: אם ינתחו — הסיכוי קלוש שיצא חי, ואם כן, אז תפקודו ייפגע באופן משמעותי. אם לא ינתחו — הוא יישאר צמח ושוב לא יוכלו לנתח בלי לגרום למוות רח”ל. אלו החלטות לא פשוטות. “התפללתי לקב”ה שייתן לי את ההחלטה הנכונה. בתור הבן הבכור לקחתי החלטה, בהסכמת אמי ואחיותיי, לבצע את הניתוח.

“יומיים לפני הניתוח הזה, גיסי, ר’ מרדכי בן שבת, כתב לרבי על המצב. במכתב מדהים שלא אשכח לעולם, הרבי התייחס ישירות למצב הרפואי, וכתב שצריכים להתחזק בביטחון בקב”ה ולהתחיל לקבל החלטות טובות ולהשפיע על אחרים גם כן כדי שהמצב ישתפר.

“נעשו הרבה פעולות רוחניות לזכות רפואת אבא. מעבר להחלטות שאני ואשתי לקחנו, בני משפחה וחברים רבים לקחו על עצמם החלטות טובות כגון שמירת שבת, הנחת תפילין בכל יום חול, הפרשת חלה, קריאת תהלים באופן קבוע, הימנעות מיין נסך ועוד, העיקר שאבא יהיה בריא. שותף עסקי שלי למשל, אלעד גוטליב, לקח על עצמו שמירת שבת, ומאז ועד היום התחזק הרבה יותר. רז, בן דודי, הפך לחסיד מן המניין, ועוד דוגמאות רבות”.

“הניתוח הצליח ונמשך שעה וחצי במקום שלוש שעות כפי שציפו בתחילה, ואבא הוחזר לטיפול נמרץ. זה היה למעלה מדרך הטבע ומאוד קשה לעיכול. לולא אשתי, אושרת, שתמכה בי כל הזמן כאשר יש לנו שלושה ילדים בבית, אני לא חושב שהייתי עומד במתח באותם שעות וימים קריטיים.

“אחרי הכתיבה לרבי, המצב של אבא הלך והשתפר, ולמרות שעדיין היה בתרדמת ומחובר למכשירי החייאה, הוא נשאר חי ומיום ליום המדדים הלכו והתייצבו. הדימומים המוחיים פסקו ולא היו צריכים לניתוחים נוספים, אם כי עדיין לא ידענו מה הנזק שנגרם בניתוחים”.

הרבי מבטיח: גאולה בי”ט כסלו

“לאחר שבועיים–שלשה של מתח, ייסורים ותפילות, שלושה שבועות לפני י”ט בכסלו, הוגדר מצבו כ’יציב’ ומאוד שמחנו שהמילה ‘קריטי’ כבר לא הוזכרה עוד מפי הרופאים. אבא עדיין היה בתרדמת, רק שעכשיו לא ניכרה סכנת חיים והמצב נחשב יציב. בשלב הזה החליטו הרופאים כי רוצים לנתחו בגב. מדובר בניתוח מורכב שאמור היה להימשך שמונה שעות. תכניתם הייתה לקחת עצם מאדם אחר כתחליף לעצם השבורה של אבא, ולקבעה למקומה עם ברגים מיוחדים. הרופא האיראני הראה לי צילום של השבר בגב של אבא. בצילום ראו מרחק ממשי בין שני חלקי העצם השבורה, ואת זה היה צריך לחבר.

“הרופאים קבעו לנתח בעוד שלושה ימים. שוב כתבנו לרבי מה”מ, ושוב ברכות רבות, כשהפעם הרבי כותב על התוועדות י”ט כסלו. אני כבר לא יודע מה לחשוב, מדובר בעוד שלושה שבועות ואבא בתרדמת עם גב שבור”.

ביטחון ללא פשרות ונס גלוי

בשיחה עמי רחמים שחזר בפעם הראשונה את רצף האירועים האלו, ופתאום ראיתי כי דמעות זולגות מעיניו כאשר הוא קולט את עוצמת הנס. אני משתתף בהתרגשותו ומבקש ממנו להמשיך לספר.

