בשלב מסוים החלטתי שכשם שכתבנו לרבי לפני ג’ תמוז והיינו בטוחים כי ננהג בדיוק כפי

 בשלב מסוים החלטתי שכשם שכתבנו לרבי לפני ג’ תמוז והיינו בטוחים כי ננהג בדיוק כפי שהרבי אומר, וזה הדבר הטוב ביותר בשבילנו, כך ננהג גם עכשיו. כתבתי לרבי מכתב ארוך, פרטתי את כל הצדדים >> סיפור התוועדותי מרתק על כוחו של ה”אגרות קודש”

 שלוש פעמים תשובה

רציתי לשתף את הקוראים במשהו נפלא שסיפר לי חסיד שאינו מזוהה כל כך עם מכריזי ה”יחי”. כיוון שאני חושש שבעל המעשה לא יסכים להיחשף, לכן לא אכתוב את שמו וגם אשנה כמה פרטים מזהים כדי שלא להיכנס לספקות.

בדרכי מהישיבה בראשל”צ הבייתה, לקח אותי “טרמפ” אחד מחשובי תושבי כפר חב”ד, יהודי יקר ונכבד מזקני אנ”ש, שזכיתי לשמוע ממנו בעבר כמה סיפורים מעניינים אודות חסידים גדולים מן העבר וגם סיפורים מהרבי שליט”א. הוא התעניין במצב הישיבה, וסיפרתי לו את מה שכתבתי במדור זה לפני כמה חודשים - הנס הנפלא שקרה לישיבתנו הקדושה.

תזכורת קצרה: בשלב מסוים היה נדמה שתוך ימים ספורים הישיבה תיסגר ח”ו, כאשר מייסד הישיבה ומנהלה הרה”ח ר’ יואל רוזן שמסר את נפשו שנים רבות על החזקת הישיבה, נאלץ לעזוב. רק תשובה מופלאה של הרבי שליט”א באגרות–קודש הצילה את המצב וגרמה לכך שהרה”ח ר’ אלירן שלום יסכים לקבל על עצמו את הניהול. הרבי כתב לו במכתב שנכתב לפני עשרות שנים להרה”ח ר’ חיים שאול ברוק, ראש הישיבה בראשל”צ ומנהלה, שדאג אודות החובות הרבים של הישיבה. והרבי כותב לו כי זהו המצב ברוב המוסדות החרדים ואפילו בארצות הברית, ובכל זאת עומדים בזה. וכי הרבי מצפה לקבל ממנו בשורות טובות שהוטב מצב רוחו וממילא הוטב המצב בישיבה גם בגשמיות. כתוצאה ממכתב זה קיבל על עצמו ר’ אלירן את ניהול הישיבה, ולמרות הקשיים הגשמיים, הישיבה ממשיכה ואף מתפתחת בגשמיות וברוחניות (ואכן ביקשנו ומבקשים גם עתה את עזרת הקוראים בהוראות קבע וכיו”ב).

אותו חסיד הקשיב בתשומת לב, ואמר: אם מדברים עד כמה מדויקות תשובותיו של הרבי באגרות קודש, יש לי הרבה מה לספר בזה, הנה סיפור אחד מני רבים:

“לפני כמה שנים הציעו שידוך לבתי בחור מקראון הייטס. אני ידעתי שההצעה היא טובה מאד. הבחור המדובר הי’ בדיוק מה שחיפשתי - מאד חסידי, מסור ונאמן, בעל לב טוב ומידות טובות, מוכשר ולמדן. אולם משום מה, כל המשפחה, בניי וחתניי התנגדו נחרצות להצעה זו. היות והבת הייתה עדיין די צעירה, דחינו זאת בטענה שהיא עדיין לא חושבת על שידוך בכלל. אבל לבי לא היה שלם עם הדחיה, כי ידעתי שזו הצעה ממש מיוחדת. עברו כמה חודשים והציעו לנו שוב אותו הדבר. אני שוב רציתי מאד ללכת על זה, אולם כל המשפחה והסובבים התנגדו נמרצות. לבסוף ענינו שוב שהיא עדיין צעירה ועדיין לא חושבת על שידוך. ושוב, לבי היה לא שלם עם הדחיה. עברו עוד כמה חודשים, ושוב הגיעה אותה הצעה. אני מאד רציתי אבל המשפחה התנגדו.

“בשלב מסוים החלטתי שכשם שכתבנו לרבי לפני ג’ תמוז והיינו בטוחים כי ננהג בדיוק כפי שהרבי אומר, וזה הדבר הטוב ביותר בשבילנו, כך ננהג גם עכשיו. כתבתי לרבי מכתב ארוך, פרטתי את כל הצדדים, עד כמה אני רוצה וכמה המשפחה מתנגדת. הוספתי והעזתי כי כיוון שמדובר על תשובת הרבי באגרות–קודש ואינני יודע עד כמה זה ישכנע את כולם, לכן אני מבקש באופן מיוחד שאכניס זאת שלוש פעמים לאגרות הקודש, ואם שלוש פעמים תהיה אותה התשובה, זה בוודאי ישכנע את כולם.

