שמונים אחוזים

“פקיד ‘עליית הנוער’ מחק את המלים ‘בית רבקה’ וכתב במקומם ‘מקווה ישראל’!…” * יו”ר ‘חבר הפעילים יד לאחים’ הרה”ח הרב שלום–בער ליפשיץ ע”ה חשף את העובדה ש’עליית הנוער’ טרפדה את המהלך שנועד להביא לקליטתה של קבוצת נערות יוצאות אירן בביה”ס ‘בית רבקה’ בכפר חב”ד, והרבי שלח שלוחים שיעודדו את יהודי אירן לשלוח את ילדיהם לארה”ב שבה יובטח עתידם הרוחני  *   מאת הרב ישראל אלפנביין

הרב שמואל חפר משוחח עם הרב שלום–בער ליפשיץ לפני כניסתם לכנס לחיזוק היהדות לעולי אירן שהתקיים בא’ שבט תשל”ט במלון דיפלומט בתל–אביב. | הרב ליפשיץ ליד השלט: “כנס יוצאי אירן — שבט תשל”ט” | מימין לשמאל: הרב שמואל חפר, חבר מועצת עיריית תל–אביב עו”ד אברהם נביאי (מיוצאי פרס), הראשל”צ הגר”ע יוסף ע”ה והרב שלום–בער ליפשיץ ע”ה חורף תשל”ט. עם עלייתו של חומייני לשלטון באירן, הוגברה במדינה המדיניות האסלאמית הקיצונית שגרמה ליהודים רבים תחושה שהקרקע מתחת לרגליהם מתחילה לבעור. בשבועות הבאים החל להתפתח גל חזק של תנועת הגירה המונית. יהודים רבים שלחו קודם כל את ילדיהם אל מחוץ למדינה האסלאמית, בתקווה שהם עצמם יוכלו להצטרף אליהם בשלב מאוחר יותר.

במקביל, שיגרה ‘הסוכנות היהודית’ לאירן נציגים שיעסקו בסידורים הטכניים הדרושים לקראת העלאתם של אלפי נערים יהודיים מאירן לארץ ישראל. נציגי ‘הסוכנות’ תיאמו כבר באירן עם הנערים את המקומות בהם ייקלטו בארץ ישראל, ובדיעבד התברר כי הכינו כמעט לכולם מקומות קליטה חילוניים מובהקים.

כך נולדה בשנית שערוריית ‘ילדי טהרן תשל”ט’, אחותה של פרשת ‘ילדי טהרן תש”ה’. בהפרש של 34 שנים, חזרו נציגי ‘הסוכנות’ על אותם מעשים של העברת מאות ואלפי ילדים על דתם והפנייתם לקיבוצים חילוניים. אבל אם בתש”ה התנהלה הפרשה הרחק מעיני הזרקורים הציבוריים, חמורה שבעתיים היתה הפרשה בתשל”ט כאשר ‘עליית הנוער’ כבר נוהלה בידי ראשי עסקני ‘המזרחי’, שמשום מה לא הקדישו לנושא חמור זה את מלוא תשומת–הלב הראויה לו.

הפקיד מחק את ‘בית רבקה’!

אחד ויחיד היה יו”ר ‘חבר הפעילים — יד לאחים’, הרה”ח הרב שלום–בער ליפשיץ ע”ה, אשר כמו בכל יתר המאבקים שניהל, פעל במרץ ובאינטנסיביות על מנת לעורר את לב הציבור בארץ ישראל ולהביא פתרון מעשי לבעיה. “לפי כל הסימנים שהיו לי באותו זמן”, מעיד הרב שמואל כהן מירושלים שהיה באותם ימים מראשי העסקנים מטעם ‘חבר הפעילים’ להצלת עולי אירן, “היה ברור שהרבי מליובאוויטש התחיל לטפל בנושא של עולי אירן עוד לפני כן, והוא שדחף את ר’ שלום–בער לעסוק בנושא זה”.

בין היתר השתדל הרב ליפשיץ לאפשר את קליטתן של קבוצת נערות עולות מאירן בבית–הספר העל–יסודי ‘בית רבקה’ בכפר–חב”ד. לשם כך זימן את מנהל ‘בית רבקה’ הרה”ח הרב שמואל חפר שי’ לכנס מיוחד לחיזוק היהדות לעולי אירן הטריים, שהתקיים בא’ שבט תשל”ט במלון ‘דיפלומט’ בתל–אביב. במהלך הכנס השמיע הרב ליפשיץ דברי התעוררות לפני העולים על חשיבותו של החינוך התורני, והרב חפר היה זמין במקום כדי להציע לפניהם את האפשרויות השונות ומגמות הלימוד המגוונות הקיימות ב’בית רבקה’.

