לקט תיאורים קצרים ואפיזודות מהחתונה הגדולה שבה נקשרה והתחברה השושלת שביעית בשושל

לקט תיאורים קצרים ואפיזודות מהחתונה הגדולה שבה נקשרה והתחברה השושלת שביעית בשושלת הארוכה וההיסטורית של נשיאי חב”ד, בנישואי כ”ק אדמו”ר מה”מ עם הרבנית הצדקנית, בת אדמו”ר הריי”צ - “זה היום שקישר אותי עמכם” - י”ד כסלו תרפ”ט, וורשא

שטר התנאים של הרבי. בראש העמוד הוסיף כ”ק אדמו”ר הריי”צ בכתב יד קודשו: “למזל טוב יעלה ויצמח כגן רטוב מצא אשה מצא טוב ויפיק רצון מד’ הטוב”.קישורי התנאים

באור ליום ב’ ו’ בכסלו, נערכו קישורי התנאים. האירוע התקיים במעמד מצומצם, במעמד יחידי סגולה בלבד. גם הכלה בעצמה ואמה הרבנית לא היו נוכחות במעמד זה משום שהקדימו לנסוע לוורשא כדי להכין את החתונה.

נוסח שטר התנאים היה ייחודי, שונה מהנוסח בחתונות שתי הבנות האחרות של הרבי הריי”צ וזהה לנוסח שטר התנאים שלו עצמו, והפתיחה היא במילים: “המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי הברית”.

בראש העמוד הוסיף כ”ק אדמו”ר הריי”צ בכתב יד קודשו:

“למזל טוב יעלה ויצמח כגן רטוב מצא אשה מצא טוב ויפיק רצון מד’ הטוב”.

הרבי הריי”צ הזדרז לבשר על מאורע זה לבתו הכלה, שלא נכחה במעמד, במכתב ששיגר מיד בבוקרו של יום (בתרגום ללה”ק):

“ב”ה, ב’ ו’ כסלו, תרפ”ט, ריגא

. . מזל טוב לך בתי היקרה, מזל טוב. אמש ערכנו ‘תנאים’ בשעה טובה ומוצלחת בנוכחות אנשים ספורים בלבד. השי”ת יעזור שזה יהיה במזל בכל המובנים בגשמיות וברוחניות, ושהחתונה תהיה ביום המוגבל בשעה טובה ומוצלחת ברוב אושר ונחת בכל הפרטים”.

שבת העליה לתורה

ביומנו של נאמן בית רבי הרה”ח ר’ אליהו חיים אלטהויז מופיע התיאור הבא:

“ה”אופריפינעס” בשבת פ’ ויצא י”א כסלו היה ברוב כבוד והדר בביתו של כ”ק שליט”א … בראש השלחן ישב כ”ק שליט”א עם החתן שי’, וכל הנאספים ישבו בצדדי השלחן בדממה דקה על כוסי יין מלאים וכל אחד ואחד ברך את רבינו שליט”א ברכת לחיים ברוב אהבה מפנימיות הלב, ובאותה שעה נתברך בברכה עמוקה מכ”ק שליט”א כל אחד ואחד בפרט ג”כ מעומק פנימיות לבבו הטהורה בלב שמח אשר ייטב פנים.

”..אחר המאמר אשר נמשך בערך שעה ומחצה, היה ריקודים ארוכים והיינו שמחים בשמחה גדולה, גילה ורעדה יחדיו, בראותנו כי ישמח צדיק, וברבות צדיק ישמחו ויעלזו חסידיו ובכבוד ירננו, וגם הוא הקדוש שליט”א מרנן מרקד ומשמח אתנו ותהי שמחה גדולה מאד . . אחרי הריקודים היה אַ רייד [= שיחת קודש] דברים ערבים ומתוקים אשר לא שמעו אזן עוד, ובטח יהיה הנחה מאחד השומעים ואם ירצה השם אעתיק ואשלח לכם ויהיה לכם למשיב נפש וכמים קרים.