“עברו שלושה ימים והרופא מחליט לצלם שוב את הגב רגע לפני הניתוח כדי לקבל החלטות מדויקות. בשלב הזה, אינני יודע להסביר זאת, אבל חדר בי ביטחון מוחלט בקב”ה ובברכת הרבי שליט”א מה”מ, וידעתי שהכול עומד להסתדר. אמרתי לרופא: ‘הרבי שלי נתן ברכה שאבא שלי יחזור לקדמותו ויתרפא. אתה אולי רופא גדול, אבל אתה רק השליח!’. הרופא המהולל ענה לי: ‘אני כבר עשרים וחמש שנה במקצוע ורואה מקרים כאלו כל יום. אין כל סיכוי שאביך יחזור לקדמותו, הוא בוודאות לא ילך על רגליו יותר עם שבר כזה. אם אתה רוצה תמשיך להתפלל ואם תפילתך תענה, זה רק יקל עלי את העבודה’.

“התחזקתי עוד יותר ואמרתי לו: ‘אבי עוד יילך על רגליו, הרבי הבטיח! דע לך, שמאז שהראית לי את הצילום, אני מתפלל שבפעם הבאה שתצלם, אתה תהיה המום להיווכח שהעצם התאחתה מעצמה’. הרופא ענה בלאקוניות: ‘אביך נמצא בקומה [=תרדמת], ללא תנועה, אין שום סיכוי שהיא תחזור ותתאחה’”.

בבוקר יום הניתוח, בתפילת שחרית, רחמים התפלל בדביקות וביקש מה’ שיוכיח לרופא חסר–האמונה כי הוא רופא כל בשר, ואין בלתו. הביטחון ברפואה ובהתגשמות הברכות במועד שקבע הרבי, הלך וגבר.

הרופא הגיע למחלקה בשעות הצהריים וכפי התכנית, צילם את הגב שוב לפני הניתוח. פתאום, הוא ניגש אל רחמים המום לגמרי: “אני לא יודע מה עשית. עשרים וחמש שנה אני במקצוע ומעולם לא ראיתי שינוי כזה תוך שלושה ימים אצל אדם שלא זז מהמיטה. העצם חזרה למקומה!!” רחמים הסתכל בהתרגשות בצילום והודה לקב”ה תוך שהוא מרים ידיו למרום.

הרופא ההמום ראה את תנועותיו והוסיף ואמר: “אני לא יודע אם אתה מכשף או לא, אבל אף פעם לא ראיתי דבר כזה”. בדרך נס, הניתוח נמשך רק שלוש שעות במקום שמונה, כיון שהעצם החלימה לבד. ‘הניתוח עבר בהצלחה רבה’ אמר הרופא בתום הניתוח.

“אבל אבא עדיין היה בקומה, וי”ט כסלו הולך ומתקרב”.

אבא התעורר!

רחמים ושאר בני המשפחה עדיין היו במתח מה עומד לקרות. עברו כמה ימים ורחמים אמר לאשתו אושרת: “אני רק רוצה לראות את אבא פותח עיניים. המילים הראשונות שאגיד יהיו ‘הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו’”.

היה זה כמה ימים לאחר מכן, שעה שרחמים ישב בפרוזדור הסמוך לחדרו של אביו, ממתין ומצפה לרגע שאולי בו יפקח אביו את עיניו. בחדר טיפול נמרץ שהו תמיד שני אחים רפואיים על כל מאושפז כדרך קבע, ועוד שלושה רופאים במשמרת. האח שבדרך–כלל היה צמוד לחיים אפרים, כבר הרגיש כמו בן משפחה.

“בשלב מסוים, ניגש אלי האח ואמר: ‘אולי תנסה לדבר עם אבא בשפה שלכם. אני מדבר אתו אנגלית והוא לא מבין’.

“אמרתי לו: ‘אתה צוחק? אבא בקומה!’

הוא הסתכל עלי ואמר לי: ‘מה פתאום, הוא פתח עיניים!’