אך למעשה, מסתבר שהדבר לא יצא אל הפועל, משום שפקידי ‘עליית הנוער’ טרפדו את המהלך. רק מספר מצומצם מאוד של נערות עולות מאירן נקלט בפועל בתקופה ההיא ב’בית רבקה’.

באחת מעצרות המחאה שיזם הרב ליפשיץ באותם ימים גולל את הפרשה כולה, מתחילתה ועד סופה. להלן חלק מהדברים שנשא בפני באי העצרת:

“לפנינו עומדת מטרה אחת ויחידה: הצלת הילדים שעלייתם היתה צריכה להביא לחיזוק המצב הרוחני שלהם, ובמקום זה נהיה ההיפך מזה. נכון לעכשיו, בכל יום נוסף שחולף הילדים האלה — וגם הילדים שעתידים להגיע אחריהם — נשארים במוסדות הקליטה החילוניים ונתונים לחסדיהם של אנשים שאומרים שהם נאמנים לתת לילדים חינוך הולם אך המציאות היא שאין להאמין לאף מלה שהם אומרים!

“זוהי הסיבה לכך שהחלטנו להביא את הנושא לידיעת הציבור. אנו מציגים שאלות גלויות ונוקבות, ודורשים מראשי ‘עליית הנוער’ שייתנו לנו תשובות ברורות. זה לא סתם סיפורים, אלה עובדות בדוקות. אין כמעט אף ילד שעלה עתה מפרס ונשלח למוסד חרדי, ואפילו לא למוסד שיש בו לכל הפחות הפרדה בפנימייה בין בנים לבנות!

“התעמולה שהפעילו שליחי ‘עליית הנוער’ על הנערות בפרס היתה: אם תלכו בארץ ישראל למוסד דתי, יגזרו לכן את כל השערות מהראש! לא כדאי לכן ללכת למוסד דתי! יותר מזה: הגיעה עכשיו לארץ ישראל קבוצת נערות מפרס עם רשימה מוכנה מראש, בה נכתב שכולן רוצות ללכת ללמוד בסמינר ‘בית רבקה’ בכפר חב”ד. בא הפקיד של עליית הנוער, מחק את המלים ‘בית רבקה’ וכתב במקומם ‘מקווה ישראל’! מה קורה במקווה ישראל — זה דבר שכל אחד יכול לראות. בפנימייה יש צריף אחד ארוך, שבאמצעו שירותים ומקלחות, ומצד אחד ישנים הנערים ומהצד השני ישנות הנערות! וזוהי הצלה בעיני אנשי עליית–הנוער, פן תיקלענה הנערות לכפר–חב”ד ושם יגזזו להן את כל השערות…

“כך עושים יהודים שטוענים שכביכול הם אנשים נאמנים שמאמינים באלוקים. כל אחד יודע מהו תפקידה האמיתי של ‘עליית הנוער’: להביא ארצה ילדים ולדאוג שיינתן להם חינוך הולם. אבל למעשה, ידוע היטב מה עלה בגורלם של כל אותם אלפי ילדים ש’עליית הנוער’ העבירה אותם על דתם בשלושים השנים האחרונות. אנחנו מכירים היטב את מעלליה של ‘עליית הנוער’ בעבר, אבל עכשיו נכנסו לשם מנהלים דתיים כביכול, ובידם לעשות משהו. ולמעשה, במקום להתבייש במעשיהם ולענות לעניין, הם אומרים בהיתממות: אצלנו הכל בסדר…

“היום פגשנו במוסד של ‘עליית הנוער’ שלושה נערים שסיפרו לנו שבפרס הם הניחו תפילין וכאן לא נותנים להם להניח תפילין! לקחו 500 נערים דתיים והכריחו אותם לעבור על כל איסורי התורה! מכשילים אותם באכילת בשר טרף, בחילול שבת ובפריקת–עול בענייני צניעות. זה לא סוד, כל אחד יודע מה קורה במוסד פנימייתי מעורב כשההורים אינם שם. אין צורך לפרט זאת. האם לשם כך שלחו ההורים את ילדיהם ארצה? הרי ברור שאם ייוודע הדבר להוריהם, יקימו מיד קול זעקה גדולה.

