כ”ק אדמו”ר הזקן:

נפילה מן השמים

כ”ק אדמו”ר הזקן: טמטום הלב הוא נפילה מן השמים. שכן לפי הסדר היה צריך להיות שמהמוח תבוא ההתעוררות אל הלב, ולכן כאשר ליבו מטמטם כלב האבן, הרי זו נפילה מן השמים. שכן צריך להיות וליבי חלל בקרבי, שיהיה ליבו ריקן מכל ענייני העולם,שכאשר האדם הוא כלי ריקן, רק אז הלב הוא כלי להשגת המוח. טמטום הלב פירושו הוא שליבו נתטמטם לגמרי, ונעשה כלב האבן, שאינו כלי כלל לאור האלוקי.                 (מאמרי אדמו”ר הזקן הקצרים עמ’ תפב)

עבירה מטמטמת ליבו של אדם

כ”ק אדמו”ר האמצעי: אמרו חז”ל: עבירה מטמטמת ליבו של אדם. הטעם לכך שלא אמרו “מטמטמת מוחו של אדם” הוא: משכן הנשמה הוא במוח. ואין שייך “טמטום”, בנשמה אלא בלב, על ידי עבירה. (מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות תקע”ז עמ’ קלה)

כצור החלמיש

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: נאמר: “והסירותי את לב האבן מקרבכם”. לבטל את טמטום הלב הרי זה כמו להוציא מים חיים מן הסלע. אין מים אלא תורה. לב האבן הריהו כצור החלמיש, שאש נמצאת בו בהעלם, ואפשר על ידי שפשוף האבנים זה בזה להוליד מהם אש. כך הוא עם לב האבן: העצה לזה היא להביא את הלב ללימוד תורה באש התלהבות, וזה מבטל את טמטום הלב ומתקיים “והסירותי את לב האבן”.                              (אור התורה, במדבר כרך ג, הוספות עמ’ 61)

עבודה זרה ברוחניות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כשם שיש איסור עבודה זרה בגשמיות כך ישנו איסור עבודה זרה ברוחניות. והעניין הוא: כשאדם מרכין ראשו בפני הנהגות העולם, וסבור  שהתחכמותו ומאמציו הם המביאים לו את פרנסתו, ושוכח שה’ “הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”, זוהי עבודה זרה ברוחניות, וגם העונש על כך, סקילה, קיים גם ברוחניות. שכן סקילה ברוחניות פירושה הוא: שנעשים ליבו ומוחו מטומטמים וחסומים בפני כל הרגש אלוקי. וזהו “וסקלתם באבנים ומתו” - שנעשה ליבו כלב האבן, ואזי האדם הוא בבחינת מיתה ברוחניות, שכן העדר ההרגשה של החיות מאלוקות, הריהי מיתה ברוחניות.            (תורת שמואל תרל”ב ח”א עמ’ קנ)

עוז ותושיה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר “ואתם בני יעקב לא כליתם”. ביאור הדבר: לא הגעתם לכלות הנפש, וזאת אף על פי שזה המתבקש מהתבוננות באלוקות. אבל כיוון שיעקב הוא מלשון “עקוב הלב”, שנמצא בטמטום הלב, והוא בבחינת קרירות שאינו מתפעל כלל, הרי שהעצה לזה היא על ידי שיקבל עליו עול תורה ויוסיף בלימוד התורה, שכן התורה היא עוז ותושיה, שמחלישה את הנפש הבהמית, והרי זה כמים הנוטפים על אבן בעקביות, שמסוגלים לעשות בה חלל, כך הם מי התורה.

(המשך תער”ב, חלק ראשון עמ’ שסט)

“כה דברי כאש”

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: טמטום הלב כאבן, נובע משקיעה בתאוות עולם הזה, תוך סגירת העיניים מראיית הטוב של תורה ומצוות. והעצה לזה, היא לימוד התורה, שנאמר עליה “הלא כה דברי כאש”, ששורפת ומכלה את כל ענייני הרע, ואת טמטום הלב!

(ספר המאמרים תרצ”ג, עמ’ תקד)

שלוש עצות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: שלוש עצות הן לתקן את המצב של טמטום הלב: אחת: שיתבונן שהריהו כבהמה ממש. שהיא מונחת באכילה, וכן הוא עבודתו לפרנסתו היא כדי שיוכל לאכול ולהתקיים. ואם כן מהו ההבדל בינו לבהמה? הוא אוכל והיא אוכלת. היא אוכלת חציר והוא אוכל מאכלי בני אדם, ואם כן, הרי הוא כבהמה ממש! השנייה: שיתבונן במוחו בעניינים נעלים בגדולת ה’, הרי שאור זה יחדור גם בלב האבן. העצה השלישית: אמירת אותיות התורה, שתורה אור שהיא בחינת החכמה, הנה אור חכמת התורה, יגיע גם בלב האבן, אשר גם לב האבן המס ימס.

(מאמר ד”ה לפיכך נראו הראשונים סופרים. ספר המאמרים ויקרא, עמ’ פג ואילך)

גילוי עשר עטרות

ותיכף ומיד ממש . . עוד לפני ראש–חודש ניסן, ואפילו לפני שבת מברכים ניסן - עוד בהתחלת השבוע דפרשת ויהי ביום השמיני (שקאי על ראש–חודש ניסן) - באה מיד הגאולה, ו”הוקם המשכן”, ביחד עם בית המקדש השלישי, וישנו הגילוי דכל עשר העטרות שנטל אותו היום, ביחד עם מלך המשיח בכתרו [כי לאחרי כל העבודה במשך הדורות, נמצאים כבר בדרגת “זכו”, ומשיח בא (לא כעני ורוכב על החמור, אלא) עם ענני שמיא - במלוא ההרחבה].                        (ש”פ פרה תשמ”ט)