“נכנסתי וראיתי את עיניו פקוחות לרווחה. הרגשתי שרק לרגע הזה התכוננתי כל העת, ואמרתי בהתרגשות ובפה מלא ‘הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו’”, מספר רחמים בהתרגשות גדולה על הרגע המופלא הזה.

“הוא כתב לרבי מכתב שלישי עם דיווח על המצב המשתפר, ובמכתב של הרבי היה כתוב לעשות סעודת הודיה על הנסים הרפואיים שהקב”ה עשה.

“המצב אמנם השתפר אבל עדיין לעיני בשר היה נראה רחוק מטוב, והרבי כותב לנו על סעודת הודיה? הרגשתי שהכוונה היא לסעודה ביום י”ט כסלו עצמו”.

שחרור מבית הרפואה בדיוק בי”ט כסלו

אנשי ביטוח הראל שייצגו את פוליסת הביטוח הרפואי התקף לחו”ל אותו רכש ר’ חיים אפרים בטרם נסיעתו, המתינו כל העת לאישור הרופאים להטיסו לארץ ישראל לתל השומר כדי שיטופל בארץ ישראל. י”ט כסלו הלך והתקרב ונותר רק שבוע וחצי לפני התאריך המיוחד.

“אבא פקח עיניים אך עוד לא הגיב. הוא הזיז אצבע ועוד אצבע, וכולם היו בהתרגשות. בשלב זה כבר החלטתי להתחיל לארגן סעודת הודיה בי”ט כסלו, גם באריזונה וגם בארץ ישראל. התקשרתי לבת דודתי, איילה חדד, שלקחה על עצמה הדלקת נרות והפרשת חלה לזכותו של אבא, וביקשתי שתעשה התוועדות בבית הסבא והסבתא במושב יציץ. אמרתי לה להזמין קייטרינג ואוהל, שולחנות וכסאות לרוב, ואף הצעתי לשלוח לה כסף. היא התחילה לארגן את הדברים, ולאחר כמה זמן התקשרה אלי בפליאה ואמרה שכל ספקי השירות שפנתה אליהם, רוצים לבוא בחינם או במחיר עלות לאחר ששמעו על המקרה. לבסוף, היא עצמה מימנה את האירוע מכספי מעשר שהחליטה להתחיל לתת לזכות רפואת אבא. שליח הרבי במושב גני יוחנן הסמוך, הרב אברהם יצחק פרודנשטסקי, נרתם לעזרתה בהתארגנות הזו — והייתה הצלחה גדולה”.

בינתיים, חברת הביטוח השיגה אישור מהרופאים בארה”ב להטיס את אפרים לארץ ישראל. מדובר בטיסה רפואית מיוחדת שעלתה כשבע מאות אלף דולר! החברה סיפרה לרחמים שישנם שני תאריכים בהם ניתן לבצע את הטיסה. אופציה זולה יותר [ומועדפת ע”י חברת הביטוח כמובן] כמה ימים לפני י”ט בכסלו ואופציה יקרה יותר — בי”ט כסלו עצמו! רחמים שהיה בטוח בנס שהרבי מגלגל, הודיע להם שיעשו את השיקולים שלהם, אבל אביו יטוס רק בי”ט כסלו — ככה הרבי פסק!

“מסיבה טכנית כלשהי, אכן לא הסתדר לחברת הביטוח להטיסו בתאריך הזול, ואפרים הוטס לאה”ק לשיקום בתל–השומר כשהוא בהכרה וללא סכנת חיים, ביום הבהיר — י”ט בכסלו תשע”ד.

מיותר לציין, שבאותו היום התקיימה סעודת הודיה גם באריזונה וגם במושב יציץ…

ספר תורה לזכות אבא

“לאחר הנס שזכינו לראות עם הניתוח בגב, קיבלנו על עצמנו להכניס ספר תורה לזכותו של אבא”, מספר רחמים, “הספר הזה הוא הרביעי שלקחנו על עצמנו, והחלטנו שזה ספר הודיה על הנסים שקראו לאבא. הרב שלמה בסו, רבה של מושב יציץ, כתב לנו את הספרים הקודמים ורצינו שיכתוב גם הפעם. הוא אמר שבהשגחה פרטית הוא כבר כותב ספר שעדיין לא הוזמן, ואם כן, הוא מייעד אותו עבורנו. הוא הודיע שהכתיבה תסתיים תוך חודשיים–שלושה.

