מאת: אריה יהודה

נקודה מתוך “דבר מלכות” השבועי, עם מסר לחיים •  והשבוע: הדרך האמיתית להתמודדות עם הברזל - להבין ולהאמין שהברזל באמת הכי נעלה

מאת: אריה יהודה 

ברזל בבית המקדש! אם תפתחו את המפרשים המדברים על הנושא תראו עד כמה הם מתחבטים בסוגיה זו. מה לברזל בבית המקדש? וגם אם כן, מדוע צריך כאלו כמויות אדירות?!

מסתבר שישנם דברים שרק המשיח בעצמו יכול להסביר. ענינו הפנימי–גאולתי של עשרה בטבת, מעלת האמהות והשפחות, מעלת האישה והברזל. הכול מתחבר בדבר מלכות אחד.

אין זה מקרה שכל–כך הרבה נושאים מופיעים בשיחה אחת ובהמשך אחד, כי באמת הכל קשור להכל. החורבן הוא תחילת הבנין, האמהות למעלה מהאבות והשפחות למעלה מהאמהות. דומם למעלה מצומח וחי, והברזל מתגלה כנעלה ממתכות אחרות.

•

יש החושבים שהמשמעת לאשה היא חסרון אצל האיש. חלילה וחס! זוהי מעלה הכי גדולה. “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה” - אומר ה’ לאברהם אבינו. אברהם זכה לכך כיון שהיה אצלו מעמד ומצב של לעתיד לבוא ובמילא זכה לשמוע לאשתו. מי שחי גאולה זוכה לענין של “נקבה תסובב גבר” ו”אשת חיל עטרת בעלה”.

השפחות הם למעלה מהאמהות כיון שענין האמהות הוא “ספירת המלכות” והשפחות הם “מלכות כמו שהיא יורדת לבריאה–יצירה–עשיה”. מה יותר גבוה? השאלה מה מחפשים. אם מסתכלים על “סדר ההשתלשלות” כפי סדרו הרגיל, עליון ותחתון - ברור שעולם האצילות למעלה מעולם הבריאה. וכיוון שהשפחות שמסמלות את הירידה לעולמות הם נמוכות מהאמהות.

אבל אם מסתכלים על “סדר ההשתלשלות” בשורשם של הדברים, כשרואים את המטרה האמיתית של “נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים”: כמה שיותר נמוך - יותר נעלה. כי רק על ידי הירידה למטה, מממשים ומתקרבים עוד יותר למטרה הנכספת תיכף ומיד ממש.

הסיבה שהאבות לא רצו להתחתן עם השפחות, כי הם היו במקום כה נעלה ולא רצו לרדת למטה לעולמות בי”ע. אך כמובן שמצד מילוי המטרה, דירה בתחתונים - החתונה עם השפחות היא נעלית יותר מהחתונה עם האמהות - ולכן בסוף התחתנו…

(במאמר המוסגר: באותה מידה יש להסתכל על התמימים שיחיו המתקשים להתחתן בזמן המתאים (לדעת האמהות והשדכניות), הם טועמים “מעין עולם הבא” כמו האבות, ההבטה שלהם על “סדר ההשתלשלות” היא ‘מלמעלה’. מהמקום בו הם נמצאים, החתונה היא ירידה ועדיף להישאר ב’עליונים’, להגות בתורה הקדושה ולהתענג על אלוקות ב–770 בית משיח. אך מצד האמת, מצד מימוש המטרה של דירה בתחתונים, הירידה למטה והחתונה היא העליה הכי גדולה. מה החכמה להיות בעולם הבא ולטעום ממנו? נראה אותו בתור אברך, טועם עולם הבא..).

•

כך מסביר הרבי שליט”א את ענין הברזל בבית המקדש. אז תתגלה מעלתו האמיתית של כל דבר. מה שנראה היום כנמוך יתגלה כגבוה. המקבל יהיה משפיע. הברזל לא יכנס לבית המקדש באופן של ‘קירוב רחוקים’, כדי להעלות גם אותו. הפוך, יהיה כבוד להשתמש בו לכבוד בית המקדש.

זו נקודת ההסתכלות על עשרה בטבת. למרות שהמצור היה התחלת המאורעות דחורבן בית המקדש, הרי, כיון שהכוונה בזה היא בנין מקדש העתיד הנצחי, נמצא, שהתחלת מאורעות החורבן היא התחלת הבנין של הבית השלישי!

•

בסוף השיחה (שאגב, נאמרה בתור שיחה נפרדת), מדבר הרבי שליט”א מלך המשיח על תוספת חיזוק בחינוך הילדים והתלמידים. החינוך צריך להיות באופן שימשך גם כשנפסקת פעולת ההורה והמחנך. ענין זה נעשה כאשר פעולת החינוך נעשתה באופן של “זריעה”, כאשר מחנכים באופן של “זריעה” יש אחר כך צמיחה. כמו זרע ששותלים אותו והוא ממשיך לגדול.

אף שלא נאמר כך במפורש, אפשר אולי לקשר את תחילת השיחה (מעלת הברזל) עם סיומה (חינוך הילדים). לפעמים נראה לנו שילד הוא ‘ברזל’. קשה, עקשן, מעצבן, דורש טונות של סבלנות. ובהגדרה הכי קצרה: ‘ילד מיוחד’ או ‘כמעט מיוחד’.

המומחים ימצאו לכם שלל תירוצים במילים מקצועיות ומעודדות. אחד יאמר שאין מה לדאוג כי ישנם מתכות קשות יותר מברזל. השני יסביר שגם מאה קילו ברזל הוא לא יותר כבד ממאה קילו נוצות. והשלישי לא ישכח לציין שיש להוסיף המון חום ואהבה כי בחום גבוה גם ברזל נמס…

רק אחד ויחיד אומר את הדרך האמיתית איך להתמודד עם הברזל. להבין ולהאמין שהברזל הוא באמת הכי נעלה. לא להתמודד עם הבעיה, להבין שאין בעיה בכלל. הברזל הולך היישר לבית המקדש השלישי. לא לחפש נקודות אור עם זכוכית מגדלת, לראות אותו כמו שהוא שהוא הכי טוב בעולם. בברזלינו ובזקננו נלך לקבל פני משיח צדקינו תיכף ומיד ממש!