“כל יום נוסף שחולף והדבר עובר בשתיקה, גוברת הסכנה שנפסיד את הילדים. היום הביאו את הנערים לביקור ב’היכל שלמה’ בירושלים, והרב הראשי היה צריך לנאום לפניהם. בשעת מעשה חילקנו לנערים שאלונים, וכשהמדריכים שהגיעו איתם ראו שהשאלונים כוללים הדרכות הלכתיות לחג הפורים הקרב ובא, קרעו את השאלונים והשליכו אותם על הארץ!

“יהודי פרס הם רכושכם הפרטי?!”

“יש לנו מידע מפורט על המוסדות החילוניים שקלטו את 500 הנערים הראשונים, כולל שמות המוסדות ושמות הילדים שנמצאים שם. באופן כללי, לפי המידע שבידינו, כבר עתה יש בארץ ישראל עוד 1200 ילדים שעלו עתה מפרס ולא ידוע לנו היכן הם, ואומרים שיש סיכויים שיבואו בקרוב עוד מאות ילדים, ואולי אלפי ילדים. למעשה, אנחנו ב’יד לאחים’ עוסקים בעבודה קשה בחיפושינו אחר ילדים שהגיעו מפרס. אנו חודרים בדרכים שונות למקומות הקליטה שלהם וכן מחפשים אותם אצל בני משפחותיהם הוותיקים. אבל זה לא יפתור את הבעיה כלל וכלל. אם הצלחנו עד עתה להציל 50 ילדים מביניהם, יש מלבדם עוד 500 שלא הצלנו ועלינו להבין שמצבם הרוחני של הנערים הולך ומידרדר מיום ליום.

“מי שמכיר את יהודי פרס, יודע שרובם הגדול דתיים. בשבת האחרונה חשבו שתהיה הזדמנות להוציא מטוס של יהודים מפרס בשבת–קודש, והיה פסק מיוחד של הרבנות הראשית כאן שמותר להם לטוס בשבת מטעם של פיקוח–נפש. כשהודיעו זאת ליהודים בשיראז, הם אמרו: לא! אפילו שזה פיקוח נפש, איננו מוכנים לנסוע בשבת! יהודים אלה חרדים לחייהם ואינם יודעים מה יקרה להם מחר, אבל הם מתעקשים לסכן את חייהם ולשמור שבת. וכאן בארץ ישראל, אם לא נפעיל את הלחץ הראוי ולא נקים קול זעקה גדולה, מי יודע לאן נגיע.

“אנו נמצאים במצב שאיש אינו רוצה לקחת על עצמו את האחריות על עליית פרס, ובכל יום הולכים יהודים לאיבוד. נשקפת סכנה גדולה ביותר למאות נערים דתיים, ש’עליית הנוער’ זוממת להעבירם על דתם. שאלנו את ראשי ‘עליית הנוער’: אם אתם יהודים מאמינים, אם יש לכם כיפה על הראש, איך אתם מכניסים נערים דתיים למקומות שיש בהם חילול שבת ואכילת טריפות? איך אינכם מתביישים?!

“דיברנו עם כמה יהודים בפרס כמה פעמים בטלפון והסברנו להם את המצב, עד כמה שאפשר להסביר בטלפון. אבל אי אפשר לדבר עם כולם בטלפון, וגם הקשר הטלפוני הוא לא הכי טוב בתקופה זו. קשה עכשיו לעמוד איתם בקשר, והם לא מבינים מה הולך כאן. הם מתקשים להאמין שבארץ הקודש יכולים לשלוח ילדים דתיים למקום לא דתי. והם גם לא מבינים למה מתכוונים כשאומרים ‘דתי’. שליחי ‘עליית הנוער’ בפרס הסבירו להם שיהודי ‘דתי’ זה רק מי שמגדל זקן גדול ולובש בגדים שחורים. כך הם רוצים להכשיל אותם ולגרום להם שיגידו שהם לא רוצים להיות ‘דתיים’, ולצערנו התעמולה השקרית הזו שהפיצו אצלם מתקבלת בלבם.