ובטרם התחיל לדבר דברים חמים וחדים מעיקבא דמשיחא, מעומקא דליבא לקח כוס יין מלא בידיו הקדושים ויעמוד על רגליו, ונשתנה פניו הטהורים אזיל חוורא ואתי סומקא ועיניו נתמלאו דמע בהשיאם השמימה ויאמר: “עתה אשתה לחיים לאחיי בני גולה במדינתנו”, ויברך אותם ברכה גדולה וארוכה ובקול חזק מאוד, עד אשר פחד גדול נפל על כל המסובים ויתגלגלו דמעות לרוב מכל אחד אשר לב רגש לו, הלואי שיקויים בכם בקרוב ברכתו של אותו צדיק, ויקבץ גליותנו מארבע כנפות הארץ ומלאה הארץ דעה.

הסעודה הזאת ברוב הודה והדרה לפני כ”ק אדמו”ר שליט”א ולכל חסידיו שי’ נמשכה עד שעה ארוכה בלילה”.

“חתן מאהל”

על פי בקשת הרבי הריי”צ, במברק ששיגר מריגא במוצאי שבת קודש, עוד טרם בואו לוורשה, להכין סעודה מיוחדת לתלמידי הישיבה בערב יום החתונה, נערכה סעודה ביום שני בערב, אור ליום ג’ י”ד כסלו, בשעה שמונה, באולם הישיבה. סעודה זו קרויה בשם סעודת ה”חתן מאהל” [= סעודת חתן] שמקורה במנהגי ישראל.

ביומנו של ר’ שמואל זלמנוב מתוארת סעודה זו: “בערב בשעה שמונה נערכה סעודה הנקראת סעודת “חתן מאהל” בשביל תלמידי הישיבה ביחוד. לסעודה באו הרבי, החתן, חותן הרבי, חתנו, המחותנים והמקורבים וכן הרבה מאנ”ש והתמימים באו לראות בנועם הוד הרבי המשתעשע את תלמידיו היקרים חניכי המוסד הקדוש תומכי תמימים”.

בשבת פרשת וישלח תשכ”ז, סיפר כ”ק אדמו”ר שליט”א בקשר למאמר שאמר הרבי הריי”צ במעמד זה: “בשבת פרשת ויצא תרפ”ט, השבת של העליה לתורה, אמר כ”ק מו”ח אדמו”ר מאמר חסידות דיבור המתחיל “וכל בניך לימודי הוי’”.

לאחר השבת, ביום ב’ בשבוע (י”ג כסלו), חזר הרבי שוב על אותו מאמר. וכפי שרשם הרבי על המאמר: “בס”ד, שבת פרשת ויצא, קריאת החתן שי’ לתורה, וביום ב’ וישלח לילה על החתן–מאל בישיבת תומכי תמימים בווארשא”.

מברקי ברכה

לרגל השמחה נתקבלו בוורשה מברקים מכל קצווי תבל, כמו מגרוזיה, יקטרינוסלב, ריגא, ועוד ועוד. המברקים היו של רבנים, אנשי ציבור, חסידים וידידים שלמרות רצונם העז לא היה ביכולתם להשתתף בגופם בשמחת החתונה. בכמה עיתונים אף נקטו במספר משוער של המברקים שהגיעו לוורשה.

בעיתון הוורשאי ‘מאָמנט’ מופיע הקטע הבא: “עד ליום שלישי בערב הגיעו 1,300 מברקים לערך”.

ומן העבר האחר (השולחים מהעיר ריגא), נתקבלה העדות הבאה: הממונה על המברקה בריגא התבטא כי מעולם לא נשלחו מברקים כה רבים בבת אחת, כמו שנשלחו לחתונה.

ברכות אבות וגדולי ישראל 

אלפי ברכות נתברכו החתן והכלה, הן מאלו שנוכחו בשעת החתונה והן מאלה ששיגרו את ברכותיהם בכתב ובעל–פה. בין המברכים היו גדולי ישראל וכמובן קרובי המשפחה.