“בתל–השומר היה צוות רפואי מדהים ומסור שטיפל באבא והכניסו לתהליך שיקום. אמי, רחל דבוש, לא זזה ממיטתו כל העת, כמו גם חברי משפחה יקרים מצד משפחת אמי שנחלצו לעזרה בכל עת שהיה צריך. אחותי הקטנה עזרה בבית ואחותי הגדולה שגרה בצפון, הגיעה פעמיים בשבוע לבית הרפואה. עדיין לא ידענו למה לצפות. גם הרופא בארץ ישראל אמר שרוב הסיכויים שאבא לא ידבר ולא יבין כלום.

“לאט לאט, התחלתי להבין את גודל הנסים שקראו כאן. ואז ‘נפל לי האסימון’ — אבא היה מאושפז בבית רפואה בדיוק חמישים ושלושה ימים כמניין ימי המאסר של האדמו”ר הזקן שהסתיים בי”ט כסלו! הרבי ידע הכול מראש, מה שמילא אותי בביטחון חזק שאבא שלי יחלים לגמרי!”

כאשר הספר תורה היה מוכן, התקשר הסופר הרב שלמה בסו ואמר שצריך לעשות הכנסת ספר תורה. רחמים ענה לו שיעשה הכנסת ספר רק אם אבא עצמו יוכל להשתתף באירוע. “שאלתי את הרב ועקנין והוא אמר שלא מעכבים הכנסת ספר תורה. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי להתייעץ עם רבי דוד אבוחצירא מנהריה. הוא אמר לי: ‘אל תכניס את ספר התורה עד שאבא שלך לא ירקוד עם הספר!’… חצי שנה קודם לכן, אבא בקושי חי וזה היה נראה מופרך שירקוד.

“לפני שלושה חודשים עשינו הכנסת ספר תורה ואבא עצמו רקד עם ספר התורה”! מסכם רחמים בהתרגשות.

השפעה מהותית על עשרות יהודים

“הסיפור הזה קירב הרבה אנשים לקב”ה ולרבי, אנשים שלא חשבתי שיגידו אפילו פרק תהלים. חברים ובני משפחה לקחו על עצמם לשמור שבת, תפילין, לומר תהלים ועוד. ההד שעשה הסיפור של אבא, הוא חזק. אנשים שמעולם לא היו בכיוון של דת ויהדות, חזרו בתשובה שלימה. עד היום אנחנו שומעים על עוד תוצאות של התחזקות שהתחילו בימים ההם. גם אני שעד אז רק הייתי בתהליך של התחזקות, הפכתי לחסיד מן המניין.

“לרבי יש דרך להגיע לכל אחד ואחת ודרכו מתקיים הייעוד ‘ואתם תלוקטו אחד לאחד בני ישראל’. אבא היה בין חיים למוות ר”ל, וכיום הוא ב”ה מתפקד, מדבר, מבין ונמצא בשלבים האחרונים של שיקום באופן של למעלה מדרך הטבע, ובעזרת הרבי מה”מ — כנגד כל הסיכויים שהעניקו הרופאים.

“אני מרגיש שהרבי מסתכל על כולנו וכאילו אומר ‘התעוררו כבר! תחזרו בתשובה ותקבלו את מלכותי כי אני מגיע’. אינני יודע למה המקרה הזה קרה, אבל אני יודע שבפועל התעוררו בעקבותיו יהודים רבים לתורה ולמצוות. רז, בן דוד שלי, שגר אז בקליפורניה, לקח אז על עצמו שמירת שבת וגידול זקן. כיום, לאחר שנה בלבד, הוא כבר חסיד חב”ד מן המניין שעבר לגור בשכונת ‘קראון הייטס’ ולומד שם חסידות בקביעות, ויש עוד אנשים כאלו. עלינו להתעורר בשמחה ולא לחכות למשהו לא טוב חלילה, שיעורר אותנו!”