“הוספתי וכתבתי כי זה לא יפה ואפילו חצוף מצדי לבקש מהרבי דבר כזה. אך אמנם כשלעצמי הי’ מספיק לי תשובה פעם אחת, אולם כיוון שצריך לשכנע את המשפחה, נראה לי כי רק תשובה באופן כל כך ברור תשכנע אותם. הכנסתי את המכתב לאגרות הקודש בתפילה ובקשה שאזכה לתשובה ברורה מהרבי שתפתור לגמרי את הספק.

הרבי במכתבו כתב אודות מי שהיה צריך לערוך טיפול רפואי, ודחה אותו פעם ופעמיים. אך עתה כותב לו הרבי שלא ידחה זאת יותר, ושיהיה בהצלחה מופלגה. היה בכך רמז ברור לכך שפעם ופעמיים דחינו את ההצעה, אך עתה שלא נדחה זאת יותר.

“לי זה הספיק, אבל כאמור חששתי שזה לא ישכנע את המשפחה, והכנסתי שוב את המכתב למקום אחר באגרות הקודש. הרבי כותב שם על הצעת שידוך שהסתפקו אם ללכת על כך, והרבי אומר שהיות ומדובר על ירא שמים, כדאי לגשת לזה.

“יותר ברור מזה לכאורה לא יכול להיות, אבל הרי ביקשתי שהתשובה תהיה שלוש פעמים כדי לשכנע לגמרי את המשפחה, והכנסתי את המכתב בשלישית. במכתב הנוסף הרבי מברך שיסורו כל המניעות והעיכובים והשידוך יבוא לידי גמר טוב…

“הראתי את התשובות למשפחה. כולם ראו ברור שיש כאן תשובות ברורות מהרבי והסירו את התנגדותם להצעה. ואכן החתן והכלה נפגשו, וב”ה נגמר השידוך והתחתנו, והם חיים היום ב”ה כבר כמה שנים חיים מאושרים”.

הרבי מפציר: לקשר כמה שיותר יהודים לרבי

צריך לחזור שוב ושוב בכל ההדגשה על אותו מכתב מפורסם של הרבי מט”ו בשבט תש”ט (בחיי הרבי הריי”צ), בו מספר הרבי: “אברך אחד, שהוכרח לברוח ממקומו, אינו שייך לעבודת התפילה, אינו לא משכיל ולא עובד, בלא חתימת זקן וכו’ וכו’, ומעולם לא למד לא בתומכי תמימים ולא בישיבה בכלל - נדד למדינה רחוקה ביותר, הן במקום הן בעניני יהדות, וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ”ק מו”ח אד”ש. ולדוגמא - מאשה בעלת עסק שמציעים לה לשכור חנות ודירה בחלק אחד של העיר או בחלק אחר, ושואלת החלטת כ”ק אד”ש מה תעשה. - מעולם לא ראתה אותו, ויודעת שמעולם לא הי’ כ”ק מו”ח אד”ש לא רק בעירה אלא גם בכל מדינתה, אינה מאנ”ש וכנראה גם לא מגזע אנ”ש. אבל כששמעה מהאברך דברים היוצאים מן הלב: יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו’ - לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי. והכירה בהאברך שפיו ולבו שוין כי ניכרין דברי אמת, ציותה לכתוב השאלה הנ”ל, שייכת ממילא לנפנה [כינוי בהסוואה למנהג החסידים בכל הדורות ועד היום הזה, לתת לרבי סכום כסף חודשי קבוע לענייניו של הרבי. נתינה זו נקראת דמי “מעמד” והאותיות “נפנה” הן אותיות הא–ב שאחרי האותיות “מעמד”] ומתקרבת ליהדות, ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’.

[נשים לב: מדובר על מי שעדיין אינה שומרת כשרות וטהרת המשפחה וכו’, ובכל זאת הרבי מפליא את מה שמדברים עמה ראשית כל על הרבי, לכתוב לרבי, לתת “נפנה” וכו’ - ורק “ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’!”]

והרבי מסיים: “אלה מתולדות אברך פשוט, ושעושה כל זה לא מצד מסירות נפש וקבלת עול, כי אין זה אצלו היפך השכל, גם לא היפך שכלו האנושי.