מרגשת היא ברכתו של אבי החתן הרה”ק המקובל רבי לוי יצחק, שנותר מאחורי מסך הברזל, הכותב לבנו הגדול בדם לבו:

“ובכן בני מחמד עומק לבבי ונפשי, הנני נותן לך את ברכתי, ברכת יהודי על כל פנים, היוצאת מאמתת לבי. אל תדאג מה שאנחנו, אביך ואמך יחיו, אינם עמך במקום הגשמי על חתונתך, הנני עמך יחד בלבותינו ונפשותינו, ששום ריחוק מקום אינו מפסיק בזה כלל וכלל. הננו עמך יחד ממש, ונותנים אנחנו את ברכותינו אליך ואל בת גלך אשר ברכך ה’. תהיה החתונה שלכם למזל טוב . . הבנין שלכם יהיה בנין עדי עד כפשוטו וכמדרשו. כי תהיו לעדי עדיים בתוך קהל ישראל, ולחן ולצפירת תפארה בתוך עמינו. תחיו יחד לארך ימים ושנים טובים ונעימים, חיי שלוה השקט ונחת, ותהיו שבעי רצון וענג זה מזו וזו מזה כל ימיכם לעולם. יצו ה’ לכם את ברכותיו ממעל בכל טוב גשמי ורוחני עד שיבלו שפתותיכם מלומר די”.

בערב י”ד כסלו ישב אבי החתן והבריק מברק אחרון לבנו בטרם חופתו. רלו”י ישב ליד המפה שהיתה רטובה מדמעותיו הטהורות, וערך את הדברים ששיגר אל בנו מחמדו, וכך כתב:

“שניאורסאהן מענדל, ווארשא.

“ממעמקי תעלומות לבבי הנני מברכך בני אהובי מחמדי ליום חתונתך עם בת גילך חיה מושקא יחיו למזל טוב, השם אלקי אבותינו הקדושים אשר בזכותם אנו חיים, יפרוש עליכם סוכת שלומו ויהיה הבנין שלכם עדי עד. ראה חיים עם האשה אשר אהבת כפשוטו וכמדרשו. יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך. זכות אבותינו הצמח צדק וחברתו, אשר אתה וחברתך נקראים בשמותיהם יגן עליכם כל ימיכם לעולם. כי תלכו בדרך התורה והמצוה ותחיו חיי נחת שלוה והשקט בכל טוב סלה. תהיו לגאון ולתפארת בישראל.

“יהי מכם דור ישרים יבורך בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות בפועל.

אביך אשר הוא אתך עמך ממש.

לוי יצחק”

את המכתב עצמו כתב רבי לוי יצחק בלשון הקודש, אך לאחר מכן ביקש מאחיו רבי שמואל שיכתבנו באותיות לטיניות כדי שאפשר יהיה לשגרו באמצעות המברקה.

רבי לוי יצחק בעצמו התייחס לאחר מכן בהתבטאות מיוחדת וכתב אודות מברק זה: “מכל המון הדיפעשין [= מברקים] שהגיעוך, חפצי מאד שהדיפעש [= מברק] שלי, שיש בו מאה ואחד תיבות, יהיה שמור אצלך, כי נכתב מקירות לבי, ומעומק נפשי (מוסגר לך פה העתק ממנו, כי כתבנו בלה”ק), ותשמרנו לאורך ימים ושנים טובים ונעימים, ותקוותי להשי”ת שיקויימו עליכם כל האמור בו לטוב לכם כל הימים”.

אף דודו של החתן, רבי שמואל שניאורסאהן, מתאר ברגש רב איך כתב אחיו רבי לוי יצחק את המברק לבנו: “ודע יקירי שבעת כתבו את הטעלעגר’ הגדולה המתחלת ממעמקי תעלומות לבבי וכו’ ביום חתונתך ושאנכי כתבתיה אחר–כך באותיות לאטין ושלחתיה, היה כתובה בדמי לבבו ממש ובדמעות זולגות ואת כל לבו שפך במילים הללו והלואי יהיה כן כמו שנאמרה באמת.

