קשה היה לי להשיג בזמנו את ר’ משה שטרן, תושב בית רימון הסמוך לצומת ‘גולני’ שבצפון
קשה היה לי להשיג בזמנו את ר’ משה שטרן, תושב בית רימון הסמוך לצומת ‘גולני’ שבצפון. יהודי זה, אף על פי שלא היה רשום באלפון חב”ד הרשמי, זכה להיות בקשר רב שנים עם הרבי, וזכה להיות מעורב אישית בשורה של מופתים מרעישי לב ונפש.
קשה היה לי להשיג בזמנו את ר’ משה שטרן, תושב בית רימון הסמוך לצומת ‘גולני’ שבצפון. יהודי זה, אף על פי שלא היה רשום באלפון חב”ד הרשמי, זכה להיות בקשר רב שנים עם הרבי, וזכה להיות מעורב אישית בשורה של מופתים מרעישי לב ונפש.
כשהצלחתי סוף סוף לאתר טלפונית את ר’ משה, הרי מששמע שאני מבקש לדבר על הרבי, ביקש להמתין רגע על הקו “אם אני עומד לדבר על הרבי הקדוש, אז לפני זה אני רוצה ליטול ידיים”.
מאותה שנייה ידענו שמעבר לקו נמצא חסיד מן השורה…
• • •
וכך סיפר ר’ משה:
בתקופה מסוימת בחיי עזבתי את שדה החינוך בו עבדתי שנים רבות, ופתחתי חנות ליודאיקה בפורט לודרדייל שבפלורידה. לאחר מכן פתחתי חנות נוספת בבוקה–ראטון. מקום זה נחשב היה ליוקרתי ביותר. החנות שכנה בתוך קניון אקסקלוסיבי, לשם הייתה מגיעה קליינטורה עשירה מאד.
האמת שלא ראיתי הצלחה יתרה בחנות שפתחתי בבוקה–ראטון. רוב היהודים בעיר זו היו רפורמים או קונסרבטיבים, ואפילו Reconstructionists - “תווית” חדשה שמצאו לנכון להדביק לעצמם יהודים שהתרחקו, לצערנו, מתורה וממצוות; ומה להם וליודאיקה?!
חצי שנה עברה מאז פתיחת החנות, ולצערי הרב, כמעט שלא היו הכנסות, עד כדי כך שהתקשיתי לשלם את השכירות הגבוהים של החנות.
כפי שעשיתי בכל עת צרה וצוקה, התקשרתי למזכיר של הרבי הרב חודקוב וביקשתי שיכניס פתק בשמי לרבי, ויכתוב שאני מבקש ברכה לפרנסה. הרב חודקוב שאל אותי איזו סחורה אני מוכר בחנות, ועניתי לו: יודאיקה. הוא רשם זאת בפתק.
לאחר שבוע הרב חודקוב טלפן אלי עם תשובת הרבי: צריך ספרים בחנות.
“ספרים?” - תהיתי - “הלא יש לי אלבומים, ספרי היסטוריה, ואפילו ספרי מתכונים יהודיים בחנות, ובשהותי בחנות ראיתי שכל אלה לא עניינו את אף אחד מהקונים”. לאחר מחשבה שנייה הגעתי למסקנה שהרבי מתכוון לסוג אחר של ספרים - ספרי יהדות.
אם לומר את האמת, פקפקתי בכדאיות של רכישת ספרים כגון אלה. מי בכלל יתעניין בספרים אלה? הרפורמים? הקונסרבטיבים? ואולי הגוי שבא לרכוש מתנת בר–מצווה לבן של הבוס היהודי שלו?
הרמתי טלפון לאשתי ציפורה וסיפרתי לה על תשובת הרבי. “אפילו נרות חנוכה היהודים כאן מתביישים לקנות, אז ספרים על יהדות הם יסכימו לקנות?” שאלתי אותה בדאגה, והוספתי קצת באירוניה: “מישהו כאן יבקש ממני פעם למכור לו ספר חת”ת או גמרא?!”
