השבוע הזה נסגר מעגל עתיק שנפתח לפני ארבעת אלפים שנה. מה שנשאר לנו הוא רק להודות

השבוע הזה נסגר מעגל עתיק שנפתח לפני ארבעת אלפים שנה. מה שנשאר לנו הוא רק להודות על הניסים “שזה כולל לא רק את נס המלחמה ונס החנוכה, אלא פרסומי ניסא בכל הניסים שהקב”ה עושה לבני ישראל, בימים ההם - בזמן הזה”.

מאת רחל שאבי

 לראשונה שמענו על שרו של עשיו לפני כארבעת אלפים שנה. לאחר שעשיו של מטה וארבע–מאות איש עמו לא הצליחו לבצע את הפיגוע המתוכנן במשפחת היהודים, התנדב למשימה שרו של עשיו בכבודו ובעצמו בעודו עושה שימוש במוסר הכפול המאפיין אותו (מה שמותר לי, אסור לך). הוא חצה את כל הגבולות, ירד לסוריה, התנפל על יעקוב אבינו בחמה שפוכה וניסה לרצוח אותו. בשיאו המפתיע של העימות המטורף, נאלץ המלאך בעל כורחו לענות ‘אמן’ על ברכותיו של יצחק ליעקב, ואפילו להוסיף עוד משלו.

אבל עשיו של מטה - לא נכנע, והתוהו המשיך לחגוג כאן עד ש…יום אחד הודיע הרבי שזהו, נגמר. הרבי הסביר שצרפת - המקום הפרוץ מכולם שהיה סמל לפריקת עול מלכות שמיים - עברה תהליך של בירור, ליבון וצירוף והפכה למגדל אור של חסידות. לדבריו, צרפת של היום מצדיקה את הגימטריה של שמה - 770, עד שנשיא הדור מרגיש שם בבית כמו בסוון סוונטי שמעבר לאוקיינוס. זו עבודה שהתחיל בה אדמו”ר הזקן. אמנם בזמנו לא היה בכוחה של הקדושה להתעמת חזיתית עם קליפת הכפירה הקשה. אדמו”ר הזקן היה צריך למסור את נפשו כדי לברוח מנפוליון, האיש וחיילותיו, ולהשאיר לו אדמה חרוכה.

השבוע הזה, פרשת וישב תשנ”ב, חושף הרבי סנסציה מרעישה מעולם אחר. בפרסום ראשון הוא מגלה טפח מהנעשה בימים אלה במציאות העליונה, החסויה. נכון לעכשיו, מחדש הרבי, שהשר והמזל (המלאך) של צרפת כמו גם ההמנון הצרפתי, נכבש על ידי חיילי האימפריה של נשיא הדור. המלאך יודע, כי בדומה לרפובליקה כולה - כך גם הניגון שלה, איננו שייך עוד לצרפתים. הפעם התבטאה כניעתו של המלאך גם במציאות התחתונה. צרפת וויתרה על ה’מרסלייז’, ניגון המרידה במלכות שמיים, ושינתה את ההמנון הלאומי.

בשם הגילוי הנאות נודה כי לא ממש התפעלנו אז מההוכחה השמימית. בתשנ”ב, צרפת על ששים וארבעת מליון תושביה, נראו פורקי עול ושאננים מתמיד. אבל זמן לא רב לאחר מכן החלו להסתמן הסדקים הראשונים. בחוצות הערים הנקיות החלו להסתובב טיפוסים לא מוכרים, פליטים ומחפשי עבודה מאפריקה. בהמשך הוצפה אירופה כולה בפליטי חרב ערבים מהמזרח התיכון ואסיה, בעיקר סורים, אנשים שאין להם מה להפסיד. הדמוקרטיה האירופית אימצה אותם אל ליבה בחום.

ואז החלו הפיגועים.