“שאלנו נערה אחת מהעולות מפרס: את רוצה ללכת ללמוד במקום דתי? היא נבהלה ושאלה: אבל יגזזו לי שם את כל השערות מראש! אמרנו לה: זה לא נכון, את יכולה לבוא ולראות בעצמך שיש שם הרבה נערות דתיות ולא גזזו לאף אחת מהן את השערות. היא הלכה לשם, ושמחה להישאר שם. בהתחלה אביה היה מודאג וחשש שגנבו לו את הבת. כשהחזרנו אותה אליו אחרי כמה שבועות, אמר לנו בהתרגשות: הצלתם אותנו! השקרנים מ’עליית הנוער’ סיפרו לי שקרים, דברים שלא היו ולא נבראו. עכשיו אני כבר יודע את האמת, לאחר שביקרתי במוסד המעורב של ‘עליית הנוער’ וראיתי איך נערים ונערות חיים שם ביחד. אם הייתי משאיר את הילדה במקום ש’עליית הנוער’ אמרו לנו להשאיר אותה — יותר טוב שחומייני היה הורג אותה! כך, במלים אלה ממש, אמר לנו אביה.

“כל סיפור קטן כזה מזעזע את הלב. כמה גדולה הרחמנות על נפשות הילדים היקרים האלה. הם הגיעו מפרס שבורים ורצוצים, ואינם יודעים מה לעשות בלי ההורים שלהם. וכאן יושבים פקידים אדישים שמנצלים את הפחד של הנערים ומעוללים להם אסון. בפרס לקחו שליחי ‘עליית הנוער’ כסף רב מההורים שלהם ואמרו להם שדרושים אלפים רבים של דולרים כדי שיוכלו לחנך את הילדים בארץ ישראל, וכך גזלו מהם גם את כספם וגם את ילדיהם! מוסדות ‘עליית הנוער’ ממשיכים להציג את עצמם כצדיקים, וכולם שותקים.

“מטרת האסיפה הזו היא להקים קול צעקה גדולה: הצילו! כל הנוכחים באסיפה צריכים להבין שזה לא עניין אישי של ‘חבר הפעילים’, אלא כל יהודי צריך ויכול לפעול בזה כי זה עניין של פיקוח נפש כפשוטו. היינו צריכים להכריז על תענית ציבור ולצאת מכאן בשיירה גדולה למוסדות של עליית הנוער ולראשי ‘עליית הנוער’, ולהזהיר אותם ולהתרות בהם באזהרה נוראה: היזהרו, אתם מסכנים את עצמכם! אתם משחקים באש!

“כמו כן, עלינו לפרסם את פסק–הדין של ראש ישיבת ‘פורת יוסף’ הגאון רבי יהודה צדקה שליט”א, שאסור לעלות מפרס לארץ ישראל כל זמן שראשי ‘עליית הנוער’ שולטים על החינוך שניתן לנוער! לא ניתן לדבר זה להימשך! עלינו לחולל צעקות כאלו שכל הארץ תזדעזע, ואז הבעיה תיפתר מיד.

“והעיקר: ל’עליית הנוער’ יש הרבה דרכים ותחבולות. יש ב’עליית הנוער’ עשרות פקידים שמשמשים כ’קולטים’ ותפקידם למיין את הנערים העולים ולקבוע מי יופנה למקום דתי ומי למקום חילוני, וביניהם יש גם קולטים דתיים. מה הם עושים? מושיבים קולט דתי בעיר אחת, ובעיר השנייה יש רק קולטים חילוניים, ושולחים את כל הילדים לעיר השנייה… עלינו לדרוש שתקום ועדת מיון מרכזית שאחד מחבריה יהיה יהודי חרדי, ולא להסתפק בזה שראשי ‘עליית הנוער’ אומרים שהם בעצמם דתיים, והוועדה הזו תבדוק כל נער מפרס שמגיע לארץ ישראל ותחליט לאן לשלוח אותו. כשדרשנו שתקום ועדת מיון שתפקח על הקליטה הדתית, ענו לנו: ‘לשם לא תקבלו גישה’, כך הם אומרים לנו, ‘זה שייך לנו’. מה זאת אומרת ‘שייך לנו’? האם יהודי פרס הם רכושכם הפרטי?! רק אם תקום ועדת מיון מרכזית, נוכל להגיע להצלה הנדרשת”.

הרבי: מוכרים 80% מילדי ישראל!