“הנני מודיעך זה כדי שיהיה לך לזכרון ואל תחשבנה כשאר הטעלעג’ אם שמורה היא אתך, כי גם אני לא אשכח את הרגעים האלו ולא יסור ממני כל הימים. כל אהבת האב והאדם הגדול והרגשות היותר פנימיות מהיחידה שבנפש נשפכו בהטעלעג’ הזו, מה שלא היה יכול לעשות באופן אחר, ולפעמים בדברים קצרים, וגם לא בכתב יד, אומרים הרבה יותר מדברים ארוכים גם פנים אל פנים”.

היממה שלפני החתונה

כך מתאר הרב אליהו חיים אלטהויז ביומנו את היממה של החתן, הלא הוא הרבי מה”מ, היממה שלפני החתונה:

“…הייתי עם החתן שי’, המעל”ע [= המעת–לעת] שקודם החופה . . תפלתו אמירתו תהלים, לימודו בהראשית חכמה, והק”ש שעל–המיטה בהמעת–לעת ההיא הייתה לי למשיב נפש ולרוב ענג ונחת”.

מעמד קבלת פנים

את מעמד ה”קבלת פנים” מתאר הרא”ח בפרטיות רבה, לפנינו קטעים קצרים:

“במזרח עומד זה השלחן אשר לפני ד’ אשר רק החתן המחותנים והצדיקים יבאו בו, בהכסא כבוד העומד באמצע השלחן הזה, נוכח העם, יושב החתן המהולל בפניו הלבן והבהיר, דומה למלך, מלובש במשי, לימינו יושב על כס רם ונשא עטרת תפארת ראשנו כ”ק אדמו”ר שליט”א בבגדי שבת בחגורתו ובשטריימל מראשו כתם פז של הוד כבוד קדושת מורינו ורבינו הגדול [= אדמו”ר מהר”ש] נבג”מ זי”ע זצ”ל, ואנחנו המקורבים ביותר, ממש יראנו מהפחד השורר בפניו הטהורים כי קרן אור פניו מהשטריימל הק’ הזה. לתאר ולצייר אין ידי מגעת, אבל בטח תזכו ותראו, כי מזמן החתונה, ת”ל אשר הוא לובש את השטריימל הזה בכל שבת ושבת כמו בליובאוויטש, ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, והלואי שכל אלו הרוצים לזכות ולראות יזכו ויראו בקרוב ממש.

משמאלו של החתן יושב חותנו של רבינו שליט”א מורינו הרב ר’ אברהם שליט”א, אחריו דוד של רבינו שליט”א הר”ר משה שי’ הארנשטיין. אחר רבינו שליט”א מצד השני יושב חתנא דבי נשיאה הרש”ג שליט”א, ובכל שאר הכסאות של מזרח יושבים הצדיקים האדמורי”ם דפולין עם הרה”ג שליט”א דווארשא, כמו הראדזינר שלט”א הפעטריקובר שליט”א הזלאטאפאלער שליט”א, הרה”ג ר’ מנחם זעמבא שליט”א, גאון מפורסם עשיר גדול, מהיותר מקורבים דגור ועוד מפורסמים כאלה וכאלה.

על כל השלחנות האחרים יושבים אורחים גדולים ומפורסמים לרוב, לפורטם אי אפשר — ראשית, כי רבים הנה כן ירבו, והשנית לא ידעתי את כולם. ועל הספסלים העומדים בכתלי צפון ודרום עומדים צפופים כל התמימים מהישיבה שי’ בשתי שורות זו למעלה מזו, הבחורי–חמד אשר משכמם ולמעלה גבוהים מהנערים, עומדים סמוך נשענים על הכתלים, ולפניהם סמוך עליהם עומדים הנערים שי’, והכל בסדר נכון ויפה מאד מאד.

