נקודה מתוך “דבר מלכות” השבועי, עם מסר לחיים • והשבוע: איך אפשר לגלות את העוצמות הטמונות בתוך המזוודה שלנו?

נקודה מתוך “דבר מלכות” השבועי, עם מסר לחיים •
והשבוע: איך אפשר לגלות את העוצמות הטמונות בתוך המזוודה שלנו?

ברוכים השבים מבית רבינו שליט”א, והתודה והברכה לכל התמימים, המארגנים והמארחים וכו’ וכו’ תושבי שכונת המלך. זהו זה, תשרי נגמר ועכשיו מתחילה העבודה בעולם. אנו כבר עמוק בתוך מר-חשון ויעקב כבר הולך בדרכו. הגיע הזמן של פריקת המזוודות.

איך אורזים מזוודה?

ווארט חסידי אומר שאריזת המזוודות הגשמית רומזת לאריזה הרוחנית. בהתחלה מכניסים את החפצים היותר חשובים, אחר-כך מתחילים לדחוף את התיק בכל טוב, דוחפים ודוחפים עד שמגלים שכבר אין מקום במזוודה. כאשר אורזים, צריכים להיזהר לא לקבל החלטות של ‘אורות’ שבסוף לא יכנסו בכלים. אבל תמיד זה קורה לנו, שהאורות גבוהים מידי. כך נראה לפחות.

ואיך פורקים מזוודה?

פותחים את המזוודה. אההה ריח של 770… אחת לאחת שולפים את ההחלטות ומנסים ליישם אותם בפועל ממש. ופתאום גם ההחלטות הפשוטות דורשות להיכנס לכלים. ואם לא, הם פשוט חוזרות למזוודה. הם חוזרות לאותם רגעים מרגשים של הזמנים הכי נעלים כמו תקיעות, התוועדות והקפות, והמזוודה נשארת מלאה.

‘נעמדנו’ בשבת בראשית, ועדיין השיבה ליומיום דורשת עבודה של התמודדות והכנסת האורות בכלים. הנקודה של דבר מלכות “בראשית” זה התכנון. איך הקב”ה מבחינתו רואה את העולם המושלם בלי מקום לחטא. כלומר, מה אנו “רוצים להיות” באותם רגעים ורודים של שמחת בית השואבה בחמש וחצי בבוקר. אין בעיות, אין נסיונות. כלום. רק ג-א-ו-ל-ההההה! שלימות במחשבה דיבור ומעשה.

ואז, כשהקב”ה רואה שהעולם לא ‘עובד’ לפי התכנון המתוק. הוא מתעצב אל לבו והכל מתבלבל. מים רבים מכסים את האהבה.. ומכאן באים לחשבון צדק: נו, אחרי כל השאיפות והתוכניות, מה בפועל?! האמנם יצאו ההחלטות מהמזוודות? האם הגענו למסקנה המתבקשת ש”אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקינו עצמו”?!

בראשית – שלב התכנון, נח – המעקב אחרי הביצוע. אחר-כך מגיע לך-לך. הקב”ה שולח את אברהם אבינו לשליחות. ודווקא אז - אראה ואגלה אותך בעצמך!

אחד המסרים בדבר מלכות השבוע: לך-לך. כל הזמן ללכת, הליכה שלא בערך. לגלות שיש משהו הרבה מעבר לכוחות שלי. למה שנראה לי שאני מסוגל. קשה לי לפרוק את המזוודה? כנראה שוב אני מנסה להתמודד בכוחות הפרטיים! אז למה שלא יהיה לי קשה..

“לך לך מארצ-ך”. אם הנושא הוא שוב א-נ-י, ואני אוחז במזוודה הנפוחה ש-ל-י שמלאתי בהחלטות. אין עם מי לעבוד ואין עם מי ללכת. חבל על הזמן! אפשר לעבור את בראשית ונח, ויעקב עדיין לא הולך בדרך הישרה. הפיתרון הוא “לך לך” ללכת בדרכו של אברהם “אל הארץ אשר אראך” – ולגלות שזה בכלל לא אני ולא הכוחות שלי. ובהגדרה מדוייקת יותר, שזה האני אמיתי – יש האמיתי. האם אני מנסה לחבר ארץ ושמים או שאני חי באופן שהארץ היא היא השמים.

או אז, פריקת המזוודות אינה כאתגר מסובך ומפותל המערים קושיות וקשיים. ההיפך, המזוודה מתגמדת לגבי ההליכה האמיתית. כל האורות נכנסים בכלים ומגלים שדווקא כאן בתחתון נמצאים העוצמות הכי גדולות. ועד שהאדם מגלה בעצמו כוחות שלא ידע כלל על קיומם.

ובלשונו הק’: עבודת האדם על-דרך הרגיל היא על ידי ניצול כוחותיו הגלויים. בכך אין שום חידוש – שהרי אלו הם הכוחות שיש לו והוא יודע על קיומם, וממילא מובן ופשוט שעליו לנצל אותם במילואם. על-דרך-זה הכוחות הנעלמים, אך בהעלם השייך וקרוב אל הגילוי – אין זה כל כך חידוש; החידוש האמיתי הוא – כאשר הוא מגלה בתוכו (“אותך בעצמך”) כוחות נעלמים, שאף אחד כולל הוא עצמו לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות, ועד שהדבר הוא פלא מנין לו דברים שכאלו!

•

אברך מאנ”ש שב’הוראה מגבוה’ לא נסע השנה לחצרות קודשינו – פגש בידידו משכבר שנסע וחזר עמוס חוויות. במענה לשאלה: ‘נו, איך היה’? הגיב הנשאל: היה ממש כיף, שיא הגילוי ושיא ההעלם! חברו, שנשאר בארץ ישראל ענה לו: קוראים לזה בחסידות “עצם”. ובעצם, מה שווה העצם בלי גילוי, אנו רוצים גאולה אמיתית ושלימה בפועל ממש ובגלוי ממש.

ר-ע-ב-ע  ת-ת-ג-לה! די לתכנונים, חשבונות ומעקבים. רק דבר אחד ויחיד – נגלה בעצמינו את ה”לך לך” ונאמר לרבינו מלך המשיח שליט”א – לך לך – תתראה אלינו ותגלה אותך בעצמך.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!