מעיון בשיחות–קודשו של הרבי מהתקופה ההיא, מתגלה תמונה מופלאה, לפיה הרבי ניהל אז מאבק חזק נגד הכפייה האנטי–דתית שהופעלה על ילדי אירן שנקלטו בארץ ישראל, ממש באותם ימים שבהם הפעיל הרב שלום–בער ליפשיץ ע”ה את מאמציו בנידון. בהתוועדות פורים תשל”ט אמר הרבי שיחת קודש מיוחדת שהתייחסה למנהיגות הדתית בארץ ישראל, ובתוך הדברים אמר:

“…ישנו מי שמכר שמונים אחוזים מילדי ישראל [=הכוונה להסכם של המפלגות הדתיות עם הנהלת ‘עליית הנוער’, לפיו שמונים אחוזים מהנערים העולים ילכו למוסדות חילוניים ורק עשרים אחוזים ילכו למוסדות דתיים — י’ א’], כדי שייתנו לו מעט כסף עבור המוסד שלו ויכניסו מעט ילדים למוסד שלו, שהוא מוסד דתי, וגם הוא עצמו דתי בחייו הפרטיים…

“מוכרים כעת ילדים יהודיים, ‘ילדי טהרן’, ומובילים אותם למקומות שהם היפך החינוך הכשר. בהתחלה ניסו להכחיש זאת ולומר שאין זה כך, עד שראו שאי אפשר להכחיש זאת — והחליטו לערוך אסיפה שבה החליטו להתאסף לאסיפה שנייה…

“כאשר הביאו אותם עתה לארץ ישראל, והמפלגות הדתיות בארץ ישראל יודעות על כך — העבירו מספר גדול למקומות שבהם יש חינוך מעורב! והילדה זועקת: הייתכן? מה הביאו לה? דבר שהיא מעולם לא שמעה שתיתכן מציאות כזו! והמדובר הוא לא רק אודות חינוך, שלומדים חכמת החשבון ביחד, אלא על כל העניינים שאין כאן המקום, במקום קדוש, להזכיר אותם!

“ומה שרוצים לתת ‘שוחד’ לקב”ה, שתמורת זאת יקבלו עשרים אחוזים מהילדים, ולכן יקבלו עבור זה לא רק כך–וכך כסף אלא כמה שיבקשו וכו’ עם כל הפרטים שאין כאן המקום להאריך בזה — הרי זה עניין של חטא רחמנא ליצלן אשר לא יכופר!

“זהו עניין של בושה שאין כמותה! עניין הבושה הוא עניין פרטי שלהם, אם הם רוצים להתבייש או לא. ואולי יש להם הסבר שלפיו עליהם להתגאות בזה ומגיע להם ‘מזל טוב’… אבל בינתיים, כל יום נוסף שהנער והנערה נשארים שם בקיבוץ, יודעים מה מתרחש שם, ויודעת זאת כל הארץ כולה!”.

הרבי ביקש מהמרור של ילדי פרס

הרבי לא הסתפק בהשמעת מחאה, ובמקביל קיים פעילות נמרצת להצלת ילדי הקהילה היהודית באירן.  הרבי עודד את יציאת בני נוער מאירן לארה”ב, שם דאגו חסידי חב”ד בניהולו של הרה”ח הרב יעקב–יהודה העכט ע”ה לעתידם הרוחני של הנערים והנערות.

על פרשייה מופלאה זו נכתב באריכות רבה ב’בית משיח’, אך להשלמת התמונה נביא את עיקרי הדברים, כפי ששמענו מהרב הרצל אילוליאן, כיום הרב והשליח לקהילת יוצאי אירן בלוס–אנג’לס:

“בתור בחור ב–770 שאלתי את הרבי במשך כמה שנים לגבי האפשרות לצאת בחודשי הקיץ ל’מרכז שליחות’ באירן, אבל הרבי לא ענה לי על כך. בקיץ תשל”ח שאלתי שוב והפעם הרבי נתן לי במפתיע את ברכתו. הצעתי לרבי שאסע עם ר’ שלום–דובער העכט שי’ והרבי הסכים לכך. וכך התחיל העניין (בפעם הבאה נסעו הרב העכט ור’ יוסף–יצחק רייטשיק ע”ה והביאו עוד קבוצת נערים).

“באירן ארגנתי טיסה של קבוצת נערים ונערות שרצו לצאת לארה”ב. סידרתי לכולם טיסה מיוחדת דרך איטליה, כדי שימשיכו משם לניו–יורק. ברומא הגיעו נציגים מ’הסוכנות היהודית’ למקום שבו אכסנתי את הנערים, כדי לנסות לשכנע אותם לנסוע לארץ ישראל, אבל כולם אמרו שהם רוצים להמשיך אתי.