מי שלא ראה השמחה והסעודה הגדולה הזאת עם רוב בהירותה והארתה הצחה המפיקה והמאירה באור נוגה, מקרני הצדיקים הגדולים והמפורסמים שליט”א היושבים על שלחן גבוה במזרח עם עטרת תפארת ראשינו שליט”א בראשם והחתן שי’ בצדו, עם כל התמימים שי’ הרבים העומדים באימה ויראה מסתכלים בפניהם ומנגנים בקול ערב ומתוק את הניגון דרבינו הזקן נבג”מ זי”ע זצ”ל ומעיניו של רבינו נוצצות דמעות לחש ויתעכבו בעפעפיו מרוב התאפקותו לבל יראו ויפלו חוץ, מי שלא שמע את קול ששון ושמחה בגן האלקים הזה מי שנשמתו לא הריחה מריח גן עדן הזה — מעולם לא האזין לא שמע ולא ראה טוב”.

בעיצומו של מעמד הקבלת פנים שלפני החופה, טרם פתח הרבי במאמר החסידות הזמין את זקני החתן והכלה אשר בעולם העליון. וכך תיאר זאת ר’ אליהו חיים בדרכו:

“דומיה ארוכה שררה בכל הבית הגדול הזה, ופתאום נשתנו פניו של כ”ק אדמו”ר שליט”א, אזיל סומקא ואתי חיוורא, וממש דומה למלאך ד’ צבאות, מעיניו הטהורות מפיקות ונוצצות ניצוצי אור זכים וצחים ככוכבי בוקר, וד’ נתן את פחדו על כל רוב הנאספים, ופחדו ורגזו איש אל רעהו, כי נפלה חרדה על כל העם, אשר אין לתאר.

ויפתח ד’ בחכמה את שפתיו ויאמר בזה הלשון (בתרגום ללה”ק): ידוע ומפורסם שבעת שמחת נישואין באות נשמות האבות מן העולם האמת. עד ג’ דורות למפרע הוא בכל ישראל, וישנם כאלה שבאות יותר ויותר וישנן בזה מדרגות שונות, ובתור הזמנה לנשמות הצדיקים הוד כ”ק אבותינו רבותינו הקדושים אשר יבואו אל החופה ולברך את הזוג, נאמר חסידות שחלק ממנו הוא מרבנו הזקן, חלק מהרבי האמצעי, חלק מאבי הסבא [הצמח צדק], חלק מהסבא [הרבי מהר”ש], אבי הסבא של הכלה, חלק מסב סבו של החתן וחלק מאבא [הרבי הרש”ב], הסבא של הכלה. האומר שמועה בשם אומרו יהא רואה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו”.

עד כאן לשונו הזהב והטהור אשר אמר כלפיד אש.

ר’ אליהו–חיים אלטהויז מתמצת ביומנו את תחושת החסידים באותה עת:

“וכל העם שומעים את קולו ורואים את האש בוער בתוכו ובפועל ממש נזדעזעו כולם בחיל ורעדה אשר אחזתם וינועו ויעמדו מרחוק, ותיכף ומיד אחר הפתיחה המבהילה הזאת פתח רבינו שליט”א ואמר את המאמר דא”ח “לכה דודי לקראת כלה”. 

מעניין להוסיף ולצטט שורות ספורות מרשימתו של נ. בן יוחנן [= הרב ניסן גורדון], בהן מתאר את התחושה הרוחנית של סב סבו של החתן הרה”ק רבי ברוך שלום (בנו בכורו של הצמח צדק) ברגעים גורליים אלו:

“כאשר רבי ברוך שלום ירד ובא לחתונת נכדו בוורשה, הרי ליבו, שהיה שבור ורצוץ כל ימי חייו, התמוגג מנחת. כבר באותו יום שלישי בערב בוורשה, ראה כיצד נכדו צועד לא רק אל החופה, כי אם גם לכס הנשיאות החב”די. 