מכירת חיסול של עשיו

לפני כשנה התפרסמו תוצאותיו של סקר מקיף ואמין ותוצאותיו זעזעו את כל מי שעיניו בראשו. הוא מוכיח שכל מה שלא הצליחה לעשיות האלימות האסלמית לדורותיה, הצליחה הדמוקרטיה (כן, כן, האמנציפציה של נפוליון) לעולל לעצמה.

באלפיים השנים האחרונות עשיו מזהה את עצמו כנוצרי. נכון לעכשיו, משהו מוזר קורה לו: תוצאות הסקר מראות כי רק כשלושים אחוזים מאוכלוסיית צרפת הצעירה, מזהה את עצמה כנוצרים. ומתוכם, כששים אחוזים, מודים כי הנצרות איננה חשובה בעיניהם. מבין הקתולים - כשמונים אחוזים טוענים כי דתם איננה משמעותית. התמונה בצרפת משקפת נאמנה את נטישת הנצרות שתפסה תאוצה בעולם כולו.

במקביל - כרבע מאוכלוסיית צרפת הצעירה מזהה את עצמה כמוסלמית, וכשמונים אחוזים מהם טוענים כי האסלם חשוב בעיניהם. מפלגות “דתיות” מוסלמיות צצות בכל מקום בצרפת, דורשות ומקבלות תקציבי עתק לרווחה בסדרי גודל המהווים איום של ממש על הכלכלה הלאומית של צרפת. לכולם כבר ברור שזוהי רק ההתחלה. בקיצור, מה קורה לך, עשיו?!

הבעיה העיקרית של אירופה היום איננה הטרור, אלא התנגשות של ציוויליזציות. דת החילוניות הקיצונית המבקשת אמנציפציה (=מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות, לציבור או לעם) דמוקרטית, מול שלטון השריעה. עבודה זרה מטושטשת חסרת חוט שדרה ערכי ממשי - מול הוודאות הברורה שאין אלוקים מבלעדי אללה. וכבר פסק הרמב”ם הלכה למעשה, ש”כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך לפני מלך המשיח”. בדיוק כפי שחזה דניאל הנביא, שסימן את כפות רגלי החרס הנשבר של הפסל הגדול, כזה שמסמן את סופה המוזר של מלכות רומי ברגע שלפני הקריסה. ישמעאל, כרעי התרנגולת של עשיו. לא עוד מתכת. לא עוד אימפריה. מה זה שם? חומר פריך ומתפורר הכורע תחת משקלו שלו. חרס הנשבר. “מלכות” ישמעאל המפוררת (שקשורה בנבואת דניאל באופן מובהק למספר שבעה/שבעים/ שבועים…)

כחלק מתהליך ההתייבשות של עשיו, מתנהלת עתה מכירת חיסול נמרצת של נכסיו המרובים (“יש לי רב, אחי”); קתדרלות עתיקות וכנסיות מסוגננות אינן זוכות לפרוטקציה של מבנים בעלי ערך (אפילו) היסטורי ראוי לשימור, והן נמכרות ונחרבות בצרפת בהמוניהן כנדל”ן לכל דבר. הן מפנות את מקומן למרכזי קניות ובילוי ומגרשי חניה (ומסגדים, כמובן). את ממדי החורבן הזה בצרפת ניתן להשוות רק לקצב ניתוץ מבנים דומים על ידי דעא”ש בעיראק ובסוריה (אגב, להרס נכסי הכנסייה הם קוראים “דה קונסטרוקציה” - אנטי בניה, מונח השאוב מאחד מרעיונות המהפיכה: “דה קריסטיאניזסיון” - אנטי נצרות).

כל זה מורה בשעה טובה על כניעתו של עשיו דלתתא שהפך לחייל שוקולד ונבלע כשהוא מתוק מדי, עיוור ואדיש. עשיו אכן מחוויר, מטשטש והולך באדיבות “זה הישמעאלי שע(ו)מד אחריו”,

ויש גם תיקון…

אבל משהו בכל זאת חסר בתמונה.