“כשהגענו לניו–יורק, דאג הרב יעקב–יהודה העכט ע”ה לקליטתם הגשמית והרוחנית של הנערים. הוא סידר להם מקומות לינה ליד 770 וב’לעפערטס הוספיטל’ (במקום שכיום נמצא ‘בית רבקה’), כאשר חלק מהנערים למדו בישיבת ‘הדר התורה’ החב”דית וחלק מהנערות למדו ב’מכון חנה’ וכך המשיכו להתחזק מבחינה רוחנית”.

בפורים תשל”ט נתן הרבי לרב העכט ע”ה כסף כדי שיקנה משלוח–מנות עבור הנערים שהגיעו מאירן וייתן להם בשמו של הרבי. במקביל, הרבנית חיה–מושקא נ”ע שלחה משלוח–מנות לנערות שהגיעו מאירן.

“בהתוועדות פורים תשל”ט אצל הרבי”, מוסיף הרב אילוליאן, “נכחה קבוצה של הנערים מאירן שהתקבלו לישיבת ‘הדר התורה’. בסיומה של אחת  השיחות אמר הרבי: ‘מאחר שנוכחים כאן מי שלא מזמן הגיעו מפרס, שיאמרו כולם ביחד ‘לחיים’ ומסתמא הציבור יסייע להם, ועם ניגון של שמחה. אינני יודע האם הם מבינים אידיש, ולכן שמישהו יתרגם להם לפרסית. תרגמתי להם את דברי הרבי לפרסית, והם אמרו ‘לחיים’.

“אחר כך אמר הרבי: מסתמא יש להם גם ניגון משלהם, שינגנו גם ניגון. הנערים שרו  את הפיוט ‘יגדל אלוקים חי וישתבח’, וכשסיימו לנגן אמר הרבי: מסתמא הם יסיימו גם עתה עם ‘לחיים’. הרבי פנה אלי ואמר לי: אמור להם בפרסית שיאמרו ‘לחיים’! תרגמתי להם את דברי הרבי. כולם ביחד אמרו ‘לחיים’ לרבי, והרבי ענה להם ‘לחיים ולברכה’ ואחר כך התחיל לנגן ‘ממצרים גאלתנו’”.

בערב פסח תשל”ט, כשניגש הרב יעקב–יהודה העכט לקבל מצות מהרבי, נתן לו הרבי חבילת מצות עבור הנערים מפרס, וחבילה נוספת עבור הנערות. הרבי שאל היכן הנערות עורכות את הסדר, והרב העכט ענה: ב’בית רבקה’. הרבי שאל: מול ‘מכון חנה’? והרב העכט ענה: ברחוב קראון. הרבי הגיב: אני נמצא במצב של חבוש בבית האסורים… הרב העכט אמר שהרבי יוכל לבוא ל’מכון חנה’, והרבי ענה: זהו דבר נכון! וביקש שיעמדו במרפסת.

מוסיף הרב אילוליאן: “בלילה הראשון של חג הפסח תשל”ט, אחרי תפילת ערבית, קיבלתי הוראה ממזכירות הרבי להתלוות עם הרבי בדרכו לעולים מפרס. הרבי הלך תחילה לאולם ‘ופרצת’ שבו נערך ה’סדר’ של הילדים שהגיעו מפרס. הרב העכט הצביע עלי ואמר שאני מבין היטב גם פרסית וגם אידיש ואוכל לתרגם את דברי הרבי אליהם. הרבי אמר ברכה קצרה ולאחר שתרגמתי את דבריו לילדים ענו כולם: אמן, כן יהי רצון. אחריהם ענה גם הרבי (במבטא ספרדי): אמן, כן יהי רצון. והתחיל לנגן ‘ושמחת בחגך’.

“הרב יעקב כץ שליווה את הרבי שאל את הרבי האם אלה הם כל הילדים שיצאו מפרס. הרבי ענה לו: זוהי רק ההתחלה… הרב כץ אמר לרבי שצריכים לפרסם שהרבי ביקר אותם, והרבי אמר שהוא סומך בזה על הרב העכט. אחר כך היתה לי הזכות ללכת עם הרבי ל’מכון חנה’, וגם שם הרבי בירך את הנערות ואני תרגמתי את הדברים לפרסית”.

•

המציאות הוכיחה שבשנים הבאות התחזקו רובם ככולם של הנערים והנערות מהבחינה הרוחנית. חלקם נשאר בניו–יורק, ומקצתם התפזרו ללוס אנג’לס ולבולטימור, אך הצד השווה שבהם שהסכנה הרוחנית הגדולה שארבה לעולים שהגיעו לארץ הקודש, פסחה עליהם.