אם כאשר נשמה של צדיק צריכה להסתלק מן העולם נעשה בשמים שמחה כל כך גדולה, הרי שאיזו שמחה גדולה היתה באותו יום שלישי לר’ ברוך שלום וכל המחותנים האחרים שהצטרפו אליו, כאשר ראו את נבחר הדור השביעי משלשלת נשיאי חב”ד צועד לחופה — צעד שקירבו יותר לכס הנשיאות”.

בטרם החופה

 לפני שצעדו לחופה הסתגר הרבי הריי”צ עם החתן, לאחר שביקש מכל הנוכחים לצאת מהחדר, חגר הרבי הריי”צ בעצמו את האבנט לחתן.

לימים קיבל מעמד זה משמעות מיוחדת במינה, הקשורה להעברת שרביט הנשיאות מרבי לרבי:

לאחר הסתלקות כ”ק אדמו”ר הריי”צ הפצירו החסידים וביקשו מהרבי שליט”א שיאות לקבל על עצמו את עול הנשיאות. הרבי מיאן בכל תוקף וטען שלא שמע על כך מהרבי הריי”צ. באחד הפעמים פנה הרה”ח ר’ בערל חסקינד ואמר לרבי: זכורני שלפני חופתכם שהייתי בחדר, כי כולם יצאו ונשארתי בהוראת הרבי וראיתי איך שחגר אתכם באבנט ואמר: “מה שדיברתי הבוקר בקשר ל”אוזר ישראל בגבורה”, לזה התכוונתי”. על דברים אלו לא הגיב הרבי מאומה.

בטרם ניגשו אל החופה, נכנס החתן עם חמיו אדמו”ר הריי”צ לחדר צדדי כדי לברכו ברכת אבות לבנים שקודם החופה. כן נקראו לחדר הזה חותנו של הרבי הריי”צ רבי אברהם שליט”א, בן בנו של אדמו”ר הצמח צדק נבג”מ זי”ע זצלה”ה, עם כל האדמורי”ם שליט”א כדי שיברכו כל אחד ואחד בכוחם ובכוח של אבותיהם הצדיקים. לכולם קרא הרבי הריי”צ כדי שיברכו את החתן שי’.

כך אן כן היה, וכולם מילאו את בקשתו, כולל אחד הצדיקים שהיה עניו ותמים בעיני עצמו, ומתמימותו וענוותנותו סרב באמרו “קטונתי מכל החסדים ומי אנכי אשר ארהיב עוז בנפשי לברך את הגדולים ולעמוד במקום גדולים”. בסופו של דבר גם הוא פרש ידיו על ראש החתן ובירכו.  

כתובה 

את הכתובה לא כתבו סמוך לחופה. הרבי מציין באחת השיחות שדבר זה תואם את המבואר בנגלה ששיעבוד הכתובה יכול לחול גם מספר ימים קודם הנישואין.

עדי הכתובה היו החסידים הרב בערל משה שמוטקין מוורשא — מחסידי כ”ק אדמו”ר מהר”ש ומנכבדי חסידי חב”ד בפולין, והרב מענדל קופערשטאק — רב מורה הוראה וחסיד ומקושר בכל לבו לכ”ק אדמו”ר הריי”צ.

את הכתובה קרא האדמו”ר מראדזין רבי מרדכי יוסף אלעזר. זהו ככל הידוע הכיבוד היחיד שניתן לאישיות אחרת במעמד החופה. 

תשורה למשתתפי החתונה

במהלך סעודת החתונה ציוה הרבי הריי”צ לאחד מתלמידי התמימים, לחלק בשמו, לכל אחד ואחד מהמסובים, תשורה מיוחדת:

גיליון מיוחד שנכפל לשלושה חלקים. מצידו האחד של הגיליון נדפס צילום “תמונת הדרת קודש. גוף כתב יד קדשו של הוד כ”ק אאזמו”ר. אדמו”ר אבינו הראשון. רבינו הגדול זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע”.

מצידו השני, כלפי חוץ, נדפסו שלושה צילומי קטעים קטנים, האחד — הכתוב בלשון הקודש — אף הוא בגוכי”ק של אדמו”ר הזקן. השנים האחרים נכתבו ברוסית ע”י אדם אחר.

