בחינת הנשמה שבתוך הגוף כ ” ק אדמו ” ר הזקן : שתי בחינות יש בנשמה, האחת המתפשטת ו

בחינת הנשמה שבתוך הגוף

כ”ק אדמו”ר הזקן: שתי בחינות יש בנשמה, האחת המתפשטת ומתלבשת בגוף אשר ירדה בדרך וסדר ההשתלשלות, והשניה היא בחינת הנשמה העומדת למעלה בבחינת מקיף ואינה מתפשטת ומתלבשת בתוך הגוף כלל, ונקראת בשם “מזל” בלשון חז”ל. שכן “מזל” לשון “מפעיל” – מזיל וממשיך את ההארה בחינת הנשמה שבתוך הגוף.

והנה, הנשמה שבבחינת מקיף נקראת בשם “יפת תואר” ששורשה מ”תפארת” שבאצילות, שהתפארת היא ענין היופי. ובחינת אשת יפת תואר היא בחינת הנשמה שבתוך הגוף, שכן “אשת” היא בחינת “מקבל”. לאמור: הנשמה שבגוף מקבלת (“אשת”) מבחינת יפת תואר – הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף.

(לקוטי תורה דברים לו, ב)

האוייב נהפך לעזר

כ”ק אדמו”ר האמצעי: פירוש ענין “כי תצא למלחמה” – בתפילה: זו היא מלחמת נפש האלוקית עם נפש הבהמית, והמוח שליט על הלב, מכוח “הצלם” שהוא המקיף – של הנשמה, דהיינו חיה יחידה – שלמעלה מהתלבשות בתוך הגוף. ואזי נעשה “ושבית שביו” – שהאויב נהפך לעזר כמו חייל של השונא שנשבה ונהיה לעזר. וממשיך בכתוב: “וראית בשביה אשת יפת תואר” – שהיא הנשמה המלובשת בגוף, שהינה “אשת” (מקבל מ) יפת תואר, – מדרגת הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף. וענין “וגלחה את ראשה” הוא: הנשמה מפסיקה להתחכם התחכמות יתירה בעניני הגשמיות אלא רק עושה כלי לברכת ה’.

(שערי תשובה ז, ג)

וגילחה את ראשה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: שערות הראש נמשכים מהחכמה ונקראים  “מותרי מוחין”, שבאנשים רגילים זוהי ההתחכמות היתירה במילי דעלמא במשא ומתן, שעושה לו לבושים יותר מכפי המצטרך.  על כן צוותה התורה “וגילחה את ראשה”, את “השערות”, שאת המותר “יגלח” ויעבירם לגמרי, כמאמר חז”ל “אל תתחכם הרבה”, ויעשה רק את הענין המצטרך לפי דעתו, שיהיה “לבוש” שבאמצעותו ישלח ה’ את הדבר הנדרש כטוב בעיניו.     

(דרך מצותיך מצות תגלחת המצורע)

בינה עליונה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ע”י התבוננות בכך שהקב”ה שווה ומשווה קטן וגדול יהיה לאדם לב נשבר ונדכה, מפני שמאחר ששווה ומשווה קטן וגדול, ממילא גם עבר עתיד והווה הם ברגע אחד, ובזה ישקיט ליבו מהתאוות הגשמיות. שהרי בזמן של מספר שנים קודם לכן לא עלה על דעתו לרצות תאווה זו, ומספר שנים אחר-כך לא יהיה הדבר, וכל רצונו הוא רק בזמן הקצר של ההווה, האם לא יוכל לכוף את עצמו?! אדרבה יהיה הדבר בעיניו כמו בזמן שעבר, או כמו בזמן שיהיה, שהרי העבר ההווה והעתיד, הם ברגע אחד…

זו היא בחינת “יפת תואר” שהיא “בינה עילאה” כלשון החסידות: בחינת פנימיות הלב. שכן ע”י התבוננות זו תגיע הנשמה לרצון פשוט ולתענוג אלוקי בלבד, ומבלי שיהיה לו שום תענוג אחר כי אם התענוג האלוקי.                       

(תורת שמואל תר”ם – חלק א’ עמ’ שנד)

הפיכת הנפש הבהמית – לטוב

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מה שנאמר “כי תצא למלחמה על אויבך” מתייחס לעבודת התפילה, שהרי “שעת צלותא שעת קרבא” (שעת תפילה – שעת מלחמה). ברם הנאמר “ונתנו ה’ אלוקיך בידיך” – מתייחס לעבודת הבירורים שבאמצעות התורה ומצוות שהיא המשכה מלמעלה למטה. והנה על ידי כך נעשה רק “ושבית שביו” – שלוקחים את הכוחות של הנפש האלוקית שנשבו בנפש הבהמית, כאשר השתמש בכוחותיו לעניינים גשמיים ולתאוות, שמבררים את כוחות הקדושה ומרחיבים את מקום הקדושה. ברם אחר כך נפעל עילוי גדול יותר: “וראית בשביה אשת יפת תואר” שהנפש הבהמית עצמה מתהפכת לטוב, שעיקר ענין זה יהיה לעתיד לבוא, וכן הוא גם בזמן הגלות, בנשמות הגבוהות.  

(המשך תער”ב ח”א עמ’ שפ)

ובכתה… ירח ימים – “אלול”

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: חודש אלול הוא חודש התשובה, חודש ה”חשבון” על כל השנה כולה כדי לתקן ולהשלים את כל עניני העבודה של כל השנה כולה. כמובא בכתבי האר”י ז”ל, שמה שכתוב “ובכתה וגו’ ירח ימים” – מורה על חודש אלול, זמן התשובה.

(התוועדויות תשמ”ח ח”ד עמ’ 198) 

עצמות נקודת הלב

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: שתי דרגות הם בפנימיות הלב. הארת נקודת הלב ועצמות נקודת הלב. המילים “כי תצא למלחמה על אויביך” מורות על כך, שע”י גילוי הארת נקודת הלב, נמצא היהודי על אויביך – למעלה מהאויב – שהוא הנפש הבהמית, שאין לה כל שליטה שם.

“ושביתה שביו”: שלבושי הנפש – מחשבה דיבור ומעשה – נהפכים לטוב. ברם כדי להפוך את מדות הנפש עצמה זה נעשה רק על ידי גילוי עצמות נקודת הלב. זהו שנאמר: “וראית בשביה אשת יפת תואר” – שכדי להוציא ולפדות את עצמותה ומהותה של הנפש המלובשת בגוף, הוא על ידי גילוי עצמות נקודת הלב!  

(מאמרים מלוקטים ח”ג עמ’ 85)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

לפרסם בכל מקום ומקום שעומדים בסיום וחותם דמעשינו ועבודתינו, ובהתחלת התקופה דתשלום השכר .. ובהתאם לכך צריכה להיות העבודה גם בענינים השייכים לימות המשיח, החל מלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובית-המקדש, ועוד ועיקר – מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב .. מעין ודוגמא והכנה לקיום היעוד “אז ימלא שחוק פינו”, אשר, בדורנו זה, שנשיא הדור, כ”ק מו”ח אדמו”ר, ששמו השני “יצחק”, על-שם הצחוק והשמחה, הוא נשיא השמיני להבעש”ט, נעשה הענין ד”ימלא שחוק פינו” בלשון הוה.

(משיחות ש”פ תצא תנש”א)