שבוע נוסף עבר, ושוב טלפון מהרב חודקוב: “הרבי רוצה לדעת אם יש כבר ספרים בחנות”.
נכנעתי. אם הרבי אומר, מה לי להתלבט?!
למחרת בבוקר נכנסתי לחנות עם מחברת ועט והתחלתי להכין רשימה מפורטת של כל הספרים שברצוני להזמין לחנות, החל מחמשה חומשי תורה, סטים של גמרא, חת”ת, רמב”ם, מאמרים, הגדות, אפילו קינות לט’ באב, ועוד היד נטויה.
בעוד אני מכין את הרשימה, נכנס לחנות אדם ששער שיבה לראשו.
קמתי לקראתו, וכבר במשפט הראשון הצליח להפתיע אותי.
“אינני יודע כמה זמן עוד אחיה”, קבע–פסק ופניו שידרו ענייניות, “אני בן 72, והייתי רוצה להשאיר ירושה מיוחדת לנכדיי ונכדותיי, כדי שיזכרו אותי תמיד”.
הוא היה נראה כיהודי אמיד וכלל לא התרגש כשהצעתי לו לרכוש 10 תליונים - לכל אחד מעשרת נכדיו - עשויים זהב טהור משובצים ביהלומים, בסכום של שלושת אלפים דולר לכל אחד - לא כולל שרשרת, כמובן. על התליון היה חרוט דיוקן של משה רבינו מחזיק בלוחות הברית.
“אם תרצה אפשר יהיה לחרוט את שמך בצד השני של כל תליון, וכך יזכרו אותך”, הצעתי, וראיתי בעיניו זיק של שמחה.
“כמובן, אני רוצה שיזכרו את סבא שלהם לעולם… זו תהיה הירושה הכי יפה שאוכל להשאיר להם”.
הבטתי בו, ולבי התכווץ בכאב. ירושה לילדים. קשיש מבקש שיזכרו אותו לטובה. ומה אני מציע לו?!
“שמע”, אמרתי לו בפתאומיות, “אני מחבב אותך, ומעוניין לומר לך דבר מלב ללב. ביני לבין עצמי אני חושב שאולי תליון זה לא המתנה הכי אידיאלית. אולי לנכד יש טעם אחר משלך או משלי, וכלל לא ירצה לענוד תכשיט כזה? ייתכן שזה יאבד לו, או אולי ייגנב ממנו”.
“אתה צודק”, הסכים מיד, “אולי יש לך רעיון אחר? משהו יותר טוב מתכשיט?”
“בהחלט שכן!” עניתי וקולי היה נחוש. תפסתי את ידו בחום. “אתה יהודי, אביך היה יהודי, תודה לא–ל, השרשרת היהודית שהתחילה מאברהם אבינו לא פסקה עד כה. אבל הגיע הזמן שתדאג לעתיד של צאצאיך - לפני שאתה עוזב את העולם הזה אתה חייב לדעת שעשית כל שביכולתך כדי שהשרשרת היקרה הזאת לא תתנתק לעולם. תן לנכדים שלך את הרוח של עם ישראל! תן להם את היסודות, הדינים, ההלכות של העם היהודי!”
ראיתי שהוא מתרגש לשמע דברי שנאמרו בלהט ובביטחון. כעת הבנתי את פשר דבריו של הרבי מלפני שעות ספורות על אודות הספרים, והבנתי גם מה עלי להציע לו.
“הירושה הכי כדאית שאתה יכול להשאיר לנכדיך, זה סט ספרים כמו אלה”, הרמתי מהשולחן ספר אחד מתוך הש”ס הפרטי שהיה לי, שהייתי לומד בו בזמן שקונים לא ביקרו בחנות (הספקתי ללמוד בו הרבה…). “לזה קוראים ‘תלמוד’, זה כתוב בשפת הארמית, אבל ניתן להשיג אותו עם תרגום לאנגלית. בעמוד הראשון תכתוב הקדשה אישית לכל נכד ונכדה, ונדביק גם תמונה שלך. מה יכול להיות יותר יפה מירושה שכזאת?!”