לגיליון זה צורף גיליון נוסף שנכפל לשנים: מצד ימין נדפס בגיליון זה צילום מכתבו של הרבי הריי”צ החתום בגוף–כתב–יד–קודשו, בו הוא מודיע כי מכתב זה של אדמו”ר הזקן שראה לכבד בו “את כל הנוטלים חלק בשמחת לבבנו, מקרוב ומרחוק.. אשר סגולה יהיה לכל מילי דמיטב, מנפש ועד בשר, בתוככי ידידינו אנ”ש, ד’ עליהם יחיו, וכל מחבבי תורה יחיו”. בצד השמאלי של הגיליון נדפסה פרשת פתשגן הכתב — אף זאת בצילום כתב–ידו של אותו מזכיר — בו מפרט הרבי את הנסיבות בגללן שלח רבינו הגדול את מכתבו הנ”ל.

הרבי הריי”צ הרחיב את מעגל הזוכים, בשולחו את התשורה כמתנה גם לחסידים שלא זכו להשתתף בגופם בחתונה. באחת מאגרותיו כותב כ”ק אד”ש: “צילום ממכתב רבינו הזקן להר”מ מייזלש אשר כ”ק מו”ח אדמו”ר שלחו בתור מתנה לחסידים ואנ”ש בקשר עם חתונתי”. 

יומני החתונה

הדיה של החתונה המיוחדת של נשיא ישראל וממלא מקומו, היה ראוי שיכתב לדורות. זכרונות החתונה וקורותיה הלא הם כתובים בספרי דברי הימים ההם בזכות תיאורים שונים שהעלו על הכתב חסידים שניחנו בעט סופר.

שלושה יומני–רישום נשתמרו ונמצאים כיום בידינו והם מתעדים את החתונה בפרוטרוט ובדייקנות, כל אחד בסגנונו.

מבין היומנים והעדויות השונות, תופס מקום חשוב במיוחד, תיאורו מלא התוכן והרגש של החסיד המפורסם ר’ אליהו חיים אלטהויז הי”ד שנכח בעצמו בכל האירועים שהתרחשו בריגא ובוורשא. ר’ אליהו חיים היה מן המקורבים ביותר, ואולי המקורב ביותר לבית הרב, ונחשב כבן–בית וכחלק מן המשפחה.

ר’ אליהו חיים ניחן בכשרון כתיבה נדיר, ובמכתב אליו, מיום כ”א שבט תר”צ, מתקופת ביקורו הראשון של כ”ק אדמו”ר הריי”צ בארצות הברית, משבח הרבי את כתיבתו הרהוטה בביטוי “התיבות ירקדו כאילים” ואף מציע לו להעלות את זכרונותיו מכל השנים בספר מיוחד.

ר’ אליהו חיים זכה להילוות אל הרבי הריי”צ וחתנו הרבי שליט”א בדרכם מריגא לחתונה המלכותית שבוורשא, ומאז נשתמרו תיאוריו הנלבבים והנלהבים, כפי שכתב אותם למשפחתו וידידיו שהיו ברוסיה ונבצר מהם לבוא ולהשתתף בחתונה.

יומן נוסף המתאר בקצרה את כל מהלך החתונה, הוא בעצם מכתב שנכתב ע”י אחד ממשתתפי החתונה שזהותו אינה ידועה לנו.

היומן השלישי שגם הוא מהווה תיאור נאמן ואותנטי מאירועי החתונה, הוא יומנו של הרה”ח הנודע ר’ שמואל זלמנוב ע”ה, שבאותם ימים היה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בוורשא. לכתיבת יומן זה ולעריכתו, היה שותף פעיל תמים נוסף שלמד אז באטוואצק, ועמד לימינו של ר’ שמואל זלמנוב, הלא הוא הרה”ת ר’ יוסף אברהם (קאגאן) פרידמן, שאף זכה להיות מראשי ועד המסדר בחתונה.