“והגע בעצמך: פשוט אצלו, על יסוד מה שראה במוחש, שהרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה. וגם נפש הבהמית מסכמת על זה, כי אין זה אצלו מצד השכלה שקלא וטריא ועיון בספרים, אלא שהנסיון, שלו ושל כמה ממכיריו, הראה לו שכשצייתו לרבי היה טוב, וכאשר לא צייתו - קיבלו “פסק”. ובמילא כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס (כתובת) של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח”ו ישראל, יש לך את מי לשאול. ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שעל פי רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו ומסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספיקותיו. ואמרו רז”ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

“… פשיטא אשר איש המאמין באמונה שלימה, היינו המנהגת את כל הכחות שלו, שדעת וברכת פלוני–בן–פלוני בכל משלה, ויודע בחברו שצריך להחליט בענין עיקרי דבני חיי ומזוני וכו’ או גם בענין של סכנה ר”ל, הרי מצד אנושיות, אהבת ישראל, פקוח–נפש וכו’, אם רק יש תקוה וספק ספיקא אולי ישמע לדבריו, עליו לרדוף אחרי חברו ולומר לו: רחם על עצמך ועל בני–ביתך ועל כל אשר לך ואל בינתך אל תשען, למוד דא”ח, התקשר בפלוני–בן–פלוני, עשה על–פי דבריו ואז תצליח.

“וידועה הבטחת אדמו”ר הזקן, אז וואס חסידים וועלען טאן וועלן זיי מצליח זיין” (שמה שחסידים יעשו - הם יצליחו).

… “ותמורת כל הנ”ל - זה פונה למוסד שלו וזה פונה לעסק שלו, כל אחד מרגיע את עצמו בזה שנותן נפנה בעין יפה ובמדה רחבה, מצדיקים את עצמם בזה שיש מן המוכן, כפי דברי כבוד–תורתו, מסירות–נפש בפועל ממש, והעבודה, כנראה, עדיין לא הותחלה”. עד כאן לשון קדשו.

שאלות וספקות מול אמונה טהורה

בהתאם להדגשת הרבי שליט”א בפרשת שופטים תנש”א, שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, גם בכל מעשיך ובכל דרכיך - מוטלת עלינו חובה, זכות ואחריות הכי נפלאה, לרדוף אחרי כל מי שיש ספק וספק ספיקא אולי ישמע ויסכים, ולשכנע אותו שלא יעשה שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח. להסביר לו שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם באותם רגעים ספורים שעדיין אנו לא רואים אותו ממש בעיני בשר, באמצעות האגרות–קודש וכיוצא בזה. ובכל דרך אפשרית לקשר יהודים לרבי.

השאלות והספקות שיש אולי למישהו בדבר כה פשוט, נובעות מטעות “קטנה” - אחת מתכסיסי ה”קלוגינקער” העושה את עבודתו ושליחותו (להסית ולהדיח) נאמנה: יש החושבים, כאילו מדובר כאן בגורל בלבד או בחיפוש סימנים בעלמא, ולכן מביאים ראיה והוכחה מזה שהרבי לא הורה, כדבר רגיל ופשוט תמיד, לחפש סימנים ולערוך גורלות - אף כי היו בהחלט כמה וכמה פעמים הוראות כאלו הן ביחידות לאנשים פרטיים והן בשיחות ברבים (לדוגמא בעלמא: ש”פ נח וש”פ במדבר תשמ”ט), כשהרבי מציין את מנהג ישראל, שכשמתעוררת שאלה וספק בענייני הרשות, לפתוח ספר קודש ולנהוג על פי זה. ותוך כדי כך הרבי מביא את דברי הגאונים ש”העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות”. וכאמור, הרבי הורה בפועל לכמה וכמה לעשות כן. ובפרט כשמדובר על התשובות באגרות–קודש, שכל תוכנם הוא תשובות והדרכות איך לנהוג גם בענייני העולם. ואם כן השימוש בהם בוודאי אינו זלזול ח”ו בכבוד הספרים.

וייאמרו הדברים במפורש, ובאופן היותר פשוט וברור (“כל דפשיט טפי - מעלי טפי”): לא מדובר כאן על “סימנים” ועל “גורלות”, אלא על יהודים הפונים בשאלות עצה וברכה אל הרבי. כשם שהיה זה דבר הפשוט ורגיל תמיד לפנות בשאלות ובכל נושא אל הרבי ולא להרים יד ורגל מבלי הוראתו - כך בדיוק והרבה יותר הם הדברים גם עתה. מאותה סיבה אין מה לחשוש ולהסתייג משימוש באגרות–קודש לענייני חולין (ראה גם שיחת ט”ו בשבט תשמ”ח הערה 62) - כשם שלא חששנו כל השנים, ואף נצטווינו, כנ”ל, להשתמש ברבי עצמו, קודש הקדשים, גם לענייני חולין שלנו, שלא נרים יד ורגל מבלי עצתו וברכתו של הרבי.

פעולה זו היא חלק מקבלת מלכותו ושלימות ההתקשרות עמו, שכן מה שנותר הוא רק קבלת מלכותו על ידי העם, וההתקשרות בין המלך ובין העם בשלימות הגילוי.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.