בו–במקום הוא רשם לי צ’ק של שבעה–עשר אלף דולר. אמנם הרווחתי פחות ממה שהייתי מרוויח ממכירת התליונים, אבל העונג שהציף אותי כשראיתי את האושר שלו, והידיעה שקיימתי את הוראתו של הרבי - היו יקרים לי יותר מכל הכסף בעולם.
הספרים שהזמנתי הגיעו לאחר כמה ימים, והייתי חייב להוציא סחורה מהחנות כדי לפנות מקום בעבור ארונות הספרים החדשים שקניתי לאחסון הספרים.
אנשים ששמעו שבחנות יש גם ספרייה של ספרים בנושאי יהדות, התחילו לפקוד את החנות בתדירות. הם באו לקרוא, לקנות, לשאול, לשוחח, ותמיד השתדלתי לענות להם בכנות, בנועם, והתמדתי גם לספר להם על הרבי ועל קיום תורה ומצוות.
לקראת פסח הייתה נהירה גדולה לרכישת הגדות. לפני שנה מכרתי בקושי ארבעים הגדות, באותה שנה מכרתי יותר משלושת אלפים!
צלצלתי לרב חודקוב וביקשתי ממנו להודיע לרבי שברוך השם, הפרנסה נמצאת בשפע מאז שהכנסתי את הספרים לחנות. “הרב חודקוב”, אמרתי בהתרגשות, “זה פשוט דבר נפלא!”
מעבר לקו שמעתי אותו מצטחק קלות: “נו באמת, כשהרבי מורה, איך יכול להיות אחרת?” - - -
לדבר עם הרבי
בתו של ר’ משה, הגב’ נגה דובקין מצפת, מספרת:
לפני שלוש שנים הטלפון בביתנו צלצל. כשטלפון מצלצל אין זו סיבה לבהלה, אך כשמחוגי השעון מורים על שלש לפנות בוקר, זה דווקא די מבהיל… מיהרתי להרים את השפופרת ושמעתי את קולו של אבא.
“נגה”, קרא בהתרגשות, “הרבי חי וקיים!”
נשמתי לרווחה. אבא היה נשמע שמח ורגוע. אך מה הביא אותו להכרה זו כעת, בשעה כה מאוחרת?
“מה קרה, אבא?” - שאלתי, מסוקרנת - “הרי מזמן אמרתי לך שהרבי אתנו כמו פעם!”
ואז אבא סיפר לי סיפור, והסיפור הזה היה מיוחד, כמו כל הסיפורים שקרו עם אבי. הקשבתי להתלהבות בקולו, ושמחתי בשמחתו.
“היה עלי להפקיד בבנק חמשת–אלפים דולר מחר בבוקר”, הוא החל בסיפורו, “אך לא ידעתי מהיכן אקח סכום כה גדול. לאחר תפילת שחרית במניין של חב”ד, כשעדיין הייתי עטוף בטלית ובתפילין, ניגשתי אל תמונת הרבי שהייתה תלויה על אחד הקירות ודיברתי אל הרבי כמו שאני כעת מדבר אלייך. הרגשתי שהרבי מקשיב לכל מילה שיוצאת מפי: ‘רבי!’ קראתי, ‘אין באפשרותי להשיג סכום זה בדרך הטבע. אנא ממך, עזור לי! תן לי להשיג חמשת אלפים דולר עד סגירת החנות שלי היום בשבע!”
“לאחר התפילה, פתחתי את החנות וקיוויתי לראות תוצאות מזהירות. אך אלה בוששו לבוא. הקליינטורה באותו יום הייתה די דלילה, הרבה הגיעו לשאול על מוצרים, לברר מחירים, אך “תכל’ס” - לא הרווחתי כל סכום. השעות עברו ולמרות זאת לא התייאשתי. הרגשתי שהרבי הקשיב לבקשתי. כל מילה.