כאשר יעקב אבינו שלח מלאכים לעשיו, הוא לא פקד עליהם לנסות להרוג אותו. ובעצם - למה לא? והרי דין ‘רודף’ היה לו. תורת החסידות מסבירה, כי את הרע לא משמידים - אלא מתקנים. וכי זה עניינו של יעקב. לתקן. את החושך לא מכבים, אלא הופכים אותו לאור גדול.

גם המלאך הרע לא התאיין, אלא “השתכנע” לפנות בוקר ואפילו ברך את יעקוב. המרסלייז לא נגנז ולא נשכח, הוא הפך לניגון חסידי. אבל כל זה קרה בין שמיים וארץ. לא ממש למטה.

אז איפה אתה, עשיו התחתון המתוקן?

זה הופיע סוף סוף על בימת ההיסטוריה, בגודל טבעי, בהופעת הבכורה בי”ט כסלו השנה, בחצי הכדור התחתון.

והפעם - ללא ניסיונות נבזיים לנשוך בצוואר יעקב; ללא כוונות נסתרות, דחיות ותירוצים. מה שהכי מדהים - ללא כל אילוץ! מיוזמתו וברצונו הטוב, למרות תקשורת בין לאומית עויינת ומאיימת כמו שכתוב “פיו ממללא רברבן”, ובאופן הכי ספונטני וטבעי - נס שחיכינו לו ארבעת אלפי שנים.

וככה הפרזידנט של היונייטד סטייטס הכריז על ירושלים כבירת (עם) ישראל.

ולמה אנחנו חושבים שהפרזידנט האדמוני של העקבתא, דווקא הוא התיקון של עשיו? כי ככה כתוב בחומש: “צייד בפיו”, רש”י: “צד נשים.. וכו’” עניין שלא טרח להכחיש ועליו התבססה עיקר תעמולת הבחירות המזועזעת של יפי הנפש הדמוקרטים.

גם “על חרבך תחיה”, האשימו אותו הדמוקרטים כטיפוס מיליטנטי שישמח להשתתף במלחמה לא לו, בניגוד גמור לקודמיו הזהירים, השפויים, שונאי ישראל. את רשת ה–CNN המתועבת הוא “מפציץ” ומבעיר בסרטוני מלחמה הזויים, או מכה ומכריע בזירת אגרוף דמיונית.

“יש לי רב, אחי” אכן מולטי מיליארדר.

“משמני הארץ יהיה מושבך” החל ברומי וכלה באמרי(קה).

ומה שהכי בולט - “איש שדה” - פרוע שלא מתחשב בכללי ההתנהגות המקובלים ה”פוליטקלי קורקט”, מבעית את יפי הנפש שחרב הפיפיות האלגנטית הפכה לגרוטאה בידם.

עשיו לא צריך ולא יכול להפוך ליעקב. הוא נשאר מה שהוא, תחתון וגס רוח, עם כל עוצמתו המטורפת של התוהו השבור. רק תיקון אחד רכש לו, תיקון עצום שמסדר ומכניס את כל הבלגן שלו לכלי אחד יעיל וענק: האיש אוהב ישראל ושונא את מי ששונא אותנו. ואולי אפילו - כבר התאחד עם יעקב.

בי”ט כסלו האחרון עשיו ויתר סופית, מכל הלב, על הבכורה וברכותיה, והכריז בשמחה שירושלים, וממילא כל ארץ הקודש, שייכת ליעקב.

יותר מזה אנחנו לא צריכים (ממנו).

השבוע נסגר מעגל עתיק שנפתח לפני ארבעת אלפים שנה. מה שנשאר לנו הוא רק להודות על הניסים “שזה כולל לא רק את נס המלחמה ונס החנוכה, אלא פרסומי ניסא בכל הניסים שהקב”ה עושה לבני ישראל, בימים ההם - בזמן הזה” (ההוראה בסיום דבריו הקדושים של הרבי אודות שינוי ההמנון הצרפתי, הנ”ל).