“לקראת שעת הסגירה, נכנס אדם בלתי מוכר לחנות. שאלתו הראשונה הייתה, “כמה עולה ציור זה העומד בחלון הראווה?”
“נקבתי בסכום והאיש הנהן בראשו בהסכמה. “יש לך ציורים נוספים?” שאל. רצתי להביא את כל המלאי שברשותי, והאיש בחר בתמונה אחרי תמונה, עד שעל שולחן הדלפק עמדה סדרת תמונות לתפארת.
“הו, נזכרתי”, אמר לפתע הזר, “אני חייב כמה מתנות לידידים. יש לך משהו להציע?”
“שמחתי כמובן על ההזדמנות להציע את סחורתי, והבאתי מכל טוב. האיש הסכים לכל פריט, ולבסוף ביקש שאסכם את סכום הקנייה. חישבתי והגעתי לחמשת אלפים דולר… הזר רשם צ’ק, ונעלם עם קניותיו”.
ממשיכה נגה בסיפורה: “את רואה נגה?” צהל אבא בטלפון. “הייתי חייב לספר לך זאת עוד הערב, מה חולל הרבי בעבור אדם פשוט כמוני!”
“למחרת בלילה, כשהלכתי לישון, נזכרתי בשיחה של אמש וחיוך קל התפשט על פני. כשהטלפון צלצל בשנית, הייתה לי תחושה שהמחוגים מורים על השעה שלוש. תחושתי לא אכזבה אותי. רצתי להרים את השפופרת ושמעתי את קולו של אבא.
“נגה, אני בטוח במאה אחוז שהרבי חי וקיים!”
“אבא”, לא הבנתי לפשר שמחתו, “מה קרה כעת? הרי כבר אתמול אמרת לי את המילים הללו. הכול בסדר?”
“תשמעי”, התחיל אבא לספר, וחיוכו דילג על אלפי הקילומטרים שהפרידו בינינו, “תשמעי סיפור מדהים”.
התיישבתי. סיפוריו של אבא הם באמת ובתמים, סיפורי אמונה מהדרגה הכי גבוהה. איך אפשר לוותר על סיפור שלו? ובכלל, מה משנה השעה כעת?!
“היום בבוקר הגעתי למניין של חב”ד לתפילת שחרית. גם כעת, כשאני עטוף בטלית ובתפילין ניגשתי לתמונה הגדולה של הרבי והודיתי לו מקרב לבי על חמשת אלפים הדולר ששלח לי אתמול. ‘עוד מעט אלך להפקיד את הכסף בבנק’, אמרתי לרבי. ‘אבל יש לי בקשה צנועה ממך, רבי קדוש. למה סידרת שיהיה לי בדיוק חמשת–אלפים דולר כשסגרתי את החנות? אתה יודע, יש לי הרבה הוצאות. ואני לא עשיר מי–יודע–מה. לא הייתה אפשרות להוסיף עוד קצת כסף, לסכום של אתמול?”…
“כך דיברתי עם הרבי במשך כמה דקות, כבן המדבר אל אביו, ולאחר מכן הלכתי לבנק להפקיד את הכסף ומשם לחנות.
“נגה, לא אלאה אותך עם כל הפרטים, כי הרי מאוחר”, התנצל פתאום, וכעת הגיע תורי לחייך, “אבל רציתי שתדעי עוד הלילה - כי כשסגרתי את החנות בשעת ערב, היה לי בקופה סכום מדויק של חמשת אלפים דולר נוספים…”
מדור זה הוא שלכם ובשבילכם. יש לכם סיפור יפה שחוויתם? סיפור על הרבי? אולי מ’מבצעים’? אנא שתפו ונשמח לפרסם. bookmz@gmail.com